המנהלים והמנהלות של שמונת מרכזי החוסן בנגב המערבי דורשים מראש הממשלה ומשרי האוצר, הבריאות והרווחה לעצור את הקיצוץ התקציבי ולהסדיר את התיקצוב למרכזי החוסן בעוטף עזה. לטענתם, לא זו בלבד שהוחלט על קיצוץ בתקציבים, אף לא הועבר התקציב שהובטח לשנת 2025 בהיקף של 17 מיליון שקל
"השנתיים האחרונות מאז 7 באוקטובר הן מבחינתנו לא רק התמודדות עם המצב הביטחוני הקשה באזורנו, אלא גם התמודדות בלתי פוסקת עם הילדים שלנו שחווים במשך כל התקופה הזו קשיים וחרדות שהם לא חוו קודם לאותה שבת שחורה.
"הגענו כבר למצב של ייאוש מלחוות את אותן דאגות לילדינו. מדובר בגילויי אלימות, בירידה תפקודית בלימודים, חוסר שינה בלילות, פחדים למשמע רעשים שונים, שלא לדבר על רעשי המלחמה שנשמעים אצלנו כמעט מדי יום, גם אם מדובר בעיקר בארטילריה ברצועת עזה. המצב הוא בלתי נסבל ואנחנו נשארים ללא מענה. עכשיו, כשאנחנו מתבשרים על סכנת הקיצוץ בתקציבי מרכזי החוסן בעוטף, המצב יחמיר עוד יותר ואנחנו מיואשים".
כך מספרת א', תושבת אחד מקיבוצי המועצה האזורית אשכול, אם לשני ילדים קטנים, בעקבות כוונת מקבלי ההחלטות במדינה לקצץ במחצית את תקציב המדינה לשנת 2026 שנועד היה להיות מועבר לטובת פעילותם של מרכזי החוסן בעוטף עזה.
"התחושה היא, שהמדינה חושבת ששנתיים אחרי סיימנו את המלחמה", מציינת הילה הלוי, מנהלת מרכז החוסן במועצה האזורית אשכול, בשיחה ל"זמן קיבוץ", "תחושה שאנשים באמת לא מבינים את מה שעובר על התושבים בעוטף. רק השבוע קברנו את החטוף האחרון מיישובי אשכול (דרור אור מקיבוץ בארי – ע.ב.מ), יש לנו עוד קהילות של קיבוצים שטרם חזרו הביתה ממוקדי הפינוי, אנחנו עדיין מתעוררים בלילות מרעשים, כל יום יש מחבלים שמנסים לחדור לשטח הצהוב שבשליטת צה"ל ברצועת עזה. האיום לא נעלם. אנחנו עדיין בעיצומו. אנחנו מלקקים את הפצעים וההתייחסות של המדינה צריכה להיות בהתאם".
מה זה אומר בפועל?
"הצרכים שלנו רחוקים מלהסתיים. זה אפילו לא מתקרב לזה. הקיצוץ המתוכנן בתקציב משמעותו לחתוך את הפעילות שלנו באופן דרסטי. אצלנו באשכול מדובר בקיצוץ בשיעור 58 אחוז בהשוואה לתקציב השנה החולפת. צריך לזכור שאצלנו היה שיעור הטבח הגבוה ביותר ב-7 באוקטובר. זה לא הגיוני. זה אומר לחתוך ביותר ממחצית התקציב שנועד לטובת כוח אדם, טיפולים ומענים שונים לנזקקים לטיפול של מרכז החוסן".
על פי הנתונים, מאז 7 באוקטובר, טופלו עד כה על ידי אנשי מרכז החוסן באשכול למעלה מ- 6,000 מתושבי המועצה, בהם כ- 2,200 ילדים. מדובר ביותר מ- 35 אחוז מתושבי מועצת אשכול שנזקקו לטיפולי חוסן, טיפולים פרטניים, תמיכה קהילתית ותמיכה מנהיגותית. לדברי הילה הלוי, המשמעות בשטח של הקיצוץ התקציבי, היא עיכוב בטיפולים, פיטורי מטפלים, דחיית תורים לצורך טיפולי חוסן ובמקרים קיצוניים גם אי קבלת מטופלים חדשים.
