אומרת מיכל מור מלמד, בעלת "שירת רועים" – מחלבה איכותית לייצור גבינות צאן. כשאומרים "סיפור חיים עם מעוף" כנראה שמתכוונים למיכל, חובבת מצנחי רחיפה. ביטול צניחה ב-2005 הוביל אותה לסיור במחלבות גבינות בשווייץ וכל השאר זה היסטוריה. מיכל התאהבה בגבנות ומאז עמלה ופתחה מחלבה משלה ואף זכתה בפרסים יוקרתיים באליפות הגבינות העולמית. היום מיכל היא שופטת בינלאומית באליפויות עולם ובמונדיאלים לגבינות בעולם. סיפור של תעוזה ישראלית עם הרבה ארומה.
מיכל מור מלמד, ממושב כפר קיש, גבנית ובעלת "שירת רועים" – מחלבה לייצור גבינות צאן, היא דוגמא לסיפור חיים עם מעוף, תעוזה ואיכות ללא פשרות. מבלי לפגוע באיש, טעמן של הגבינות היוצאות מידיה הן מהמשובחות שבמשובחות. יעידו על כך המדליות שקיבלה באליפות העולם לגבינות, בה קיבלה את מדליית הזהב ועל זה עוד אספר.
מיכל נולדה וגדלה בקריית ביאליק. אמה עבדה כאחות, אביה מרצה בטכניון בתחום הפיסיקה ומתמטיקה. מיכל התגייסה לצבא ונשלחה לקורס קציני קשר: "הייתי בקורס קציני קשר עם בנים, זה היה לפני שבנות דרשו לשרת ולהיות לוחמות כמו הגברים. היינו חמש בנות ו-42 בנים. הקורס הזה היה עם רמת קושי מאד גדולה, ורמת דרישות מאד גבוהה. הקורס הזה היה מכונן. באותה תקופה, קורס טיס נחשב לקשה ביותר בצה"ל והקורס הזה נחשב בזמנו בדרגה אחת מתחתיו.
"שם הבנתי ,שהיכולות שלי הן הרבה יותר גבוהות ממה שידעתי והעליתי על דעתי. לאחר מכן שירתתי בהר כנען, באוגדת הגליל. גדלתי בתחושת ערך ושוויון. רק בצבא נוכחתי בהערות שובניסטיות. את המשך השרות הצבאי שלי עשיתי באוגדת הגליל, בהר כנען. אני זו שתכננתי את רשתות הקשר של 'שלום הגליל'. בגיל עשרים ואחת התחתנתי, למדתי הפרעות בתקשורת וילדתי שתי בנות. המשכתי ללימודי תואר שני, עבדתי בבית חולים קפלן במכון להפרעות תקשורת. התקדמתי לתפקידי ניהול כשעשיתי את התיזה לתואר השני סבלתי מכל רגע. אז הבנתי שאני צריכה לעשות בחירות בחיי שמביאות לי שמחה והנאה. זו הייתה נקודת תפנית שהביאה עמה תפניות נוספות.
הריחוף לגבינה
"ב-96', מיד אחרי הגשת התזה, נרשמתי לקורס מצנחי רחיפה. עם הכניסה לעולם זה של מצנחי רחיפה, יצרתי בעבורי עולם משלי ומאד משמעותי. מצנחי רחיפה זה ספורט שיש בו סיכון ויש אתגר. התגרשתי בגיל 41, גירושים יפים. הייתי בעלת מכון להפרעות תקשורת ברמלה ובמקביל אפיתי מאפים, עוגות ועוגיות לחולי צליאק. באותם ימים גילו לבתי הבכורה צליאק ומתוך הצורך לתת לה מענה – יצרתי פרנסה נוספת. זה היה בתקופה שהיה מענה מאד קטן לחולי צליאק.
"המשכתי כקלינאית והפכתי לקלינאית תקשורת ארצית של משרד הרווחה. במשך שלוש שנים, מ-2003 עד 2006, הרמתי פרויקט ארצי מאד גדול והמשכתי להתקדם. בשנת 2005 נסעתי עם חברים לשווייץ, על מנת לרחף במצנחי הרחיפה ושם, ממש במקרה, החלה דרכה של מחלבת הגבינות שלי 'שירת רועים'.
"באותה נסיעה לשווייץ ירד גשם במשך כל השבוע ולכן לא יצאנו לרחיפה. חבר ישראלי מקומי, הזמין אותנו לראות איך עושים גבינות בהרי האלפים. יצאנו לסיור גבינות. זו הייתה חוויה פנטסטית עבורי. בפעם הראשונה ראיתי איך מגבנים גבינות. כמה שבועות לאחר מכן הלכתי בהרגשה ובידיעה שיש כאן משהו מאד מרגש ומיוחד עבורי. בנוסף, הייתה בי תחושה שנכון לשנות כיוון.
