למסלול הארץ ישראלי המוכר והידוע של סיום בית הספר, גיוס לצה"ל, טיול הכרחי אחרי צבא, לימודים וכו' התווסף כבר לפני שנים רבות שלב נוסף שבו לוקחים חלק בני נוער רבים: שנת שירות. זוהי שנה משמעותית וחווייתית שבה תורמים בני הנוער מזמנם וממרצם לחברה ולמדינה. בני הקיבוצים מפגינים נוכחות מרשימה בקרב המתנדבים לשנת השירות והם תורמים ונתרמים
במפעלי שנת השירות יש 30 גופים, התק"צ הוא אחד מהם והוא אחראי בעיקר על נערים ונערות מהקיבוצים ומהמרחב ההתיישבותי, מספר לירז ברנד (41) מקיבוץ נען, מנהל מחלקת שנת השירות בתנועה הקיבוצית.
"הביקוש לשנת שירות הולך וגדל בקרב כלל האוכלוסייה, ובשנים האחרונות יש מגמה משמחת של בוגרי פנימיות בהן שירתו שינשינים, שרוצים לקחת בכך חלק גם הם.
התק"צ שולח שינשינים למשימות שונות, שלאו דווקא קשורות לתנועה, אלא פעילויות שחשוב לתמוך בהן" אומר לירז, "חשוב לנו שהשינשינים יהיו משמעותיים שם ויגיעו למקומות שיוכלו לקדם את האוכלוסייה. עוד מטרה היא להיחשף ולהכיר להם רבדים שונים ואוכלוסיות שונות בחברה וגם למידה לחיות יחד בקומונה, בשיתוף."
זו השנה התשיעית שלו בתפקיד, ואם קודמתו מספרת שבעבר עוד היה צורך להיכנס לבתי ספר כדי לעודד ולשווק את שנת השירות, הרי שבשנים האחרונות המגמה התהפכה ויש יותר ביקוש לשרת מאשר מקומות לשרת בהם והביקוש הולך וגדל.
בשנה האחרונה 4,000 בני נוער הגישו מועמדות, מתוכם נכנסו לתכניות השונות רק 1,100 מסיימי י"ב, כ-500 מתוכם בני קיבוצים. "אנחנו מותחים את הגבולות, אבל המכסות שאנחנו מקבלים ממשרד הביטחון הן רק 900.
יש גופים שרוצים שישרתו בהם שינשינים, יש מועמדים שרוצים לשרת, אבל אין מכסות. אנחנו מנסים לעשות תעדוף למשימות יותר משמעותיות וערכיות. המטרה שבשנת השירות לא יהיו החלפה של כוח שכיר, גם כדי לא לפגוע במקורות פרנסה של אנשים וגם כי דרושה מטרה טובה כדי לדחות את הגיוס בשנה."
ברנד מוסיף כי נערכים מיונים בין המועמדים, "לא כי חושבים שיש כאלה שמתאימים וכאלה שפחות, אלא מתוך הבנה שיש מגוון משימות ומנסים להתאים לכל משימה את הדרישות והיכולות וגם השאיפות של כל מועמד.
מעבר לזה, כיוון שגרים יחד שמונה-עשרה אנשים יחד, יש ניסיון ליצור תמהיל קבוצתי שיחזק ויתמוך. זה לא מדע מדויק. יש יותר מועמדים ממקומות. מנסים להתאים למשימה ולקבוצה וגם מייצרים שיתופי פעולה עם הארגונים האחרים.
הלוואי והיינו יכולים לקלוט את כל מי שרוצה למשימות. כולנו אנשי חינוך ומבינים את האכזבה והתסכול של מי שלא מתקבל, זה מערער את הביטחון ותחושת המסוגלות. למרות הקושי, צריך לקחת את זה למקום בונה."
יש שינשינים שנושרים בדרך?
"זה קורה. אצלנו פחות, כנראה בגלל תהליכי המיון. זה גיל שעוברים בו הרבה שינויים. לפעמים הש"ש מגיעים עם ציפיות ומגלים שיש פער בין מה שחשבו שיהיה לבין מה שיש בשטח. לפעמים צריך להיפרד. התפיסה שלנו היא שכל מי שהתחיל יסיים.
