פרשת השבוע: פרשת מטות מסעי

פרשת השבוע: פרשת מטות מסעי 

במדבר פרק ל'

{ד} וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ: {ה} וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם: {ו} וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ: {ז} וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ: {ח} וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ: {ט} וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהֹוָה יִסְלַח לָהּ.

פרקנו עוסק בעניין שלכאורה לא קשור באופן ישיר להכנות לכניסה לארץ: ענייני נדרים והפרתם.

נֶדֶר הוא הבטחה או שבועה חגיגית וולונטרית של אדם לאלוהים, לעצמו או לאדם אחר לשמור על כלל מסוים או לעשות מעשה כלשהו או להימנע ממנו, לעיתים במסגרת חליפין דתי. דוגמאות לנדרים: נדרים דתיים, נדרי נישואים.

התורה מביאה את חוק הנדר באופן עקרוני, ואז מפרטת לגבי נדרי נשים – שתלוי במעמד האישה.

נדר אישה בנעוריה (ד-ו): אישה פנויה נמצאת ברשות אביה, ולכן אם היא נדרה נדר כשהיא ברשות אביה, ואביה לא מנע ממנה מלנדור, הנדר חל עליה. אך אם אביה "הֵנִיא" (=מנע) ממנה מלנדור "בְּיוֹם שָׁמְעוֹ", נדריה לא חלים "וַה' יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (ג).

נדר אישה נשואה (ז-ט): אותו העקרון חל גם על אישה נשואה, אלא שהפעם במקום אביה נמצא בעלה. אם הוא שמע את אשתו נודרת, והוא התעלם – הנדר חל. אם הוא שמע והניא אותה, נדריה מופרים "וַה' יִסְלַח לָהּ" (ט).

מעניין מאוד סוג הקשר האישי הנרקם בין האישה הנודרת לבין אלוהים הסולח, ללא מתווך/כהן.

שירה גודמן  (משפטנית) כותבת, שהסוגיה הנידונה בפרק דומה במהותה לחוקי האפוטרופסות על קטינים בימינו. זו עדות על מעמדן של הנשים המקראיות.

הפרק  עוסק במצבים שבהם אישה נודרת נדר, וקובע שנדר שנדרה אישה המתגוררת בבית אביה או בבית בעלה, ניתן לביטול על ידי האב או הבעל.  המשמעות היא שהאישה מצויה תחת אפוטרופוסתם. כך נוהג החוק המודרני לגבי קטינים. בישראל, קובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כי לכל אדם יש כשרות לבצע פעולות משפטיות, אלא אם כן הדבר נאסר עליו בחוק. גם קטינים רשאים לבצע פעולות משפטיות, אולם הוריהם, שהם האפוטרופסים הטבעיים שלהם, יכולים במקרים מסוימים לבטל פעולות שעשו.

מטרת החוק היא להגן על אנשים שאינם מסוגלים להגן על עצמם,  קטינים ובגירים שאינם מסוגלים מפאת ליקוי גופני או שכלי, לדאוג לענייניהם. זהו כנראה ההיגיון העומד מאחורי דיני ביטול נדריה של אישה בתקופה המקראית: הרצון להגן על האישה.

מטרה זו, הראויה בפני עצמה, מעידה על כך שהאישה נתפסת באותה תקופה כמי שאינה לגמרי כשירה לנהל את ענייניה בכוחות עצמה, ולכן יש מקום לאפשר למי שתחת חסותם היא חיה לבטל פעולה שעשתה.

יאיר ברנשטיין כותב,  שדיני נדרים נידונים במספר מקומות בתורה ( ויקרא ה, ד; כז; במדבר ו), אך כאן המקום היחיד בו יש עיסוק בדיני אישה נודרת. החוק מפרט את המקרים בהם נדר של אישה ״יקום״ – כלומר יהיה בעל כוח משפטי, ואת המקרים בהם נדר האישה ״לא יקום״ או ״יופר״ – כלומר אין בנדר ממש.

הכלל בפרק הוא זה: האחריות הראשונה לקיום או הפרת נדר של אישה היא של הגברים בחייה. אם מדובר בנערה שאינה נשואה והיא עוד בבית אביה, אביה יכול לבטל או להקים את נדריה ברגע ששמע עליהם. אם מדובר באישה נשואה, בעלה יכול לבטל או להקים את נדריה ברגע ששמע עליהם.