"כל המערך של מרכז החוסן עלול להשתנות", מדגישה הילה הלוי, "יהיו הרבה פחות מטפלים. אנחנו מאוד פריפריאליים. זה לא שיש לנו כאן המון מטפלים באזור. יש מטפלים שמגיעים מרחוק. אני נזהרת מלהגדיר את המצב שהוא על סף קריסה, כי אנחנו לא נוותר בכל כך קלות. נדאג איך שהוא להביא את התקציב. לא אתן לתושבים שלי להיפגע ושלא נגיע למצב של קריסה".
ניתוק וחוסר הבנה של הצרכים בשטח
"ההחלטה על הקיצוץ בתקציב מרכזי החוסן", מציינת הילה גונן ברזילי, מנהלת מרכז חוסן שדרות, "משקפת ניתוק וחוסר הבנה של הצרכים בשטח. מישהו כנראה חושב שצה"ל יצא מהרצועה וברוך השם שוחררו כל החטופים ושהמלחמה נגמרה, אבל זה לא אומר שהמלחמה הפנימית והאתגרים הרגשיים והנפשיים הסתיימו".
כיצד זה בא לידי ביטוי בשטח?
"אנחנו לא חווים ירידה בכמות הפניות למרכזי החוסן מאז כביכול סיום המלחמה. להיפך הוא הדבר. יש כאלה שרק עכשיו צפים אצלם משקעים שעולים מתקופת המלחמה. הכפלנו את מספר המטפלים אצלנו עם סדר גודל של כ- 7,000 שעות טיפול בחודש. מדובר בהיקפים מאוד מאוד גדולים. קיצוץ כזה דרמטי של כ-50 אחוז פוגע בהכרח בכל התחומים. זה אומר הפסקה של טיפולים לאנשים שזקוקים לכך, מחיקה של היחידה שעוסקת בחוסן של הקהילה. דווקא עכשיו לתת חוזק וכוחות למנגנונים פנימיים, לעודד אנשים לצאת למרחבי חיים, לחזור לתפקוד. זה אומר לא לקיים קבוצות טיפוליות שהוכחו כדבר האפקטיבי ביותר לצמצום רשימות ההמתנה. כמובן, שמדובר יהיה בפיטורי כוח אדם תפעולי וטיפולי.
"המשמעות היא גם דחיית תורים והארכת זמני המתנה לטיפולים. אנשים שממתינים זמן רב לא יוכלו לקבל טיפול. יש לנו מכסה מצומצמת ונצטרך לראות את מי אנחנו מקבלים ואת מי לא. יכול להיות מצב שיהיו מי שימתינו חודשים ארוכים לטיפול אם בכלל".
כאמור, במרכז החוסן בשדרות מועברות כ- 7,000 שעות טיפול בחודש. המשמעות היא, לדברי הילה גונן ברזילי, כ- 1,700-2,000 מטופלים בממוצע מדי חודש, כ- 60 אחוז מתוכם ילדים.
מאז 7 באוקטובר מלווים אנשי מרכז החוסן בשדרות גם את צוותי זק"א, מד"א, איחוד הצלה, כיבוי אש ומשטרה שחוו את אירועי מתקפת הטרור האכזרית.
"אנחנו מטפלים באנשי כוחות ההצלה והביטחון" מספרת הילה גונן ברזילי, "בהיבט הצוותי, על חיזוק תחושת המשמעות בתפקידיהם, על מניעת שחיקה. אם אכן הקיצוץ התקציבי יתממש, אז כל הטיפולים הללו לא יתממשו והמטופלים יישארו ללא מענה. מרכזי החוסן קיימים כבר 18 שנה ובשנתיים האחרונות הוכיחו את עצמם כגוף המרכזי שנתן מענים רגשיים לתושבי העוטף ושדרות, מענים מקצועיים על ידי צוותים מסורים. הידיעה, שדווקא בעת הזו, בתקופה כל כך מורכבת, בוחרים לבצע קיצוץ שכזה היא מטלטלת. כאילו מנותקת ממה שנעשה. במקום לקבל את ההכרה ואת ההערכה, ההחלטה של מקבלי ההחלטות לקצץ באופן כל כך דרמטי את התקציבים, היא מאוד תמוהה וכואבת".
