צלילי העמק 

אבירם מאיר שהפך לאמן ומוזיקאי מצליח, במקביל לעבודתו כמעצב תקשורת חזותית ומרצה, חזר אל ילדותו כדי ליצור מוזיקה שמחברת בין עבר, הווה ועתיד * מסע לילדותו של אבירם. מאיר ממושב תל עדשים ולהקת "התאגיד" בעמק יזרעאל 

במושב תל עדשים שבעמק יזרעאל, מקום שבו הזמן נע לאט ובמקצב של חיי הכפר, נולד וגדל אבירם מאיר.  

סיפורו הוא לא רק סיפורו האישי, אלא גם הסיפור של דור שלם שגדל בעמק בשנות ה-70. תקופה שבה חיי הקהילה היוו את מרכז החיים, והקשר לאדמה ולעונות השנה היה טבעי ומובן מאליו. אבירם, שהפך לאמן ומוזיקאי מצליח, חזר אל ילדותו כדי ליצור מוזיקה שמחברת בין עבר, הווה ועתיד. הוא מספר על תקופה שבה הכול היה תמים ופשוט יותר, ובעיקר על איך כל זה השפיע על היצירה המוזיקלית שלו. 

כשהעולם היה מלא בתמימות 

הילדות של אבירם בתל עדשים הייתה עולם של תמימות ואותנטיות. המושב היה אז מרחב של חיים שיתופיים, בו אנשים עבדו יחד במשק, גידלו את הילדים במשותף, ושיתפו פעולה בחיי היומיום. "המושב היה מין מיקרוקוסמוס שבו חיינו חיים פשוטים וקרובים לאדמה," מספר אבירם. "היינו חלק מחיי קהילה אמיתיים, בהם אנשים הכירו זה את זה ושיתפו פעולה." 

הוא נזכר בשעות האינסופיות שבילה במשחקים עם חבריו, בטיולים בשדות הפתוחים ובעבודה במשק המשפחתי. חיי המושב התאפיינו במגע ישיר עם הטבע, בעבודה פיזית לצד רגעי פנאי מלאים במשחקי ילדות. אבירם מדגיש כי תקופה זו הייתה זמן של קשר בלתי אמצעי לטבע ולמקום שבו גדל. "העולם שלנו היה מלא בתמימות במובן הטוב של המילה," הוא אומר.  

התקופה הזו, שבה הטכנולוגיה הייתה מוגבלת וערוצי התקשורת היו מעטים, אפשרה לילדים כמו אבירם לחוות את העולם בצורה ייחודית. "חווינו את העולם דרך מכשיר הרדיו, ספרים, סיפורים וערוץ טלוויזיה אחד ששידר חצי שעה לילדים אחר הצהריים," הוא נזכר. "מוזיקה הייתה מגיעה בתקליטי ויניל." הרדיו והפטיפון היו עבורו חלון לעולם רחב וגדול הרבה יותר מזה של המושב. 

הכפר והיצירה המוסיקלית 

החיים במושב לא רק עיצבו את הילדות של אבירם, אלא גם הטביעו את חותמם על היצירה המוזיקלית שלו. האווירה השקטה, הנוף הפתוח והחיים בפשטות, כל אלה נחקקו בזיכרונו והפכו למקור השראה ליצירתו. "הייתי בילדותי ונעוריי יושב שעות ומתאמן בנגינה, בציור ובכתיבה," הוא אומר. "היו מעט הסחות דעת, מעט ערוצי טלוויזיה, בלי טלפון (אפילו בבית לא היה), מה שאפשר לי להתפנות ולהתעמק בדברים שאהבתי." 

אבירם נזכר כיצד היה מתיישב בחדרו, מאזין לתקליטים מכל העולם, ונפעם מהצלילים והמנגינות של להקות כמו "קווין", "החיפושיות" ו"התרנגולים". "הייתי יושב שעות מול הפטיפון מהופנט ומקשיב לשירים מכל העולם," הוא מספר. המוזיקה הייתה עבורו דרך לברוח לעולמות אחרים, לשקוע בתוך מקצבים וצלילים, ולהרחיב את אופקיו. 

מגיל צעיר תפסה המוזיקה מקום מרכזי בחייו של אבירם. היא הייתה עבורו כלי לביטוי עצמי ולחקירת העולם. ההשפעה של הסביבה הכפרית והמשפחתית בה גדל, יחד עם האהבה העמוקה שלו למוזיקה, הובילה אותו לבחור במוזיקה כדרך חיים. "מוזיקה תמיד הייתה חלק משמעותי בחיים שלי," הוא אומר. "הוריי אהבו לשמוע תקליטים וסגנונות מוזיקה מכל העולם." 

