כזה הוא גיורא גבעוני, רכז הפרדס המיתולוגי של קיבוץ מסדה, המגדל בעיקר אשכוליות "ריו-רד", לימוני "אינטר" וקליפי "אור" * גבעוני: "כששואלים אותי מניין האופטימיות שלי אני תמיד אומר 'הימים הקשים עוד לפנינו'. זו האופטימיות הכנה שלי, שעכשיו זה לא טוב ויגיעו ימים שיהיה יותר גרוע"
*תמונה ראשית: גיורא גבעוני על רקע הפרדס של מסדה
אני מגיע לעמק הירדן לפגישה עם גיורא גבעוני, רכז הפרדס הוותיק של קיבוץ מסדה, שעובד בענף למעלה מ-50 שנים. גיורא, חבר קיבוץ מסדה, נשוי לדליה (76), עובדת סוציאלית שעבדה גם בקיבוצים וכן עבדה כ-18 שנה במרכז הרפואי פורייה ואף השתתפה בהקמת המכון האונקולוגי של פורייה. לבני הזוג גבעוני שלושה ילדים: יריב (58), נשוי לבת כרמיאל + שתי בנות; אהוד (52), נשוי לבת חצור + שלושה ילדים ומיטל (42), בת הזקונים, עם שלושה ילדים, המתגוררת במסדה. לגיורא ולדליה שמונה נכדים.
אמרו לי שאתה בן 82. ספר לי קצת על החיים שלך…
"ב-25 ביולי זה אהיה בן 82. ההורים שלי היו ממייסדי הקיבוץ שנוסד בשנת 1937, זאת אומרת שקיבוץ מסדה חוגג בשנה הבאה 90 שנה. אני נולדתי בשנת 1944 במסדה. ב-1948 פינו את התושבים, בשלב ראשון פינו את ילדי מסדה לחיפה, הייתי אז בן 4. ב-1962, בדיוק בגיל 18, התגייסתי לצנחנים, גדוד 890, אסא קדמוני היה מ"מ שלי, יוסי קולר, ממשמר הירדן היה מ"פ, מתן וילנאי הגיע מהפנימייה הצבאית של הריאלי בחיפה והפך למ"כ שלי. לאחר מכן, הלכתי והייתי שנה בחטיבה עם רפול ועם 'משה וחצי' (משה לוי). עברתי קורס מודיעין, זה היה במחנה דורה בנתניה. במלחמת ששת הימים, ב-67' הייתי באום כתף בסיני ובהמשך המלחמה עלינו לדרבשיה וג'לבינה להילחם ברמת הגולן.
"בגדול, חבר קיבוץ שהשתחרר מהשירות הצבאי אצלנו, היו לו שתי משימות לפני שהוא בוחר את הענף, כלומר את המקום שבו הוא רוצה לעבוד. היום כבר אין, אבל באותם ימים היה סידור עבודה וזה היה עניין גדול מאוד. אז עוד לא הייתה תעשיה בקיבוצים. אז היו שתי משימות לכל אחד שמשתחרר מהצבא, הוא הולך לשנת שירות – גרעין ייעודי לקיבוץ שלו והוא נותן שנה ברפת. אז את שני אלה עשיתי, את החובה שמוטלת על כל אחד.
"בהמשך עבדתי קצת בכרם, פעם היה לנו כרם ואחרי זה נכנסתי לפרדס, בערך משנת 1972 אני בענף הפרדס. עבדתי עם רכז הפרדס, שהיה כבר מבוגר והיה אמור להחליף אותו חבר אחר מהמשק, אך אותו חבר לא היה בטוח שיוכל לקחת על עצמו את הניהול. אז שאלו אותי והסכמתי. מאותו הרגע התחלתי לנהל את הפרדס, בדרכי הארוכה עבדתי גם כאיש שדה בבית האריזה.
"ב-1994 ועד 2010 הקמתי אגודה חקלאית שיתופית שנקראת 'הדרי בטחה', באזור ליד הכנרת, מול צומת מעלה גמלא, הקמתי שם יחידה של מאות דונמים, האגודה היא של חוקוק, תל קציר והאון. שאבנו מים מהכנרת ועשינו שם אשכוליות, אבוקדו ומנגו. בעונת 2006-7 קיבלתי פרס חקלאי מצטיין מאגרקסקו. עבדתי אז במפעלים האזוריים של צמח וגם בחברה שהקמתי. 'הדרי בטחה' עוד קיימת, יש בעיה כי קיבוץ האון הוא כבר לא ממש קיבוץ אז עושים הכל דרך צמח, אני כבר לא שם אבל כן, הם עוד עובדים ופעילים.