אם יש קושי אנחנו יודעים איך לעזור, לפעמים להעביר למשימה אחרת. לפעמים זה לא מתאים, לפעמים זה ענין חברתי, למרות שזה נשמע קסום, זה לא תמיד פשוט לחיות עם עוד עשרה אנשים. יש בכל שנה עתודה ואנחנו נעזרים בהם במקרה הצורך. ויש גם כאלה שמתחילים דרך ארגונים אחרים ומכינות ואם לא הולך מנסים לקלוט אותם."
איזו השפעה הייתה לקורונה?
"דברים השתנו. המשימות היו לא בהכרח מה שחשבו. הש"ש יצאו פחות הביתה, פחות ביקורי הורים, אנחנו לא יכולנו להגיע אליהם וזה הכביד. מצד שני, מי שצלח את זה יצא עם חוויה עוד יותר עוצמתית. כל שנה זו חוויה, השנה היה צריך להתגבר על קושי נוסף.
מבחינתי הצלחה זה שבסיום השנה הש"ש ירגיש שעשה משהו משמעותי, ערכי, חשוב. כשחניכים של מסגרת רוצים להיות ש"ש, זה אומר שזה נגע בהם. אנחנו עובדים עם נוער נהדר, בעל רצון לתרום וזה מרגש."
שנת שירות – חוויות מהשטח
פגשנו חמישה שינשינים שממש בימים אלה סיימו את שנת השירות, הם בני 19, עוד רגע מתגייסים. חמישה נערים ונערות מקיבוצים שונים ברחבי הארץ, כל אחד ואחת עשה שנה משמעותית במקום אחר: כפר נוער, פנימייה לנוער בסיכון, חווה אקולוגית, בית לאנשים עם צרכים מיוחדים וקיבוץ בעוטף עזה.
ההתנסויות שלהם היו שונות אבל הם כולם מסכימים שזו חוויה מדהימה שעיצבה אותם כאנשים צעירים, שנה של פעם בחיים.
עומר מאיר, קיבוץ גבעת ברנר. שינשין בפנימיית ארזים במו/שב שדה יצחק שבמועצה האזורית מנשה
פנימיית ארזים היא פנימייה טיפולית לילדים ונוער בסיכון בגילאי ד' עד יב'. בפנימייה כ-100 חניכים. "תפקיד הש"ש הוא להיות אח בוגר. מצד אחד הוא חלק מצוות ההדרכה ומצד שני לא לוקח צד משמעתי כמו מדריך, אלא יותר כמו אח גדול, פשוט להיות.
חניך שרוצה לדבר, חניך שמבקש עזרה בשיעורי הבית, לפעמים מתלווים לחניך שרוצה להסתפר בחדרה." יש בוקר בשבוע שעושים השכמה, ועיקר העבודה היא מרגע שהילדים חוזרים מבית הספר ועד שהולכים לישון.
אחת לשבוע מעבירים השינשינים הפעלה לילדי הביתן (הילדים מחולקים לביתנים על פי הגיל) וברמה של הפנימייה אנחנו סוג של 'צוות הווי ובידור'. אחראים על כל התוכן והפעילות, בדומה לחינוך המשלים בקיבוץ. בשבתות יש 'קפה שבת' עם מוזיקה ופיתות על הטאבון. ערבי חג, אירועים, לילה לבן, תפאורה ועוד".
בחופשים, חלק מהחניכים נוסעים הביתה (מי שרוצה ומי שיכול), כמחצית מהחניכים נשארים בפנימייה והשינשינים עושים להם קייטנה. "כל הלו"ז מרגע שקמים בבוקר ועד שהילדים הולכים לישון, מתוך תפיסה ששעמום יכול להוביל לדברים לא טובים."
למה שנת שירות?
"בקיבוץ שלי ובאזור שלי הרבה מאד חבר'ה הולכים לשנת שירות. שני ההורים שלי היו ש"ש בשומר הצעיר ואני מכיר את זה מגיל קטן. יש לי הרבה חברים שעשו ש"ש וסיפרו על חוויות מדהימות, אמרו שזו שנה מתנה, וזה נכון. עבודה עם בני נוער בסיכון עניינה אותי.
