זהר ניצן באוקראינה
המלחמה באוקראינה העלתה לכותרות את הישראלים שחיים במדינה וגם את אלו שעוסקים בענף החלב. אחד המבוקשים הגדולים לריאיונות בתקשורת הישראלית הוא זהר ניצן, בן למשפחת רפתנים בכפר ויתקין.
שוחחתי איתו בתחילת המשבר, שמעתי אותו מתראיין בתקשורת וחזרתי אליו גם אחרי כשלושה שבועות, ככל שהמלחמה נמשכה ולא נגמרה.
כל השיחות התקיימו כמובן ממרחקים כשהוא נמצא במקום בטוח ולרוב גם שקט…
כיצד התגלגלת לעבודה ברפת באוקראינה
אני בנם של עמי ונחמה ניצן מכפר ויתקין, גדלתי כמושבניק ברפת ובבגרותי עבדתי בקיבוצים שונים.
בן 54, אחרי הצבא עבדתי עם אבא וממנו עברתי לעבוד עם רמי אילת ז"ל מנווה אור – אדם קשוח אבל עם נשמה גדולה, אח"כ ברפת בכפר גלעדי.
היה פרויקט של יוסי מימן ויצאתי איתו לחול ומאז אני שם במקומות שונים. עבדתי ליד מוסקווה שנתיים, ישירות עם האוליגרכים ועם בעלי הון נוספים.
אני כאן שנה חמישית, רפת קטנה בבעלות דנית, 330 פרות מזן ג'רסי, מכון אס.סי.אר וקודם לכן לא היה פה כלום, אלא אלפא לוואל ישן.
יש לי משפחה בארץ, אישה וארבעה ילדים שהגדול כבר בצבא. הייתי טס הרבה לרפתות רבות במזרח אירופה, למדתי רוסית ומכיר את המקום עם הניואנסים שלו – האקלים, ההתמודדות, שקתות המים.
מה הם המאפיינים המרכזיים של רפת באוקראינה, ברמת המדינה וברמת הרפת הבודדת
זה אתגר לייצר חלב במדינה כמו אוקראינה – להתמודד עם החום בקיץ ומנגד, טמפ' חורף שמגיעות למינוס 20 ואף מינוס 25 מעלות. הזבל קופא, מעמיס אותו על עגלת זבל ולא יכולים לפרוק, כי הוא נדבק לקירות, מים שקופאים בצנרת ובשקתות, סופות שלג מקפיאות, לפתוח תחמיץ עם מטר שלג מעליו – בהדרגה, לומדים להתמודד ואף לייצר חלב.
רוב הרפתות בנויות בשיטת תאי רביצה ואני עשיתי סככה ישראלית ומתנהג אחרת. מים מחוממים, הזבל לא מתייבש – הכנסנו למחלוטה, בתשתית המרבץ, צינורות עם חורים שסופגים את הנוזלים וכך לומדים תוך כדי…
הענף מתמודד בשוק חופשי לחלוטין – אין מכסות בענף ומייצרים כמה שרוצים ובתנאי שיש מי שיקלוט. לישראלים קשה לחשוב על זה…
איכות חלב – חיידקים עד 100 אלף נחשב למעולה וכך סומטיים עד 400 אלף ואז קל יותר לייצר.
התשלום גבוה בעבור השומן והוא חשוב למחלבות, בגלל הגבינות המיוחדות, ולכן הזן ג'רסי תורם לנושא. השומן כ-5% והחמ"מ בייצור מגיע ל-33 ליטר.
ענף החלב באוקראינה – המדינה חקלאית ביסודה, צריכת החלב לא מספקת, יש חלב מקומי וגם יבוא. מנגד, אין כל רגולציה – המחלבות מכתיבות מחירים, הן פרטיות ועושות מה שבא להן. לפני המלחמה היה חסר חלב, מחירי המזונות עלו, רפתות נסגרו ואז נוצר מחסור בחלב והעלו את המחיר ליצרנים ובמקביל, העלו גם את מחירי המוצרים. ואז, הצריכה ירדה וצריך פחות חלב – הורידו מחיר לרפתנים ושלא במפתיע, המחלבות משאירות את המחיר בשוק, גבוה כמו קודם.
יש לי מכר עם רפת 3,000 חולבות והוא שפך חלב, כי לא לקחו ממנו ומנגד מייבאים מוצרי חלב מאירופה – חסרה יד מכוונת מלמעלה.