בפרק מצוין מונח משפטי נוסף: ״וְהֶחֱרִישׁ לָהּ״. בידי האיש שלוש אפשרויות: א. לאשר את הנדר. ב. להפר את הנדר. ג. להחריש – לעשות את עצמו כאילו לא שמע את הנדר. התוצאה של האפשרות השלישית היא כמו התוצאה של האפשרות הראשונה – להקים את הנדר. החוק רומז כי האיש לא יכול להתעלם מאחריותו כלפי אשתו.

פרשת השבוע: פרשת מטות מסעי

שיר לבת/ אתי אנקרי

שִׁיר לְבַת (קטע)

קְחִי אֶת הַחֹפֶשׁ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי,

אֶת הַכְּנָפַיִם לַצִּפּוֹר שֶׁבְּנַפְשִׁי,

תִּקְרָתֵךְ שָׁמַיִם,

לְרַגְלַיִךְ אֲדָמָה,

אֶת תִּטְבְּלִי גּוּפֵךְ בְּמַיִם כְּשֶׁיׇּבֵשׁ לְךָ בַּנְּשָׁמָה.

קְחִי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּאָה לִקְרָאתְךָ,

תִּרְאִי אֵיךְ הִיא עוֹבֶרֶת וּמְשַׁנָּה הֲלִיכָתֵךְ.

וּכְשֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת הַי נֶאֱמָנָה,

לְקוֹל שֶׁגּוֹהֶה בְּךָ, שֶׁגּוֹהֶה בְּךָ.

קְחִי אֶת הַחֹפֶשׁ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי,

אֶת הַכְּנָפַיִם לַצִּפּוֹר שֶׁבְּנַפְשִׁי.

וְאִם אַתְּ הוֹלֶכֶת לֹא תִּהְיֶה זֹאת עֲזִיבָה,

כָּל הָעוֹלָם הוּא בַּיִת לַצִּפּוֹר בִּמְעוֹפָהּ.

אנקרי כותבת שיר לבת/אישה ומעניקה לה את החופש שהיא כמהה לו בעצמה. החופש שאינו קיים בפסוקינו אלה.

נֶדֶר  אתניקס מילים: זאב נחמה   לחן: זאב נחמה ותמיר קליסקי  (קטע מהשיר)

נֶדֶר רִאשׁוֹן – לְעוֹלָם לֹא תִּנְדֹּד כְּמוֹ הַחוֹל

הַסְּעָרוֹת שֶׁל חַיֶּיךָ הֵן לֹא סוּפָה

אַתָּה חַי אֶת הָרֶגַע וְלֹא נִשְׁחַק

זֶה אַתָּה כְּמוֹ חָצַב בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַסְּתָיו

מִתְכּוֹפֵף וְנִצָּב

נֶדֶר שֵׁנִי – לְעוֹלָם לֹא תִּסְעַר כְּמוֹ הַיָּם

וְגַם אִם תִּסְעַר הִיא לֹא תֵּדַע

אֵגוֹ מוּל אֵגוֹ זֶה רַק מִשְׂחָק

כְּשֶׁאַתָּה מְאֹהָב יֵשׁ פְּרִיחָה גַּם בִּסְתָיו

הַחַיִּים הֵם זָהָב

תְּגַנֵּן לָהּ מַנְגִּינָה מִתּוֹךְ הַלֵּב

אִם אוֹתָהּ אַתָּה אוֹהֵב

כְּשֶׁתְּנַגֵּן לָהּ הִיא תִּשְׁכַּח אֶת הַכְּאֵב

תְּנַגֵּן לָהּ מֵהַלֵּב

כְּשֶׁהִיא רְחוֹקָה אַתָּה קָרוֹב לַלִּבָּה

אַתָּה מִתְרַחֵק כְּשֶׁהִיא קְרוֹבָה

אֱמֹר לָהּ מִלָּה טוֹבָה גַּם בְּלִי סִבָּה

אַהֲבָה הִיא לֹא סוֹד וְלֹא מִשְׂחָק שֶׁל כָּבוֹד

נָדַרְתָּ לֹא לִבְגֹּד

הנדר של נחמה וקליסקי הוא נדר של נאמנות ואהבה של איש לאשתו. הוא כולל כמה "לא תעשה" וביניהם: לא לנדוד, כלומר להיות יציב על משכנו, לא לסעור, כלומר להיות בעל מזג מתון, לא לבגוד כלומר להיות נאמן.