"הלכתי לפגישות אצל מאמנת אישית, במהלכן החלטתי על השינויים הנכונים לי. מכרתי את ביתי ברעות ועשיתי שינוי קרדינלי במקום מגוריי. חיפשתי מקום בצפון וכשהגעתי לכפר קיש – הרגשתי שהגעתי הביתה. מהר מאד קניתי שטח אדמה ובניתי את ביתי במושב. היינו המשפחה הראשונה שנכנסה לכפר קיש מבחוץ, עד אז כל תושבי המקום היו בני המקום.
"הייתי בדילמה איזה שטח לקנות בישוב, ביקשתי סימן. בחיוך אמרתי: 'אני צריכה שציפור תחרבן לי על היד' וזה יהיה הסימן. ככה עמדתי עם אמא שלי, בחלקה ולפתע הרגשתי שהיד שלי רטובה! ואכן, ציפור חרבנה לי על היד. עברתי לכפר קיש, בניתי את ביתי. הבנתי שמה שאני באמת רוצה לעשות זה לנסוע לשוויץ וללמוד ולגבן גבינות. זו הייתה תובנה ששינתה את כל אורחות חיי. במקביל למדתי לגבן גבינות בקורס במדרשת רופין והתחלתי לעבוד במחלבות שונות. עבדתי בצרעה, בנטף, בשדה משה – כך במשך חודשים.
"לאחר מכן נסעתי לשווייץ, לאלפים, שם התמחיתי ולמדתי לגבן גבינות בשיטות מסורתיות, ללא חומרים משמרים. כשרכשתי ניסיון וידע, החלטתי לפתוח מחלבה לייצור גבינות. כעבור שנתיים, כאשר חיפשתי מקום לפתוח מחלבה, קיבלתי טלפון ממט"י והצעה להקים מחלבה בקיבוץ רשפים. בקיבוץ רשפים הייתה מחלבה שנעזבה. חתמתי חוזה עם קיבוץ רשפים, קניתי ציוד יקר והתחלתי לייצר. התשוקה והרצון לייצר היו מאד גדולים. לקחתי הלוואה גדולה והימרתי על כל הקופה. אחד עשר חודשים אחר כך, הייתה תחרות ראשונה ויחידה של גבינות בארץ. הגשתי חמש גבינות לתחרות זו והייתי סקפטית. באותה תחרות זכיתי במדליות זהב וכסף על כל הגבינות שהגשתי לתחרות. אז הבנתי שהגבינות שלי טובות."
ומה קרה כתוצאה מהצלחתך בתחרות?
"רן בוק, שארגן את התחרות, לקח את גבינת הענבר שגיבנתי והכניס אותה לספר הגבינות העולמי. בשנת 2014 בחרה בי גילדת הגבנים העולמית כחברה ובטקס נתן לי נשיא הגילדה הזמנה ל'מונדיאל הגבינות 2015', המתקיים אחת לשנתיים, בעמק הלואר בצרפת. קבוצת גבנים של גילדת הגבנים העולמית* הגיעה לביקור בארץ. חברי הקבוצה הגיעו לביקור במחלבה שלי והגישו לי ביד הזמנה לתחרות הגבינות המשובחות ביותר.
"אמרתי לעצמי, 'להזמנה כזאת אני אומרת כן!' נסענו ל'מונדיאל הגבינות', כשבמזוודה שלי חמש גבינות וזכינו במדליית זהב, במדליית כסף ובשתי מדליות ארד. התחרות הזו שמה אותי על המפה העולמית ויצרה גם את הפריצה הגדולה שלי במכירות בארץ. מסעדות גורמה ומעדניות מהשורה הראשונה קראו ושמעו עליי בתקשורת ונפתח בפניי שוק מכירות נוסף."
שופטת בינלאומית
מחלבת "שירת רועים" היא הראשונה שייצגה את מדינת ישראל באליפות העולם לגבינות. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהיה ייצוג ישראלי בתחרות. יתרה מכך, מאז אותה תחרות, מיכל היא גם אחת מהשופטות בתחרויות – שופטת בינלאומית באליפויות עולם ובמונדיאלים לגבינות בעולם. באליפות העולם לגבינות 2019, שהתקיימה בברגמו, איטליה, התמודדו 3,806 גבינות, מ-42 מדינות. גם מיכל התמודדה וזכתה בשתי מדליות ארד. בסך הכל מתהדרת מחלבת "שירת רועים" ב-9 מדליות בינלאומיות באליפויות העולם 2018 וב-2019 – ובשני מונדיאלים לגבינות בצרפת (2017, 2015).
ספרי לי על העבודה ב"שירת רועים", מה זה אומר?
"זהו עסק שמתחילת הדרך מחייב אותי לעבוד עשרים שעות ביום. העסק כל הזמן מתפתח. אני המנהלת, הגבנית והעובדת – ידי בכל. לאט, לאט, בניתי חוג לקוחות והמשכתי לפתח את המחלבה. הייתי ברשפים עד שנת 2017. כיום אני בקיבוץ לוטם, במבנה רחב וגדול, כאן המחלבה שלי בצמוד למחלבה יש לי 'בית לגבינות' – מרכז מבקרים גדול, שבו אני מארחת את המבקרים, עורכת פעילויות ומוכרת את הגבינות שלי."