אבירם מספר על ביקוריו בחנות התקליטים בעפולה, אז העיר הגדולה הקרובה, שבה היה מבלה שעות בבחירת תקליטים חדשים. "המוכר שהכיר את כל הלקוחות בשם היה קורא לי ואומר 'יש לי פה משהו שיעניין אותך'," הוא מתאר. חנות התקליטים הייתה עבורו מקור להשראה והתרגשות, מקום שבו גילה סגנונות מוזיקליים חדשים, וגיבש את טעמו האישי. 

הוא גם מדבר על התשוקה שהייתה לו לחקור וליצור מוזיקה. מגיל צעיר הוא החל לכתוב ולהלחין, מחפש דרכים להביע את רגשותיו ומחשבותיו דרך צלילים ומילים. "תמיד כתבתי בפנקסים ובשולי המחברות בבית הספר," הוא אומר. "עם 'טייפ-רקורדר' (רשמקול קראו לזה) הייתי מזמזם מנגינות ומקליט את עצמי, ואז מנסה לנגן יחד עם ההקלטה בגיטרה שהייתה לי אז." 

אבירם מדגיש את ההשפעות המוזיקליות המגוונות שספג במהלך השנים. הוא נחשף למגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, החל מרוק, דרך מוזיקה קלאסית ועד למוזיקה ישראלית עממית. "קשה לי לשים את האצבע על גוון מסוים או סגנון מוזיקלי שהשפיע עליי במיוחד," הוא אומר. אך יחד עם זאת, הוא מציין את הערצתו הרבה ללהקת "קווין" ואת הדרך שבה השפיעה עליו להבין שהמוזיקה יכולה להיות גדלה מהחיים. 

גם הלהקות הישראליות שהיו קשורות לנופי העמק, כמו "הגבעטרון", השפיעו עליו. "כשהייתי צעיר זה היה פחות 'קול' להודות בזה," הוא מודה בחיוך, "אבל היום אני בטוח שחלק ממה שאני קשור לזה." להקות אלה, עם השירים על נופי העמק והחיים הפשוטים, השאירו חותם עמוק ביצירתו המוזיקלית. 

רגעי ההשראה בעמק 

אבירם זוכר איך היה יושב תחת עץ הזית העתיק בחצר, מביט בשדות הנפרשים לפניו ומנגן על הגיטרה. עבורו, זה לא היה רק עץ אלא סמל לחיבור העמוק עם המקום שבו גדל. השקט של הכפר, ציוץ הציפורים ורוח הקיץ ששרקה בין הענפים יצרו מעין פסקול טבעי שהפך לחלק מהותי מהיצירה שלו. רגעים כאלה הם שהיוו את ההשראה לשיר "שדות הזהב", שבו תיאר את התקווה והחלומות של צעיר הגדל בעמק. השיר, שבוצע עם להקת "התאגיד", נוגע בנפשו של כל מי שגדל במקום שבו הטבע והאדמה הם חלק בלתי נפרד מהחיים. 

המוזיקה של אבירם היא כמו שורשים שצומחים מתוך האדמה של העמק. בכל צליל ומנגינה ניתן לחוש את השפעת הנוף, את האווירה הכפרית, ואת הרוח הפשוטה והאוטנטית של המקום שבו גדל. הוא אינו רואה במוזיקה שלו רק אמנות, אלא גם אמצעי לבטא את הקולות של הטבע והאנשים של העמק. "השדות, הרוח, והחיים הפשוטים – כל אלה מוצאים את דרכם לתוך המוזיקה שלנו," הוא מסביר. "אנחנו מנסים לשמר את הקסם של המקום הזה ולהעביר אותו הלאה, דרך הצלילים והמילים." 

הקמת להקת "התאגיד" 

במהלך השנים, החלום לנגן בלהקה הפך למציאות. אבירם הקים את להקת "התאגיד" יחד עם חבר ילדותו מהמושב, רוביק פייגין ז"ל, שהיה כותב את המילים לשירים שאבירם הלחין. הם צירפו אליהם את הזמרת כרמל רון, גם היא תושבת העמק, והחלו להופיע ברחבי הארץ עם שירים מקוריים. ההופעה הראשונה שלהם הייתה בבית העם של תל עדשים, המקום שבו הכל התחיל. 

