יישוב כפרי חייב להיות בעל צביון חקלאי אם נאבד את החקלאות, נאבד גם את ההתיישבות ריאיון עם ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות מגדלי בקר.
חודשים ספורים לאחר שסיים מערכת בחירות סוערת לראשות התנועה הקיבוצית, שבה כמעט הפתיע וזכה בתפקיד, נבחר ליאור שמחה, בן 44 וחבר קיבוץ נצר סרני, להוביל תחום, שיש אומרים שהינו סוער לא פחות – ייצור החלב בישראל
התפיסה האסטרטגית
בשלושת החודשים שחלפו מאז נכנס לתפקיד מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, כבר הספיק שמחה לעשות ולא מעט. הוא נמצא בקשר צמוד, עם אנשי האוצר וקובעי המדיניות, מנסה לגשר על הפערים בסקטור המושבי ומוביל מו"מ להסכם חלב חדש.
בריאיון הראשון שנערך עמו, מאז נבחר לתפקיד הוא מספר: "נעתרתי להתמודד עם האתגר הגדול של החקלאות הישראלית – ניהול משק החלב. כולם הזהירו אותי מ"מוקשים" שמחכים לי ומהרוח הרעה, אבל זה הגביר את הרצון שלי לקחת את התפקיד. באתי, כי אני מאמין שזה הענף הכי חשוב שיש במרחב התיישבותי.
ענף החלב זה לא רק הרפתות – שרשרת הערך המייצרת במדינה, יורדת מטה עד ענף הזרעים ומפרנסת עשרות אלפי משפחות בישראל. כל ליטר חלב שמיוצר בארץ, משאיר לא מעט כסף במדינה, ובכל זאת הממשלה מעודדת יבוא וסחר חוץ ואת זה חייבים לעצור. נגיף הקורנה לימד אותנו שיעור – היום, יותר מתמיד, חייבים לחזק את הכלכלה הישראלית ולשמור על ביטחון המזון.
בסוף, אני כאן בעיקר כדי להגן על ענף החלב, אל מול הריבון ולקדם את הענף מבחינה מקצועית – לשכנע את הממשלה והאוצר בצדקת דרכנו. ייצור מקומי אל מול הנגיסה המתמשכת של פורום קהלת ואבירי השוק החופשי, שרוצים להשאיר את הכסף אצל 5-3 טייקונים ומצד שני, להכניס שיטות עבודה מתקדמות ולזהות מנועי צמיחה, בכדי לשמור על הפער שלנו מול העולם.
החקלאים הם הפתרון ולא הבעיה
איך עברת את שלושת החודשים הראשונים בתפקיד? נראה שהשקעת את כל-כולך בלמידה, במפגשים ובהיכרות מהירה ויסודית עם הענף?
נכנסתי לעולם מופלא, ניהול של לא מעט אנשים, עולם מקצועי מאוד עם מערכות תוכנה, גנטיקה, מעבדות ואנשים נפלאים שעובדים מכל הלב.
ובכל זאת, תמיד יש מה לשפר. המטרה הראשונה שלי היא לשפר את השיח הפנימי בינינו ולהתעקש על התרבות הארגונית. עלינו לרפא את המחלוקות הפנימיות, במיוחד במגזר המשפחתי ולבנות הנהגה. חשוב לי לבנות אמון, ללכת יד ביד, ליישר את השורות וביחד, להסביר לאזרחי ישראל ולקובעי המדיניות, למה חשוב לשמור על הייצור הישראלי ולהעדיף תוצרת הארץ.
מבחינתי הייצור העצמי זה ערך, ואל לנו להפוך למדינה של מתווכים ומוכרי שירותים ובעיקר בגלל זה, הגעתי לענף.
בנוסף לכך, כמי שעבד עם לא מעט קרנות הון סיכון לאורך השנים, אחת המשימות שהצבתי לעצמי היא להרחיב את הממשק בינינו, לעולם ההיי-טק הישראלי. הרפת היא עולם טכנולוגי ואם ישראל היא הסטארט-אפ ניישן, אז זה חייב לבוא לידי ביטוי גם ברפתות. אנחנו צריכים להיפתח בפני חברות הטכנולוגיה, להפוך אותן לחלק בלתי נפרד ממשק החלב, שיפתחו וימציאו אצלנו וכך נוכל כולנו ליהנות מהפירות.
על המדינה לעזור לחקלאים ולא להקשות עליהם – לא סביר שחמאה מרפת בערבה "תזכה" לתנאים מפלים, מחמאה פולנית בימים האחרונים הגיש משרד האוצר נייר עמדה פנימי, שאין להעדיף תוצרת הארץ. מה עמדתך?
