שיקולי הביטחון, עיצוב גבולות "המדינה שבדרך", ההיאחזות בקרקע הלאום וזמינות הקרקעות עמדו לפני המוסדות הלאומיים והתנועות המיישבות בבואם לקבוע את מיקומם של היישובים החדשים. שנים לאחר מכן, עת המדינה מתבססת וגבולותיה נקבעים בהסכמי שביתת הנשק שלאחר מלחמת העצמאות, מתארת רחל יעקב־רבין באופן ציורי ומיוחד את שרטוט גבולות הארץ ומיצובם, וכך היא קוראת לעם ישראל: "צאו וכבו את כל האורות במדינת ישראל, חשכה תיפול על חלקת ארץ זו. לאחר מכן תעלו את האורות במאתיים שבעים וחמישה הקיבוצים הפרוסים לאורכה ולרוחבה של הארץ ואז יתגלו לפניכם גבולות המדינה".
סיום המלחמה, כיבוש הארץ בידי הבריטים והצהרת בלפור בדבר זכותו של העם היהודי להקמת בית לאומי בארץ ישראל, עליית חלוצי העלייה השנייה והשלישית – כל אלה היוו את המנוף לחידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הקמת הקיבוצים עין חרוד, תל יוסף, בית אלפא וחפציבה בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת – סימנה את ראשית ההתיישבות השיתופית ואת מאבק המתיישבים על תכנון ביתם ברוח השיתוף.
מאורעות הדמים והמרד הערבי הגדול – שהחל בשנת 1936 – מציבים בפני היישוב אתגרים חדשים. התנועות הקיבוציות נחלצות להקים יישובים שעיקר מטרתם הגנת היישוב ופריצת גבולות באזורים שעדיין אינם מיושבים.
נקודת ציון חשובה בהתפתחות ההתיישבות הייתה עם הקמתם של יישובי "חומה ומגדל" שנפרסו ממרומי הגליל דרך מישור החוף, העמקים, הרי אפרים בואכה כפר מנחם ונגבה. בתוך שלוש שנים, בעיצומם של מאורעות המרד הערבי הגדול, הוקמו 52 יישובים. ראשון יישובי חומה ומגדל היה תל עמל (ניר דוד בשמו כיום) בעמק המעיינות, שכן לבית אלפא. את השיטה פיתחו אנשי תל עמל בניצוחם של שלמה גור, חבר הקיבוץ, והאדריכל פרופסור יוחנן רטנר.
חיים שטורמן, מאנשי הביטחון בעמקים, בהופיעו ערב היציאה להקמת יישובי חומה ומגדל קובע: "ייתכן ואנחנו הולכים לקראת תקופה בה רק בדרך של חומות ומגדלים נוכל להקים יישובים". הספקות היו רבים; השטחים המיועדים ליישובים היו בעיתיים; האתגרים היו סבוכים.
כך מתארים ראשוני תל עמל את האתר שעליו עליהם להקים את קיבוצם: "מביטים הבדווים ותוהים: מה אץ להם הזמן? […] קרקע זו לא תצלח לעיבוד, על שום שיחי השיזף הקוצניים שהתפשטו על פני השטח והכו שורש ועל שום מי המעיינות הרבים שהשתפכו לכל עבר, ואין בכוחו של בן תמותה לרסן אותם לתעלות השקיה. […] והיהודים הללו – מדוע הן חורשים, מבראים את שיחי השיזף? היוכלו גם להשתלט על המעיינות הפורצים? בטוחים הם שאיש לא יצליח להפר את שלוות הדורות הרובצת על הבקעה הזו, שכוחת האל, ומאמינים הם הבדווים, מנציחי השממה, שאם הצליחו לגרש מכאן את כל מי שניסה להתיישב פה ( מצרים – מגדלי הכותנה; גרמנים – ממסדר הטמפלרים ועוד) בוודאי יצליחו גם לסכל את ניסיונות היהודים שזה מקרוב באו. […] וסופו של דבר שהאדמה תחזור אליהם. […] הלכו ראשי בתי האב להיוועץ עם השייח' צלאח, היושב בעבר הירדן, הוא ראש השבט הגדול רזאוויה. וכך השיב להם השייח' צלאח, כמסופר בין הבדווים: כה אמר אללה, אשר היה – יהיה. אתם עברתם את הירדן והשתלטתם על הבקעה, התורכים לא יכלו לכם, ואף האנגלים נבהלו מכם ונתנו לכם את העמק חינם כקניין מלא. גם היהודים, שקנו את הקרקע בכסף רב (כי טיפשים הם), לא יוציאו את העמק מידכם. כי כך יהיה לעולמים".
השנה היא 1944, שמונה שנים לציון הקמת תל עמל. פרופסור חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונות, מבקר בקיבוץ הצעיר ובברכתו לחברים אומר: "צדקה עשתה עם עימנו ההיסטוריה שהשאירה את עמק בית שאן בשיממונו, עד שבאתם לגאול אותו ולהפריחו". שוב חוזרת העובדה שבאזורים שוממים ובעיתיים ניתן להגשים את חלום ההתיישבות רק בדרך השיתוף.
את עליית קיבוץ תל עמל, ראשון יישובי "חומה ומגדל", הנציח המשורר נתן אלתרמן בשירו "המגדל הראשון":
בְּהָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ חָרוֹן יֶעֱשַׁן
וּבְעַרְבַת הַקְּלָלָה עֲלִי בְּאֵר לִי.
תֵּל־עָמָל, דַּבְּרִי שִׁיר בְּלֵילוֹת בֵּית־שְׁאָן,
בְּלֵילוֹת עֲרָבָה שִׁיר דַּבֵּרִי.
הַמִּגְדָּל הָרִאשׁוֹן אֶת הַנֵּדֶר נָדַר
עֵת חָרַגְתְּ חֲמוּשָׁה וּמוּנֶפֶת
לַעֲמֹד מוּל הָרִים שֶׁאָמְרוּ "אַל מָטָר"
וְצָרִים שֶׁהִגִּידוּ – "אַל נֶפֶשׁ".
תֵּל־עָמָל, תֵּל־עָמָל, תֵּל־עָמָל,
רִאשׁוֹנָה לְחוֹמָה וּמִגְדָּל
תְּבֹרְכִי, תֵּל־עָמָל!
בְּמָטָר וּבְטַל
בְּדָגָה עֲלֵי גַּל, תֵּל־עָמָל
בְּדָגָן לַמַּגָּל, תֵּל־עָמָל
בִּנְעוּרִים לַמִּגְדָּל
תֵּל־עָמָל!
תוך כדי המלחמה, ובשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, המשיכה תנופת ההתיישבות השיתופית והוקמו עוד ועוד קיבוצים חדשים.
השרשרת מתהדקת; נוספות חוליות לחיזוקה; התנועות הקיבוציות ממשיכות להקים יישובים חדשים ולחזק את הקיימים, ובכך לעצב ולשרטט את גבולותיה של מדינת ישראל. ועם עובדות היסטוריות אי אפשר להתווכח.
בנימין (בנג'ילה) יסעור, מגן
כניסה לנחל האסי – כל הפרטים כאן – קיבוץ ניר דוד