בשנת 2010 קיבל גיורא גבעוני פרס מפעל חיים, מטעם המועצה האזורית עמק הירדן ו-צמח -מפעלים אזוריים, פרס מפעל חיים על תרומה לענף ההדרים וכו'. "כבר סיפרתי," מספר גיורא בחיוך ממזרי, "שמפעל חיים נותנים בשתי הזדמנויות – או שהולכים לפטר אותך או שיודעים משהו על בריאותך שאתה עוד לא יודע. התברר שלא זה ולא זה.
"כאשר בצמח אבוקדו עשו בזמנו השקעה גדולה בבית האריזה של מעל 10 מיליון שקל, בניהולו של אבי אייזנברג, באתי וביקשתי שישקיעו כמיליון שקל במערך אריזה שמתאים להדרים ולא עשו. אז אני חיפשתי בית אריזה שמתאים למסדה, לדגניה א', לדגניה ב', בית זרע, למשקים האלה, לראות היכן אנחנו אורזים את האשכוליות שלנו, שהן הגידול העיקרי. ואז הלכנו ל'הדרי גליל', ניצן רוטמן הוא דמות בכירה שם, דותן רוגני הוא איש שדה, נועם לנדאו, שנכנס ממש בימים אלה לשמש כמנכ"ל וכיו"ר פעיל ואני מקווה שהמערכת הזאת תיבנה טוב מבחינת היצוא".
אשכוליות "ריו-רד"
ספר לי על ענף ההדרים במסדה…
"ענף ההדרים במסדה מונה 170 דונם, מהם כ-90 דונם אשכולית אדומה 'ריו-רד' בלבד, כי ה'סנרייז' (סטאר-רובי) לא מתאים לחום ואז הוא פשוט נשרף. זה מחזה איום ונורא. היה לי 'סטאר-רובי' פה, אתה בא כל יום ורואה – עץ אחד הלך וכל מה שעשינו לא עזר, לא עזר שום דבר, הוא לא מתאים לטמפרטורות גבוהות. אומרים לגזום ככה, לגזום אחרת, זה לוקח עוד שנה עוד שנתיים, הוא לא מתאים, אין עכשיו נטיעות של 'סנרייז' באזור, יש בצפון, אבל 'ריו-רד' זו האשכולית האדומה שלנו ליצוא. היתרונות שלה הן ניבה מוקדמת והאשכולית שלנו יוצאת פחות או יותר במפגש בין הסיום של דרום אפריקה לבין ההתחלה של טורקיה. אם אתה מצליח להיכנס בשנה כזאת שבדרום אפריקה אין הרבה פרי והטורקים מאחרים, אז יש לך חודש-חודש וחצי למחירים גבוהים, בעיקר לאירופה, צרפת.
"העניינים בצרפת השתנו מאוד, אנחנו יודעים מה זה צרפת. הייתי במרסיי, הרמתי טלפון לאשתי ואמרתי לה: 'אני עכשיו ביפו, מה את רוצה שאני אביא לך?', ממש יפו, מרוקאים, טוניסאים, אלג'יראים; בקיצור צרפת לא אוהבת אותנו וכבר בשנה שעברה היא עשתה בעיות. אמרו לנו: 'תשלחו לנו כמה משטחים לדוגמא, זה לא הפרי שאנחנו מכירים'. אתה מבין? זה לא הפרי שהם מכירים כי יש מלחמה…
"אז אנחנו במסדה מגדלים אשכוליות בעיקר, אני מגדל גם 40 דונם 'אור' והשאר, עוד 40 דונם לימוני 'אינטרדונטו' (אינטר)".
ה"אור" מתאים לעמק הירדן?
"תראה, בכנות ובצניעות. אם אתה מחלק עכשיו את הארץ בחלוקה קרה ושרירותית לדרום, מרכז וצפון, אז בוא נראה: בדרום – מרחב הלימון האזורי, בעיקר לימון, גם זנים וכנות אחרים, במרכז – בעיקר 'אור' על כנות אחרות בקרקע אחרת, זה נגמר שם בסוף אפריל, כשאנחנו מסיימים את קטיף ה'אור' שלנו בדצמבר-ינואר. בצפון – אשכוליות אדומות. לקראת הפגישה בדקתי את עצמי, ראיתי שמתוך 108 טון ששלח ענף ההדרים, ה'אור' מהווה בערך 78% מסך הטונאז' של ענף ההדרים. ה'סנרייז' בין 18% ל-25%. 'סוויטי' ו'מינאולה' תורמים תרומה צנועה גם הם לייצוא.
"זה המצב. למה אמרתי לך בכנות ובצניעות? שיקום אחד ויגיד לי האם אפשר לבסס ענף של הדרים ש-80% ממנו זה רק זן אחד – ה'אור'? אולי הוא יהיה 100% אבל ברור שהוא נשאר. האשכוליות בירידה בגלל מה שקורה באירופה".
