חלוקת אוכל משותפת ברפת הדגניות

יצאנו ללמוד על מודל חלוקת אוכל ייחודי בין שתי הדגניות בעמק הירדן – הסכמות ראויות להערכה בין שני משקים סמוכים, שמחזיקה מעמד שנים הרבה ותורמת תרומה של ממש לשתי הרפתות – שווה ללמוד ולהתיידד ואולי זה יפתח רעיונות חדשים אצל מי מכם…

ההוצאה הגדולה ביותר ברפת היא ההוצאה על מזון והיא גם הלב של עבודה משותפת אפשרית, עם השכנים הקרובים והתייעלות של כולם -רפת דגניה

שת"פ חלוקת אוכל עם דגניה א', היה יוזמה של יגאל, מנהל הרפת בדגניה ב' ועל אף היריבות ההיסטורית הסמויה, שיש בין הקיבוצים עוד משנים קודמות, יש דיאלוג חיובי בין מרכזי המשקים והרפתות.

בתחילה, ההצעה הייתה שותפות על כל המערך שכלל: עובד, שופל וסלף. אחרי שנה, למדו שיש חשיבות להשאיר שופל בכל רפת, לעבודות נוספות ומוכרות ברפת,  ונשארו עם שני מרכיבים – עברו מעל ל-10 שנים לשותפות וכבר החליפו שלושה סלפים ושני עובדים. ללמדנו, שזה לא מקרי ויש לפרויקט סיבות טובות להמשיך ולהחזיק…

שלא נתבלבל, לכל רפת יש מרכז מזון עצמאי וגם תוכנית הזנה פרטנית. יגאל עובד עם סטיבן רוזן, כיועץ הזנה ושומר לו אמונים, גם אחרי פרישתו לגמלאות ומעבר לעבודה בחברת פרוג'קט בר ואילו ישראל בדגניה א' עבר לד"ר חן גילד מהחקלאית, שעובד גם כרופא באזור. כל מנהל רפת אחראי, מזמין את המזונות לעצמו ודואג לכל המלאים. השותפות היא רק בעובד ובסלף – קניית הכלי וההוצאות השוטפות.

חלוקת ההוצאות נעשית על פי גודל מכסת החלב הרשמית – 53:47 א'-ב' וכך גם ההשקעות המשותפות בסלף.

עובד ההזנה – התפקיד הכי חשוב במערך, תחילה הוא הגיע מדגניה ב', כי הוא היה טוב ומנוסה. בהמשך, עבר התפקיד לדגניה א' ומזה כמה שנים רונן ליס, ממלא את התפקיד, במסירות ובאהבה.

הממ"ז בדגניה ב' מרווח ונוח לעבודה – 9 תאים מקורים, מהם 3 גדולים. בורות תחמיץ ומתבנים מקורים.

מרכז הכלים נמצא בדגניה ב', שם מתחילה עבודה בכל בוקר ושם גם מתבצעים כל הטיפולים.

המרחק בין מרכזי המזון על הכביש הוא כ-1.5 ק"מ והנסיעה בין האתרים אורכת כ-10-5 דקות בכביש פנימי.

השיטה עובדת טוב וכולם מעידים שהם מרוצים (גם בעלי החיים ברפת). החיסכון בעלויות ההזנה מרשימות (מעל ל-3 אג' לליטר חמ"מ) ויש שקט בשתי הרפתות, שנכנסו לשגרה חיובית. הסיכומים הכלכליים טובים ואנחנו מסתכלים גם בראייה רחבה של שת"פ.

העובדה שהשותפות שורדת מעל ל-10 שנים, מעידה שהיא טובה לשני הצדדים וכולם מפיקים תועלת חיובית.

רונן ליס איש ההזנה

בן דגניה ב' ונכד למייסדי הקיבוץ, נשוי ואב לשני צעירים. עובד ברפת הרבה שנים, כולל תפקיד מספר 2 בדגניה א' ומזה כ-4 שנים, מחלק אוכל לשתי הרפתות.