במהלך השנים הלהקה התפתחה והשתנתה, עם כניסתם של חברים חדשים כמו נגן הבס אמיר מליק. כיום הם שלושה: אבירם, כרמל ואמיר. הם מופיעים במושבים, בקיבוצים, בישובים, בהופעות סלון וחצר, או בכל מקום שמזמינים אותם. ההופעות שלהם הן יותר מסתם קונצרט – הן סוג של בריחה מהמציאות, שילוב של שירים מקוריים, שירים מוכרים בביצועים ייחודיים, וסיפורים שמכניסים את הקהל לחוויית העמק. 

השירים של אבירם ו"התאגיד" הם תוצר של תהליך עבודה משותף. "אני בדרך כלל שולח סקיצה לשיר בוואטסאפ וכותב אקורדים," הוא מתאר את תהליך היצירה. "נפגשים בחזרה פעם בשבוע ומתחילים לבנות את התפקידים של כלי הנגינה והעיבודים הקוליים." העבודה הזו, לפעמים סיזיפית, כוללת מציאת סולמות מתאימים לקולות שלהם, החלטות מי ישיר איזה שיר, ומי יעשה קול ראשון או שני. "ברגע מסוים, פתאום כולם מחייכים כשזה נשמע טוב," הוא אומר, "ואז אתה מבין שיש לנו את זה." 

מעבר להשראה הטבעית, אבירם מוצא משמעות גם בחיבור האנושי שבמוזיקה. בלהקה "התאגיד", הוא יצר מקום שבו כל חבר תורם את חלקו ליצירה משותפת, ויחד הם בונים פסיפס מוזיקלי עשיר. "המוזיקה שלנו נבנית מתוך דיאלוג," הוא אומר. "כל אחד מביא משהו משלו, וביחד אנחנו יוצרים משהו חדש." הדינמיקה בלהקה היא השתקפות של התרבות השיתופית שאבירם גדל בה בעמק. עבודת הצוות, ההקשבה ההדדית והיצירה המשותפת הם הערכים שהובילו אותו לאורך השנים. 

שיר על הילדות בעמק 

לצד השירים שיצר מתוך חוויותיו האישיות, אבירם רואה במוזיקה אמצעי לשמר את הזיכרונות והסיפורים של העמק. כל שיר הוא לא רק ביטוי אישי אלא גם קריאה לדור הצעיר להתבונן סביבם, להעריך את היופי הפשוט של המקום שבו הם חיים. "המוזיקה היא גשר בין הדורות," הוא אומר. "היא מאפשרת לנו לשמר את הזיכרונות ולהעניק להם חיים חדשים." דרך השירים, הוא מקווה להעניק חיים חדשים לזיכרונות ולעורר אצל המאזינים חיבור עמוק למקום ולעברו. 

לאחרונה, הוציאה הלהקה שיר שמתאר את הילדות בעמק בשנות ה-70. השיר, "קיץ ארוך וחם" שנכתב מתוך געגוע לתקופה תמימה יותר, מתאר את החיים הפשוטים ואת האהבות הראשונות. "בחרתי לכתוב את השיר הזה כי יש בו נחמה מסוימת," הוא אומר. "במיוחד כשהכול מסביב סוער ולא ברור." השיר משלב בין געגוע לתקופה ההיא לבין תקווה לעתיד טוב יותר, ומביא את חוויות הילדות של אבירם ואנשים נוספים שגדלו בעמק. 

צילומי הקליפ לשיר החדש "קיץ ארוך וחם" נערכו בשדות המושב ובבריכה המקומית, אותם מקומות שבהם אבירם שיחק בילדותו. "הייתה לנו חוויה מאוד מיוחדת בצילום הקליפ," הוא מספר. "חזרתי אל אותם מקומות שטיילתי ושיחקתי בהם כילד." במושב, להבדיל מהנוף העירוני המשתנה במהירות, הדברים נותרו כמעט כשהיו, למעט השינויים שעברו הם עצמם. כרמל רון, חברת הלהקה, הייתה אחראית לצילום ועריכת הקליפ, שמציג אותם גם באולפן וגם בשדות ובבריכה. "רואים אותנו ממש באותה הבריכה של ילדותי," הוא אומר בהתרגשות. 