אתה אופטימי?
"אני אדם אופטימי, למה אמרתי כנות וצניעות? כששואלים אותי מניין האופטימיות שלי אני תמיד אומר 'הימים הקשים עוד לפנינו'. זו האופטימיות הכנה שלי, שעכשיו זה אולי לא טוב ויגיעו ימים שיהיה יותר גרוע.
"יש לנו את הלימון 'אינטרדונטו' שאומרים שהוא טוב. הייתי במרוקו, ביקרתי במטעי לימון של המלך, לימונים נהדרים. אבל בחזרה אלינו, אנחנו משתדלים להיכנס עם ה'אינטר' לשוק המקומי בחריץ בין קטיפי הלימון האיכותיים מהנגב. נכון, המחיר שלו די יציב, אבל יכול להיות נמוך-יציב ויכול להיות גבוה-יציב, זה תלוי בביקוש.
"שאלת על ה'אור' אז חכה. אשכוליות מתאים לאזור שלנו, יש לנו את הגודל, הטעם, המועדים, הכל טוב במידה והשוק רוצה את הפרי, אבל בשלוש השנים האחרונות יש בעיות. ה'אור' זה דבר טוב אבל אנחנו בהבנתנו יהודים טובים ולא ערניים, וכתוצאה מכך אנחנו חושבים שכל העולם מתנהל בסדר, אז הספרדים עכשיו מתחרים איתנו, והעבודה שלהם יותר זולה משלנו, וה'אור' שלהם לא נחות משלנו.
"לגדל את ה'אור' זה סיפור, הגידול הוא קשה, הגיזומים מורכבים, החיגורים, שלא לדבר על הקושי לעובדים. המים יקרים ובתור מגדל קשה לך. אז אומר לך את דעתי האישית לגבי ה'אור' באזור שלנו, כאשר הכנה שלנו היא וולקה מריאנה, היא כנה טובה, 10-12 שנים. אבל אחרי אותן שנים העצים מתחילים לגדול ברמה שאם אתה עושה להם טיפול – אתה מגדיל ומגביר את הסירוגיות. הייתה לי שנה של 5 טון ושנה אחריה הייתה לי שנה של 2 טון. ב-2 טון אתה אומר 'אני אגזום חזק כדי שבשנה הבאה יהיה לי הרבה יבול', אתה דואג שהפרי לא יהיה קטן, ואז בא מזג אוויר כמו שהיה השנה – והרוחות הורידו אותי בטונה לדונם עוד פעם. הנזק לא רק אצלי, גם המנגו חטף, במנגו אין כמעט פרי, אין יצוא למנגו העונה.
"ב'אור' אין לי בעיה של גודל, הוא מגיע לגודל מצוין, אבל יש בעיה של צבע. באמצע דצמבר הוא מגיע לבדיקות הבשלה, הפרי מגיע לגודל אך חסר לו צבע. אנחנו יודעים לפתור את זה בצורה כזאת או אחרת, והוא טעים מאוד. כבר מנובמבר אני מתחיל לטעום אותו, טעים מאוד, אבל כאשר אתה בסירוגיות כזאת זו בעיה.
"יש לי חלקה אחת מ-2011 וחלקה מ-2016. בזו של ה-2016 אני מצליח לשבור לה את הצורה ולהוציא משהו. בחלקה של ה-2011 אני כבר כל שנתיים-שלוש צריך לעשות לה גיזום חזק, להלבין את העצים ואז הם מתחילים עם הסירוגיות שלהם, זה קשה. אלו הן תופעות שאנחנו מתמודדים איתם כאן, רוב השכנים שלי בעמק כבר עקרו את ה'אור'. במרכז לא שמעתי שזה קורה. כל השתילים שלי מבני דרור, אבל שם אין בעיה של גיר, האדמה חולית ומעולה. הכול שונה. באזור שלנו האדמות כבדות ומזג האוויר מכביד ומחייב לתת תשובות בכמויות המים. אז אחרי שחילקתי לך את שלושת אזורי ההדרים בארץ – אתה צריך להתייחס גם לסוגי הקרקעות ולמבנה של האדמה.
"תמיד בישיבות אומרים שצריך לפזר את הסיכונים. אני תמיד שואל, למה לא אומרים שצריך לפזר את הסיכויים. אבל זו דרך המחשבה שלנו, שתמיד יהיה ענף אחד שיעזור ברווח במידה וענפים אחרים יסבלו מאבדן יבול או פגע אחר. אצלנו בשטחים שסובלים מקרה, או שהם גדלים בקרקע שבה הבננות לא יכולות לגדול והאבוקדו לא יכול לגדול, שם שמו את האשכוליות, משום שהרווחיות של אשכולית נמוכה מהם. בשנה טובה אנחנו יכולים להרוויח באשכוליות כ-1200 עד 1,500 שקל/דונם בשנה.