בין החלוקות, מתפנה רונן לספר על שיטת העבודה וההצלחה שלה:

• השותפות בהזנה התחילה לפני כעשר שנים ומצליחה לשרוד יפה – זה עובד טוב וכולם מרוצים מהביצועים המקצועיים והכלכליים.
• מרכז המזון עצמאי לכל רפת וכל אחד מכין מנה כרצונו ומזמין מזונות בהתאם.
• בסיס ההזנה – חליפה קטנה מצמח תערובות והשאר מקניות בארגון.
• אני אחראי על הזמנת המזונות לדגניה א' ועובד עם בנג'יו לשביעות רצוננו – גם נעים וגם זול. יגאל אחראי בב' הוא מבצע את כל ההזמנות, כולל המזונות הגסים.

סדר היום שלי :

• מתחיל את הבוקר ב-05.00, נסיעה בקלאבקר מהבית בדגניה א' לב', כי שם הסלף חונה ומקבל טיפולים.
• מבצע שתי עגלות – לחולבות ולעגלות להזרעה.. לרופא ולמזריע…
• עובר לא' ושם, ב-06.30, עושה 5 עגלות ברצף – לחולבות, לעגלות וליבשות.
• בהמשך, חוזר לב' להשלים את את החלוקה לכל החולבות והעגלות.
• עמדת הטיפול, התדלוק והחנייה נמצאת בב' – מבצע טיפולים נחוצים בסלף, ניקיונות, אוויר, תדלוק ועוד.
• בשעה 11.00 לערך, מסיים את החלוקות ונוסע לנוח עד 14.00 בחורף ויותר מאוחר בקיץ.
• אחרי המנוחה חוזר לשעתיים, להשלים עגלה לחולבות בכל רפת.

עבודה בשבת – מחלקים אוכל במשקים גם בשבת, אני עובד בשתי שבתות ויש תורנים של שבת בחודש.

מחליפים – המחליף הקבוע לחופשות ומחלות, הוא אילון שאחראי אחזקה בא' ועובד על השופל המקומי. בנוסף, יש גם כמה עובדים לשעבר, ששמחים להגיע חזרה לרפת ולעבוד בחלוקת אוכל.

חשבונות – אני חותם על כל החשבונות של הסלף והטיפול בו. בסוף החודש, א' מוציאים חשבונית על העבודה שלי ואילו ב' מוציאים חשבונית על עלויות הסלף ומתקזזים בהתאם להסכם.

הסלף – סילוקינג 19 של חברת אראה, שני שבלולים. זהו כלי שלישי במהלך השותפות ואנחנו מרוצים מהעבודה שלו.

סך שעות העבודה בחיי סלף הוא כ-9,000 שעות ואנחנו מבצעים כ-2,000 שעות בשנה. בהסכם עם החברה, פרסנו את התשלומים על הכלי לשלוש שנים ובסופם נחליף לכלי חדש, אחרי כ-6,000 שעות שאז, הערך של הישן, ידוע וראוי יחסית.

מערכת היחסים בין הרפתות – טובה מאוד. אני מעדכן באופן שוטף את מנהלי הרפת על הכול ויש תקשורת טובה וחיובית בינינו, בכל יום. במעבר ממשק למשק, אני מחליף את החיבור ועובר לתוכנה ולמנה של המשק השני – זה עובד טוב ויעיל.

המשקים חוסכים לא מעט בהוצאות ההזנה, יש להם שקט מהעבודה המשותפת והחלקה והעובדה שזה נמשך הרבה שנים, מעידה על שביעות הרצון.

