מה המשותף למיזם האצות של קטורה, שמן התמרים של טירת צבי והלווין שבנו תלמידי בית הספר התיכון בשער הנגב? התשובה מתחילה כבר במאה ה-19
למעלה מ-120 שנה פועלת בישראל קרן יק"א, מיסודו של הברון הירש, המסייעת בתחומי החקלאות, התיירות המחקר והפיתוח בגליל, בנגב ובערבה. מתמיכת הקרן נהנים גם קיבוצים ומיזמים של התנועה הקיבוצית. הקרן פועלת ביעילות ובצנעה. המנגנון רזה, מנכ"ל ומזכירה בישראל ורואה חשבון במטה בלונדון, כך ש-99 אחוז מתקציבה מוקדש לתמיכה במיזמים. אף שקל אינו מוקדש ליחסי ציבור. הריאיון עם מנכ"ל הקרן זאב מילר, הוא אחד הראיונות הבודדים שהוא מקיים ב-11 שנות כהונתו בתפקיד.
מילר (73), תושב להבים שבנגב, שימש במשך 40 שנה מנהל כפר הנוער אשל הנשיא במועצה האזורית מרחבים. כנראה שעברו כאיש חינוך מביא אותו לספר בהרחבה על הקרן ומייסדה, ובעצם להעניק שיעור בהיסטוריה ופרק בתולדות הציונות.
"הברון מוריס הירש שנולד ב-9 בדצמבר 1831 למשפחה יהודית במינכן היה הביל גייטס של המאה ה-19", מספר מילר, "הוא ראה את הסבל של היהודים במזרח אירופה, ושאל את עצמו איך מצילים אותם. באותה תקופה היהודים עסקו במסחר ובהלוואות כספים, והגויים היו חקלאים. ליהודים לא נתנו אדמות באירופה, והם לא יכלו לעסוק בחקלאות. הירש הבין שהעיסוק בהלוואות שצריך להחזיר אותן עם ריבית, מלבה את האנטישמיות כלפי היהודים ומביא גם לפוגרומים. הפתרון שהוא הציע היה להעביר את היהודים מאירופה, לאתרים בארגנטינה, קנדה, ארצות הברית וטורקיה, שבהם היו לו אדמות, כדי שגם היהודים יעסקו בחקלאות. באותה תקופה הרצל פנה אליו, והציע לו לתמוך גם במושבות בארץ ישראל, ולהשתתף במפעל הציוני. הירש שאל את הרצל אם תקום בארץ ישראל מדינה ליהודים, והרצל, לאחר שבדק עם הפחה הטורקי, אמר לו שכל עוד הפחה שלוט באימפריה העות'מנית לא תקום פה מדינה ליהודים. לאחר מכן עלו הצעות להקים מדינה באוגנדה או בסיני, והירש אמר להרצל שאם הרעיונות יהיו מעשיים הוא יתרום להם כסף. הרצל אמר לו שמכיוון ששוחטים יהודים באירופה צריך להעביר אותם לארגנטינה, והירש העביר לשם עשרות אלפי יהודים על רכושם. בארגנטינה הוא בנה להם את החוות החקלאיות וגם בתי ספר ובתי כנסת, ואמר להם שחקלאות זה מדע שצריך ללמוד אותו. הוא פתח להם בתי ספר לחקלאות, ואמר להם שהוא ייתן להם כסף ראשוני כהלוואה. 'אתם תעשו חקלאות', אמר הירש, 'ואם הכל יצליח תחזירו לי את ההלוואה שלי לאט. אם לא תצליחו בגלל בצורת או מחלה, הפסדתי את ההלוואה ולא קרה שום דבר. אבל אם הפסדתם כי התעצלתם או התרשלתם, תחזירו לי את ההלוואה בתוספת ריבית ותעופו מהאדמה שקיבלתם'. להירש היה ארמון בפריז, והוא מעולם לא יצא מאירופה. הוא הפעיל את הפקידים שלו ברחבי העולם".