ציור של התרת נדרים בעשרה, הולנד, 1774

הַתָּרַת נְדָרִים או הֶתֵּר נְדָרִים הוא הליך בהלכה, שבו אדם שנדר נדר ומתחרט עליו יכול לבטל את נדרו. ההתרה נערכת על ידי חכם או על ידי שלושה הדיוטות הנחשבים לעניין זה כבית דין. התרת נדרים יכולה להתיר גם שבועה והקדש.

כיום קיים מנהג לערוך "סדר התרת נדרים" בערב ראש השנה, או בערב יום הכיפורים. ההתרה כוללת ביטול מראש של כל הנדרים לעתיד, והיא נערכת על ידי עשרה אנשים. באופן דומה נועדת תפילת כל נדרי בערב יום כיפור להתיר את הנדרים שנעשו שלא

במכוון או מתוך הכרח, אך קיימות מוגבלויות ומחלוקות הלכתיות באשר לתועלת המעשית של המנהג.

פרופ' יוסף פליישמן מנסה להסביר מדוע הותר לאב להפר את נדרי בִּתו ולבעל להפר את נדרי אשתו. הכללים: (א) מותר לכל אישה לנדור נדר בכל זמן ובכל מקום; (ב) נדרה של אישה תקף כנדרו של גבר; (ג) אפילו כאשר האישה כפופה למרותו של גבר, אין היא נדרשת לקבל את רשותו או להודיעו על רצונה; (ד) בנסיבות מסוימות אב רשאי להפר את נדרה של בתו ובעל רשאי להפר את נדרה של אשתו.

חוקים אלה קובעים אפוא שמחד-גיסא אישה רשאית לנדור נדרים ככל העולה על רוחה, ומאידך-גיסא רשות זו מוגבלת על ידי סמכותם של האב או הבעל להפר את נדרה בנסיבות מסוימות המוגדרות בבירור, כאשר היא ברשותם.

הפרת נדר מתערבת בקשר הדתי-אינטימי, בעל הצביון הרציני-חגיגי, שנוצר בין בעל הנדר ובין ה'. החוק המקראי מקנה סמכות לאב להפר את נדרי בתו הרווקה ולבעל להפר את נדריה של אשתו. הוא מציע שבמתן זכות להפר את נדרי האישה ניתנת מידת-מה של סמכות לפקח ולשלוט על חייהן הדתיים של הנשים הסמוכות על שולחן המפר – הבעל או האב, כנראה משום שעל ידי זה מתאפשר להם למנוע התנהגות בלתי נאותה מצד האישה בין כתלי הבית, או בפומבי. מי קובע התנהגות נאותה מהי?

מי שנודר נדר מצוי בדרך כלל במצב דרמטי שבו הוא זקוק נואשות לעזרה. זה ניסיון להיחלץ ממצוקה או ממצבים מסוכנים. נראה שנדירת נדר הייתה מנהג רוֹוח בישראל, ובני ישראל הוזהרו להקפיד על מוצא פיהם ועל תשלום נדריהם. הפרת נדרים עלולה לגרום פורענות.

הוא מוסיף ומציג כמה מסקנות לגבי לפעילות הדתית של נשים בתקופת המקרא:

א. בדרך כלל נשים לא עסקו בפעילות דתית אינטנסיבית בקהילה, כלומר עם גברים, אלא תחמו אותן למסגרת הבית; המרחב שנועד להן בחברה הפטריארכלית.

ב. פעילותן הדתית התנהלה במסגרת אישית, בנפרד או עם נשים אחרות.

ג. לא הוטל עליהן כל פיקוח דתי פורמלי, גם לא מצד הגברים שעמדו בראש בית האב שנשיהם היו כפופות לסמכותם מבחינה משפטית.

