קבוצת גבע – המאבק נגד ובעד טורבינות הרוח

המאבק נגד ובעד טורבינות הרוח: רוב חברי קבוצת גבע  חתמו על ההתנגדות להקמת חוות טורבינות רוח בשטחי הקיבוץ. את הקמת החווה אישרה ועדת הכלכלה של הקיבוץ בפברואר 2015, לחברים נודע על כך שנתיים מאוחר יותר, ולטענת המתנגדים התקבלה ההחלטה  בלי שחברי הקיבוץ היו שותפים לה

המאבק נגד ובעד טורבינות הרוח: כ -220 חברות וחברים מתוך כ-300 בקבוצת גבע, חתמו על מסמך ההתנגדות להקמת חוות טורבינות רוח בשטחי הקיבוץ. בפברואר 2015 , ועדת הכלכלה של גבע החליטה לחתום על הסכם עם יזמים פרטיים להקמת חוות טורבינות רוח תחנות רוח לייצור חשמל שתשתרע על 210 דונם ותכלול 5 טורבינות בהספק כולל של 12 מגה-וואט לשעה. רק ב-2017 כשנודע לחברי הקיבוץ על ההסכם, קמה התנגדות  להקמת חוות הטורבינות, התנגדות שהשתלבה במאבק הציבורי נגד הקמת תחנות רוח וגז בכל שטחי מדינת ישראל.
יוחאי רז (60) מגבע, מהנדס מכונות במקצועו, ממובילי המאבק בקיבוצו,  חוזר על הנימוקים נגד הקמת טורבינות הרוח שפורסמו בכתבה ב"זמן הירוק" ושותפים לו גם הארגונים האזרחיים שהתארגנו ב"מאבק 2020": רעש מכני-אווירודינמי מתנועת כנפי הטורבינות, פגיעה בנוף עקב הבולטות באזורים גבוהים, פגיעה בבעלי חיים, תלות מוחלטת בנשיבת הרוח, קרינה אלקטרומגנטית, ניצול קרקע שנועדה לשימוש אחר והשקעה ראשונית גבוהה.

יוחאי רז  ואורי שילוני ממושב מולדת,  מפרטים את השתלשלות העניינים בנושא טורבינות הרוח בגבע. ב-2015 החליטה כאמור ועדת הכלכלה של הקיבוץ לחתום על הסכם העמדת טורבינות בשטח של גבע. רז:  "ההחלטה ניתנה בהעברת מסרונים בין חברי הוועדה והחתימה עם היזמים להקמת הטורבינות נעשתה תוך חריגה מסמכות. עסקה זו לא נעשתה במהלך העסקים הרגיל של האגודה ולכן היא דורשת אישור האסיפה הכללית, דבר שלא נעשה". לא ייתכן,  טוען רז,  וכמותו סבורים גם חברי הקיבוץ שחתמו על ההתנגדות לטורבינות, שהחלטה המעבירה זכות בקרקע הקיבוץ ליזם פרטי ל-25 שנה,  תתקבל ללא אישור של האסיפה הכללית. בנוסף,  כאמור לעיל, רק שנתיים לאחר החתימה נודע לחברי הקיבוץ על "הסכם העקרונות", ורק אז החלו הדיונים והמאבק  בנושא, מתוך כוננה לשנות את רוע הגזירה.

המתנגדים  קיבלו חוות דעת שעל פיה היזמים, כעבור 50 חודשים מיום חתימת ההסכם, כלומר עד  אפריל 2019  נדרשים לקבל אישור עקרוני לעסקה מרשות מקרקעי ישראל.  "אישור עקרוני כזה מעולם לא הוצג  בפני חברי גבע, אף כי נטען שוב ושוב על ידי מרכז המשק במזכירות ובאסיפה שהאישור מצוי בידם", עוד נאמר בחוול הדעת, שאישור עקרוני כנדרש   מרשות מקרקעי ישראל גם הוא זקוק לאישור האסיפה הכללית של חברי גבע.

לאחר דיונים ממושכים הגישו המתנגדים בגבע בקשה לרשם האגודות השיתופיות, בה התבקש הרשם לקבוע כי על ועד ההנהלה בגבע לכבד את החלטת רוב החברים ולתמוך בהתנגדות להקמת טורבינות הרוח, לקראת הגשת התכנית לאישור הוועדה המחוזית לתכנון הצפון.
אחד הנימוקים העיקריים של ועדת הכלכלה בהסכמה להקמת חוות הטורבינות  היה הרווח הכספי שקיבוץ וחבריו יקבלו מהמיזם. אומר על כך רז: "התמורה הכספית לכל משפחה בקיבוץ תסתכם ב-100-150 ₪ לחודש, שזהו סכום של לעג לרש. ניצול של אנרגיית השמש היה מביא רווח גדול הרבה יותר".