בקיבוץ עבדתי הרבה בהדרכה ומשך אותי הנושא של נוער בסיכון. מעבר לכך יש את חיי הקומונה, לגור עם עוד עשרה חבר'ה איכותיים זה כיף גדול. עשרה אנשים שהם לא החברים מהבית. לומד להכיר חבר'ה מדהימים, חברים לכל החיים. זה עמוס, קשה ומאתגר, לו"ז צפוף, מעט שעות שינה, עבודה מתישה רגשית, מיליון שיחות, יחד עם המון הנאה וסיפוק."
רגע אחד קטן
"משהו שאירע בשלב מוקדם של השנה. אחד החניכים היותר בוגרים ואחראיים נעלם ולא ידעו איפה הוא. חיפשנו הרבה זמן והיינו רגע מלקרוא למשטרה. הוא נמצא. נכנסה אליו הרכזת, הוא לא הסכים לדבר מילה. נכנסו המדריכים, גם איתם לא דיבר. אני נכנסתי אליו וכל הסיפור נשפך ממנו, סיפר הכול ועזר להבין מה קרה.
"לפעמים הש"ש זו הדמות המקשרת, אנחנו ערוץ נגיש עבורם. וגם לא מזמן אחד החניכים (לא שלי) ברח מהפנימייה. יצא והתחיל ללכת ולא היה מוכן לדבר עם אף אחד. ביקשו ממני לעזור. נסענו עם הרכב ואז רק אני יצאתי אליו. אמרתי לו 'אני איתך. אני יכול להצטרף אלייך?
סיכמנו שנצעד עד לנקודה מסוימת ומשם נחזור לפנימייה. בדרך הוא סיפר לי הכול: למה כעס, למה ברח, עזרתי לו להבין על מה הוא מתחרט. הוא חזר ובזכות השיחה התנדב לעשות שתי תורניות כפיצוי על המקרה."
תכניות לצבא
"מתגייס להיות 'לוחם אתגרים', יחידה קרבית ששייכת למודיעין."
לסיכום החוויה בשנת השירות
"אני רואה דמיון בין המשפחתיות שיש בפנימייה לקיבוץ. יש חיבור מעולה עם הצוות ותחושה של משפחה. השנה הזו גרמה לי לתת אמון מחדש במערכות.
אני עוד לא יודע מה אעשה כשאהיה גדול, אבל כנראה אחזור אחרי הצבא לעבוד בפנימייה. אמרתי הרבה פעמים לחברה שמתלבטים 'לאן אתה רץ? מה דחוף להתחיל את הטיול שאחרי הצבא?' זו שנה שלא תחזור על עצמה."
עפרי מעוז, קיבוץ כפר גליקסון. שינשינת בכפר תקווה שנמצא בקרית טבעון, בית לאנשים בוגרים בעלי צרכים מיוחדים
השינשינים מפעילים את הכפר ואת הדיירים מהבוקר ועד הערב: הבוקר מתחיל בסדנאות עבודה עם הדיירים, תפעול חדר האוכל, גן הירק, פינת החי וגם סדנאות לעבודות יד: קרמיקה, סריגה, רקמה ועוד. עפרי עובדת במאפייה, המקום היחיד שעובד על פי הזמנות מראש עבור הדיירים בכפר ולאירועים שונים. יש גם שלוחה שמקדמת שילוב של הדיירים בקהילה.
"לאחר ארוחת הצהריים יש מפגשים של אחד על אחד, כל שינשין עם הדיירים שתחת אחריותו, מתאימים לכל דייר את המשימות שלו על פי הצרכים שלו. עובדת הרווחה לא מספיקה להגיע לכל דייר והשינשינים מסייעים שם.
