״אני יכול לעשות הכל. חוץ מלהחזיר את אלמוג״
יגאל סרוסי, אביו של אלמוג הי״ד, שנחטף ממסיבת הנובה בשבעה באוקטובר ונרצח בשבי חמאס, מקים בימים אלה במצפה רמון את ״נווה אלמוג״ – מטע פיסטוק וכרם ענבים על פני 80 דונם של אדמת מדבר מלוחה. בראיון מיוחד הוא מספר על החלום ליישב את הנגב, שהבן לא הספיק להגשים, על 1,500 שתילים שממתינים לאדמה פורייה, ועל האמונה שנולדה מתוך האסון: ״אלמוג כבר לא איתנו פיזית, אבל הרוח שלו איתי כל הזמן״.
זה קורה בכל בוקר מחדש בחודשים האחרונים. שם על הרמה, כשהשמש עולה מעל מכתש רמון, ניצב יגאל סרוסי, אביו של אלמוג הי״ד, שנחטף ממסיבת הנובה ברעים בבוקר השבת השחורה של שבעה באוקטובר 2023. בחלקה בתולית שהוקצתה לו הוא עמל שעות על גבי שעות, בחום ובקור, ועושה הכל כדי ליצור חקלאות עם משמעות – כזו שנועדה להנציח את בנו, שברוחו ממשיך ללוות אותו.
אל הסיפור הטרגי של אלמוג נגיע בהמשך. כיום, קרוב לשנתיים מאז הושבה גופתו של בנו ארצה מידי המרצחים ברצועת עזה, עומד יגאל מול 80 דונם של אדמה מדברית שאיש לא האמין שאפשר לגדל בה דבר. אדמה מלוחה מאוד, עם כשלושים אחוזי מליחות, ללא מים זמינים וללא תשתיות. דווקא שם, כשעל פניו נראה שהסיכויים להצמיח חיים קלושים, הוא מרים את עיניו אל על ואומר לעצמו את מה שלא היה מסוגל לומר בחייו הקודמים: ״בורא עולם, איזה עולם יפה בראת״.
סרוסי, בן 61, מהנדס חשמל במקצועו, נשוי ואב לארבעה מרעננה, מבלה כיום כמעט את כל ימות השבוע בקרקע שהוקצתה לו במצפה רמון. את המסלול הזה, כפי שתיוודעו בשורות שלפניכם, הוא לא תכנן. הוא בחר בו ביום שבו נודע לו כי בנו אלמוג לא יחזור הביתה.
״כמהנדס במקצועי, אני תמיד אומר שאין דבר שאני לא מסוגל לתקן. זה הקו המנחה שאפיין אותי לאורך כל חיי״, מספר יגאל בשיחה כנה ומרגשת עם ״יבול שיא״. לדבריו, ״מה שהחלטתי וגיבשתי במהלך השבעה של אלמוג הוא שאת שארית חיי אני רוצה להקדיש לכל מה שאלמוג רצה ולא הספיק״.
מה הכוונה?
״אלמוג חי היום דרכי. הבנתי שלצערי הרב, ועם כל הקושי, לא אוכל להחזיר אותו לתחייה. פשוט אין נחמה על האובדן הזה. זה סוג של התמודדות בניסיון להמשיך לחיות לצד החלל הגדול שנפער. באיזשהו מקום זו הדרך שמצאתי, ובמובן מסוים היא גם זו שמספקת לי משמעות״.
כשהוא נחוש בדעתו להקדיש את חייו להנצחת אלמוג, מיד בתום 30 ימי האבל החליט יגאל לארוז את חפציו ולצאת דרומה, אל המדבר. לאחר שנפגש עם ראשי מועצות באזור, התגבש במוחו רעיון מהפכני: להקים יישוב חקלאי חדש בנגב. ״זה מה שאלמוג רצה לעשות בחייו״, הוא מסביר. אלא שהמפגש עם הבירוקרטיה היה מהיר וחד. ״הגעתי למסקנה שיישוב חקלאי לא אוכל להקים בימי חיי, מהסיבה הפשוטה שאישור שכזה לוקח עשרות שנים. משם ירדתי לרעיון של מיזם חקלאי״.
״אין טוב מלהיות טוב״
הרעיון החקלאי המתגבש, שהפך בסופו של דבר למפעל חייו הנוכחי של סרוסי האב, נולד דווקא סביב שולחן סעודה שלישית בבית הכנסת, באפריל 2024. היה זה בימים שבהם אלמוג היה עדיין חטוף וחי, והמשפחה כולה האמינה בכל ליבה שהוא עתיד לשוב. ״אחרי החטיפה של אלמוג, החלטתי שאני חוזר בתשובה שלמה יחד עם כל המשפחה הקרובה״, משחזר יגאל את הימים ההם. ״אחרי הטרגדיה הגדולה שקרתה לנו, האמנתי שההתקרבות לבורא עולם היא זו שתביא אליי בחזרה את אלמוג בריא ושלם. לצערי, זה לא קרה״.