יש משרד חקלאות והם נותנים מענקים, אבל לא מכוונים את השוק, מענקי קניית עגלות הרות בחול – 50% סבסוד בבנייה ברפת והם מעודדים מאוד את הבנייה.
מיקום – נמצא במחוז זיטומר, 20 ק"מ מהעיר וכמעט על הכביש מקייב ללביב – 170 ק"מ מקייב.
יש לי רפת בחצר כמו מושבניק, בית ליד הרפת וגם שיכון לכל העובדים הלא מקומיים – לינה מסודרת.
הרפת עצמאית לגמרי, יש לה מיכל דלק, מערבל סילוקינד, בכל המחוז יש כ-20 רפתות והכי קרובה במרחק 150 ק"מ.
מערכת אס.סי.אר עשתה לי חיים קלים כי אני רפת קטנה.
כלכלית – הרפת היא חווה עם גידולי שדה, אנחנו לא מפרידים בין הרפת ובין השדות שלידה. יש מעט אדמה והרפת עם 330 פרות, עובדת למעשה על אפס רווח.
צוות – 17 עובדים על כל החווה, כולל גידולי השדה שמיועדים לרפת.
חליבה – מכון פרלל 12 עמדות, חולבים פעמיים ביום, 3 שעות וכל העובדים מקומיים. הרפת אוטונומית לחלוטין, אין ממשק סביב ואין מעבדה לבדיקות חלב ואיכות.
רפואה – אין ארגון רופאים, יש רופא מקומי ומזריע פרטי, הזרמה מגיעה דרך אלפא גנטיק מארה"ב ומקנדה. יש לי הרבה מכרים טובים שמוכנים לתמוך, נעזר בקשריי בישראל, שולח את רשימת הפרים לינון דותן מחברת שיאון והוא ממליץ לי מה לקחת.
מחשב – עובד עם תוכנת הניהול של אס סי אר ברוסית והיא מספקת בהחלט לכל הצרכים באתר.
בשר – יש משחטה בסמוך, לא מגדל עגלים ונותן אותם בחינם בתוך 4 ימים, כי הם מגזע ג'רסי. פרות יוצאות, לא לפי גיל ותחלובה, אלא רק על פי משקל.
הפרות התעברו יפה ונכנסות עגלות צעירות, ניסיתי למכור עגלות טובות בהיריון אבל המחיר לפי משקל.
היקף ייצור – אני יצרן קטן, כ-7 טון ביום ובגלל המוצקים, המחלבה שנמצאת במרחק 400 ק"מ, רוצה אותו ומייצרים איתו גבינות מיוחדות. מיכל החלב בקיבולת 14 טון ומפונה פעם ביומיים.
מחקר והדרכה – אין הדרכה ממלכתית וכל ההדרכה מתבצעת על ידי אנשי המכירות הרבים שמגיעים למכור. ההכשרות של העובדים מאולתרות, אני עובד בשיטה ישראלית ויש פרוטוקולים של טיפולים. יש רפתנים שנוסעים לארה"ב ונותנים הורמונים בצורה מטורפת.
סדר יום – מגיע לקראת 7 בבוקר עושה סיבוב ברפת רואה דרישות, מרים טלפון לרופא שהוא גם מזריע, הבאתי עול מישראל והמסגר המקומי העתיק אותו וכך, הפרות קשורות בבוקר בעולים. אומר בוקר טוב לעובדים ובשעה 10 אני מסיים את עבודת הבוקר. בהמשך, יש לי עוד סיבובים בצהריים ובערב וסדר היום מפוזר מאוד.
חיי פנאי – אין יותק מדי, יש בחור מדנמרק, שמגיע לביקור ואנחנו יוצאים יחד לעיר לא רחוקה, לשתות משהו בבר המקומי.
עד עכשיו היו גם טיסות והגעתי בתדירות לישראל. למשקיעים לא משנה כיצד הרפת מתנהלת, הם עושים תוכנית שנתית ובכל רבעון מביאים להם את המספרים. הרפת לא רווחית אבל יציבה, עובדים בעיקר עם הון עצמי ומחזירים הלוואות ישנות.
במשפחה כבר התרגלו לאורח החיים רב השנים ובסך הכול בסדר גמור עם כולם.
