קרן פרגו ממעין צבי מציירת ורוקמת פורטרטים להנצחת חיילים שנפלו ואזרחים שנרצחו
*תמונה ראשית: פורטרט של ידידיה רזיאל מקיבוץ כרם שלום שיחד עם כיתת הכוננות בלם את מחבלי חמאס במשך שעות ארוכות והציל בגבורתו את הקיבוץ. רקמה עדה אור מקיבוץ החותרים שהצטרפה לרוקמות
"בהתחלה חששתי מתגובת המשפחות" אומרת קרן פרגו (48) מעין צבי, אומנית שבימי שגרה יוצרת על גבי טקסטים מספרים ישנים, עיסוק שהחל לפני כעשור בזמן שפונו דירות קטנות רבות בקיבוצה וכן הספרייה הציבורית. "אני יוצרת על גבי טקסטים מספרים ישנים ומציירת בהקשר לתוכן. מצאתי גם בזיכרון יעקב השנה אוצרות של ממש, ספרים בני מאה של ביאליק וטשרניחובסקי, ולמרות שיש לי התניה שלא לצייר על ספרים, הם היו כבר קרועים, בלויים, ללא כריכה, ובעצם היצירה שלי עליהם אני מחזירה להם חיים".
בין יצירת עבודות האומנות היו מזמינים ממנה פורטרטים, מתנה ליום הולדת או יום נישואים "אני אוספת חומר רקע על האדם ואז מציירת". קרן מספרת על מפת ניווט מאזור קיבוץ דן עליה ציירה זוג לכבוד יום הנישואים, או פורטרט ליום הולדת 80 שצויר על רקע תכניות הבית שבו נולדה אותה אישה. "שולחים לי ניירות משפחתיים שאני יכולה להציל שלא יתבלו ועל גביהם מציירת את הפורטרטים".
עם תחילת מלחמת "חרבות ברזל" הייתה כמו כולם בהלם "כשהתותחים רועמים… לא הצלחתי ליצור", הפעילות בסטודיו פסקה קורן פנתה להתנדבות בחקלאות, בישולים ואפייה לאלו שנזקקו. "אחרי שבועיים התאוששתי וחזרתי לצייר. שמרתי אצלי בטלפון תמונות של הרוגים ממסיבת נובה, חיילים שנהרגו, תושבי הקיבוצים בעוטף שנרצחו, וציירתי את הפורטרטים שלהם. ציירתי כאילו הייתה לי הזמנה. הרגשתי שאני חוזרת למה שאני יודעת לעשות ובדרך הזו מחזירה ואולי זה ייתן נחמה".
על הפורטרטים המצוירים מוסיפה קרן רקמה, "מלאכה שנזנחה, כמו הספרים. מלאכה שבדור הצעיר לא מכיר". "ראיתי שעם פעולת הרקמה אני מתחילה להירגע" היא מוסיפה. פעולת הרקמה לוקחת זמן, היא דורשת תכנון ויש התייחדות עם הדמות".
קרן משתפת את אמירה סלע מהקיבוץ שבשל המלחמה נפסקו החוגים אותם היא מעבירה. "ראיתי שפעולת הרקמה מרגיעה אותי ואותה והבנתי שאם אשתף עוד נשים אוכל להכין עוד פורטרטים". קרן בשימים כתיקונם מעבירה סדנאות בסטודיו שלה ובהם ציור ושילוב של רקמה, פנתה ביום הרקמה הבינלאומי לרוקמות מכל הארץ והזמינה אותן להשתתף. "הן שמחו להגיע, כל אחת בחרה דמות שציירתי ואפילו בבחירות היו מקרים מרגשים ומיוחדים. אחת הרוקמות בחרה דמות חייל ורק כשסיימה לרקום הבינה שהייתה בהלוויה, בשבעה ובשלושים למותו. זו תקופה שאנשים רוצים לקחת חלק, רוצים לתרום ואלו נשים שיש להן ידי זהב והמון ניסיון.
קרן לא ידעה כיצד המשפחות השכולות יקבלו את היצירות "אבל קיבלתי תגובות מרגשות. אני רוצה שהמשפחות יקבלו את הפורטרטים באופן אישי, עם חיבוק, לכן אני מציעה להם להגיע אלי או שאני אבוא. חשבתי שלא תהיה להם פניות פיזית ורגשית אבל מתרגשים להגיע ולאסוף את הציור".