"בפרדס האשכוליות שלי ליד חלקת האבוקדו הגובלת בו, יש דרך מפרידה, אחרי האשכוליות, היו שם בננות שסבלו מקור. עכשיו, אשכולית יכולה לעמוד ב-2- מעלות, זה לא טוב לה אבל היא תעמוד בזה. בננות לא יעמדו בקור הזה והאבוקדו יסבול, ולכן עושים את הגידול הזה שם. באו ואמרו: 'גיורא, אנחנו סומכים עליך, קח תטפל בחלקה, תן לה קצת ברזל וכן הלאה' וזה מה שעשינו עם ה'ריו-רד'. נטענו אותה ב-2021 ואנשים לא מאמינים אבל ה'ריו-רד' הזה נתן לי בשנה הרביעית, בעונת 2025-6 – 5.5 טון לדונם!"
כמה מילות סיכום?
"מה שבאתי להגיד הוא שבהדרים צריך אורך רוח, לפחות בטווח הקצר, בשלוש השנים הבאות. בטווח היותר ארוך, 5-10 שנים, אני חושב שכל אחד בענף ההדרים יגיד לך את אותו הדבר – הענף באמת ישתפר אם באמת ילכו על הזנים החדשים שמפתחים עכשיו, אם זה 'עליזה' ואם זה הקליפים החדשים שמפתחים.
"זה תלוי בהצלחת הזנים וגם בשאלה – האם יהיו מגדלים שילכו בכיוון הזה ואני אומר לך שיש מגדלים, כולל בעמק הירדן, שנטעו נטיעות קטנות ומבוקרות, כדי לראות את ההתפתחות ולראות מתי נוכל להגיד שהזן הזה הופך לגידול מסחרי. כלומר שאתה אומר להם 'חבר'ה בואו נלך גם על הדרים' – אל תפזרו את הכל על גידול אחד, 60 דונם, 30 דונם, וככה נתקדם.
"המזרח הרחוק עדיין נותן לנו היום פתרון במצב שבו נמצאת כיום אירופה ביחסה אלינו. אירופה נשלטת כיום על ידי מהגרים ולדעתי זה רק ילך ויחריף".
היתה שנת קורונה שהספינה לא יצאה, והיו שלוש שנות מלחמה, ואני רואה פרדסים בצפון שבנו על המזרח, עם חבר'ה שצריכים לעשות חושבים מה עושים עכשיו עם המטעים האלה.
"נכון, בגדול הענף הזה נמצא במשבר, והמשבר הזה קיים כבר ארבע-חמש שנים ואנחנו נצטרך לקבל החלטות. יש עכשיו את כל נושא האגרו-וולטאי, כל נושא האנרגיה בשילוב חקלאות ויש גם שילוב של אחוזים מסוימים ללא חקלאות. שיגיד לי מישהו בכנות שהוא לא ציוני כמונו, וזה נחמד להגיד נעשה חקלאות עד התלם האחרון, אבל ממה אותו פרדסן יחיה ביחוד במגזר המושבי. בקיבוצים יש קהילה תומכת, והערבות ההדדית שיכולים לעזור בשנות המשבר.
"הסיפור של החקלאות הוא סיפור עצוב ויותר קל לספר את הסיפור המופלא על האבוקדו ושיסלחו לי מגדלי המנגו, המצב שלהם די קרוב למצב מגדלי ההדרים. גם באבוקדו סובלים מחרם, משערי מטבעות נמוכים, אבל אבוקדו זה כבר גידול בסיסי כמו עגבנייה, מלפפון, זה אוכל, המנגו זה משהו אחר.
"לכן אני אומר שהמצב של הענף לא טוב. אם היית בפגישה של המגדלים והמדריכים, וודאי ראית – 70% מהאנשים שלנו מעל גיל 65, באבוקדו אתה רואה שיש יותר צעירים, גם במנגו. אלה הם בעיקר 'בנים ממשיכים' במושבים שממשיכים את מה שההורים הקימו, הם לא ייכנסו עכשיו להדרים. עכשיו, התעשיה, ככל שאתה מציף אותה ביותר פרי היא מורידה לך את המחיר, מ-85 ל-75 דולר ולכן המצב לא טוב. אם ישתנה המצב הגיאו-פוליטי וייבנה שלום אמיתי עם לבנון וירדן, השווקים האלה יוכלו להיפתח ולשפר את מצבנו".
לסיכום הפגישה בינינו ביקשתי את גיורא בשתי מילים לסכם לי את המצב: "כשלא יודעים לתאר מצב קשה בכמה מילים אומרים שהמצב מורכב ומאתגר, זה מצבנו".