אחרי הצהריים מתקיימים חוגים, חלקם קבועים וכאלה שהש"ש עושים לפי נטיית ליבם וכשרונם, "עשיתי עם שינשינית נוספת חוג כדורשת. הדיירים אוהבים דברים חדשים ויש שיתוף פעולה. חברה שלי עשתה חוג ריקוד וכל חג מכינה איתם ריקוד. בזכות סדר היום שיש בו גם עבודה בבוקר, גם מפגשים אישיים וגם חוגים אני נפגשת בכל פעם עם דיירים אחרים, יש 250 דיירים בכפר ופגשתי את כולם."
למה שנת שירות?
"שמעתי על שנת שירות כבר מכיתה ט', מחברות של אחותי. ידעתי שיש הרבה מסגרות וזה היה מציף ומבלבל. זו שנה שלמה מחוץ לבית, ללא תמורה כספית, עם הרבה תמורה רגשית, בדקתי עם עצמי אם אני מוכנה לזה.
בחרתי ללכת לכיוון של צרכים מיוחדים, המקום הראשון שבדקתי היה כפר תקווה. בפעם הראשונה שהגעתי לכאן הרגשתי כמו ילדה: הכל מלא חיים, צבעוני ושמח, קיבלו אותי בחיוך ענק. הרגשתי שזה מגשים את החלומות שלי. אני מקבלת פה כל כך הרבה אהבה, תחושה של משפחה, בועה.
הכפר הוא אתגר גדול. יש אנשים עם מוגבלות פיזית, יש אוטיזם, נכויות נפשיות. נפגשים עם דיירים שונים, כל אינטרקציה שונה ומאתגרת. מקבלים המון חזרה. אני מרגישה שכל ארבעה צעדים ש'הולכים אחורה', אני לוקחת צעד קדימה בהתפתחות שלי. זה לא מקום פשוט, לא מקום להיות עצלן, צריך להיות חזק, להתגבר, להתפתח".
תכניות לצבא
"מתגייסת לחיל חינוך לתפקיד משקית הוראה והדרכה ואעבוד עם אוכלוסיות מיוחדות של עולים וחיילים המגיעים מעירות פיתוח."
לסיכום החוויה בשנת השירות
"לא להירתע מאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. יש סטיגמה קשה שזה מפחיד, מסוכן, מסובך. זה ההפך, יש פה אנשים עם הלב הכי ענק בעולם, אוהבים לאהוב. עבודה מדהימה ומתגמלת."
רום וייסבורט, קיבוץ גבעת חיים איחוד. שינשין ב"חווה ואדם" חווה אקולוגית חינוכית ליד מודיעין
המקום קיים כמעט 20 שנה ומתוחזק על ידי 12 שינשינים, ארבעה מתוכם בני קיבוץ וכן על ידי צעירים המתנדבים לשירות לאומי, צעירים ממסע (חבר'ה מארה"ב, אירופה ודרום אמריקה) שמגיעים לתקופה של כחצי שנה, וגם מתנדבים מהארץ שמגיעים לתקופות שונות, קבוצות של בתי ספר ומשפחות. המבנים במקום בנויים מאדמה ויש גם יורטים (אהלים גדולים) ואהלים קטנים שניתן לישון בהם.
המקום אינו מחובר למערכת החשמל ולא לביוב. הש"ש מתפעלים את החווה: עובדים בחקלאות (בחורף ירוקים ובקיץ עגבניות, קישואים, שעועית), אחראים על הקומפוסט, על מערכת מים אפורים, ורום בעצמו אחראי על מערכת החשמל הסולרי.
למה שנת שירות?
"אני אוהב את זה שבשנת השרות עושים הכל: בונים, מבשלים, אחראים על המים והחשמל. בתחילת השנה המערכת הסולרית לא עבדה עדיין כמו שצריך ובערב לא היה חשמל.
זה יכול להיות מלחיץ אבל במקום זה עשה תחושת חיבור לכולנו. הדלקנו מדורה והמינוס הפך לפלוס. בלילה אפשר לראות כוכבים, תחושה של חלוציות. החווה טבעונית ויש בה רק אוכל טבעוני. אני אוהב בשר. בתחילת השנה היה קשה למצוא מה לאכול אבל זה מינוס קטן לעומת מה שקיבלתי, תוך כדי עבודה למדתי הכל על החווה".