הפריפריה הכפרית צריכה להיות מקום שאנשים רוצים לחיות בו
"הברון הירש לא נתפס כציוני" מסביר מילר, "משום שהוא לא הביא את היהודים לארץ ישראל, לאחר ששמע מהרצל שפה לא תהיה מדינה ליהודים. לאחר מותו, ב-1896, מכיוון שהיה לו בן אחד שנפטר, הוא הוריש בצוואתו את כל הונו לטובת העם היהודי". מנהלי קרן יק"א, שהברון הירש הקים, החליטו לאחר מותו לבחון מה קורה בארץ ישראל. הם שלחו פקיד מטעמם לתור את הארץ, והוא התחיל לרכוש בה אדמות. היישוב הראשון שהוא רכש היה משמר הירדן, אחריו סג'רה ועוד. באותה תקופה המושבות הוותיקות של הברון רוטשילד כשלו מבחינה כלכלית, והברון פנה למנהלי יק"א בהצעה שהם ינהלו גם את המושבות שלו. ב-1 בינואר 1900 עברו מושבות הברון רוטשילד לניהולה של יק"א, והיא עשתה זאת במשך 24 שנים בהצלחה גדולה. כשרוטשילד שמע שהמושבות מצליחות מבחינה כלכלית, הוא דרש להחזיר לו אותן והקים גוף לניהולן בשם פיק"א שבו עבדו אנשי יק"א לשעבר. גם לאחר מכן יק"א סייעה לאיכרים בארץ, והעבירה לחלקם אדמות שהיו בבעלותה.
"עם קום המדינה בן גוריון קרא לראשי יק"א", ממשיך מילר, "וביקש מהם להקים ישובים בחבלי ארץ שונים. יק"א הקימה 87 ישובים, מרביתם מושבים וכמה קיבוצים ובהם איילת השחר שהוקמה לפני מאה שנה. כיום אנחנו כבר לא מחזיקים אדמות אבל אנחנו חושבים שהפריפריה הכפרית בגליל, בנגב ובערבה, צריכה להיות מקום שאנשים רוצים לחיות בו. אנחנו תומכים בחקלאות שהיא מקור הפרנסה העיקרי, וזה יכול להיות מחקר חקלאי, הקמה של חממות, הקמת מאגרי מים או פיתוח תעשייתי-חקלאי".
מה הם כיום מקורות הקרן, ומה תקציבה השנתי?
"הקרן חיה עדיין מהצוואה שהברון הירש הותיר. הוא היה כל כך עשיר, שעד היום לא הצלחנו לבזבז את כל כספו. אנחנו לא מגייסים כספים, אלא משקיעים את כספי הצוואה בתבונה. יש גם פירות של נכסי ההשקעות. למשל, הברון הירש השקיע בשדות נפט בקנדה, שעד היום נותנות לנו תמלוגים חודשיים. כיוון שאנחנו ארגון פילנתרופי אנחנו לא מושכים את רווחי ההשקעות, אלא משתמשים בהם להשקעות נוספות. התקציב השנתי העומד לרשותנו הוא 12-11מיליון דולר".
האם אתם מבדילים בין מענקים לגופים חינוכיים, לבין השקעה בשותפות בגופים מסחריים שממנה תקבלו רווחים?
"אנחנו נותנים מענקי מחקר לאוניברסיטאות או למכוני מחקר כמו מיגל בצפון, וזה מענק ולא השקעה. אבל לפעמים יש פניות של גופים מסחריים, וההתייחסות אליהם היא אחרת. לדוגמה, פנתה אליי לפני שלוש שנים חוקרת שרצתה להקים מפעל בתחום הביוטק בחיפה. היא ביקשה מאיתנו סיוע כספי בהשקעה, אבל אמרתי לה שחיפה היא לא בתחום הפעילות שלנו, ואם היא תקים את המפעל בתל חי אז נוכל לעזור לה. זה בדיוק מה שהיא עשתה. כיום בחברה הזו יש עשרה חוקרים, היא מאוד מתפתחת ועוד מעט מתחילות מכירות. מדובר בסיפור הצלחה".
