סגירת רפת היא תמיד פרק עצוב, שיש בו גם זיכרונות וגעגועים רבים. הנהלת הקיבוץ הגיעה למסקנה, שבעת הזאת, הפתרון הרע במיעוטו הוא לסגור את הרפת המקומית, למכור את המכסה ובעלי החיים והציוד. אבל אצל הצוות, שהיה מיוחד מאוד, כי הורכב בעיקרו מנשים מסורות ואוהבות את העבודה והענף – ככה לסגור, זה עצוב מאוד
ביקרתי פעמים רבות ברפת גלגל ותמיד הייתי מלא הערכה ואף הערצה, לצוות הרפת שעובד בלב הבקעה-המדבר, בשיא החום ובתנאים ממש לא פשוטים. להגיע בכל בוקר, לעבוד ולעשות לבד את כל המשימות ובתחושת עשייה וסיפוק גדול.
הגעתי לביקור אחרון, כשהבנות נפרדות מהרפת בעוד שבוע ויוצאות לדרך חדשה קרוב לגיל גמלא. הדמעות בעיניים וקשה לדבר ולשתף בתחושות אבל מרגישים באוויר את הכול. כולנו נאמר להן תודה חמה ונאחל להן בריאות וטובה ודרך חדשה ומלאת סיפוק..
וכך כתבתי על הרפת המדהימה לפני קרוב ל-15 שנה..
אור במרכז החום
צוות מיוחד ברפת גלגל
לא קל לחיות בבקעת הירדן – חם, חם מאוד עם טמפרטורות שמגיעות לעתים עד 46 מעלות בקיץ. כמובן, שלא פשוט כלל לגדל פרות ולייצר חלב בתנאים כאלה. רבים לא נתנו הרבה סיכויים לשלוחת חלב באזור הבקעה והנה כאן ממש, בחום המהביל שנמשך חודשים ארוכים בשנה, מצליחים לקיים רפת, לתת רווחה לפרות ולייצר חלב באופן ראוי.
רפת גלגל במרכז הבקעה וצוות מדהים בגיבושו – 4 נשים ושני גברים – כולם חברים!
רפת גלגל מיוחדת בהרבה מובנים – רפת צעירה יחסית, ממוקמת באחד האזורים הקשים מבחינה אקלימית, רחוקה משדות הירק והתחמיץ וגם יש לה רוב נשים ברפת – 4 נשים שעובדות בה שנים רבות, אוהבות את עבודתן ומגיעות אליה בשמחה ובסיפוק, בלי חשבון זמן וקושי.
ציפי שמאע מנהלת את הרפת ומפרגנת לה ולקיבוץ – "גלגל זה המקום הכי טוב לגור בו, אני אוהבת את הבקעה, הנוף, מזג האוויר, האנשים. קיבוץ קטן עם קהילה מיוחדת.
גלגל קמה ב-1973 באזרוח של גרעין בני משקים. ב-85 היה משבר גדול ועזיבה המונית. הגרעין שלי היה אחרי שחרור מהצבא וגלגל כמעט התחילה מחדש.
היינו 80 חברים וכיום יש 46 שהם כ-20 משפחות וגם רווקים.
לפרנסת חברי הקיבוץ יש לול הודים ענק, 800 דונם מטע תמרים, בית אריזה חדש לתמרים ולענבים, כרם ענבים למאכל, בית דפוס, השכרת דירות. רוב החברים עובדים בגלגל ומעטים בחוץ."
הרפת נבנתה ב-1985 וכיום יש בה 300 חולבות, את שלוחת הפיטום סגרו והוסיפו חצר לפרות אחר ההמלטה. הרפת חברה באמבר ומחזיקה מרכז מזון עצמאי – נושא המזון מורכב מאוד, כי יקר להביא אוכל לרפת וכל הובלה נשקלת במשורה, בגלל מחירה הגבוה.
הנהלת המשק מתייחסת באופן חיובי לרפת ומסייעת לה להתפתח.
צוות העובדים
יש 7 עובדים – 6 חברים ותאילנדי, בתוספת נער לפני גיוס.
ציפי שמאע, 4 ילדים – מרכזת את הרפת
אדריאנה פרקש, 4 ילדים – אחראית בריאות ומזריעה
קרן צדוק – גידול עגלות ועגלים, מחליפה בהזנה
שרית שרון, 3 ילדים – יונקיסטית
פפה רחמן – איש ההזנה – לא חולב
איציק לושי – עובד אחזקה
גם הילדים של חברי הצוות עובדים ברפת.
"כל מי שנמצא ברפת רוצה להיות בה, אוהבים את העבודה ומרוצים גם מהסיכומים הכלכליים, בהתחשב עם המיוחד במקום שלנו."
איך מתארגנת העבודה ברפת?
