הוא אומר שהמטרה של התנועה היא להחזיר את אנשי הקיבוצים הביתה, לצד הטיפול גם במי שבחרו לעזוב, וחושב שהיה הכרחי להוביל את החיבור של מרצ והעבודה למרות הביקורת על זיהוי התנועה עם השמאל בלבד. שמונה חודשים אחרי שנבחר ליאור שמחה (נצר סרני) למזכ"ל התנועה הקיבוצית, הוא מבהיר איך ניתן "להיות גורם מוביל בחברה הישראלית וגם לעמוד בשלל המשימות הקיבוציות", וגם משיב למבקריו הטוענים שהוא תזזיתי ולא ממוקד
קרוב לשש שנים הכין את עצמו ליאור שמחה (46), דור שלישי בנצר סרני, לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית. הוא למד את התפקיד כשהתמודד מול ניר מאיר ולא נבחר, ונכנס לתפקיד לפני כשמונה חודשים לאחר שגבר בבחירות בפברואר על הדס דניאלי ילין. אלא שתפקיד המזכ"ל שאותו הכיר השתנה לחלוטין לאחר 7 באוקטובר 2023.
״התנועה הקיבוצית נראית אחרת ממה שהיא נראתה ב-6 באוקטובר", הוא אומר, "והיא גם נראית אחרת ממה שנראתה בתחילת 2024. המדינה שלנו משנה את פניה. הדרום והצפון נראים אחרת לגמרי. תפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית לא נראה כיום כפי שהוא נראה לפני שנה. 80 אחוז מזמני מוקדשים לטיפול בנושאים שקשורים ל-7 באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל בדרום והמערכה בצפון.
אני עוסק בשיקום קיבוצי הדרום והצפון על כל השלכותיו, טיפול בענייני החברה הישראלית הפצועה והמדממת, והמאבק להשבת החטופות והחטופים כשאין עסקה באופק. הכול מתגמד מול השאלה לאן מועדות פניה של החברה הישראלית, ונראה לי שהמדינה בורחת מגורלה.
לא ברור מה הולך לקרות פה בשנים הבאות, כשיש שני קטבים מפולגים ומשוסעים בחברה הישראלית. אני חושב שדווקא לתנועה הקיבוצית שיושבת ברובה בפריפריה, יש תפקיד מכריע באיחוי ובריפוי של החברה״.
באילו עוד נושאים אתה עוסק?
״יש לי ארבעה דגלים שאני עוסק בהם: הקרקע, השותפות, רשת הביטחון ופנסיית הרשם שנדרשת בהן רפורמה, וחשיבה אסטרטגית בנושא הקיבוץ והתנועה הקיבוצית עם הגדרת זהות ומטרה משותפת. מעבר לכך, אנחנו עסוקים גם בהעברת בית התנועה לגבעת חביבה״.
קורא לתל אביבים להתיישב בקיבוצים
הריאיון עם ליאור שמחה, נשוי לד"ר כרמל פינק, רופאה אונקולוגית, מנהלת מחלקה במרכז הרפואי שמיר, ואב לארבעה, נערך טלפונית ביום שישי בבוקר, כשהוא נמצא בדרכו לצפון הארץ למפגש עם חברי כיתת הכוננות בכמה קיבוצים בגליל העליון, ולהקמת פורום
של שמונת הקיבוצים שלא פונו על ידי המדינה וחווים מלחמה ללא סיוע מתקציבי מדינה הניתנים למפונים.
שמחה מסביר שהתנועה הקיבוצית מסייעת לקיבוצים במספר תחומים.
״התנועה הקיבוצית הקימה את חמ"ל המשימות בהתיישבות, והחמ"ל הזה, שיהפוך במהרה לאגף בתנועה, אמור לעסוק בשלושה תחומים: הראשון, טיפול ועזרה בנושאים של הטווח הקצר והיומיומי. יש מאות מתנדבים בדרום ובצפון, שמטפלים בנוי בקיבוצים המפונים, מנקים מבני ציבור, מכינים את הקיבוץ לחזרתם של התושבים, עוזרים בחקלאות, ועוזרים בחינוך.
השני, טיפול בנושאים בטווח הבינוני של עד שנה. השנה פתחנו בדרום 17 קומונות של מתנדבי שנת שירות, ויש לנו גרעין נח"ל אחד. אני רוצה להכפיל בתשפ"ו את מספר מתנדבי שנת השירות, ולפתוח 20 גרעיני נח"ל שישרתו במסלולים החדשים שאנחנו פותחים יחד עם תנועות הנוער. אני קורא לתל אביבים לבוא להתיישב בקיבוצים, ולחדש את אורחות החיים השיתופיים. השלישי, טיפול של הטווח הארוך בשיקום הקיבוצים וצמיחתם מחדש״.