גישתי שהכסף צריך לרדת למטה ליצרנים ולעסקים הקטנים, כי אחרת, בשם "השוק התחרותי", השוק יהיה ריכוזי מאוד – מעט רשתות, מעט חברות משתלטות בשם השוק הפתוח, מעלות מאוד את רווחיהן ומשלמות לעובדים שכר מינימום. כך הדבר בשוק הרכב, הבנקאות, הפארמה ועוד.
חייבים להוריד את הכסף לעסקים הקטנים, לפריסת ההתיישבות ולאלפי העובדים המתפרנסים מהמעטפת של החקלאות. הקרונה לימדה אותנו שיעור מאלף, למה צריך ביטחון מזון ותוצרת ישראלית. לכן ביטחון המזון הוא נושא שצריך לעבור למל"ל, כדי שיטפל בו בעדיפות לאומית.
ענף החקלאות מפרנס עשרות אלפי משפחות, במעגלים קרובים ורחוקים. סבא וסבתא שלי הגיעו לארץ, לא כדי לעשות עסקים כלכליים, אלא מתוך תחושת אחריות לאומית וציונות – ולא כי זה משתלם כלכלית. צריך לדבוק בערך הייצור והעבודה גם אם "מעונן".
אני מאמין, שלמרות האמירות ולמרות המצב, אנשי האוצר וקובעי המדיניות, לא רוצים להרוס את משק החלב המפואר. התפקיד שלנו זה לשכנע, שמשק החלב נמצא בקדמת האיכות העולמית – אסור לתת ליבואנים להביא תוצרת לא מבוקרת וחסרת שליטה ומעקב. כמוכן, חשוב וחיוני להכיר שתוצרת הארץ היא גם מימוש הריבונות וחיזוק הציונות וכמובן, חיזוק הכלכלה הישראלית למען כלל אזרחי ישראל.
ומה עם יוקר המחיה? כיצד מגינים גם על האזרח הפשוט?
התפיסה שהחקלאות אחראית על היוקר היא מוטעית. החקלאים לא גרים בווילות בסביון ובהרצליה פיתוח. הם לא נמנים על עשירי הארץ, אלא דווקא מקדמים את הערכים החשובים לכל אחד מאיתנו ולכן צריך לעזור להם להתפרנס בכבוד ולא להקשות עליהם.
כיצד מאחדים את השורות ומופיעים כגוף אחד מול הרשויות?
עכשיו, שיש דחייה של מספר חודשים באישור התקציב, ניפגש בשבועות הקרובים ונחדש את הדיאלוג עם משרדי האוצר והחקלאות, כדי לייצר הסכם שיביא לוודאות בענף ויאפשר לחבריו להתקיים בכבוד.
על אף הבדלי האינטרס בין החברים, כולנו צריכים לנהל שיח רציני, ענייני ומכבד. נעשה ככל יכולתנו, להוקיע את התרבות של "הפלגנות" והרעשים מסביב – נמשיך לדבר על הטוב המשותף, חשיבות התכנון וקיום הענף, הובלת הענף קדימה.
האסיפה הכללית – אנחנו לומדים את מסמך הרשם על אופן קיום האסיפה הכללית, עם הנחיות מפורטות. אשמח שייבחרו הנהלות חדשות שיקבלו לגטימציה של החברים. ההנהלות אינן צריכות להיות מקובלות על מנהל ההתאחדות, אלא על הציבור הבוחר, כי הם נציגיו. חובת ההוכחה תהיה על הנציגים לנהוג באופן אחראי, מוסרי ומקצועי, כמקובל בדירקטוריון בארגון.
על ההנהלה החדשה מוטלים אתגרים רבים וגדולים והראשון הוא, באופן וברמת השיח, בבחינת – "נאה דורש נאה מקיים". לנהוג ולהוביל את הציבור בדרך מוסרית, ערכית ובעיקר חברתית.
אם אין חקלאות אין התיישבות
שמחה נשוי לכרמל, רופאה אונקולוגית בשיבא ואב לארבעה. הוא דור שלישי למייסדים בנצר סרני, סמוך לרחובות. בעברו שימש בין היתר, כאיש פרסום בכיר במשרד חומסקי, וכן כמזכיר קיבוץ נצר סירני, תפקיד שאותו מילא במשך שבע שנים.
ספר קצת על הילדות בקיבוץ נצר סרני. ראית את עצמך מוביל בעתיד את ענף הרפת והחלב?
הנערות התמקדה בעבודה בענפים החקלאיים של הקיבוץ, במקום על ספסל הלימודים. מעבר ליום העבודה השבועי המקובל, ביליתי ימים רבים על הטרקטורים, הכלים החקלאיים וגם חליבות ברפת – הנרטיב היה שהלימודים חשובים אך העבודה חשובה לא פחות.