ד. הפעילות התמקדה בתחומים הקרובים לאישה מבחינה רגשית או תאמו את צרכיה, כגון טקסי לידה או מנהגי קבורה ואבלות, או בעניינים שלא נחשבו חלק מהדת הפורמלית – או אפילו יצאו נגדה – בייחוד בכל הנוגע למאגיה או למגע מיני אסור על-פי הדת הרשמית.

אישה שגמלה בלבה ההחלטה לנדור נדר, היא בדרך כלל במצב נפשי או פיזי קשה, או שרצונה להשתמש בנדר על מנת לתת ביטוי לחסידותה, שכן הנדר מאפשר לה לבקש את קרבתו של אלוקים. הואיל והנדר הוא אקט של התקרבות לאלוקים ביזמה אישית במקום ובזמן שבוחר היחיד לעשותו ללא תלות בפיקוח מצד רשויות, הרי אפשר שהנדר יעורר קשיים.

אם אישה נדרה את הנדר וניתן לו תוקף מחייב, מוטלת עליה חובה קדושה לעמוד בדיבורה ולקיים את הנדר שהתחייבה לו. האב או הבעל פטורים מלנמק את החלטתם להפר את הנדר. מתקבל על הדעת, שהתורה ביקשה לאפשר להם להפר נדר שנראה בעייתי, אך בזה נכפפת פעילותה הדתית של האישה למידה מסוימת של פיקוח. הצורך בפיקוח על פעילותה הדתית של האישה מתחוור כאשר נותנים את הדעת לכך, שמאחר והבת או הרעיה אינן זקוקות לרשות מהאב או מהבעל לנדור את נדרן ואף אינן נדרשות להודיע להם על דבר הנדר שנדרו, בעלת הנדר יכולה לחפות על נדרה. במקרה כזה ייתכן שדבר הנדר יישמר בסוד או ייוודע לאב או לבעל זמן רב לאחר מעשה, בין מפי אחרים בין בדרך של הסקת מסקנות מהתנהגותה של בעלת הנדר. מהעובדה שהתורה אינה מונעת מהאישה מלנדור נדר ואינה דורשת שמלכתחילה עליה לקבל רשות או להודיע על כוונתה, ניתן להסיק שהתורה מבקשת לאפשר לאישה לעמוד לפני אלוקים בכל מקום, יהא אשר יהא, כמו הגבר, ולנדור את נדרה ללא מתווכים גם ללא עדים. נראה אפוא שהסמכות שהוקנתה לאב ולבעל להפר נדרים נועדה לא למניעת עצם הזכות מהאישה לנדור נדרים, אלא לפיקוח מסוים בנסיבות המצדיקות זאת.

בּוֹאִי אֶל נְדָרַי (קטע)  דורון מזר  מילים: נורית בת-שחר צפריר לחן: גיא הררי

בּוֹאִי אֶל נְדָרַי

שִׁמְעִי הַיּוֹם אֶת תְּפִלּוֹתַי

לָךְ כָּל שִׁירַי, כָּל נִגּוּנֵי-מֵיתָרַי

אַתְּ הַקְּסוּמָה בְּכָל מִשְׁאֲלוֹתַי….

עִם הַשִּׁיר אִתָּךְ אֶפְסַע, אֶל הַגִּנָּה

אוֹתָךְ עַל שְׁתֵּי כַּפַּי אֶשָּׂא, בַּחֲתוּנָה

מִסֵּפֶל מִשְׁפַּחְתִּי תִּשְׁתִּי, וְתִהְיִי לִי לְאִשְׁתִּי, רַעְיָתִי…

עִבְרִי בִּשְׁעָרַי

אוֹתָךְ אֵלַי אָבִיא

כָּאן בִּזְרוֹעוֹתַי

בְּצֵל תָּמָר תֵּשְׁבִי…

אוֹתָךְ אָבִיא אֶל עוֹלָמִי

אֶל בֵּית נְעוּרַי, אֶל בֵּית אִמִּי

אֶל כָּל חַיַּי….

גם הנדר של בת שחר צפריר עוסק באהבת  גבר לאשה ובמחויבות הכרוכה בה.

פרשת השבוע: פרשת מטות מסעי.  שבת שלום, שבת שבה יש חלק חשוב לאישה עצמאית, בעלת יכולת חשיבה והחלטות לגבי עצמה.