בחזרה לאותה סעודה בבית הכנסת, מתאר יגאל רגע אחד שבו נפל לו האסימון. ״באותה סעודה לא היה על השולחן פיסטוק. אנשים התחילו לדבר על זה – למה אין. התפתחה שיחה, ונאמר על ידי אחד הנוכחים שהפיסטוק מיובא לארץ מטורקיה דרך איראן, ובגלל שהיחסים נסגרו עימם נוצר בארץ מחסור. אחרי שעיכלתי את השיחה הזו, החלטתי להרים את הכפפה, מתוך תקווה להקים מטע פיסטוק יחד עם אלמוג ברגע שיחזור מהשבי״.
עוד בטרם הגיעה בשורת האיוב אל ביתו של יגאל, הוא החל לחקור את התנאים האקלימיים שהפיסטוק דורש, והגיע למסקנה חד־משמעית: המקום הטוב ביותר בארץ לגדל בו עצי פיסטוק הוא אזור מצפה רמון. הסיבה: זהו אזור גבוה, שיש בו שעות קור מוקדמות לצד חום ויובש קיצוניים. ״ציפיתי שאלמוג יחזור ונעשה את זה יחד, כחלק מהחזון שהיה לו ליישב את הנגב, אבל לא הספקתי לקדם את זה אז מעבר למחקר בסיסי״, הוא מספר.
לאחר הפרידה הכואבת מאלמוג והשבת גופתו ארצה, החליטה המשפחה בתום ימי האבל כי הגיעה העת להנציח אותו במספר מישורים במקביל. כך מתנהלים כיום שלושה מיזמים – שלושה חלומות שהיו של הבן ועברו לידיה של המשפחה כולה.
במוקד: בית חם לנוער בסיכון שנפתח בסוף אוגוסט ברעננה בשיתוף העירייה; המיזם החקלאי במצפה רמון, שעתיד לכלול גם כרם ענבים; וסדרת הרצאות שיגאל מעביר במכינה הקדם־צבאית במצפה רמון בנושאי מנהיגות, חסד, חברות, אהבת הארץ ושמירה על לשון הטוב.
״אלמוג למד הנדסה אזרחית וסיים תואר באוניברסיטת אריאל, אבל הוא סיפר שהוא רוצה להיות מחנך בישראל״, אומר האב. ״כל חייו עסק בחינוך, עזר לתלמידים ולחברים. הייתה לו נפש אצילה, הוא ידע ממש להרים אנשים״.
בחזרה למיזם החקלאי, שנקרא ״נווה אלמוג״ על שמו של אלמוג המנוח: זהו בראש ובראשונה אתגר חקלאי כבד. המיזם משתרע על כ־80 דונם של שטח מדברי, המאופיין באדמה מלוחה במיוחד ובהיעדר מקור מים. את כל השאר בונה יגאל בעצמו, שלב אחר שלב.
״אני עושה הכל כדי להיטיב את הקרקע ולדאוג שיהיו לי מים להשקיה״, הוא מסביר. ״אני בונה מאגר מים, וצריך להביא כמויות עצומות של קומפוסט כדי לשטוף את הקרקע, לזרוע כאן סוג של דגן, אחר כך להניח שוב קומפוסט, ולחרוץ את התוואי של השתילים עם השקיה טמונה״.
אלא ששתילי הפיסטוק עצמם, כפי שהוא מתאר, הם סיפור בפני עצמו: כ־1,500 שתילים, שהיו אמורים להגיע במקור מארצות הברית והובאו בסופו של דבר מספרד בפברואר האחרון. ״זה גם נס״, הוא אומר, ״כי אין היום בארץ אף אדם עם אישור להביא שתילי פיסטוק. אני היחיד שקיבל אישור״.
נכון לעכשיו הוכנסו השתילים לבית רשת לצורך הסגר במושב גבעת חן, ושם החל מרוץ נגד הזמן. ״כבר מתו לי שם כ־200, מהסיבה שהם הונחו בעציצים קטנים, סבלו וקיבלו מחלות. העברתי אותם לעציצים של 25 ליטר, אבל זו הוצאה כספית משמעותית מאוד״.
הלחץ בשטח מוחשי. ״שם המשחק כאן הוא זמן״, אומר יגאל. ״אני חייב לשתול עד פברואר הקרוב, כי השתילים סובלים ומתים והם זקוקים לאדמה. הם לא יכולים להמשיך לחיות בבית רשת שבו חם מאוד והלחות גבוהה״. במקביל, הוא פתח לאחרונה בקמפיין לגיוס כספים ומתנדבים, שיאפשר להכשיר את הקרקע ולהגיע, בתקווה, בקרוב לשלב השתילה.
לצד מטע הפיסטוק מתוכנן במקום גם כרם ענבים. הענבים, הוא מציין, כבר מוכיחים את עצמם באזור. בעוד כחצי שנה הוא שואף לשתול את המטע ואת הכרם, וכן להקים במקום סככות הדרכה כחלק ממיזם חינוכי ללא מטרות רווח.
