יותר ממאה בוגרי תנועת השומר הצעיר בצרפת לדורותיהם, שעלו לארץ החל משנות ה-50 והתיישבו בקיבוצים, התכנסו למפגש איחוד מרגש בקיבוץ נחשונים
את גלי הנוסטלגיה, העניין והרצון לאיחוד מחדש עם אנשים שחלקם לא פגשו זה את זה יותר מ-40 שנה עורר הספר "חזק ואמץ, קורות תנועת השומר הצעיר בצרפת, 1970-1930…"
על תולדות התנועה (הוצאת מורשת) שכתבה ז'אנין לבנה פרנק, היסטוריונית בוגרת התנועה.
ז'אנין לבנה פרנק (73), עלתה מפריז כחניכת תנועת השומר הצעיר לקיבוץ רבדים ב-1968 והייתה חברת קיבוץ 14 שנה. עם השנים עזבה ועשתה דוקטורט בהיסטוריה עם התמחות בנושא מלחמת העולם השנייה.
"תוך כדי עבודה מחקרית התגלתה חליפת מכתבים של פעילי תנועת השומר הצעיר משוויץ לצרפת ולמדינות נוספות שהיו תחת הכיבוש הנאצי" מספרת פרנק, "גיליתי שלתנועה יש היסטוריה, 91 שנים של פעילות, ואין שום דבר כתוב בנושא.
"החלטתי לכתוב את הספר. הייתה התרגשות של חברי התנועה לגלות שהייתה פעילות בזמן מלחמת העולם השנייה של חניכי תנועת השומר הצעיר, בעיקר בחלקה הדרומי של צרפת."
"דרך המכתבים התגלה שחניכי התנועה בשוויץ שמרו על קשר עם חניכים באירופה הכבושה, שלחו מכתבים וחבילות מזון, עזרו בכסף, תעודות ובמה שיכלו. מכתבים הגיעו גם לאושוויץ במטרה להביע סולידיות ולהקל."
"הפעילים היו בקשר גם עם העולם החופשי, עם בריטניה וארה"ב ונציגי ועד ההצלה. בוגרי תנועת השומר הצעיר השתלבו בפעילות הצלה ועזרו לילדים להבריח את הגבול מצרפת לשוויץ."
"כל זה התגלה עם המכתבים ונבירה בארכיונים. מפיסות המידע הצלחתי להרכיב את הדברים מחדש ונוצרה תמונה כללית של ההתנגדות היהודית בזמן המלחמה בצרפת וגם בשוויץ."
"הספר הוא לא רק על תקופת המלחמה יש גם חלקים שעוסקים בהקמת השומר הצעיר בשנות ה-30 ובעיקר על השיקום שאחרי המלחמה ועל הבייבי בום של שנות ה-60 לאחר המלחמה, על הילדים שנולדו לחברת השפע. הייתה התלהבות בקרב חברי התנועה, שהרגישו שזו היסטוריה שלהם, שעד כה לא נכתבה".
את בחרת שלא להישאר בקיבוץ
"14 שנים הייתי חברת רבדים. באתי עם גרעין גדול של 120 חברים מצרפת, בלגיה, איטליה, הולנד. היו הרבה חברים שעבורם המפגש היה שוק תרבותי, התנגשות ציוויליזציות, פער במנטליות שקשה לגשר עליו."
"חברי הגרעין נולדו אחרי המלחמה ולא חוו אנטישמיות. הייתה בצרפת חברת שפע שבה רצינו למרוד. היה פער הבין החלום למציאות, אכזבה מהחלום הגדול לבנות עולם חדש ולעשות מהפכה. רוב החברים עזבו. אני אוהבת מאוד את המדינה הזו ונשארתי. יותר קל לי מחוץ לקיבוץ".
מי שהעלה את הרעיון לכנס היו מישל אביעזר, המכונה מורדו ואורי ובר מקיבוץ יחיעם, אליהם הצטרפה אביבה רנגוורט מנחשונים שיחד עם לבנה פרנק ארגנו את המפגש.
מורדו (75) שנולד בליון, צרפת, הגיע לתנועה בעקבות אחיו הבכור, שהיה מדריך בבית מחסה לילדים יתומים לאחר המלחמה ועלה לארץ ב-1948 לקיבוץ כרמיה, ובעקבות האח השני שהגיע לקיבוץ חורשים.
"בגיל 10 הצטרפתי לתנועה וידעתי שאגיע לישראל. הייתי חניך בתנועה וגם מדריך וכבוגר מכון מדריכי חו"ל פעלתי בקן מרסיי ונשלחתי גם למרוקו להדרכה."
"בשנת 1968 עליתי והגעתי ליחיעם. הקליטה לא הייתה קלה, אבל זה היה החזון, זה היה מה שרציתי והתגברתי על לא מעט קשיים. אהבתי את החברה בקיבוץ ונשארו לא מעט חברי גרעין. התנועה תמיד הייתה משפחה שנייה עבורי וגם הקיבוץ הפך להיות כזה".
תוך עבודה משותפת ומאומצת "כמו שיודעים לעשות בשומר הצעיר", הפיקו הארבעה את המפגש שההודעה על קיומו עברה כמו זרם חשמלי בין הבוגרים, שהגיעו מבית קמה, חצור, ברעם, מקיבוצים, ערים ויישובים מצפונה של הארץ עד דרומה.
פרנק: "היה ביצוע נהדר, תערוכה, מצגת, כיבוד. הגיעו יותר ממאה איש, נפגשתי עם חברים מהקבוצה שלי שנשארו בארץ שלא ראיתי 40-50 שנה."
"יש לי חבר שהגיע במיוחד מצרפת". מורדי: "מה שהיה חזק ועוצמתי במפגש, מעבר לחוויית הנעורים והזיכרונות, היה החיבור למכנה המשותף שהוא השומר הצעיר, שהיה עבור כולנו גורם משנה חיים. אנשים באו להיפגש ולדבר, באו לחלוק עבר, חינוך, אנשים בגילי ומבוגרים ממני, כאלה שנושקים ל-90, זה דבר מדהים. לשמאלי היו המדריכים שלי ולימיני החניכים. ההמשכיות הזו הייתה מרגשת".
חניכי קן פריז (יש דבר כזה) הכינו הפתעה לבאי האיחוד המרגש, תמונה משותפת וברכה בסרטון: 300 חניכים שצועקים בצרפתית "חזק ואמץ".
