יורשים להורים חברי כפר המכבי שהלכו לעולמם, פנו לבית המשפט בטענה שהליך השיוך נמשך זמן רב מדי, ולכן על הקיבוץ למסור להם את הדירות בהן התגוררו ההורים, או לפצותם. התביעה נדחתה. פסיקה 'תקדימית' בעניין זה
בית משפט השלום בחיפה דחה את תביעתם של 11 יורשי חברים מקיבוץ כפר המכבי, שעתרו לבית המשפט שיורה לקיבוץ למסור להם את זכות השימוש והחזקה בדירות בהן התגוררו הוריהם המורישים, עוד קודם השלמת הליך השיוך הקנייני עליו החליט הקיבוץ בשנת 2006. לטענתם, באמצעות עו"ד הראל טיקטין, הקיבוץ מעכב במכוון את הליך השיוך, ואין לקיבוץ עניין להשלים אותו ולהעביר להם זכות חזקה ושימוש בדירות, באשר הוא נהנה מכספי דמי השכירות אותם הוא מקבל בעד השכרת הדירות. דירות המורישים, התרעמו היורשים, "הפכו לענף נדל"ן מניב בקיבוץ ומקור הכנסה לתקציב הקהילה, הכוללת לצד החברים הוותיקים גם חדשים שהתקבלו לקיבוץ לאחר החלטת השיוך". לחברים החדשים בקיבוץ, הלינו היורשים, "אין אינטרס לוותר על מקור הכנסה זה".
מנגד, טען הקיבוץ, באמצעות עו"ד איציק פינק (לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק, עורכי דין), שהקיבוץ פעל רבות לקידום ההליך הקנייני מול רשות מקרקעי ישראל, לצד חובתו לדאוג לצרכי חבריו לעת פרישה, גם כפועל יוצא מהחלטות הקיבוץ שקבעו כי תנאי להשלמת הליך השיוך הוא יצירת מקורות פנסיוניים לכלל החברים וצמצום הגרעון האקטוארי של הקיבוץ. במהלך השנים, תיאר הקיבוץ, הוא השקיע כ-33 מיליון שקלים בהליך השיוך, ובכלל זה: 16 מיליון שקלים בהסרת השעבודים שרבצו על המקרקעין, 15 מיליון שקלים בהקטנת הגרעון האקטוארי לפנסיות ועוד 2 מיליון שקלים בתשלום ליועצים השונים המלווים את הקיבוץ לצורך קידום השיוך.
הקיבוץ הסביר כי לפי החלטותיו, עד להשלמת הליך השיוך הקנייני, דירות החברים נותרו קניין הקיבוץ והוא יכול להשכירן ולעשות בהן שימוש בהתאם לשיקול דעתו. ללא מקורות הכנסה אלה, לא יוכל הקיבוץ לדאוג לחבריו הפנסיונרים, כפי שדאג להורי התובעים, וממילא לא יוכל לקדם את הליך שיוך הדירות.
השופטת סיגלית מצא, סקרה את הליך השיוך בכפר מכבי ומצאה שהחלטות השיוך שקיבל הקיבוץ, שוללות במפורש אפשרות לתת לחברים זכויות בעלות או חזקה ושימוש בדירות, לפני סיום הליך השיוך (חתימת הסכם חכירה עם רמ"י). לפי החלטות אלה, דירתו של חבר שנפטר קודם שהושלם מהלך השיוך – "תעבור" לחזקת הקיבוץ לאחר פינוייה. הקיבוץ רשאי להעביר את הדירה או למסור את השימוש בה לאחר. היורשים יקבלו לעת השלמת המהלך זכויות בדירת מגורים מתוך מאגר הדירות הפנויות.
לפי תקנה 3 ל"תקנות הערבות ההדדית", הסבירה השופטת, תנאי להשלמת הליך השיוך הוא שהקיבוץ ידאג לצרכי חבריו שבגיל הפרישה ואף ייחד מקורות כספיים לצורך כך, אך לנוכח חובותיו הרבים קיבוץ טרם עמד בתנאי התקנה. היא קיבלה את הטענה שעוד לא בשלו התנאים להשלמת הליך השיוך וכן שהקיבוץ השקיע ומשקיע משאבים רבים בקידומו ההליך, הוסיפה השופטת. זהו הליך ארוך ומורכב שיש בו לשנות אורחות חיים בקיבוץ והוא כרוך בתנאים רבים שנקבעו בדין ובהחלטות רמ"י.
השופטת דחתה את הטענה שזכויותיהם הקנייניות של התובעים נפגעו בשל ניצול כוחם של חברי הקיבוץ החדשים. היא גם לא קיבלה את טענת התובעים כי דמי השכירות שמקבל הקיבוץ אינם משמשים "למימון והסדרת הפנסיות של חברי הקבוץ, אלא מופנים לטיסות וחופשות המממנות את שאר חברי הקיבוץ". זכותו של הקיבוץ, אמרה השופטת "לנהל אורחות חיי חבריו כרצונו, ולתקצב בגדר כך פעילויות לרווחת הכלל בהתאם לשיקוליו", ו"אין לייחס לקיבוץ בתקצוב פעילויותיו החברתיות מעשה לא הגון, כפי שנרמז על ידי התובעים".
סוף דבר, פסקה השופטת שלפי החלטות כפר מכבי – עד להשלמת הליך השיוך הקנייני, הזכות הקניינית בדירות היא בידי הקיבוץ, ואין לתובעים זכות חזקה ושימוש בדירות מורישיהם. הקיבוץ רשאי "לעשות בדירות מנהג בעלים, ולהינות מפרות השכרתם", ואין עליו חובה להעביר ליורשים סכומים אלה.
עוד חייבה השופטת את התובעים לשאת בהוצאות הקיבוץ בסך 15,000 שקלים וכן בשכר טרחת פרקליטי הקיבוץ בסך 35,000 שקלים.
