גרשון היימן, ממושב באר-טוביה, אב לשלוש בנות וסבא ל-13 נכדים, הוא פסל וצייר. את יצירותיו הוא יוצר בסטודיו שהיה פעם בית אריזה לפרחים – ובו עבודות למכביר: פסלים, דגמי פסלים, ציורים ועבודות אמנות שונות בתהליכי עבודה שונים. עתה שולחנו מלא בציורים מיניאטוריים, אותם הוא מכין לתערוכה הקרובה. עבודות רבות ומגוונות יש גם בחצר ביתו, במרפסת רחבת הידיים ובבית.
גרשון היימן נולד בשנת 1949 ואת ילדותו ונעוריו העביר ברמת-גן, שם חיה משפחתו. למרות שהתגוררו בעיר, עסק אביו זלמן היימן בחקלאות. "בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבי שכר שטחים ועיבד אותם," מספר גרשון, "ביניהם היו שטחים סביב שדה התעופה לוד והשטח בו נמצאים כיום גני-יהושע, שם הוא גידל כותנה וירקות. אגב, לאבי היו כמה טרקטורים ואחד מהם היה "לנץ". במסגרייה של חברו דוד ליבוביץ, ממציא ה"דוידקה", דוד וסבי תכננו והגביהו את הטרקטור לריסוס הכותנה. לימים הענקתי את תמונת הכלי המיוחד הזה, ל'מוזיאון הטרקטורים בעין-ורד'."
גרשון היימן למד בבית-ספר יסודי "המתמיד" ברמת-גן ואחר כך למד שרטוט בנין ועיצוב פנים בבית-ספר "אורט" ברמת גן. בצבא שירת בנח"ל ובמילואים בצנחנים. אגב, את פסלו הראשון יצר גרשון כשהיה תלמיד בבית הספר היסודי. באחד השיעורים, כאשר השתעמם, לקח גיר שיועד לכתיבה על לוח המורה וגילף אותו. פסלון זה קיים עד היום.
לאחר השחרור מצה"ל החל לעבוד עם האמן יצחק שמואלי ז"ל, שיצר עבודות סביבתיות – פסלים שהוצבו בכיכרות וברחבי הארץ. במקביל פתחו גרשון וחברו דוד הדר סטודיו בגבעתיים, שבו לימדו ציור והדפסי משי. באחד הימים פגש אותו האמן מנשה קדישמן ז"ל, שהיה חברו של מורהו, יצחק שמואלי ז"ל. גרשון מספר על העצה שקיבל: "קדישמן אמר לי: 'מדוע אתה עושה עבודות לאחרים? אתה יכול ליצור לבד'. בעקבות ההצעה שלו התחלתי לצייר וכעבור שנה בלבד, בשנת 1971, הגשתי למנשה קדישמן הזמנה לתערוכת הציור הראשונה שלי."
התערוכה הוצגה במוזיאון רמת-גן הישן ואוצר התערוכה היה האמן, רפי לביא ז"ל. רבים ביקרו בתערוכה, ביניהם האמן דני קרוון, שהביע הערכתו ליצירות של גרשון – ודבריו היוו דחיפה להמשך עבודת היצירה במרץ רב.
באחד הימים פגש אותו האמן מנשה קדישמן ז"ל, שהיה חברו של מורהו, יצחק שמואלי ז"ל. גרשון מספר על העצה שקיבל: "קדישמן אמר לי: 'מדוע אתה עושה עבודות לאחרים? אתה יכול ליצור לבד'. בעקבות ההצעה שלו התחלתי לצייר וכעבור שנה בלבד, בשנת 1971, הגשתי למנשה קדישמן הזמנה לתערוכת הציור הראשונה שלי"
יום אחד בשנת 1984 הוזמן גרשון על-ידי האמן עזרא אוריון ז"ל, שהיה אמן בעל שם בינלאומי, להשתתף באירוע סביבתי בהר סדום ולבצע עבודה. גרשון חבר לאמן מיכה אולמן שיצר את "אשת לוט". שנה לאחר מכן הוזמן גרשון שוב לפרויקט סביבתי. היה זה בשנת 1985, בעקבות השלום עם מצריים. האירוע היה גדול מאוד בהיקפו ובחשיבותו במסוף ניצנה, בגבול מצרים. השתתפו בו אמנים רבים ותלמידים בהנחיית המורים לאמנות מבתי-ספר לאמנויות. גרשון הכין עבודה סביבתית גדולה "צמיחתה של ישראל". עבודה זו בוצעה על ידי חפירות באדמה ושילוב אבן.