20 שנה של טראומה שגדלה דרמטית אחרי 7 באוקטובר
יזהר שער, חבר קיבוץ נירים, פסיכולוג חינוכי, קליני ורפואי בכיר, ב-20 השנה האחרונות מנהל השירות הפסיכולוגי -חינוכי במועצה האזורית אשכול. הוא גם מחבר הספר "בחזית הנפש" בנושא טראומה מתמשכת.
"כל קיצוץ במערך טיפול נפשי בעוטף עזה", הוא אומר, "יגרום להגברת המצוקה הנפשית והרגשית של האוכלוסייה, שנמצאת כבר 20 שנה בתוך מציאות של טראומה מתמשכת והיא גדלה בצורה דרמטית לאחר אירועי 7 באוקטובר. המועצה האזורית אשכול במיוחד ספגה את המכה הכי אנושה שניתן לדמיין בסדר גודל שלא היה מאז השואה. המשמעות של אירוע בסדר גודל כזה היא שנצטרך להתמודד עם ההיבט הזה בין שבע שנים לדור קדימה בהיבטים הנפשיים".
כיצד ההיבט הזה יושפע מהגזירות התקציביות המתוכננות?
"זה אומר שגם התקציבים צריכים להישמר ורק בהתאם לשינויים אמיתיים במציאות צריך להפחית אותם. זה אמור להיות אך ורק בתיאום עם גורמי בריאות הנפש, השירות הפסיכולוגי-חינוכי, האגף לשירותים חברתיים, וכמובן מרכזי החוסן ובריאות הנפש. יש כאן אחריות כבדה כלפי נפשה של האוכלוסייה לאחר שספגה את המכה הגדולה ביותר שידענו מאז קום המדינה".
לדבריו, "ההיקפים של הבעיות מוכרים מאז 'צוק איתן', אז נרשמה עלייה של 30 אחוז בצרכי בריאות הנפש. מדובר ברמת הדיכאון, ברמת התוקפנות, הפרעות שינה, חרדות, הפרעות קשב, קשיים חברתיים, קשיים בזוגיות, קשיים משפחתיים.
"זה מגיע לממדים שהצריכו תקציבים שהצליחו לתת במשהו מענה ולמזער את הנזקים לאוכלוסייה. לכן, אין מה לדבר על קיצוץ, אלא לבנות תוכנית ארוכת טווח שתאפשר מיצוב של המערך הטיפולי לאורך שנים. רק ככה ניתן לפעול. בספר שכתבתי לפני שנים כתובים כל הדברים האלה בצורה סדורה וברורה עם כל המחקר האפשרי. הספר הזה גם הגיע לכנסת ואמרו שם שאפילו יפעלו לפי הקווים המנחים שיש בו."
כלומר ראית בעבר את הנולד, אך לא נראה שמישהו מבין מקבלי ההחלטות הפנים את הנאמר בספר?
"בוודאי. אין זיכרון ארגוני במדינה. אני בהחלט חושב שמקבלי ההחלטות במדינה צריכים לרדת לשטח, לאנשים שבאמת מנהלים בשטח את בריאות הנפש של הילדים, בני הנוער והמבוגרים. השירות הפסיכולוגי, גורמי הרווחה ומרכז החוסן מהווים מכפלת כוח במתן המענים לאוכלוסייה וכל פגיעה באחד מהם יהווה מכה אנושה כלפי האוכלוסייה ויכאיב מאוד.
לכן, הדבר האחרון שצריך לעשות זה לפגוע בממד הזה. ברגע שאתה מטפל בבן אדם ומחזיר אותו למעגל החיים והעבודה, זה גם חוסך המון למדינה. לעומת זאת, אנשים שנמצאים במצב תפקודי-נפשי גרוע, אז גם מצב ילדיהם גרוע. טיפול בנפש של האדם עוזר למדינה מבחינה כלכלית אם מסתכלים על כסף. מקבלי ההחלטות יודעים את זה. שמירה על תקציב לאורך זמן תאפשר תחושת ביטחון לתושבים, תגביר את האמון של הציבור במדינה, אמון שאבד, ותיתן תחושה שהנה למרות הסבל שעברנו יש מי שמטפל בנו, יש מי שדואג לנו. זה מאוד חשוב לתפיסת העולם שלנו כמדינה שלוקחת אחריות על אזרחיה. שמירה על התקציב תאפשר גם לשמור על רצף טיפולי של המטפלים כלפי מטופליהם. חייבים לשמר את הרציפות של כל המערך הזה. צריכה להיות תוכנית רב שנתית בנושא במקום קיצוץ של תקציבים. צריך להיות חיבור הדוק עם השטח".