"כל העובדים (למעט פפה) חולבים 5 חליבות בשבוע, יש יום פנוי בשבת, שבה חולבים התאילנדים, בזכות הכשרות – הם מגיעים מהמטע ומהלול. החליבה נמשכת 3 שעות והחלב מובל למחלבת אלון תבור.
רוב חברי הצוות מחליפים בעבודה בסלף ועושים הזנה. אני מאמינה בגישה שכולם עושים הכול, על אף שלכל אחד יש נישה שלו ואם הוא יוצא לחופש יש לו (או לה) מחליף.
מקרבות אוכל עם השופל, מגרדות חצרות וכל העובדות יודעות לעשות הכול – יש גמישות גדולה בהפעלת הצוות."
הכשרה מקצועית
שרית וציפי עשו קורס יסודות ואחר כך ציפי השתלמה בניהול. אדריאנה למדה להזריע בשיאון ומזריעה ברפת מ-2003. התוצאות המקצועיות הולכות ומשתפרות, עשו שינוי בצינון ובעקבותיו הגיע שיפור גדול.
אדריאנה נחשבת כחברת סגל של העובדים בשיאון, היא נוסעת פעם בחודש לאתר דרום להצטייד בזרמה ובעזרים. "זה נוח שיש מזריעה בבית וזה מקדם את הרפת, כי מזריעים מתי שצריך, גם בשעות שמזריע לא יכול להגיע."
מזריעים כל השנה מלבד בחודש ספטמבר שבו לא מזריעים כי אין התעברות כלל. הרפת עמדה על 28 ליטר בקיץ וכיום מגיעים ל-32.
פועלים להזזת ההמלטות – בעבר היה ריכוז המלטות והיום יש המלטות לאורך 11 חודשים. קשה להחזיק פרות בגלגל, הקיץ כבד וכמעט ללא נשוא, עגלים מתו בגלל החום וכך מקלחים ומצננים – כל היום וכל הלילה. "בתנאי השטח והאקלים 48-44 מעלות ובאוגוסט קבוע יש 46 גם הלחות גבוהה. הצינונים עוזרים מאוד והפרות לא מלחיתות."
איכות הסביבה – המים של הרפת הולכים לברכות חמצון ומשם להשקיית התמרים, ממצקים במאצרות והזבל היבש הולך למתקן קומפוסט שמאושר על ידי הרשויות.
איך משלבים את המשולש אישה – אמא – רפת?
ציפי לא מרגישה נוח עם השאלה כי היא לא רואה בזה מיוחדות, אלא שילוב של כל עובד עם צורכי המשפחה והעבודה. לאחר מחשבה היא מסכימה שנשים בצוות ובמיוחד בניהול, מביאות יותר רגישות לצרכים של אחרים.
"באנו לרפת כאימהות, הייתי ברפת לפני לידה. לקחנו את נושא האימהות בחשבון ורצינו לבוא לרפת מתוך אהבה לפרות ולבעלי החיים. אדריאנה הגיעה עם 4 ילדים ולכל הנשים, זו קריירה שנייה אחרי עבודה קודמת. העבודה עם בעלי חיים מחייבת – קודם מתכננים את העבודה ברפת ואחר כך בודקים מה קורה בבית. מסדרים את החליבות ואח"כ מטפלים בענייני הבית. הבעל יודע על סדר היום הצפוי וגם הוא מתארגן לפיו.
הכול תלוי בחליבות ובסדר היום ברפת ועדיין, כל העבודה בבית מחכה לנו כשאנחנו חוזרות מהרפת. המשפחות יודעות שרפת אינה עבודה משרדית, אלא פעילות שדורשת התמסרות ואפילו בעת ארוחת הערב, כאשר יש המלטה קשה.
הבעל מעיר את הילדים בבוקר ולוקח אותם. כאשר זה לא מתאפשר אז מגיעים לרפת ואחר כך, חוזרים להעיר את הילדים. הבית הוא המשרה השנייה של כל אישה וגם שלנו, אם כי היא יותר פיזית וקשה.
איך מסתדרים עם צוות חברים שחיים איתם צמוד? גם במערכות החיים מחוץ לעבודה?
אנחנו עוזרים אחד לשני – גם שכנים, גם חברים ולנהל את כולם זה די מורכב…
יש ארוחת בוקר עשירה שבה נפגשים ומחליפים חוויות.
ימי הולדת זה פולחן – מביאים עוגה ומתנה, שרים והכול בסוף ארוחת הבוקר. בחגים מרימים כוסית.
מדברים הרבה על דור המשך – איך הנושא מטופל בגלגל שהוא קיבוץ צעיר?
"יש כמה ילדים שעובדים וזה "אטרף" שלי. לא קל לעבוד עם צעירים, בכל שנתון יש ילד שעובד ברפת ואני מטפלת בהם כמו ילדיי שלי. יש הצלחות טובות גם עם ילדים מתקשים כולל הרבה שעות שיחה.