מספר גרשון: "בתי הבכורה אלה ושני תלמידים שלי, רמי פלדשטיין ושמעון קורן, הצטרפו אלי להקמת העבודה. שלושה ימים לנו בתוך אוהל בשטח. עבודה זו סללה לי את הדרך, וחשתי שהגעתי לרמה, ממנה אסור לי לרדת בעתיד וזה קשה ומאתגר."
מאז החלו אוצרים להזמין אותו לאירועים סביבתיים גדולים. ביניהם, ב"דרך החשמל", בקרחת היער השרוף ביער בן-שמן של קק"ל. באירוע פיסול זה ביער הוא פיסל שתי עבודות הנקראות "חרקים בטבע".
הוא השתתף בסימפוזיונים של פיסול בארץ. לשאלה מהו "סימפוזיון פיסול", מסבירה פנינה, רעייתו של גרשון והעזר כנגדו בכל פעולותיו: "אוצֵר של המיזם קובע מי יהיו האמנים שישתתפו ומזמין אותם. האמנים נוסעים למחצבות שונות כדי לבחור אבנים המתאימים לפסליהם. העיר המארחת מכשירה שטח לעבודת האמנים, עם כל הציוד הנדרש ועם סככות צל ומארחת את האמנים באירוח מלא לשבועיים. יש שיתוף ודיאלוג עם תושבי העיר," מוסיפה פנינה, "הם מגיעים למקום לצפות בתהליך העבודה, מתעניינים, משוחחים עם האמנים, וכך נוצר דיאלוג חשוב בין האמנים לתושבים, שייהנו אחר-כך מן היצירות האמנותיות שנוצרות לנגד עיניהם." העבודות הגמורות נשארות בסיום האירוע ביישוב המארח.
גרשון השתתף גם בסימפוזיונים לפיסול ברומניה ובצרפת. בזה האחרון זכה בפרס בינלאומי. בארץ הוא יצר עשרות פסלים אורבניים סביבתיים, אנדרטאות, מִצפורים, וכן עיצב ופיסל בכיכרות. לדוגמא "לגו ציפורים" במעלה אדומים; בכיכר הכניסה לעיר שוהם הוא יצר פסל מאבני שוהם ואבן לֶשֶם, בשילוב ציפורים ביציקות אלומיניום, הקושרות את היישוב למקורות באמצעות "לוח החושן". (כידוע, אבן השוהם והלשם היו מ-12 אבני החושן של הכהן הגדול).
חלק מעבודותיו ממוקמות בגבול הלבנון, באשדוד, בראשון-לציון, ברחובות, בדימונה ובקיצור – מדן ועד אילת. כמו כן הוא יצר את האנדרטה ה"חץ השחור" בדרום, ובשיתוף עם שני פסלים חברים, סידור כהן ורמי פלדשטיין, יצרו את האנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים בשאר-ישוב. בגבעת התחמושת תכנן יחד עם חברו לגדוד המילואים, האדריכל אהרון בן אפרים, את האנדרטה של הגדוד. שם נערכים טכסי זיכרון של הגדוד ביום ירושלים. בהר אדר יש לגרשון שני פסלים בכניסה ליישוב ובטיילת היישוב. יש לו גם עבודות עץ יפות, רובן שימושיות, כגון: שולחנות מיוחדים, עשויים מגזעי עצים מעניינים.
ציור
תחילת דרכו של גרשון בציור. בשנת 1970, כאשר עבד על ציורים לתערוכתו הראשונה ברמת-גן הנזכרת לעיל. היה לו אז סטודיו במרתף ברמת-גן. מאז צייר גרשון בטכניקות שונות, לא כולן מקובלות או מוכרות. כבר בתערוכה זו, שנפתחה בשנת 1971, הוא הציג ציורים שנעשו באמצעות שפכטל (מרית) וצבעים תעשייתיים. הציורים היו בסגנון רעיוני מופשט. לדוגמא: ציור שהביע תחושה לבניין צים הבוער באותה תקופה, או בנושא הנמל, הוא מצייר ציור אווירה, עם תרנים, ים וכו'. התערוכה הצליחה מאוד, כ-90% מעבודותיו נמכרו. בעקבות זאת הזמינו אותו אמנים מכפר האמנים עין-הוד, כדי שילמד אותם טכניקה זו.