איך פונים אל הקרן אם קיבוצים או התנועה הקיבוצית רוצים להסתייע בכם?
"אחת לשנה אנחנו פותחים קול קורא, תמיד בחודש דצמבר, והוא נשאר פתוח במשך חודשיים עד סוף ינואר. נציגי קיבוצים או אנשי התנועה יכולים לפנות אליי, ולהגיד מה הם רוצים לעשות. אם אני רואה שזה עומד במטרות שלנו, אני מדריך אותם כיצד למלא את טופס ההצעה. בחודש ספטמבר מתכנסת אצלנו מועצת המנהלים שמגיעה מכל העולם, ואני מציג בפניהם את כל עשרות או מאות המיזמים שאספתי, ואז הם מחליטים על מה אנחנו הולכים ומה אנחנו דוחים".
חלומות מעבר לתוכנית הלימודים
התרומות שלכם ראויות להערכה, אבל האם אתם לא מקלים על הממשלה שהיא זאת שצריכה להשקיע בפריפריה?
"במידה מסוימת אכן אפשר לטעון שאנחנו מקלים על הממשלה. מההכרות שלי עם מוסד ממשלתי כמו מכון וולקני, או האוניברסיטאות שנהנות מתקציבי ממשלה ומשקיעות לא מעט במחקרים, אני יודע שכמה שמשקיעים זה לא מספיק ותמיד צריכים עוד. אנחנו שותפים היום בעשרות מחקרים בחקלאות, בביוטכנולוגיה, ובמיזמים שמשיקים לתוספי תזונה. אני רואה את הממשלה פעילה מאוד בתחומים האלו, ואני יודע שהממשלה היוצאת ראתה במחקר החקלאי הזדמנות לפיתוח תשתיתי-מדעי רחב יותר. הם לא הספיקו לתמוך במחקר החקלאי כפי שהם רצו, אבל לפחות הייתה להם כוונה כזו".
פעילות הקרן בתחום החינוך בפריפריה היא דוגמה להשקעה שאינה מחליפה את משרד החינוך. אנשי הקרן באים לבתי הספר ומאפשרים להם להגשים חלומות שהם מעבר לתוכניות הלימודים. לבית הספר התיכון בשער הנגב הם סייעו לבנות לוויין ששוגר לחלל. לבית ספר אחר מימנו בניית כלי רכב לשימוש בכוכב אחר, ולבית ספר נוסף מימנו בניית צוללת לצורכי מחקר. בירוחם הם בונים מטוס, שאמור להמריא בקיץ הקרוב.
לא נתן לעזוב את הקיבוץ
אחד הסיפורים המעניינים של שותפות קרן יק"א עם קיבוץ, הוא סיפור השותפות במיזם האצות של קטורה שבערבה. "לפני 20 שנה היה סטודנט מקטורה שלמד את נושא האצות", מספר מילר, "והוא פנה לקודמי בתפקיד בבקשת סיוע להקמת מעבדה בקיבוץ. כיוון שלקיבוץ לא היה כסף, הוא קיבל כסף מיק"א שנכנסה לשותפות עם הקיבוץ בהקמת תשתית למפעל גידול אצות. המפעל צמח והתפתח ועבר גם הרבה משברים עם הפסדים, ועלתה השאלה אם יק"א צריכה להמשיך להחזיק במניות המפעל ולהפסיד כסף או שצריך לעזוב. לזכותו של הנשיא הקודם שלנו, סטיבן ווילי כהן, ייאמר שהוא עמד כחומה בצורה ולא נתן לעזוב את הקיבוץ. הוא אמר שאם אנחנו עוזבים כל העסק הזה נופל. לשמחתי הדברים השתנו. החברה צמחה ופיתחה שווקים חדשים בכל העולם, שוויה עלה והיא חזרה להיות רווחית. לחברה הזו בערבה הגיעו כמעט 70 עובדים, חלקם חוקרים בעלי הכנסה גבוהה. אחרי שהחברה עלתה על דרך המלך, מכרנו את המניות שלנו ובסכום שקיבלנו השתמשנו להשקעה בחברות אחרות".