בצבא שירתי בשיריון עם הרבה קיבוצניקים בוגרי שנת השירות, בחזית שבה תורמים באמת, ושם למדתי הרבה ערכים חיוניים ובראשם שעבודה קשה היא התנאי להצלחה. זה היה המסר שלקחתי איתי לחיים – להיות "אחרון במשטח".
כשחזרתי לקיבוץ ב-98 אחרי השירות, הוא היה במצב כלכלי חמור ביותר ובשבר חברתי גרוע מאוד. זו הייתה תקופת שבר להורים ולחברי הקיבוץ, כי התברר שהעבודה בענפים החקלאיים ובתעשייה, שהייתה עבודה קשה, לא פרנסה דייה והותירה את הקיבוץ והחברים, במצב הכלכלי קשה.
לימודים גבוהים – בגיל 22 יצאתי חסר כול, לעבוד באבטחה והלכתי ללמוד ולהשלים חוסרים כמעט מאפס. בגרויות, שיעורי מתימטיקה של התיכון. בהמשך, למדתי לתואר ראשון בכלכלה ולתואר שני במנהל עסקים והצטרפתי למשרד הפרסום והייעוץ נחשב ובמשך 8 שנים, התקדמתי בסולם הדרגות. עסקתי באסטרטגיה שיווקית, חדשנות וטכנולוגיה – להוביל את החברות להישגים ומנועי צמיחה חדשים. עבודה אל מול מנכ"לים הבכירים במשק והחברות המובילות, ייצרנו תוכניות ארוכות טווח – עולם של הרבה כוח, כבוד וכסף.
אז איך עוזבים את הכל וחוזרים לקיבוץ?
הייתי בן 36 ובקשתי להיבחר כמזכיר (יו"ר) הקיבוץ. כולם צחקו עליי ולא האמינו בי, כי לא היה מקובל שבן צעיר ייכנס היישר להובלת הקיבוץ. היה לי קשה לפרוץ את תקרת הזכוכית של הגיל והוותק, אבל לאחר הרבה מלחמות ומאבקים, הצלחתי להיבחר כמזכיר נצר סרני, ולהוכיח שאם הקיבוץ חשוב לך וזה בא מפנים, אז אתה יכול להצליח ולהוביל את הקיבוץ להישגים חסרי תקדים.
הקיבוץ הצליח ואני גאה שחיזקנו את ערכי השיתוף, הערבות הדדית והתכלית הראויה של הקיבוץ. במיוחד אני גאה בעובדה, שהיום הוא הרבה יותר "קיבוצי" ממה שהיה בעבר. מתוך הבנה, שכל ארגון חייב להיצמד לסקופ שלו וקיבוץ חייב להיות קיבוץ, ויישוב חקלאי חייב לעסוק בחקלאות.
יש דברים שאתה חושב שאפשר לעשות אחרת בתנועה הקיבוצית?
נושא תנועות הנוער הוא נושא מדמם, הן בתנועה הקיבוצית והן בחברה הישראלית כולה. חשוב שכולנו נאחה את הקרעים ונחבוש את הפצעים, כי אין לנו פריוולגיה, שלא לחבק את תנועות הנוער לגווניהן.
מעבר לכך, חשוב לי לחזק את ערך השותפות, שהלך לאיבוד בחלק מהקיבוצים בעידן הקיבוץ המתחדש. זו היתה המטרה המרכזית שלי כמזכיר נצר סירני ואני גאה שבתקופה הזו חיזקנו את השותפות. קיבוץ זה לא יישוב קהילתי, שכל אחד לנפשו ולגורלו.
בנוסף לכך, אני מאמין שעל כל יישוב כפרי לעסוק גם בחקלאות. אחרת נהפוך להיות עוד שכונה אחת מיני רבות בערי ישראל. אם נאבד את החקלאות נאבד גם את ההתיישבות.
מה המסר הכללי שאתה רוצה להעביר לחקלאים ולציבור, על ענף החלב שאתה פועל למענו כיום?
ענף החלב מפרנס עשרות אלפי משפחות בקיבוצים ובמושבים ובמערכות התמך שלו, בכל הארץ. על כולנו מוטלת האחריות הלא פשוטה, להמשיך ולקיים את התכנון בענף, להמשיך לספק למדינת ישראל תוצרת איכותית, בכל זמן ובכל מצב, ולא לשכוח גם את הערכים, שהם המגדלור החיצוני והפנימי של התכלית הראויה שהענף פועל לאורה.