יום אחד התחיל גם לרשום באמצעות השפכטל רישומים בשחור-לבן. אלו רישומים מהירים. גרשון ופנינה מקיימים בחצרם רחבת הידיים מפגשים עם קבוצות שונות – קבוצות של ועדי עובדים, גמלאים ועוד. במפגשים אלו הוא מדגים להם את שיטת הרישום המהיר שלו כ-5- 6 דקות להשלמת ציור – ומציג להם את עבודותיו השונות באמצעות דגמים מוקטנים של פסלים, וכן צילומים של פסליו הסביבתיים והאורבניים.
"החיים במושב משפעים עלי בעבודתי. לדוגמא, ליום העצמאות ה-40 של מדינת ישראל התקיימה בפריז שבצרפת תערוכת ציורים של אמני ישראל. לתערוכה זו נבחרתי כצייר המיצג את המגזר המושבי. ציירתי שני ציורים בצבעי פסטל על דיקט מחיי מושב באר טוביה. בנוסף לזאת, איירתי ספרים שכתבו אנשי המושב, בהם שילבתי רישומים מהנוף של מושב באר טוביה. כן עיצבתי את הכריכה ואיירתי את האיורים של הספר שנכתב לחגיגות ה-50 לבאר טוביה"
יש לו ציורים גדולים צבעוניים, אף הם צוירו באמצעות שפכטל וצבעים תעשייתיים. אחת הסדרות היא "בריאת העולם דרך גוף האישה", המורכבת מ-7 ציורים, כשבעת ימי הבריאה – גודל כל אחד מהם הוא 125X122 ס"מ. עבודה זו מבוססת על רישום עירום של דוגמנית שהוא רשם, ושלושת צבעי היסוד אדום כחול וצהוב. תערוכה זו הוצגה בכמה מקומות בארץ – בכנסת ישראל, בגלריה המרכזית של יפו, בבית שאגאל בחיפה ובבאר-שבע.
טכניקה נוספת שהוא מצייר בה – ציור בצבעי פסטל שאינם נמרחים על קנבס, ומוצגים ללא צורך בזכוכית כהגנה. וזאת משום שהוא מצייר על מצע דבק, שנמרח על הקנבס לפני השימוש בצבעים.
בשלבים שונים של חייו לימד גרשון ציור. החל מעת היותו בנח"ל בקיבוץ נחשון, שם לימד את ילדי חברת הנוער. בהגיעו לבאר-טוביה לימד בסטודיו שלו. אגב סטודיו, בכל מקום בו התגורר, גם אם זו היתה דירה קטנה בשכירות, היה גרשון מקדיש פינה לעצמו לעבודה, או סטודיו קטן.
עיצוב תערוכות
בנוסף לפיסול סביבתי וציור – גרשון עוסק בעיצוב תערוכות. מנכ"ל אתר "יד לשריון" בפארק לטרון, סא"ל מנשה ענבר, הגדיר אותו כ"אמן הבית" של לטרון. גרשון אחראי לחדרי התצוגה באתר. הוא הכין תערוכות מתחלפות, עיצב והקים את חדר מקבלי אותות הגבורה של השריון, את תערוכת "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" ותערוכות נוספות. הוא תכנן והקים כמה אנדרטאות של חטיבות ואוגדות שריון, המוצגות ברחבי הפארק.
וכמובן שהמושב בו הוא חי – באר טוביה – יוצא נשכר מכישרונותיו. הוא אחראי לכל העיצוב הפנימי של הארכיון* ועוד היה שותף בפרויקטים שונים, ביניהם קיר בחזית בית-העם ביציקת אלומיניום, והנחיית בני נוער במסגרת "פרס הרצפלד", בעזרת מדריך הנוער באותה התקופה, ניצן חנין. עבודה זו, "היסטוריה של מושב", מציגה את היישוב מחורבן המושבה הישנה, דרך התפתחות המושב וענפי המשק השונים במושב.
הכוח הנשי במשפחה
פנינה, רעייתו של גרשון, היא דור שלישי במושב באר-טוביה. אמה, נעמי עדי, נחשבה המנהלת המיתולוגית של בית הספר היסודי בבאר-טוביה "מבואות". אביה, אלי עדי, היה אזרח עובד צה"ל. פנינה למדה בבית הספר היסודי במושב, ואחר-כך סיימה את בית הספר התיכון המקומי. בצבא שירתה בנח"ל מטעם תנועת המושבים. הגרעין שלה הקים את היאחזות ארגמן, בבקעת-הירדן והיה מיועד להשלים את חצבה.