יש גם בנים ובנות של הנשים, יניב, בר וגל שעובדים ברפת, אם באופן מלא ואם כמחליפים – הם מקבלים תמורה בעבור החליבות ותורמים כל השנה.
אני משקיעה מאמצים רבים בדיאלוג עם הילדים, זה שואב הרבה אנרגיות ויש גם הרבה סיפוק.
ברפת מודרנית יש קושי למצוא עבודה לכל הילדים כי כמות העבודה מוגבלת."
ציפי וחברות הצוות מתכוונות לעבוד ברפת עד הפנסיה, כי יש אווירה תומכת וכיפית. זה גם כיף גדול לבקר ברפת שמחה ודינמית, שחבריה מגיעים עם הרבה מוטיבציה ורצון – אחלה רפת!
והיום – למה התקבלה החלטה לסגור?
הרפת כיום מונה כ-300 פרות, עם מכסה של 3.7 מיליון ליטר לשנה. עשינו מעט השקעות בעשור האחרון והחוסר הולך וגדל, קשה להגיע למכסת החלב, בעיות קשות של סומטיים וחיידקים. ההובלה לרפת יקרה מאוד ועלות ההזנה גבוהה יחסית.
מכון החליבה משנת 85 ועל אף שביעות הרצון מהציוד, הוא לא מדביק את העלייה במכסה ובמספר הפרות ואין בכוונת הקיבוץ להשקיע בו.
צוות הרפת מקסים ומשקיע את כל כולו בעבודה – גם המערכות המלוות את הרפת בהדרכה, בהתאחדות, בשיאון ובחקלאית, עושות הכול לסייע ולקדם.
הקיבוץ פשוט לא השקיע ברפת וזו עבודה שצריך לבצע כל הזמן ובכל רפת. בשיכון, בצינון, במערכות החליבה, במערכת ההזנה ועוד.
וכך הנושא עלה שוב ושוב, לשולחן הדיונים בקיבוץ עד שהתקבלה ההחלטה הכואבת לסגור את הרפת, כשברקע רואים גם, שאין דור המשך לקחת את הענף לעידן הבא. הצעירים רוצים לעבוד בהייטק ולנסוע למרכז.
כמה חבל ועצוב אבל…
כולנו נחבק ונודה לצוות המקסים שעיקרו נשים מקצועיות ומסורות שנתנו את כל כולן לעבודה בענף במשך עשרות שנים.
מי אנחנו?
קצת היסטוריה של גלגל – מאז ועד היום
מאתר גלגל
גִּלְגָּל קיבוץ בבקעת הירדן, כ-16 ק"מ צפונית ליריחו. שייך לתנועה הקיבוצית ולמועצה אזורית ערבות הירדן. שמו של היישוב ניתן לו על שם האתר המקראי גלגל, המקום הראשון שבו חנו בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל (יהושע ד',י"ט) שמקומו מזוהה בתל ג'לג'ול, שממוקם כ-2 ק"מ מדרום מזרח ליריחו.
היאחזות גלגל הוקמה ב-1969 כחלק מתוכנית יגאל אלון. במאי 1973 אוזרח הקיבוץ ע"י גרעיני נח"ל של תנועת "המחנות העולים" וגרעיני בני המשקים.
64 חברים, מתפרנסים בעיקר מחקלאות – רפת, לול, תמרים, בית אריזה גדול. בית דפוס. בשנים האחרונות עבר גלגל תהליך שינוי, עמוק ומסודר. במסגרת השינוי ממשיך הקיבוץ לתפקד כקיבוץ מתחדש. הקיבוץ שומר על ערכי יסוד כמו: תרומה לקהילה, ערבות ועזרה הדדית, חינוך חיבור לטבע.
אחריות ההתפרנסות של חברי הקיבוץ החדשים והישנים היא על עצמם ולא על הקיבוץ, כמו שהיה בעבר.
בזכות אמצעי הייצור הרבים והמגוונים, שעיקרם בתחום החקלאות, הקיבוץ מתנהל באופן עצמאי לגמרי, מבלי להיות תלוי בגורמים חיצוניים. מה שנותן לקיבוץ יכולת כלכלית להמשיך ולהתפתח, ומאפשרים יציבות ואיתנות. כיום גלגל מהווה עוגן מרכזי בבקעה, שנותן שירותים לכלל תושבי האזור.
יש בקיבוץ סופר גדול, בריכה מדהימה, גני משחקים, מסגרות חינוך לגיל הרך (פעוטונים, וגן), מסגרת חינוך בלתי פורמלי מכיתה א' ועד י"ב כולל מועדון נוער, מגרשי ספורט (מגרש דשא 🤩😱), בית כנסת, מועדון חברים, אין-סוף מדשאות וטבע וירוק בכל מקום.