עבור אבירם, המוזיקה היא יותר מסתם צלילים ומילים. היא דרך לשמר את זיכרונות הילדות ולחלוק אותם עם הדור הצעיר. "אני חושב שכולנו חלק מרצף ארוך ומשמעותי של היסטוריה של עבר ועתיד," הוא אומר. "לספר את הסיפור של המקום שגדלתי בו זה סוג של דרך נוספת לשמר את המקום הזה על כל יתרונותיו." הוא מדבר על החשיבות של שמירה על האיכות והיופי של העמק, במיוחד בזמן שבו מדברים על פיתוח תעשייתי והקמת נמל תעופה בינלאומי בעמק. 

העתיד של "התאגיד" 

בימים אלו עובדת הלהקה במרץ על הקלטת אלבום הבכורה שלה, לאחר שהוציאו כבר שבעה שירים לאור. הם עובדים גם על סיבוב הופעות החורף שלהם, בעוד הם עדיין נמצאים בתקופת מופעי קיץ משמעותית. לצד עבודתם המוזיקלית, חברי הלהקה ממשיכים בקריירות המקצועיות שלהם. אבירם הוא מעצב תקשורת חזותית, מרצה באקדמיות לעיצוב ומנטור לעסקים קטנים. אמיר הוא מהנדס בחברה בינלאומית, ולכרמל יש חברה לכתוביות ותרגומים. 

המוזיקה, עבורם, היא חלק בלתי נפרד מהחיים, אך היא לא מחליפה את המקצועות שלהם. "העיסוק במוזיקה תמיד היה ותמיד יהיה חלק משמעותי ומרגש בחיים שלי," הוא אומר. הם רואים במוזיקה דרך לחוות את החיים ולהביע את עצמם, ובו-זמנית להשאיר חותם על המורשת והתרבות של העמק שבו גדלו. 

המשפחה והקהילה במושב תמכו באבירם ובבחירתו לעסוק במוזיקה. אביו, אהרון מאיר, שהיה חקלאי ורפתן, עדיין גר במושב ומאוד גאה בהרכב המוזיקלי של בנו. "הופענו כאן גם בערב של ותיקי המושב בבית התרבות," הוא מספר. "זו הייתה סגירת מעגל יפה בשבילי, והתגובות היו מאוד מרגשות." אבירם חש את החיבור העמוק למקום שבו גדל, והוא מתרגש מההזדמנות לחלוק את סיפורו ואת המוזיקה שלו עם תושבי העמק. 

כשנשאל אם היה יכול לחזור לרגע אחד מהילדות בעמק ולחוות אותו שוב, אבירם בוחר ברגע שבו ישב תחת עץ תות ענק, מוקף בתרנגולות, כלבים וחתולים. "אפשר לחלום חלומות והכול אפשרי," הוא נזכר. הרגע הזה מסמל עבורו את הילדות – תחושה של חיבור עמוק למקום ושל חופש מוחלט להיות מי שאתה רוצה. 

מסר לדור הצעיר   

כשנשאל איזה מסר היה רוצה להעביר לדור הצעיר בעמק, אבירם אומר: "אני מקווה שהעמק ימשיך לפרוח ולהתפתח, אבל גם חשוב לזכור ולשמור על הריאה הירוקה שהיא נדירה." עבורו, השמירה על הערכים, המסורת והיופי של העמק היא חלק בלתי נפרד מהמורשת שהוא רוצה להותיר לדורות הבאים. "חשוב שנשכיל להעביר הלאה את מה שקיבלנו ולשמור עליו," הוא מוסיף. "כי להרוס ולשנות מאוד קל, להחזיר אחורה לא תמיד אפשר." 

סיפורו של אבירם מאיר ו"התאגיד" הוא סיפור של קשר עמוק למקום, לאנשים ולנופים של עמק יזרעאל. המוזיקה שלו נובעת מתוך החוויות והזיכרונות של הילדות במושב תל עדשים, ומביאה את רוח העמק אל הבמה. בעידן שבו הכול משתנה במהירות, הוא שומר על הניצוץ של אותה תקופה, ומעביר אותו דרך השירים והצלילים. הוא מזכיר לנו את החשיבות של שמירה על מה שיקר לנו, על המקומות והערכים שמגדירים אותנו, ועל הכוח שיש למוזיקה לחבר אותנו להיסטוריה, לתקווה ולעתיד טוב יותר. 

תוכלו להקשיב לשירו החדש של אבירם מאיר בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=D-jHXsdS6sU