בשנת 1973 נישאו גרשון ופנינה, ובנו את ביתם בבאר-טוביה. אגב, "בנו את ביתם" אינה מליצה גרידא, גרשון בנה אותו במו ידו בעזרת שני פועלים, בטכניקה של בנית פסל מבטון ורשת רביץ. הבית מורכב משמונה כיפות ואין בו קיר ישר אחד.
פנינה אוהבת לעסוק במלאכת יד. היא סורגת, יוצרת תכשיטים ועוד. במשך 20 שנה היא עבדה בבית-חולים "הרצפלד" בגדרה, שהוא בית חולים גריאטרי שיקומי. שם היתה מדריכה לעבודות יד במחלקת ריפוי בעיסוק. לאחר סיום עבודתה שם, היא המשיכה להתנדב במקום שנים רבות.
פנינה וגרשון הורים לשלוש בנות – אלה, רחלי וטלי – והם חובקים 13 נכדים מבנותיהן.
גרשון מעיד: "פנינה רעייתי היא עזר כנגדי, מלווה אותי בכל הפרויקטים שלי. היא ושלוש בנותינו הן המבקרות האמנותיות שלי, מבינות באמנות, והן מבקרות ביקורתיות ורציניות."
גן נעמי
נעמי עדי-טל ז"ל, היתה, כאמור, חמותו של גרשון היימן, אם רעייתו פנינה. מאז ילדותה המקדמת חיה נעמי בבאר-טוביה עם משפחתה, משפחת טל. אביה בן-ציון טל ז"ל איש העליה השניה, היה חקלאי ועל שמו נקראת היום המרפאה האזורית "מרפאת טל". אחיה, האלוף ישראל (טליק) טל ז"ל, הוא אבי טנק "המרכבה".
נעמי קשרה את חייה עם בית הספר היסודי בבאר-טוביה, בית ספר "מבואות". שם הייתה תלמידה, מורה ובמשך כשני עשורים מנהלת בית-הספר. נעמי נחשבה מנהלת קשוחה, אך לדברי פנינה וגרשון, היא היתה רגישה מאוד לתלמידיה ולמורים שעבדו עמה. כדוגמא, הם מציינים את המאמץ שלה שילדים לא יסתובבו בזמן הלימודים בחצר בית הספר בחוסר מעש.
מספרת פנינה: "היה נהוג להוציא מן הכיתה תלמידים שהפריעו. נעמי הכינה חדר מיוחד ליד חדרה. היא ציידה את החדר במשחקי קופסא, בספרייה עם ספרים, בצבעי ציור ועוד אביזרים לפנאי." ומוסיף גרשון: "הבעיה היתה, שילדים החלו להפריע בכוונה, כדי שיוכלו להגיע לחדר זה." ועוד הם מציינים, שילדים חדשים בכיתה אלף, שבכו בימים הראשונים בבית הספר, הוזמנו לחדר שלה, שם היא הושיבה אותם ליד שולחן קטן, שוחחה אתם והרגיעה אותם."
גרשון ופנינה החליטו לאחר שנים להנציח את נעמי בבית הספר, ובמפגש עם המורות הוותיקות הוחלט על הקמת גן פסלים, בעקבות הספר של קדיה מולודובסקי "פִּתחוּ את השער". נעמי מאוד אהבה ספר זה ומדי שנה הדריכה תלמידים להמחיז את השירים הסיפוריים בו. בידי פנינה מצוי הספר בו השתמשה, שדפיו רצופים סימונים בעיפרון – הנחיות להמחזה וחלוקת התפקידים.
לפיכך נבחר מקום בתחום בית ספר "מבואות" ליד האודיטוריום, כדי הקים בו גן עם עצים מצלים ובו פסלים, דמויות משיריה של קדיה – הילדה איילת, הילד פרץ מ"גלגולו של מעיל" ועוד. זאת כדי שילדים ונוער בצאתם מן הכיתות יוכלו ליהנות מן הטבע ומן האמנות גם יחד. בית ספר "מבואות" נרתם למשימה יחד עם המועצה האזורית באר-טוביה, שתמכה כספית בהכשרת התשתית לגן.