סטיבן מסכם מניסיונו הרב בתחום ההזנה ובליווי שתי הרפתות, במשך שנים רבות:

1. המודל של הדגניות הוא מודל מוצלח ונראה לי, שגם היחידי ברפתות קיבוציות. הוא מתאים כמובן, גם לרפתות משפחתיות שכנות..
2. מדובר על שני משקים שכנים, שהמרחק בין הרפתות לא גדול מדי (כ-10 דקות) והנסיעה לא על כביש ראשי.
3. שתי הרפתות עצמאיות עם מנות שונות, מזונות שונים, ממקורות שונים.
4. בשתי הרפתות, צריכים להתפשר מבחינת שעות חלוקה ועוד. השיתוף דורש גמישות והבנה. זה כדאי לשני הצדדים…
5. הגורם המרכזי הוא מחלק האוכל והוא יקבע את הצלחת המיזם המשותף.
6. החיסכון הוא בהוצאות הסלף (קנייה + הוצאות שוטפות) וגם בעבודת המאביס.
7. כנראה שהחיסכון לשתי הרפתות הוא יותר מ-3 אגורות לליטר חלב –  150-120 אלף ש"ח למשק.
   

   

   עבר מפואר, הווה מוצלח ועתיד מבטיח רפת דגניה א' מעבירה הילוך

בדפי ההיסטוריה נזכור תמיד את קיבוץ דגניה א', כקבוצה הראשונה בעולם שנוסדה בישראל, בשנת 1910. היא הייתה החלוץ ואחריה הוקמו מאות קיבוצים, לפני הכרזת המדינה ולאחריה. גם הרפת שלה הייתה בין הראשונות ומורשתה של מרים ברץ נטועה בכולנו. הרפת הראשונה הוקמה ב-1912 והייתה בנויה מאבני בזלת והיו בה 3 פרות. לרפת מסחרית נקנו עוד 11 פרות וכך היה חלב לצורכי הקבוצה וגם למכירה החוצה.

מאז, הרפת עברה מקום, התפתחה באופן מרשים וכיום עומדת בפני מהלך אסטרטגי נוסף – היערכות לעידן הרובוטי. מכון החליבה שופץ לתפארת והוא אמור להיות המכון הראשון להתקנה מלאה של רובוט חליבה של חברת אפימילק, שנמצאת בקיבוץ קרוב בעמק הירדן.

באנו לראות, להתרשם ולהתרגש… גם מחלוקת האוכל המשותפת למשק השכן – דגניה ב'

סיפור חיים מעניין ומרגש

ישראל ג'ליירס מנהל את הרפת במסירות רבה מאז 2007. סיפור חייו מעניין ונותן תקווה, לשילוב מלא של כל הגלויות בישראל.

נולד בבית שאן הסמוכה ועבר גלגולים מעניינים, עד להשתלבותו המלאה בקיבוץ ותיק מאוד בעמק הירדן, הקיבוץ הכי ותיק. הגיע לשנת עבודה ביונקייה ב-1995 ואחרי שנה, אמיר בדר המנהל, ביקש ממנו להישאר עוד שנה. "ואז פגשתי את אשתי, חברת הקיבוץ, ומאז שנת 2000 אני נשוי באושר בקיבוץ המופרט, עם שני ילדים

בגיל 14 ראיתי מודעה של בית הספר החקלאי מקווה ישראל להצטרף לפנימייה חקלאית, הגשתי בקשה והרשימה הייתה מלאה. עברתי והתקבלתי למאיר שפיה שליד זכרון יעקב ושם הייתי נער-רפתן – הלימודים בפנימייה ממש הצילו לי את החיים.

כיום, אני מרוצה מאוד מהחיים בדגניה א' ונהנה מאוד להוביל את הרפת, עם שיתוף פעולה מלא של מרכז המשק והנהלת הקיבוץ.

הרפת מתפתחת בכל השנים

הרפת בדגניה מלאה היסטוריה והוד רב. מרים ברץ הרפתנית במכון החליבה ההיסטורי, שליד הבריכה וחצר הראשונים. באתר הראשוני, יש כיום מגוון פעילויות חדר ישיבות, קולנוע, ספרייה, מועדון חברים ומסעדה יפהפייה – 1910.