שמחה נפגש כל יום עם חברי קיבוץ מפונים ועקורים, עם משפחות החטופים, עם חברי קיבוצים שלא פונו ונתונים תחת אש בצפון, והוא מתאר את הפגישות כמרגשות ביותר. "הייתי בקיבוץ מעגן בחג ה-75 שלו, ופגשתי שם את חברי סאסא שמתארחים במעגן. זה היה כל כך מרגש. אני כל הזמן מתרגש מחדש ומתמלא בתקווה, ומצד שני, אני אומר לעצמי שזה מצב הזוי כשבמשך שנה אנשים נמצאים מחוץ לביתם.
עוד מעט אנחנו עוברים את משך הזמן של מלחמת השחרור, אבל אז הייתה הפסקה באמצע. לא התכוננו למצב הזה. זה מצוין שיש ערבות הדדית, שהמדינה חזקה, ושבתל אביב המסעדות מלאות, אבל זה מצב הזוי.
אין לתנועה הקיבוצית יכולת להפסיק את המלחמה, אבל אנחנו חייבים לתמוך בקהילות ולהיות שם בשבילן״.
לא ניתן לאף קיבוץ ליפול
הנושא הזה מתחבר אצלי להקמת צוות תנועתי לטיפול בעוזבי הקיבוצים העקורים, מהלך שעורר מחלוקת בקרב חלק מחברי הקיבוצים.
אני מציין בפני שמחה כי בעלת תפקיד באחד הקיבוצים שנפגעו קשה מאוד ב-7 באוקטובר, אמרה לי שזה יפה שמטפלים בעוזבים אבל מזכירות התנועה צריכה לזכור שתפקידה העיקרי הוא לתמוך ולבנות מחדש את הקהילות המתפרקות. אני מבין ממנו שגם הוא שמע את אותם הדברים.
״המטרה המרכזית שלנו", הוא מציין, "זה להחזיר את החברים והחברות הביתה ולדאוג לשיקום חבל התקומה. אנחנו עושים ככל שביכולתנו להגשמת המטרה הזאת. אנחנו מתכוונים להביא לקיבוצים גרעיני נח"ל, משפחות לקליטה, קיבוצים עירוניים של תנועות הבוגרים וקבוצות משימה, כשברור שהיעד הסופי הוא קליטה לחברות באותם הקיבוצים. אנחנו לא ניתן לאף קיבוץ ליפול.
יש לנו בחמ"ל המשימות לא מעט תוכניות חוסן לקהילות ולממלאי התפקידים. אני רוצה לציין לטובה את אגף חברה של התנועה הקיבוצית, שהצליח לפתח בזמן קצר את תוכניות החוסן והלמידה. אני חושב שהבעיה הכי גדולה שלנו ושל המדינה כולה היא חוסר הוודאות. אנחנו לא יודעים כמה זמן ייקח לסיים את המלחמה, עד מתי חברי הקיבוצים יהיו בבתי המלון, וכמה זמן ייקח לשקם פיזית את הקיבוצים הפגועים.
הצעתי לאוצר תוכנית מרחיקת לכת של קראווילות לתקופת הביניים. למדינה אין תוכנית עבודה. זה נורא עצוב שזה המצב״.
אסור לתת לגוש השמאל להתפרק לרסיסים
אצל חלק מאלו שתמכו בך נשמעת כיום אכזבה מהפער שבין ההצהרה שלך על התנועה הקיבוצית כמגדלור ערכי וכגורם מוביל בחברה הישראלית לבין התוצאות בשטח. איך אתה רואה את זה?
״אני עדיין חושב שהתנועה הקיבוצית צריכה להיות מגדלור ערכי שמשפיע על החברה הישראלית, ואני עושה ככל שביכולתי להדליק את המגדלור. אני מבין שיש אנשים מסוימים שמאוכזבים, אבל אני חושב שעברנו דרך גם בנושא הזה. אני מעורב בלא מעט יוזמות פוליטיות, ומשתדל להיות בהן ראש החץ. לדוגמה, הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד, זה החיבור בין מרצ למפלגת העבודה. יאיר גולן רצה ללכת ביוזמה עצמאית, ובכנס שנערך בחממה בעין שמר הבעתי תמיכה במהלך האיחוד״.