בנוסף, המשפחה הקימה עמותה בשם ״אין טוב מלהיות טוב ע״ש אלמוג סרוסי הי״ד״. כל הרווחים מעבר לאחזקה השוטפת של ״נווה אלמוג״, ככל שיהיו, יוקצו למשפחות נזקקות, למכינות קדם־צבאיות ולתרומות לקהילה. לפרטים נוספים אפשר לחפש באינסטגרם: remember_almogsarusi.
״אחרי האסון – העיניים נפקחות״
הנקודה שממנה החל השינוי אצל יגאל ובני משפחת סרוסי, כפי שהוא מתאר, הייתה זמן קצר לאחר השבעה באוקטובר. ״פשוט לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שלצבא הכי חזק בעולם, עם הטכנולוגיות הכי מתקדמות שיש, קורה דבר כזה. יש מצלמות מעל הקרקע, מתחת לקרקע ובשמיים. הרי על עכבר קטן מקפיצים את כל העולם, אז איך יכול להיות שמעל 5,000 מחבלים קמים מהאדמה בוקר אחד ואף אחד לא רואה? מבחינתי זו תעלומה שאי אפשר להבין. אמרתי לעצמי שזה לא חמאס. מי שעשה את האירוע הזה הוא בורא עולם, וזה מה שאני מרגיש עד היום״.
איזה מסר היית רוצה להעביר למי שקורא את הכתבה כעת?
״בהרצאות שאני מעביר, אני תמיד מנסה להראות כמה החיים יפים וכמה טוב יש לצידנו – דברים שאנשים לא רואים ביום־יום. היום אני מסתכל על כל דבר בצורה אחרת. אם אני רואה עץ או את השמיים, אני רואה את היופי, איך שהשמש עולה. לפני שקרה מה שקרה, הייתי צריך לקום כל בוקר ולשיר, אבל תמיד הסתכלתי על חצי הכוס הריקה, על מה חסר ומה פחות טוב. הכל שאלה של פרספקטיבה. אני אולי כבר לא שמח, והשלמתי עם זה, אבל העיניים אחרי האסון הזה בהחלט נפקחות״.
ומה השאיפה הגדולה?
״שיהיה כאן שינוי בעם שלנו. שאני ואתה נאהב האחד את השני עם כל המחלוקות בינינו, ושנעזור אחד לשני. יש לי תוכניות גדולות, ואני מקווה שבורא עולם יעזור לי בהן. אלמוג כבר לא איתנו פיזית, אבל הרוח שלו איתי כל הזמן. לא סתם אני רואה ניסים וסימנים כל יום. הכל אפשרי, חוץ מדבר אחד. את אלמוג לא אזכה להשיב. אני חי בשבילו״.
מהחזון של אלמוג למיזם חקלאי
לפני כשנה יצר יגאל קשר עם ״נטפים״ וביקש את עזרתנו בקידום פרויקט הנצחה חקלאי ייחודי, שנולד מתוך סיפור אישי וחזון גדול
כבר בשיחה הראשונה עם יגאל נוצר בינינו חיבור מיוחד. הסיפור שלו והחזון להנציח את אלמוג באמצעות חקלאות ועשייה נגעו לליבנו, והחלטנו להירתם ולסייע ככל שנוכל.
״נטפים״, שנולדה מתוך החקלאות הישראלית בנגב בשנת 1965, מלווה חקלאים בישראל ובעולם כבר יותר משישה עשורים, מתוך אמונה ביכולת לגדל יותר בפחות – פחות מים, פחות משאבים ויותר דיוק וחדשנות.
מתוך אותה רוח קיבלנו מיגאל את התוכנית הרעיונית של המיזם והתחלנו להפוך את החזון לתוכנית מעשית – מתכנון מערכות המים והקו הראשי ועד למערכת ההשקיה של המטעים. ״נטפים״ תרמה חלק משמעותי מתכולת הפרויקט, ובעזרת חברות נוספות מהתחום, ובהן ברמד ועמיעד, הצלחנו להתקדם משמעותית וכמעט להשלים את מערכת ההשקיה.
אבל הדרך עדיין לא הסתיימה. יגאל אינו יכול להשלים את הפרויקט לבדו. הוא זקוק כעת לסיוע כספי ולכוח אדם כדי להשלים את העבודות ולהביא את המיזם לידי מימוש.
אנו קוראים לחברות נוספות, לאנשי התעשייה ולכל מי שמאמין בחזון הזה להצטרף, לתרום ולהיות חלק מהעשייה. כל תרומה, ידע, ציוד או ידיים עובדות יכולים לעשות את ההבדל ולעזור ליגאל להשלים את הדרך – ולהפוך את חזונו של אלמוג למיזם חקלאי חי, צומח ומניב.
ברוך חזקיה, סמנכ״ל פיתוח עסקי בנטפים ישראל