בין ההשקעות החדשות של יק"א בקיבוצים, ניתן לציין את ההשקעה במחקר לייצור שמן תמרים שישמש את קיבוץ טירת צבי שבעמק המעיינות. "ענף התמרים נמצא במשבר קשה מאוד", מציין מילר, "וזיהינו שצריך לקיים מחקר להפקת שמן תמרים, שהתבצעה בארץ לפני 2,000 שנה ומאז נשכחה. השמן הזה יכול להיות תחליף לשמן דקלים, שבו משתמשים בתעשיית המזון, והוא יכול להיות פתרון למשבר בענף. פנתה אלינו חברת מזון בינלאומית גדולה ואמרה שהיא רוצה לקבל את השמנים האלו, וקיבוץ טירת צבי חתם על הסכם עם מכון וולקני לקבל את זכויות השימוש בפטנט כדי להקים בקיבוץ מפעל לייצור שמן תמרים. אנחנו מאוד גאים כי זה מחקר שאנחנו זיהינו אותו, מימנו אותו וטיפחנו אותו. יש עוד דוגמאות כאלו, ואני חושב שזה היופי במה שיק"א עושה. אנחנו פועלים מתוך הרבה ציונות, ולא במטרה להאדיר את שמנו".
עפרי רביב, מנהל אגף הצעירים והמעורבות בחברה של התנועה הקיבוצית, פגש את מילר כשביקש מהקרן סיוע לתוכנית תל"מ (תעסוקה, לימודים, מגורים) המתקיימת בקיבוצים עבור צעירים בני העדה האתיופית. רביב התפעל מהאיש ומנכונותו הגבוהה לסייע. לדברי מילר הקרן מסייעת לאוכלוסיות מוחלשות בחברה, ובהם יוצאי אתיופיה וגם יוצאים בשאלה. "שמעתי מעפרי על תכנית תל"מ שמתקיימת בחמישה קיבוצים", אומר מילר, "ואמרתי לו שנעניק לתנועה הקיבוצית מאה אלף דולר, אבל אנחנו דורשים שהיא תגדיל ב-30 אחוז את מספר המשתתפים בתוכנית ותגיע ל-80 צעירים. אם הם יעמדו בזה, הרווחנו כולנו. חשוב לנו שזה יהיה בקיבוצי הפריפריה ולא במרכז הארץ. ההסתכלות שלנו היא לקצוות הפריפריליים, עם אימפקט חברתי מאוד משמעותי".
לסיום, מה התחושה להיות פילנתרופ?
"תחושה טובה. במשך 40 שנה חיזרתי על הפתחים כדי לגייס כספים עבור אשל הנשיא. אני חושב שעשיתי את זה בצורה טובה ומוצלחת, והראיה היא שזה אחד מבתי הספר הטובים ביותר בארץ. עכשיו אני בצד השני של המתרס, אבל אני רק שליחו של הברון הירש. זה לא הכסף שלי. אני רק פועל לניצול נכון של כספו לפי הבנתי. אני שומר על צניעות מאוד ברורה, ולא מתנהל כמו מנהלי קרנות שמתנהגים כאילו הכסף הוא שלהם. אנחנו לא באים למשל לבית ספר ואומרים לו שאם הוא יעשה משהו שחשבנו עליו, ניתן לו עבור זה כסף. אנחנו תמיד מאמינים שבית הספר, או הקיבוץ, יודע מה הכי נכון לו, ואנחנו עוזרים לו כספית להגשים את החלום. בזה אנחנו רואים את ההישג שלנו. אני מאוד גאה בעשייה שלנו. אני מריץ בסביבות מאה מיזמים בשנה, כשבכל הקרן יש רק שלושה מקבלי שכר. אין הרבה קרנות שהן כל כך צנועות בהוצאות הכלליות, וגם זה גורם לי לתחושת סיפוק".