בבית לגבינות תמצאו מעדניה מצוחצחת, המגישה מנות המבוססות על הגבינות של "שירת רועים" ודרך חלונות שקופים תוכלו לראות את תהליך ייצור הגבינות וכן את חדר ההבשלה. במקום יש אווירה של יופי וניקיון בוהק, ושורות הגבינות והמעדניה מייד מביאות לך את התיאבון.
ב"בית לגבינות" עורכת מיכל (בימים רגילים) סיורים ליחידים וקבוצות, מאחרת מבקרים, מקיימת אירועים ואף מקיימת במרכז המבקרים קורסים ללימוד גבנות בהדרכתה. הבחירה בשינוי שעשתה הייתה בחירה ביצירה של יש מאין. היום מיכל מייצרת ומגבנת כעשרים סוגי גבינות מחלב עיזים ומחלב כבשים. יש גבינות קשות, יש גבינות חצי קשות, גבינות חצי רכות ויש גבינות עם תבלינים. את החלב קונה מיכל מתנובה והייצור נעשה במהלך השבוע. הגבינות של "שירת רועים" מיוצרות בשיטות מסורתיות ללא חומרי שימור, ללא צבעי מאכל וללא ציפויי שעווה. מיכל: "להבדיל מימי הקורונה, בימים רגילים אני פותחת את המקום בסופי שבוע, ואז המנות אותן אנו מגישות מבוססות על הגבינות של 'שירת רועים'. בימים רגילים אנחנו מייצרות עשרים ושמונה סוגי גבינות."
ספרי על צוות העובדות שלך?
"כיום עובדות אתי רק נשים מהמגזר הבדואי. שחר, שהיא בדואית משבט חמדון המתגוררת בלוטם. היא אחראית בעיקר על ההזמנות והמשלוחים. כמו כן, עובדת במעדנייה ואחראית על האירוח. נהאדה, שגרה בסלמה, כפר בדואי קרוב ללוטם, שאחראית על המטבח ועוזרת בייצור וליאל, מסכנין, שמכירה כבר את כל המטלות ועוזרת היכן שצריך. אני מעסיקה רק נשים כיום ואנו צוות על טהרת הנשיות. אנו עובדות בסנכרון מלא, ישנה אחוה ועבודת צוות מופלאה."
הימים הם ימי קורונה, מה ההבדל מימים רגילים? איך את מתמודדת בימים אלו?
"המקום לאירוח, שהיווה חלק מההכנסות ועליו מושתת העסק, סגור. חלק מהמעדניות והמסעדות שרוכשות מאיתנו גבינות נסגרו. גם מכירת הגבינות וגם השיווק נפגעו. היום לקוחות פונים אלי אישית דרך האתר וכך אני מוכרת ועושה משלוחים לאנשים הביתה. אנחנו עובדות הרבה יותר קשה, מכינות את המשלוחים ומפזרות לבתים ברחבי הארץ. העלויות נותרו אותן עלויות ואילו ההכנסות נפגעו משמעותית."
את מקבלת עזרה מהמדינה?
"לא. הקריטריון לעזרה מהמדינה היא שנת הכספים 2018, בשנה זו השקעתי הרבה מאד כסף ב'שירת רועים', הייתה זו שנה שלא הרווחתי בה, ולכן , איני מקבלת עזרה, לא נחשבת."
מה קורה לגביי הייצור?
"חודשים מרץ, אפריל ומאי, הם החודשים בשנה בהם אני מייצרת ומוכרת כמות מאד גדולה, הן בגלל הפסח ובעיקר לחג השבועות. כרגע אני בהתלבטות מאד גדולה כי כלל לא ברור מה יהיה. אלו שלושת החודשים שנותנים לי דחיפה גדולה ומשבר הקורונה נופל אצלי על חודשים משמעותיים אלו. בתקופה זו אנשים מגיעים מכל הארץ, והמכירות הן פי שתיים מהרגיל. אלו החודשים שמידי שנה מאזנים אותי כלכלית. בימים אלו, אני עובדת הרבה יותר קשה מהרגיל, ההכנסות שלי ירדו ברמה משמעותית והעתיד לא ברור. אני מאד מודאגת ובהתלבטויות גדולות לגבי כמה לייצר. כל ייצור עולה לי כסף וכך גם רמת הסיכון הכלכלי גדלה."
עם כל הקושי, הדאגה והאחריות שרובצים על כתפי מיכל מור מלמד, במיוחד בימים אלו, מחלבת "שירת רועים" היא מקום שיש מעטים כמוהו. הסטנדרטים הם כשל מחלבה ברמה האירופאית הכי גבוהה והגבינות של "שירת רועים" – ממש שירה צרופה, בטוב טעם, בהחלט גאווה ישראלית. מיכל מסכמת: "כן, כשאני נכנסת בבקרים לממלכה שלי 'שירת רועים' – ליבי מתרחב, הגשמתי חלום, הגשמתי את עצמי כאן בכל הרבדים." – "שירת רועים" מחלבה לייצור גבינות צאן
