יורם לביא נולד לפני 91 שנה בעין חי (כפר מל"ל) וב-1947, עוד כנער בן 17, התגייס לפלמ"ח ולחם בקרבות מלחמת העצמאות: במבצע דני ובשחרור הנגב מהמצור * יורם היה שותף פעיל בגיבוש יחידה 101, השתתף בפעולתה הראשונה ואף השתתף בפעולות חסויות רבות * בהמשך עבד בשב"כ באבטחת אישים, ביניהם ראש הממשלה דוד בן גוריון, שגריר ישראל בארה"ב דאז, יצחק רבין ואחרים
בסוף אפריל האחרון (25.4.2022) נפרד מושב כפר מל"ל מיורם לביא, איש רב פעלים שלחם ופעל לאורך רוב חייו למען ביטחון המדינה.
יורם לביא-לבקוביץ נולד ב-1.2.1931 בעין חי – כפר מל"ל. בשנת 1948 התגייס לפלמ"ח, יחד עם בני כתתו – כתה א' בבית הספר כדורי, לגדוד הראשון בחטיבת יפתח. ביוני 1948 השתתף בקרב אל קובאב. ביולי 1948 לחם בבית ג'יז, בדרך בורמה, מבצע דני, כיבוש ענבה, ברפיליה ואום בורג.
באוגוסט 1948 ירד ברגל לאורים בנגב הנצור עם פלוגה א' בפיקודו של יצחק (חקה) חופי.
בספטמבר 1948 עבר עם היחידה למחנה בוואדי מצפון למשמר הנגב ולחם בקרבות חירבת מחאז.
בשנת 1951 סיים קורס קצינים במסגרת שרות מילואים. בשנת 1952 התגייס לצבא הקבע ושרת במודיעין. בשנת 1954 השתחרר מצבא הקבע בדרגת סגן והועלה לדרגת סרן בשרות המילואים.
מתגייסים להגנת המולדת
יורם לביא הוא נצר לסב מחסידי גור, אשר הייתה לו מאפיה בעירה פלונסק בפולין. אביו של יורם, שמו דוד-אברהם לבקוביץ (לימים לביא), עזב את בית הוריו ואת הישיבה במטרת על לעלות לארץ ישראל. הוא עשה זאת בעקבות אחיו שלמה, אשר הקדים אותו ועלה לארץ והיה אחד ממייסדי קיבוץ עין חרוד. אביו של יורם היה חלוץ נלהב. הוא עלה לארץ בשנת 1908, בתקופת העלייה השנייה, עבד כחלוץ במושבות והיה אחד ממייסדי מושב עין חי-כפר מל"ל.
משנת 1947 היה יורם תלמיד בביה"ס החקלאי "כדורי", אז כמושבניק בימים ההם, כמעט באופן טבעי הוא בוחר ללמוד כמובן חקלאות בבית הספר החקלאי המיוחד כדורי. ושם כתלמיד בשנת הלימודים הראשונה, בעודו נער בן 17, הוא מתגייס לפלמ"ח עם חבריו לכיתה.
שנה לאחר מכן, עם הכרזת המדינה, יורם נחלץ לעזרת העם והמדינה ומשתתף במלחמת השחרור. הוא לוחם בקרבות: במבצע דני בחרבת מחאז בחוליקאת ובשחרור הנגב מהמצור.
היסטוריה נכתבת בדם
הימים ימי מלחמה מיד לאחר קום המדינה, עודי נרגשת וזוכרת: שמענו אז גם קראנו את שנכתב בעיתון "דבר", שהיה אז חובה בכל בית במושב – על הדוד של יורם, שלמה לביא-לבקוביץ.
שלמה היה חבר קיבוץ עין-חרוד, גם כיהן כחבר כנסת ישראל, קראנו ונרעשנו: הדוד שכל את שני בניו אשר נפלו במלחמה… וגם יורם ומשפחתו ספגו מהלומת מות כואבת וקשה, לאחר שאחותו הבכורה והבוגרת אראלה, שהייתה מורה, נפצעה אנושות בתאונת דרכים קטלנית ולאחר זמן קצר וייסורים הלכה לעולמה. תאונה זו אירעה בשנת 1975 בכביש עין חי, החוצה את המושב והיה אז כביש האורך מצפון לדרום היחידי בארץ, כביש מרכזי וסואן, אך צר עד מאד להכיל תחבורה כה ערה. לא במקרה הוחלט, ברגשות מעורבים, לגדוע את שדרת הקזוארינות היפה שהייתה צמודה לכביש. וזאת כדי להרחיב את הכביש הצר ולאפשר את התחבורה הסואנת הערה.
עשיה ביטחונית
יורם, מלח הארץ, איש צנוע ומסור פעל במשך שנים למען בטחון המדינה, ולזכותו כמה פעילויות ביטחוניות חשובות וגם כמה שעדיין חסויות. בעשור שבין השנים 1952 ל-1962 שירת יורם בצבא הקבע, גם תחת פיקודו של אריק שרון, שניהם בני מושב כפר מל"ל. בקשריו עם אריק, יורם היה שותף פעיל בגיבוש יחידה 101 הידועה ואף השתתף בפעולה הראשונה של היחידה, עד אשר נקרא לשוב ליחידה שלו.
תמונות גדולות ומרשימות, מעשה ידי צלמים מקצועיים בשחור לבן, מתעדות את יורם צעיר ונחוש בחליפה ועניבה, אותן לא ראינו אז במושב. התמונות חושפות רק במעט משלל הפעולות שביצע ומגלות שמץ מעלילותיו כאיש ביטחון בארץ ובחו"ל.