מהלך מסוכן שימוטט את רשת הביטחון הנפשית
בשבוע שעבר שיגרו מנהלי ומנהלות שמונת מרכזי החוסן בעוטף עזה (שער הנגב, שדרות, שדות נגב, חוף אשקלון, אשכול, אשקלון ואופקים, וכן מרכז החוסן המשותף למרחבים, נתיבות ובני שמעון) קריאת חירום לראש הממשלה ולשרי האוצר, הבריאות והרווחה בדרישה לעצור את הקיצוץ התקציבי ולהסדיר את התיקצוב למרכזי החוסן בעוטף עזה.
על פי אותה קריאה, לא זו בלבד שהוחלט על קיצוץ בתקציבי מרכזי החוסן בעוטף עזה, אלא אף לא הועבר תקציב שהובטח לאותם מרכזים לשנת 2025 בהיקף של 17 מיליון שקל.
"אנו מנהלי מרכזי החוסן בעוטף עזה וסביבתה", מציינים מנהלי מרכזי החוסן, "פונים בקריאה דחופה לעצירת מהלך מסוכן ומיידי זה, המאיים למוטט את רשת הביטחון הנפשית של תושבי העוטף. הקיצוץ המתוכנן ואי העברת התקציב לשנת 2025 אינם בגדר שינוי טכני או ויכוח מנהלתי. מדובר בפגיעה אנושה שתוביל לרגרסיה חמורה במענה הטיפולי ותסכן באופן ממשי את יכול השיקום של האזור כולו".
מנתוני מסמך שצורף לקריאתם של מנהלי מרכזי החוסן עולה, כי בעקבות הקיצוץ המתוכנן יפחת מספר המטופלים השנתי מ- 26,100 לכדי 13,700. מספר המשתתפים בתוכניות החוסן הקהילתי והרשותי יפחת מ- 118 אלף לכדי 42 אלף.
לטענת מנהלי מרכזי החוסן, אי העברת התקציב שהובטח לשנת 2025 יצרה, כדבריהם, בור תקציבי של 17 מיליון שקל, המותיר אותם ללא יכולת לשלם משכורות לעובדים ולספקים כשהמשמעות היא עצירת טיפול, פגיעה ישירה בתושבים ופירוק המערך שהוקם בעמל רב מאז 7 באוקטובר.
מנהלי מרכזי החוסן קוראים לביטול הקיצוץ המתוכנן לשנת 2026 ומציינים, כי "הצרכים הנפשיים אינם פוחתים עם הזמן, הם מתגברים. המלחמה טרם הסתיימה, המציאות הביטחונית עדיין רועשת והביקוש לטיפול נמצא בעלייה מתמדת. קיצוץ בשלב זה הוא חוסר אחריות לאומית ויוביל לפיטוריהם של מטפלי חוסן רבים. אין זה מתקבל על הדעת שגופים הנושאים על כתפיהם את הבריאות הנפשית של תושבי האזור יצטרכו בכל שנה לצאת למאבק על תקציב בסיסי. אנו דורשים הסדרה רב שנתית שתאפשר רציפות טיפולית ושקט ארגוני. זו העת לעמוד לצד התושבים ולא להותיר אותם לבד בשעה גורלית זו".
משרד הבריאות: פועלים להבטיח המשך פעילות
משרד הבריאות מבהיר כי אין כל "הנחיה לקצץ" בתקציב מרכזי החוסן. "ב- 2024 וב- 2025 העברנו תוספות משמעותיות מעבר לתקציב לאור הימשכות המערכה והצרכים בשטח.
לעניין הפערים שנטענו לתקציב 2025, יובהר כי נעשה פיצול טכני בלבד בתשלום ויתרת התקציבים המתוכננים ישולמו בימים הקרובים, לאחר אישור החשב הכללי באוצר.
אנחנו מנהלים שיח יומיומי בכל הדרגים ועם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר כדי לאפשר למרכזי החוסן לפעול בהתאם לצרכים המקצועיים גם בשנים הקרובות".