גרשון היימן לקח על עצמו את התכנון, העיצוב האמנותי והקמת הפסלים, הכול בהתנדבות כמובן. לדבריו "בתחילה היה רעיון להעמיד את פסלי הדמויות בין העצים. אבל לפתע היתה לי הארה. נזכרתי שנעמי ז"ל היתה מוציאה כיתות ללמוד בחוץ, כאשר הדבר התאפשר, כמו ביום חורף שמשי. לכן תכננתי רחבה, אשר מוקפת בספסלים מפוסלים, ובה יכולה כיתה או חבורה לשבת יחד בו בזמן. ואכן, כך יצרנו גן פעיל, שימושי, בו מתרוצצים ילדים ובו נערכים טכסים שונים, גם בערבים."
יש בגן 7 ספסלים, כל ספסל מייצג את אחד משירי-הסיפור של קדיה. הספסל עצמו עשוי עץ "טייגר" המחובר לאבנים גדולות, ומשני צדדיו או מצד אחד – דמות חצובה באבן. מובן שיש בגן גם ציטוטים משירי קדיה. גרשון מציין שהאבנים לפיסול הגן נלקחו ממקומות שונים בארץ, שהיו קשורים למקומות עבודתה של נעמי כמורה, בשנות עבודתה הראשונות. "היא לימדה בבית הערבה – ואנחנו לקחנו אבן אוניקס מנחל דרגות, הנשפך לים המלח; מן הדרך לבית הערבה, באזור ירושלים, לקחנו את האבן הירושלמית האדמדמה ומאזור כפר חיטים בגליל, בו לימדה, הבאנו את האבנים הגליליות השונות והבזלת."
יש לציין שהדמויות המפוסלות הן על פי השראת האיורים של תרצה טנאי ז"ל, בספר "פתחו את השער". הם ביקשו רשות מילדיה, בנה ובתה, להשתמש בהם כמודל. השניים מאוד שמחו, כי יש בזה גם הנצחה לאימם, הציירת המוכשרת. הם השתתפו בטכס חנוכת הגן, שאליו הגיעו למעלה מארבע-מאות איש.
מיניאטורות מתוך הסגר
עם התחלת הסגר בעקבות מחלת הקורונה, כאשר גרשון היה ספון כמו כולם בביתו, רעייתו פנינה דרבנה אותו לצייר. הוא נזכר בציורים מיניאטוריים שצייר לפני כ-25 שנה וחזר לעסוק בזה במרץ. בתקופה זו הכין מיניאטורות. אלו עבודות צבעוניות קטנות, בגודל של 6X6 ס"מ, נתונות בתוך פספרטו. כרגיל אצל גרשון, גם פה הוא שילב טכניקות שונות: מונוטייפ בצבעי אקריליק (הדפס חד פעמי, בגלגלת), עפרונות מים צבעוניים, ושילוב רישומים בציפורן 0, עם טוש שחור. המיניאטורות מצוירות על ניר צרפתי איכותי, כדי להגיע לדקויות העדינות בציור מיניאטורות. הנושאים מגוונים, ומהאהובים עליו: מדבר, ים, נחלים, שקיעות, ציורי אווירה וגם נופים דמיוניים.
עתה הוא מכין את תערוכת המיניאטורות שלו, שתיקרא מרחב ישראלי, ותוצג ב"מחלבה" בבאר-טוביה – המחלבה הישנה שהוסבה לגלריית אמנות**. פתיחת התערוכה תתקיים ב-8.8.2020 עד אמצע ספטמבר. 12.9.2020***
מסכם גרשון היימן: "החיים במושב משפעים עלי בעבודתי. לדוגמא, ליום העצמאות ה-40 של מדינת ישראל התקיימה בפריז שבצרפת תערוכת ציורים של אמני ישראל. לתערוכה זו נבחרתי כצייר המיצג את המגזר המושבי. ציירתי שני ציורים בצבעי פסטל על דיקט מחיי מושב באר טוביה. בנוסף לזאת, איירתי ספרים שכתבו אנשי המושב, בהם שילבתי רישומים מהנוף של מושב באר טוביה. כמו כן, עיצבתי את הכריכה ואיירתי את האיורים של הספר שנכתב לחגיגות ה-50 לבאר טוביה. אני חש הערכה ופרגון של אנשי המושב לעבודותיי ביישוב ומחוצה לו. חברים מטיילים ברחבי הארץ, רואים את עבודותיי ובאים לספר לי. על כך אני גאה."
* על ארכיון באר-טוביה ראו: "גם בן-גוריון כתב להם", עיתון "קו למושב", גיליון מס' 1121, 20.2.2020
** ראו: "מה עושים עם מחלבה וביצייה", עיתון "קו למושב", גיליון מס' 1118, 30.1.2020