יורם החל כאיש מודיעין המפענח תצלומי אויר והמשיך בשב"כ. והוא היה פעיל באבטחת אישים נכבדים הכי חשובים: ראש הממשלה דוד בן גוריון, עסק בהגנה על שגריר ישראל בארה"ב יצחק רבין, עבד כשומר ראש אשר מתחכך בצנעה ואחריות מאחורי הקלעים עם אנשים גדולים בעולם.
ניחוחות הדרים
כאשר נכנסתי למשק לביא במושב כפר מל"ל קידמו את פני עצי הדרים המוריקים מלבלבים ומפיצים ניחוחות משכרים. עם שחרורו של יורם מן השרות במערכת הביטחון הוא חוזר אל המשק במושב, מתמסר ומטפח את המשפחה ואת ענפי הנחלה.
יורם, כשמו כן הוא, רם מורם מעם מעודד ומרומם אדם, מעורב עם הבריות פועל בערבות הדדית, בעשיה חברתית. כיזם האוהב חדשנות, ולמרות גילו, משקיע יורם את אהבתו בילדיו, ויחד עם זהבה רעייתו ליווה וחיזק אותם בהתפתחותם במסירות רבה. הוא היה מתנדב פעיל בביה"ס היסודי" אוסישקין, אשר בו למדו הילדים, מתנדב ומשמש חבר פעיל בוועד ההורים המרכזי דואג לרווחתם של תלמידים ושל מורים.
גם בדמי ימיו יורם מצטרף בשמחה לטיולי ביה"ס ומעשיר את הילדים בסיפורי אומה ומורשת. לאורך כמה שנים נבחר יורם כנציג הציבור לוועד מושב כפר מל"ל, כך פעל בהתנדבות, במסירות משדר חברות באכפתיות חברתית וחברית, המשדרת אנושיות כנה ואהבת אדם.
חברים מזכירים ומספרים
גדעון תירוש, בן כפר מל"ל, מספר על יורם: "יורם ואני בני אותה כיתה מהגן, ביה"ס היסודי אהרונוביץ וכיתות המשך. יחד הלכנו ללמוד בביה"ס החקלאי כדורי ויחד התגייסנו לפלמ"ח ולחמנו בקרבות במלחמת השחרור. היינו מוצבים אז כחיילים ליד קיבוץ הראל. הכיתה שלנו הוזמנה באלחוט לבוא מיד למטה ולהתייצב לפני המפקד מתי. אני, למזלי, הייתי בעמדה רחוקה ולא קיבלתי את ההודעה. אחר כך הסתבר כי היה זה אירוע קשה ומרכב. עשו אז משפט של בית דין שדה לטוביאנסקי, קצין שנחשד בריגול והחליטו לבצע מיד את גזר הדין החמור – הוצאה להורג.
"לשם כך נקראה וזומנה הכיתה שלנו ויורם היה בין חבריה. יורם ועוד חיל היו היחידים שסרבו למלא פקודה ולירות בקצין בנסיבות כאלה כי סברו שאין זה ראוי. ואכן כעבור זמן במשפט חוזר הסתבר שהייתה זאת האשמת שווא. ואז רה"מ דוד בן גוריון כתב לאלמנתו שבעלה: "היה חף מפשע וזאת טעות טראגית". כך התנצל בפניה והודה על האמת הכואבת. הודאה זו של בן-גוריון, לגבי משפט שבוצע במהלך מלחמה, הייתה אבן דרך משמעותית בעיצוב סמכויות הצבא, ובפיקוח הדרג המדיני עליו. ויורם אכן גילה אז אומץ לב, רגישות וגדלות רוח מהלב ומחוץ לקופסא (על משפט טוביאנסקי ראו גם מדור טיול 1 בשבוע).
יובל גורביץ, בן כפר מל"ל, מספר על יורם: "יורם סיפר לי בגעגוע וברחשי כבוד על חוויותיו כמאבטח של אישים חשובים. כאשר היה יורם שומר ואיש אבטחה של דוד בן גוריון אשר גר כבר בשדה בוקר. מעניין כי המנהיג המכובד היה עוסק כל הזמן בכתיבה וכלל לא היה מתפנה לשיחות חולין או פטפוטים כלשונו. ויורם איש הביטחון משגיח אך אינו מטריד את הבוס במלל, אלא משוחח בנעימים רק עם פולה. אכן היו זמנים."
חיבוק משפחתי מחבק
שותפים היינו לשמחת המשפחה, כאשר נולד הבן הבכור ליורם ולזהבה ונקרא אראל על שם אראלה אחותו המנוחה. מעט לפני פטירתו זכה יורם לחגוג ולשמוח בחתונת בתו נעה, חתונה שנערכה במסורת המושבית בחיק הטבע בחצר המשק המלבלבת.
עם הקמת בית הכנסת המחודש בכפר מל"ל היה מלבב לפגוש את החיוך החם והמבין של יורם, אשר הפתיע אותנו והצטרף למניין המתפללים. כאשר שוב פניתי אל יורם, ביקשתי ממנו להתראיין לכתבה בעיתון ולשמוע מעט על פעולותיו המגוונות, התחמק יורם וסרב בענווה ממש כנה.
תהא מתנת הזיכרון לבני משפחה ולחברים מעין תזכורת מנחמת, להמשיך לחוות ולהחיות את יורם – הרי ההולכים אינם משתכחים.
יורם זוכרים אותך רק לטובה!