רגע אחד קטן
"רציתי שנה לתרום מעצמי ישירות לחברה. גם בצבא יש תרומה להגנה, פה זה ישירות לחברה. אני מדריך גנים שבאים לבקר. היה ילד אחד שלא נפתח, ילד עם הרבה קשיים. אחרי מספר שבועות הוא רץ ומחפש, מתקשר אומר שלום. הגננות לא האמינו. אפשר לראות את השינוי של מי שמגיע לפה."
תכניות לצבא
"מיועד לקרבי ומקווה להגיע לכיפת ברזל."
לסיכום החוויה בשנת השירות
"אני לא אותו אדם. הייתי מאוד בקטע של מדעי המחשב ופיזיקה. בחווה אתה עושה הרבה רפלקציה עצמית, לומד מי אתה באמת. זו הזדמנות טובה להכיר את עצמך לפני הצבא. אני ממליץ על שנת שירות. חוויה שאי אפשר לעשות אחרי. אנשים שלא פגשתי בשום מקום אחר."
ים הוכמן, קיבוץ הזורע. שינשינית בכפר הנוער אשל הנשיא, באזור בית קמה
כפר הנוער אשל הנשיא הוא פנימייה לילדים מהאזור: אופקים, נתיבות, ירוחם, שדרות. זהו כפר נוער חקלאי, בו השינשינים והחניכים עובדים במשק: ברפת, בדיר, בלול, בנוי. בתחילת השנה בתקופת הסגרים השינשינים היו אלה שהחזיקו את המשק.
בתור ש"ש ים משמשת כאחות גדולה, חוליה מקשרת בין הצוות הבוגר, המדריכים, לבין החניכים: "אנחנו באמצע, מישהו אחראי וגם צעיר." הש"ש מלווים את החניכים לאורך כל שעות היום, "בקורונה לא היה בית ספר והיינו איתם מהבוקר עד הלילה: בהכנת שיעורי בית, העברת פעילויות אישיות וקבוצתיות, והכנת פעילות בשבתות לכל הפנימיה."
למה שנת שירות?
"היה לי ברור שאלך לשנת שירות. לא תיארתי שהשנה הזו תהיה כל כך עוצמתית ושיהיה כל כך קשה לעזוב. התחברתי לחניכים. אני לא באה ממקום של לחנך או להטיף מוסר, הם יותר כמו חברים טובים. רוצה להגן עליהם, שיהיה להם טוב, לא מלמעלה אלא בגובה העיניים.
הנערים שבכפר מגיעים ממקומות שונים ממה שאני גדלתי בו, ערים מסורתיות, ימניות, ההפך ממה שחונכתי. זה היה מדהים לעבור פה את השנה הזו, הרגיש שנפתחו להכיר אותי, שינשינית חילונית, אשכנזייה ובכל זאת חברה שלהם. חשבתי שאני אבוא ואשנה ואתן להם את הערכים שלי, זה קרה, אבל גם קיבלתי מהם את הערכים שלהם, נפתחתי לדברים שלא הכרתי או לא ראיתי בצורה חיובית.
בסגר הראשון היה משבר גדול, הילדים לא היו במשך יותר מחודש. טיפלנו במשק וזו עבודה שואבת וגם תחושה שלא עבור זה הגענו לכאן. בתקופה הזו עלו שאלות 'מה אני עושה כאן?' זו לא המשמעות שאותה חיפשתי. בראייה לאחור זה היה משמעותי ותרם לכפר. זה היה צו השעה."
רגע אחד קטן
"לפני מספר חודשים ערכתי שיחה עם אחד החניכים שקרוב אלי. הוא סיפר לי על הקשיים שעבר ועל הסיבות שגרמו לו להגיע לפנימייה. תוך כדי שיחה הוא אמר שמזל שכל זה קרה. שאלתי למה והוא ענה 'אם לא היה קורה לא הייתי פוגש אותך'. זה היה מרגש, היו לי דמעות בעיניים."
תכניות לצבא
"אני מיועדת להיות חובשת קרבית."