והנה הגיעה מלחמה בשערים, סוף פברואר ויש מתח עם הרוסים – הרוגים, פצועים, פליטים הכול מתהפך…
המצב מאתגר, לא רגילים לרעשים כאלה, נפלו בסביבה כמה טילים, עושים בריקדות על כבישים. באמצע הלילה התקשר אליי חולב שאמר שטנקים נמצאים ברפת. עכשיו אין לי כלום במזון, מותח את מלאי התערובת, אין לי חיסון אימהות, נגמרו התרופות ואני יכול לסחוב עוד 10 ימים.חלב – אין אפשרות להגיע למחלבה, כי היא במרחק 300 ק"מ, אז אני מחלק לעיריית זיטומר. יש מחלבה קטנה לא רחוק מדי ויש לה מיכלית קטנה וסגרתי איתם לחלק חלב בחינם ומעמיסים בארגזים על טנדר ויוצאים לחלוקה. משאיות גדולות לא יכולות לעבור.
יש כמות חלב גדולה, בית יתומים והרפת פתוחה לכל מי שרוצה להגיע ולקחת – לא שופכים. הם יודעים שזה ישראלי וזה עושה יחסי ציבור – אמרתי שאני רוצה רחוב על שמי בכפר…
מה קורה עם המשפחה בארץ, הם בוודאי בלחץ מתמיד…
אנחנו גרים בתל מונד, אשתי במקור מקזחסטן, מתרגמת לסטודנטים. הכרתי אותה בעבודה שם והיא הסכימה לבוא איתי לישראל היא קטארית מוסלמית, 25 שנה נשואים. בהתחלה עשו בעיות עם תעודת הזהות, התרגשתי וטיפלתי ולבסוף היא קיבלה תעודת זהות, החתונה הייתה בקפריסין.
אבא שמע שמתחתנים והרגיש חנק, שמכול הנשים בחרתי דווקא כלה מקזחסטאן אבל, אחרי שהוא הכיר אותה מקרוב, אז גם הוא התאהב בה.
כעבור שלושה שבועות מהמלחמה יצרנו קשר לעדכון..
המתח הביטחוני – הרוסים שולטים בשמיים וזורקים פצצות. הולכים על הערים ולא עלינו בכפרים הקטנים. שומעים את הקולות 20 ק"מ מאיתנו.
יש בקרים שהקולות מביאים חצי עדר לדרישה כי לג'רסי יש טמפרמנט והם מגיבים בקופצנות. שני שליש מהעדר ג'רסי ושליש מעורב עם הולשטיין.
אני עוסק כל הזמן בלוגיסטיקה קטנה וגדולה, שבישראל היא ברורה וזורמת.
הדרישה מספקים גדולים וקטנים היא תשלום מראש בעבור כל מוצר ושירות כי לא סומכים על אף אחד. משאיות גדולות לא יכולות לעבור ורק קטנות מגיעות, המחלבות מחזיקות אותנו בגרון ולא משלמות וכך אנחנו מוכרים רק 5.5 טון חלב והשאר, כ-2 טון, אני מעביר לכוחות הצבא האוקראינים שנמצאים בסביבה. המחלבה נמצאת בסביבה שלנו ולמחלבות המקור, אי אפשר להגיע.
בנושא המזונות אנחנו מחשבים כל גרם – מסמן פרות להוצאה כדי לקבל כסף וגם לחסוך במזונות, ליפתית וכוספה חמניות לקראת סיום וכל הזמן משחקים עם המזונות והפרות.
קשה לקבל חלקי חילוף והאחזקה קשה, טרקטורים ומכון, כאשר הם עובדים, אני מברך ומתפלל. בטנות לא החלפתי כבר חודשיים ואולי בקרוב אחטוף בדלקות העטין.
ירדתי בחלב, הבריאות עדיין בסדר וגם ההיריונות, יש עדיין זירמה במלאי והחנקן הולך ונגמר וכשתגמר הזירמה לא יודע מהיכן אני מביא.
יוד לחיטוי פטמות הולך להיגמר ולא מצאתי, כך גם בכפפות למזריע ואת כל החלקים צריך לחפש, לחסוך, לקמץ ולמחזר.
האווירה – עובדים באים לעבודה כי זה מפלט בשבילם.
עם מי שלא מדברים – הם כאן, זה הבית שנלחמים עליו ולא בורחים ואני מזדהה איתם מאוד – מדינה שלמה, בלי כל פרובוקציה, נכנסים שכנים והורגים אזרחים על ימין ועל שמאל, סתם ככה… מרגיז ומקומם..