במהלך התפתחות הרפת, עברו מקום והגיעו לאתר החדש הנוכחי. ב-1987 בנו מכון חליבה חדש ברפורמה הגדולה, הייתי מספר 2 של אמיר בדר. טיפלנו כמו כולם, בשפכי הרפת והפכנו אותה ל"רפת בועה", בנינו את "סככת מרים" על שם מרים ברץ וגם סככות גדולות ומרווחות עם מאצרות והתקדמנו עם השנים.

אחד הדברים החשובים  היה להקים סככת זבל –  "ארמון הזבל", שיכולה לאחסן כ-4,000 מ"ק זבל מכל הסככות. בקצה המדרך יש מאצרות קטנות וקבלן חיצוני מעביר את הזבל הנוזלי, מדרכות ומפרדה, לסככה ושם ממצק אותו ומפנה אותו אל מחוץ לרפת.

לאחרונה, חנכנו שדרוג של מכון החליבה משדרת דג לפרלל 20X20  נכנסנו יחד עם אפימילק, להיות אתר ביתא של המכון הראשון עם חליבה רובוטית, שמפותחת בשנים האחרונות באפימילק.

ספר יותר על הפעילות המקצועית ברפת

• צוות העובדים – אנחנו גאים בעובדה שכל הצוות הבסיסי מורכב מחברי המקום. אני עושה את עיקר העבודות המקצועיות, אילון עובד הרבה שנים – בן תל יוסף, והוא האיש הטכני וגם קצת בריאות. תהל עובדת ברפת מגיל 16 ואחרי הצבא חזרה לרפת – חולבת על ויחד איתי בבריאות. רונן מאביס את העדר של שני המשקים השכנים. בחליבה יש 3 עובדים מהקיבוץ שבאים רק לחלוב ושני נפאלים. את היונקייה מחזיקים בחצי משרה והיא נראית טוב. אין לנו עובדים תאילנדים..
• הזנה – יש לנו מרכז מזון עצמאי עם שבעה תאים גדולים ומרווחים וגם בורות תחמיץ מספקים. חיסכון גדול מגיע בשילוב ידיים עם דגניה ב' השכנה. בשיח חברי משותף, עם יגאל המנהל, החלטנו ללכת על מערכת חלוקת אוכל משותפת. קנינו סלף משותף וכך גם העובד המחלק ואנחנו נושאים בעלות המשותפת. רונן איש האבסה מסור ומקצועי והוא מחלק לחולבות של שתי הרפתות 3 פעמים ביום ואנחנו מרוצים מאוד וגם חוסכים לא מעט.
  את הקניות עושים דרך בנג'יו ממשקי שאן ומערכת ההזנה עובדת יפה..
• בריאות – מרוצה מאוד מהעבודה עם החקלאית והרופא ד"ר ערן אפרים. כל הצרכים המקצועיים שלנו מטופלים על ידי החקלאית וד"ר חן גילד משמש גם כיועץ ההזנה של הרפת.
• פוריות – מלווה על ידי ינון דותן משיאון שעושה עבודה נפלאה ועונה על הבקשות המיוחדות שלנו, בעמק החם והלח.
• צינון – יש לנו שתי חצרות צינון, חצר ההמתנה וחצר ייעודית. מצננים את הפרות 6 פעמים ביום, כולל יבשות. בסככות הורדתי את הצינון באבוס, כי זה עושה יותר נזק מתועלת – מעלה חלודה על הצנרת בסככה, מגביר מאוד את הלחות לפרות והכי חשוב, לא ידעתי כיצד לטפל בכמות הנוזלים הגדולה מהטפטוף, לאורך חודשים רבים.
  הוצאתי את ההרקולסים והכנסתי מאווררי הליקופטר גדולים של הרמן ועם כל זה, בעמק הירדן, בשעה 3 אחה"צ, כמעט שום דבר לא מספיק…
• שפכים – עובדים עם מפרדה ותיקה לשפכי מכון החליבה, הנוזלים עוברים בביוב למט"ש בביתניה, מקבל קנסות סבירים בהשוואה להשקעה במתקני שפכים מסחריים, שלדעתי, לא נותנים תשובה מלאה וקשה להחזיר בהם את ההשקעה.
• מדיניות ייצור החלב – בכל השנים מעביר חלב מהחורף לקיץ. מזריע בכל ימות השנה וההתעברות טובה ובמיוחד של העגלות.