האם לא מיהרת מדי לזהות את התנועה הקיבוצית עם העבודה ומרצ, כשהקו התנועתי הוא לקיים קשר גם עם
מפלגות מרכז?
״אני חושב שההובלה של התנועה הקיבוצית בחיבור של מרצ והעבודה היא הכרחית, וזה בדיוק התפקיד של התנועה. קיבלתי בעניין הזה ביקורת רבה, על העיסוק של התנועה בנושאים פוליטיים, אבל ראינו מה קרה למחנה השמאל בבחירות האחרונות. לכן התפקיד שלנו הוא לאחד את המחנה, להגיד אמירה פוליטית, ולייצר ערכים משמעותיים. אסור לנו לתת לגוש השמאל להתפרק לרסיסים.
זאת מנהיגות. עם, זאת, אנחנו לא צריכים להתעסק רק עם מרצ והעבודה, ולזנוח את הקשר עם מפלגות המרכז״.
רעיון מגלומני או עניין מהותי?
אנשים המעורים בנעשה בתנועה הקיבוצית מותחים ביקורת על התנהלותו של ליאור שמחה כמזכ"ל התנועה. הם טוענים שהוא תזזיתי, לא ממוקד, עוסק בהמון דברים, ומטיל על הפעילים המון משימות שלא מחוברות אחת לשנייה.
שמחה מגיב על הביקורת, ומסביר את התנהלותו. "כדי להיות גורם מוביל בחברה הישראלית, מצד אחד, ולעמוד בשלל המשימות שעל הפרק, מצד שני, אנחנו נצטרך לעבוד ב-250 אחוז.
אני מודע לביקורת של חלק מעובדי התנועה, ועם זאת, אין לנו את הפריווילגיה להיכשל. גודל השעה והמשימה שעומדת בפנינו היא כמעט תנ"כית, ועל כולנו לעבוד סביב השעון כדי לעמוד בציפיות של ההיסטוריה של מדינת ישראל״. אחד הנושאים מעוררי המחלוקת שיזם שמחה, הוא הקמת בית בגבעת חביבה לתנועה הקיבוצית ולארגונים הקשורים אליה. הנושא עלה לדיון ראשוני במועצת התנועה, והוקמה ועדה לבחינת הרעיון.
ניר מאיר, המזכ"ל לשעבר, המתנגד לרעיון, טוען שאסור שהבעלות על הקרקע של בית התנועה לא תהיה של התנועה אלא של קבוצת חבצלת שגבעת חביבה נמצאת בבעלותה. אחרים, בוטים יותר, טוענים שזה רעיון מגלומני ושאם לארגונים הכלכליים הקיבוציים יש עודפי כספים המסתכמים במיליוני שקלים, שיזרימו אותם לקיבוצים הפגועים מהמלחמה.
״כיום אנחנו נמצאים בפארק הייטק ביקום בבית שהוא לא שלנו", אומר שמחה בתגובה, "ואנחנו משלמים סכום נכבד של דמי שכירות ודמי ניהול. אם נצטרך להמשיך לשלם את אותו סכום על בית התנועה, עדיף לשלם אותו לקרן חבצלת שפועלת למען החברה הישראלית ולמען תנועת השומר הצעיר ויד יערי. אני טוען שאותו סכום שאנחנו משלמים כדמי שכירות, יכול ללכת למימון נכס שיהיה שלנו. על פי החישובים הראשוניים שעשינו, נוכל לשלם את עלות הבית תוך עשר שנים ולהישאר עם נכס בבעלותנו. מבחינה כלכלית אין לי ספק שעדיף שנהיה בנכס שלנו, מאשר שנשלם לחברת הייטק. בכל חודש שאנחנו משלמים לה דמי שכירות, ליבי נחמץ.
באשר לאמירה של ניר מאיר, אני חושב שהוא צודק. צריך להיות הסדר בין חבצלת לתנועה הקיבוצית, שהכסף שאנחנו משלמים חוזר אלינו.