איך הקשר עם המשפחה בישראל?
אני במקום שקט ובכל רגע נתון יכול לצאת לגבול, דלק לא חסר לי, כי יש מלאי ברפת. אם אעזוב את הרפת תוך שבוע הכול מתפרק, כל יום צריך לקבל החלטות ואין מי שיעשה את זה במקומי, גם אני עושה שגיאות בשיקול הדעת.
משוחח כל הזמן עם האישה והילדים ומעדכנים כל העת. יש טלפון וזה מזל גדול…
תפקוד הרפת בתקופה זו – לחתוך בתערובות? להסתכל על הבורות איך תהיה העונה שבפתח, העליתי את התחמיצים, דיללתי את המנה, השגתי קצת שומן מוגן – רוצים תשלומים מראש ואי אפשר לשלם.
המחלבה חייבת לנו כספים, זורקים מידי פעם משהו וגם עם המשחטה יש מלחמה.
מצאתי תרופות, אבל הכול בתשלום מראש, משלם במזומן לנהגים, מוכר קצת חלב לפרטיים וזה מכסה הובלות והמצב לא קל, בלוגיסטיקה ובתזרים המזומנים.
אני מבין את האוקראינים שהרפת ממש לא בראש שלהם – יש חזיתות במצב קשה ורפתות גדולות נמחקו בגין המצב. מלמעלה, הרפת נראית כמו בסיס צבאי ומתבקש להפציץ אותה.
אנחנו כרפת מבודדת, פחות אטרקטיביים לרוסים, רפת ליד חרקוב נמחקה. המשקיע שלנו אגרו-סוויט – משקיע מקומי ולא מכירים אותו ואין מי שישלם מעבר ליכולת הרפת.
גם ספקים אירופאים לא מוכנים לתת בתשלום דחוי ויש רפתות שלא מחזיקות ולא שורדות. לא מעט רפתות ממוקמות רפתות באזורי קרב ולא יכולים להגיע אליהם.
רפת בסומי עבדה על גנרטור ומטנק פצוע שאבו דלק. הרפת היא החלק הקל, אבל יש אנשים שעוברים חוויה טראומטית מאוד.
העונה הקרובה תהיה זוועה, יש מחסור בדלק ולא הכנו כלים ולא יוציאו מחוץ לאוקראינה – אין יצוא.
נחזור למבנה הרפת הארצית באוקראינה
אין מכסות חלב, אין רגולציה, כל אחד בפני עצמו כמעט ואין משקים משפחתיים ואלו שנשארו הולכות ונעלמות. הגדולות לא מצליחות לסגור על הפער וכך יש יבוא חלב למדינה, כי יש מחסור אפילו בחלב ניגר, עם קצת יצוא לבלארוס השכנה.
יש כמה מחלבות גדולות כמו פפסיקו ויש יותק קטנות. כל רפת זו יחידה אוטונומית כולל שטחי גידול.
הכלל שיש רפת ושטחים גדולים של עשרות ומאות אלפי דונמים סביבה ותמיד אפשר לקחת גרעינים מהשדה, במחירים עצמיים זולים.
איך אתה מתפקד עם כל הרעשים מסביב והפליטים שבורחים מערבה?
אני מדבר עם המשפחה כל הזמן, הם מבינים שיש לי אחריות לאנשים ולרפת ואני לא בסכנה. יש הסעות מאורגנות של אוקראינים לגבול, ברפת יש לנו מלונית וגם אצלי בבית יש חדר פנוי לאירוח. יש פליטים וגם מתנדבים הרבה ששכנים אותם לקחת אוויר, ומפה לוקחים אותם לגבול.
כל הזמן קורים דברים, עובדים אני מסיע הלוך וחזור, כי אין תחבורה ציבורית וכל דבר מורכב יותר, אין רופא ברפת והוא לא יכול להגיע מתי שצריך.
אני היחידי ברפת שמבחין בין ראש לזנב, לא נותן להם להזריק אנטיביוטיקה ומלאי התרופות קטן וצריך לעקוב כל הזמן ולקבל החלטות שוטפות.
ועם כל מה שאנחנו עוברים, אני יכול להגיד שהרפתנים בעוטף עזה בישראל, עברו תקופה קשה מאוד ואני מסיר בפניהם את הכובע על העמידה בגבורה, גם עם טילים בשטח.