לסיכום החוויה בשנת השירות
"עד השנה לא היה לי מושג ולא ידעתי מה ארצה לעשות. היום אני יודעת שחינוך ועבודה עם ילדים זה הכי מספק שיש. חינוך ועבודה סוציאלית זה מה שמעניין אותי.
שנת השרות הזו נותנת המון: מוסר עבודה מטורף, וגם עצמאות. למדתי להתמודד עם דברים, לחיות בקומונה עם שמונה אנשים שונים. נתן לי ערכים. יצאתי מהבועה של הקיבוץ."
יהלי קילמן, קיבוץ רבדים. שינשינית בקיבוץ גברעם שבעוטף עזה
הקומונה בגברעם הוקמה לפני שבע שנים. לאחר מבצע צוק איתן יצא קול קורא לקיבוצי עוטף עזה, וקיבוץ גברעם הרים את הכפפה. רונית ועקנין, חברת הקיבוץ, מלווה את הקומונה מיום הקמתה ומספרת שבכל שנה מגיעים בין שמונה לעששרה שינשינים מכל רחבי הארץ, לא רק בני קיבוצים, והקומונה והשינשינים הפכו מהר מאוד לחלק בלתי נפרד מהקהילה.
שינשינים משתלבים בענפי הקיבוץ השונים: יהלי עובדת בחינוך, בבוקר בגנים ובצהריים בבית הילדים. בנוסף עושים פרויקטים של התנדבות בשיתוף ילדי הנעורים של גברעם כמו טיפוח גינות למבוגרים בקיבוץ וחלוקת מזון לנזקקים בעיר השכנה, שדרות.
ועקנין מספרת שזו הייתה שנה מורכבת בגלל הקורונה, ולמרות זאת נעשה מאמץ להגיע לכל המשימות, כדי שתהיה חוויה טובה ומשמעותית. בזמן הסגר, כשמערכת החינוך הייתה סגורה, עבדו הש"ש
באבוקדו יחד עם בני הנעורים של הקיבוץ. "זו הייתה הזדמנות של הקומונה לעבוד יחד כקבוצה". אחה"צ השינשינים הפעילו את ילדי א-ו, מה שתרם לחיבור בין הילדים של הקיבוץ וגם לילדים של משפחות שנקלטו לשכונה הקהילתית.
"בסבב הלחימה אחרון, 'שומר החומות'" אומרת ועקנין, "התפנו בני הנוער של הקיבוץ לשלושה ימים לכברי ולאחר מכן לניר דוד, והש"ש היו איתם. כשחזרו לקיבוץ היו הש"ש פעילים במרחבים המוגנים, והפעילו את ילדי א' עד ו'.
הם היו בקשר רציף עם המבוגרים לכל דבר שהצריך עזרה. בזמן הלחימה גם הכינו אוכל לחיילים וארחו אותם בקומונה ונענו לכל משימה של צוות החירום היישובי, רק כשהסתיים המבצע יצאו לנוח בבית.
כל שכבת יב' בגברעם התקבלה לשנת שירות (!) ונוצרו קשרים בין השינשינים והח'ברה הצעירים. שכבת גיל הנעורים בגברעם לא גדולה ולש"ש יש חשיבות גם מבחינה חברתית."
למה שנת שירות?
"אני אוהבת את החיים בקיבוץ, יש לי מה לתרום בחינוך, ותמיד התעניינתי במה שקורה באזור עוטף עזה. בגברעם אני מכירה הרבה אנשים ונמצאת בקשר טוב עם כולם. זה לא קיבוץ גדול כך שכולם מכירים את כולם, ואולי גם בגלל שאני עובדת בחינוך ומכירה את הילדים וגם את ההורים, מה שקורה פחות בקיבוץ שלי."
תכניות לצבא
"אני מתגייסת לתפקיד מש"קית חינוך."
לסיכום החוויה בשנת השירות
"קשה לעזוב, נוצר חיבור חזק מאוד. זו שנה של חוויה, ללמוד על עצמך, לתרום לאחרים. גם החיים בקומונה עם אנשים נוספים מלמדים על החיים. חיים של תרומה גם לאחרים וגם לעצמך."
