למרות כל המשותף ביניהם, החוויה היהודית של יהודי ישראל שונה במידה רבה מן החוויה היהודית של יהודי התפוצות. לא תמיד קיימת זהות בין תחומי העניין והאינטרסים של שתי הקבוצות, ויש ביניהן לעיתים מחלוקות, גם על ערכים וגם על דרכי פעולה. למי שדואג לעתיד העם היהודי, הבנה מעמיקה של המתחים הללו, וחיפוש אחר דרכים למיגורם, או לפחות להחלשתם, מהווה אתגר קריטי המחייב התייחסות.
מכאן, שעבור אלו שרואים ערך חשוב בקשר בין יהדות התפוצות והיהדות הישראלית, ואלו שמייחסים חשיבות לשילוב בין שתי השקפות העולם היהודיות, ייתכן שהדרך לחבר בין הקבוצות ולהקטין את הפער ביניהן, היא לא באמצעות דיון – עימות רעיוני או דיאלוג – אלא דווקא בעשייה משותפת בתחום שהוא לא שנוי במחלוקת, אלא אף משותף. זאת כיוון שבמקום שבו יש אידיאל משותף ונכונות לדיאלוג, עולה הסיכוי להביא לגישור תרבותי בין הצדדים – קיימות ומאבק במשבר האקלים
בהקשר זה, ייתכן שאתגר שינוי האקלים והמשבר הסביבתי מהווים הזדמנות ייחודית לעשייה משותפת, שלא רק תיטיב עם כלל העולם, אלא אף תתרום לעיצוב תחושת ייעוד מחודשת לעם היהודי: גיוס היהודים מכל קצוות תבל למשימה גדולה מן האינטרס היהודי המצומצם – בניית עולם אחראי מבחינה אקולוגית וחברתית. ובמונח היהודי המסורתי: תיקון עולם.
בשונה מסוגיית זכויות האדם, שהלהיבה את צעירי הדור הקודם אך גם הובילה לאי-הסכמות רבות, משבר האקלים לא מייצר מתח מובנה בין יהודי התפוצות ויהודי ישראל, שכן מדובר בסוגיה גלובלית, שבה "כולנו באתה סירה" אל מול סכנות שכבר התחילו לתת את אותותיהן ושתלכנה ותתעצמנה מאוד בעתיד הקרוב.
מעבר לכך, למדינת ישראל יש יתרון תחרותי משמעותי בחשיבה, עיצוב וקידום טכנולוגיות ידידותיות לסביבה, ויכולות טכנולוגיות ייחודיות למיגור השפעותיו הדרסטיות של משבר האקלים ומשברים סביבתיים אחרים.
דוגמה לכך היא המאבק העקבי בישראל בתהליך המדבור, שהיום העולמי למאבק בו צוין לאחרונה. כ-75 אחוז משטח היבשה ביותר מ-100 מדינות בעולם סובל מתהליכי מדבור, ועל פי ההערכות, כ-50 מיליון איש עלולים להיעקר מבתיהם עד 2030 בשל מדבור ובצורות.
מכאן, שההתגייסות העולמית הגוברת בתחומי המאבק במשבר האקלים וחיזוק הקיימוּת מהווה עבור ישראל הזדמנות פז לשיפור מעמדה המדיני והכלכלי, אך גם להידוק הקשר עם קהילות יהודיות בכל רחבי העולם, שחוששות יותר ויותר ממשבר אקלימי וסביבתי חריף ושמחפשות דרכים משמעותיות למנוע את האסון.
לשיקום ושיפור היחסים המורכבים בין יהודי העולם לבין יהודי ישראל נדרשת, כאמור, התייחסות חדשה. המתודה שאנו ממליצים עליה נשענת על שיתופי פעולה סביב מטרות מְאַחֲדוֹת, כגון סוגיית משבר האקלים.
המשותף לכיוונים החדשים צריך להיות עמידה בשני קריטריונים, שהם לא טקטיים או תועלתנים, אלא עקרוניים ורוחניים במהותם: הייעוד החדש שיוצע לעם היהודי, בין אם בישראל ובין אם בתפוצות, יצטרך להתכתב עם מסרים ערכיים שמעוגנים במסורת היהודית לכלל זרמיה, ויהיה עליו לקבל תוקף קיומי כציווי השעה עבור חלק נכבד מצעירי העולם המערבי.
מהניסיון שלנו במשרד החוץ בשנה האחרונה, שכלל ארגון אירועים משותפים לפעילים מישראל והיהדות התפוצות באמצעות נציגויות ישראל בחו"ל, אנחנו רואים שכיוון זה נושא פירות ממשיים.
הוא בלי ספק גשר ואמצעי שמקרב לבבות ושיוצר תחושת שליחות משותפת ורצון לשלב ידיים לטובת עולם טוב יותר ולמען עתיד ראוי לדורות הבאים.
ההתלהבות שנוצרה במפגשים מרמזת על אנרגיה חיובית חדשה שאותה כדאי לרתום הן לטובת כלל האנושות והן לחיזוק הקשרים בתוך עם ישראל. ראינו התלהבות רבה של המשתתפים ורצון להמשיך ולפתח את הדיאלוג ואת העשייה המשותפת.
כותבי המאמר: ד"ר דב מימון הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI) והוא מרכז את פעילות המכון בתחום משבר האקלים. מימון הוא מהנדס חקלאי ומומחה למחשבת ישראל בהכשרתו, והוא מרצה למנהיגות חברתית בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב.
השגריר גדעון בכר הוא השליח המיוחד לשינוי האקלים ולסביבה במשרד החוץ.