יהיה ראוי שמי שיבנה את הבית זאת חבצלת, ואנחנו נוזיל כמעט בחצי את דמי השכירות. באשר לעניין המהותי, ראוי שהארגונים הכלכליים יישבו ביחד עם התנועה. החזון הוא שברית פיקוח, ביטוח חקלאי, משקי הקיבוצים, מועצות הייצור, וההתאחדויות למיניהן, יישבו בבית אחד או בכמה בתים במקום אחד. אני אמרתי בכל חוגי הבית שקיימתי, שקירוב גלגלי השיניים בין הארגונים השונים הוא משימה שאנחנו צריכים לעבוד בה. זה לא יקרה בבת אחת. אני לא קוסם. זה תהליך. דוגמה לשילוב שעליו אני מדבר הוא הכנס האחרון של גלובס שעשינו ביחד עם איגוד התעשייה הקיבוצית, הפרויקטים המשותפים שלנו עם התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, וזה שגרנות לקחו על עצמם את המרלו"ג התנועתי-חברתי שנועד לתמוך בקיבוצים המפונים. זה בדיוק החיבור של גלגלי השיניים. אני בטוח שאם נשב ביחד, נאכל צוהריים באותם חדרי אוכל, ונשהה שכם אל שכם בבית המשותף שלנו, אז נחבר את גלגלי השיניים הרבה יותר מהר. ועניין אחרון לגבי בית התנועה: הגיע הזמן שהתנועה הקיבוצית תצבור נכסים, ולא רק תמכור אותם״.
לאחרונה הושלם במטה התנועה הקיבוצית איוש התפקידים בהנהגת התנועה, כשלצידו של ליאור שמחה המזכ"ל מכהנות נגה בוטנסקי (בית השיטה) כמשנה למזכ"ל והגר ראובני (הזורע) כמנכ"לית התנועה.
שמחה גאה לציין את הרוב הנשי בשלישייה המובילה.
על פי חלוקת העבודה ביניהם ראובני אחראית על ניהול בית התנועה ועל ניהול עובדי האגפים והמחלקות בתנועה הפועלים מול ממלאי התפקידים בקיבוצים. "האימפקט שהגר צריכה לייצר זה שביעות רצון מליווי ממלאי התפקידים בקיבוצים" אומר שמחה. בוטנסקי לוקחת על עצמה את החברים ואת החברה הישראלית. לדוגמה, טיפול בנושא הגופים המתוקצבים על ידי התנועה ובהם מכוני התיעוד והמחקר, תנועות הנוער, להקות, ארגוני תרבות ומורשת ועוד. שמחה לוקח על עצמו את מדיניות החוץ של התנועה.
לא להסתגר בדלת אמותינו
אחרי שדיברנו על הנהגת התנועה, שמחה רוצה לדבר על מה שהוא קורא "המהות". על החזון, על הדרך, על הערכים, על כל הדברים שלשמם התמודד על הובלת התנועה הקיבוצית. "התנועה הקיבוצית", הוא אומר, "נאבקת על תמונת העתיד של מדינת ישראל ובתוך כך על תמונת העתיד שלה. בתוך השבר והאסון הענק שעברה המדינה, יש לתנועה גם הזדמנות להיות רלוונטית. אם נדע להוביל את ההתיישבות ואת תפיסת העולם השיתופית והשוויונית, כתנועה שמובילה רעיון ודרך, אנחנו נחזור לקדמת הבמה. אל לנו להסתגר בדלת אמותינו, אל לנו להמשיך להתעסק בעצמנו. עמוד האש שלאורו אנחנו הולכים הוא תמונת העתיד של מדינת ישראל. יהיה אפשר לעשות את זה רק אם נחזור לתכלית הראויה שלשמה קמה מדינת ישראל. בכל מלחמות ישראל הקיבוצים היו השכפ"ץ של המדינה. הם שילמו את המחיר הכבד ביותר. גם עכשיו אנחנו ממשיכים לשלם, על המאבק העיקש ליישוב גבולות הארץ. עם זאת, עלינו לדבוק בערכים שלשמם קמו הקיבוצים והתנועה הקיבוצית: תפיסת הקרקע, השותפות, הסולידריות, הערבות ההדדית, אמצעי הייצור וחיזוק הפריפריה. התנועה הקיבוצית משנה את מטרתה בימים אלו. המטרה כיום היא הגשמת אורחות החיים הקיבוציים למען יצירה של חברה שיתופית, שוויונית ודמוקרטית״.
מה אתה מאחל לחברי הקיבוצים שיהיה בשנה החדשה?
״שנוכל לראות את התקווה. שהתקווה תחבק אותנו ותנחם אותנו. שנוכל להחזיר את התקווה לעם ישראל, שנוכל לעשות שינוי, שנראה את החטופות והחטופים בבית, שנראה את הקהילות משתקמות. אני גדלתי בקיבוץ בוכנוולד, קיבוץ של ניצולי שואה, והקיבוץ הזה, שהפך לנצר סרני, היה קיבוץ של תקומה ותקווה.
אני מאחל לחברי הקיבוצים שנדע להתעלות לגודל השעה, לראות את התקווה, ולחזור להאמין בטוב האדם״.