הביקורת העיקרית של הנאבקים נגד הקמת הטורבינות מופנית לא רק כלפי ועדת הכלכלה של גבע  אלא גם כלפי המועצה האזורית הגלבוע שמקדמת את המיזם. יאיר קארו, חבר גבע, ששימש כמזכיר הקיבוץ  מיוני 2016 ועד ספטמבר 2019  מסביר:  "כשהגעתי לתפקיד ההסכם כבר נחתם ויש כאן סיטואציה משפטית מאד מורכבת. יש לנווט את המערכת כך שלא תיגרם הפרת הסכם. לא היו כאן שום שיקולים אישיים וערבנו בנושא יועץ משפטי כדי לשקול את השיקולים הציבוריים וגם להתחשב בהתנגדות של החברים". לשאלה מדוע הוא לא נוקט עמדה לכאן או לכאן בנושא,  הוא משיב: "יש כאן שיקולים מורכבים וכעת, בהתאם להחלטת האסיפה הכללית בגבע, לאחר שהוגשה ההתנגדות לטורבינות לוועדה המחוזית, ימונה חוקר שיבדוק את טענות המתנגדים, ויגיש חוות דעת. אנחנו  מחכים למסקנות החוקר".

הוחלט שלא להחליט – המאבק נגד ובעד טורבינות הרוח

מטעמו של עובד נור, ראש המועצה האזורית הגלבוע, שהוא גם יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה הגלבוע, נמסר שהמועצה לא מקדמת הקמת תחנות כוח של טורבינות רוח, כיוון שכל יישוב, קיבוץ, מושב או יחשוב קהילתי, מחליט בעצמו אם להתקשר עם יזם בנושא הטורבינות. יישובי המועצה מחפשים מקורות מימון נוספים כי היום לא ניתן להתקיים רק מחקלאות. מי שמקדם בעיקר את נושא תחנות הכוח, הן של גז טבעי והן של טורבינות הרוח, היא מדינת ישראל. המועצה האזורית הגלבוע הכינה מסמך מדיניות של המועצה בנושא אנרגיות מתחדשות ומיזמי אנרגיה, בו נבדקו החלופות השונות להפקת אנרגיה, נקבע   כי המועצה מתנגדת להקמת תחנות כוח לגז טבעי, אך תומכת למעשה בהקמת תחנות כוח לטורבינות רוח ותומכת גם בהקמת חוות לניצול אנרגיית השמש.

במסמך המדיניות, שבמועצת  גלבוע גאים בהכנתו, נאמר ביחס למיזמי טורבינות הרוח: "לאחר דיון ובחינת התכניות באופן פרטני, בהתחשב בחוות דעת המשרד להגנת הסביבה, ובכל מקרה לגופו, ולאחר ציון ההסתייגויות, להמליץ לוועדה המחוזית על הפקדת תכניות לטורבינות רוח בכפוף להסכמת היזמים לתנאים הבאים:

א. יוקם צוות מקצועי מלווה ויועץ ליו"ר הוועדה המקומית בקבלת ההחלטות: 1. לקביעת הקריטריונים המחויבים לבדיקה, 2. לגיבוש המלצות למנגנון וקריטריונים לניטור ובקרה

ב. חשיפת כל המידע הרלוונטי לפרויקט – תחת התחייבות הוועדה המקומית והמועצה לסודיות המידע העסקי

ג. הפעלה ומנגנון וקריטריונים לניטור בהנחיית הצוות המקצועי

ד. התחייבות לתיקון תקלות בתקופה שלא תעלה על 6 חודשים. היה ולא תוקן הליקוי, תופסק פעילות הטורבינה ו/או הטורבינות שבה/ן נמצא ליקוי

ה. היזמים יפקידו ערבות כספית כהתחייבות להפסקת פעילות הטורבינה/ות שבה/ן קיים ליקוי.

 לדעת מ.א. גלבוע  מדובר בתנאים מחמירים להקמת  טורבינות הרוח המחייבים את היזמים בעיקר בנושא הרעש, בהמלצות נקבעו גם תנאים נוקשים שעלולים להביא  עד לסגירה אם יופרו על ידי היזמים. מסמך המדיניות בנושא אנרגיות מתחדשות ומיזמי אנרגיה של מ.א. גלבוע אושר פה אחד במליאת המועצה, בה יש נציגות לכל  יישובי המועצה, כולל קיבוץ גבע.

יש לציין שבנושא תחנות הכוח המבוססות על גז טבעי, שבעיני המתנגדים הן מזהמות, עמדת מועצת הגלבוע היא שלילית חד-משמעית.  בספטמבר השנה, קיבלה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה הצפון את עמדת המועצה ורשויות עפולה ועמק יזרעאל והמליצה להשעות את קידומה של התכניות  להקמת טורבינות גז  באזור עמק יזרעאל, גלבוע ועמק המעיינות וזאת ראוי לציין כי יורם קרין, יו"ר המועצה האזורית עמק המעיינות, מתנגד להקמת תחנות כוח של טורבינות רוח וגז טבעי והמועצה אף הגישה התנגדות להקמת תחנות כוח מכל סוג בתחומה.

באשר למאבק נגד הטורבינות בגבע, מדגישים במועצה שכל יישוב מחליט בנושא בדרכו העצמאית ולמועצה אין יכולת לכפות על יישוב את עמדתה.   באסיפה הכללית בגבע בעניין טורבינות הרוח ,  שנערכה לפני מספר חודשים, "הוחלט שלא להחליט" על פי גרסתו של רז ונראה שהמאבק בנושא מיזם טורבינות הרוח על אדמות קבוצת גבע לא תם ולא נשלם.

המאבק נגד טורבינות הרוח