רובוטיקה במכון החליבה

כמו אצל כולם, זה הלב הפועם של הרפת. אני רוצה לקדם את הרפת לעידן המתהווה, של קושי בהשגת עובדים לרפת ובמיוחד לעבודת החליבה השוחקת. פניתי לטל כהן מאפימילק וסיפרתי לו שנושא רובוט החליבה במכון, מעניין אותי מאוד ורציתי להשתלב בפיתוח ובקידום הטכנולוגיה.

אוטומציה – יש מצוקה של עובדים ובמיוחד בחקלאות וברפת. בכל הענפים החקלאיים יש אוטומציה ואילו ברפת אין. קיבלתי הצעה לשדרוג המכון לפרלל וכאשר הרובוט יבשיל ויהיה מוכן להתקנה, אנחנו נהיה הרפת המסחרית הראשונה של אפימילק, עם רובוט חליבה יעיל וחסכוני. אנשי החברה מאמינים בנו וביכולות שלנו, סומכים עלינו ונותנים קרדיט, ליכולת שלנו להרים את הפרויקט.

יצא מכון חליבה יפהפה עם טכנולוגיה מיטבית ואנחנו מאוד נהנים לעבוד בו. כיום חולבים כ-2.5 שעות עם שני חולבים למכסה של 4 מיליון ליטר, עם 350 פרות.

היה מרגש מאוד לחלוב במכון החליבה החדש. נוח לעבוד בפרלל וצריך קצת לההתרגל, לא לראות את כל הפרה אלא בעיקר את העטין. זו חליבה יותר נוחה ויותר בטוחה. כיום אני חולב כמה פעמים בשבוע (בד"כ פעם אחת בשבוע) ונהנה ללמוד ולהעביר..

איחולי הצלחה חמים לרפת דגניה א' על השדרוג וההתאמה לעידן הרובוטי בתקווה שזה יהיה די בקרוב.

רפת דגניה ב מטופחת, יפה ומצליחה

קטע מהאינטרנט – דגניה ב' היא שילוב של חקלאות שורשית, תעשייה ותיקה ופעילות תרבותית תוססת. בגלל הקורונה לא נערכה מסיבה לציון שנת ה-100, מה שלא מעיב על תחושה של צמיחה, קליטה, התחדשות וגאוות יחידה.

בקיץ 1919 הקימה קבוצה של 20 פועלים יישוב קטן מדרום לדגניה א', וקראו לו דגניה ב'. היישוב לא החזיק מעמד זמן רב, ובאפריל  1920 נעזב עקב התקפות בדואים. חלק מחבריו, ביניהם שמואל ודבורה דיין עם הילד משה, היו בין מייסדי נהלל. יוסף ברץ, ממנהיגי דגניה א', הגיע לכפר אוריה והציע ל"קבוצת עבודה" לתפוס את השטח.

הייתה זו חבורה של צעירים שחלקם עלו בעלייה השנייה, עברה מספר מקומות וחיפשה נקודה להתיישבות. ביניהם היה גם לוי שקולניק, לימים אשכול – ראש הממשלה השני של ישראל. הם שלחו שני חברים לבדוק את השטח.

כדי לשפר את הסיכויים, ארגנו חברי דגניה א' לשליחים שייט לילי מלווה בנגינה ובזמרה. זה כנראה השפיע, ובערב יום הכיפורים תרפ"א (21 בספטמבר 1920) עלו 20 בחורים ו-5 בחורות על הקרקע הסמוכה ליציאה הדרומית של הכנרת לירדן וחידשו את היישוב במקום.

החבר שקולניק סיכם את האינוונטר שמצאו:  ששה צמדי פרדות, חמש פרות רזות, במחסן…חרמש, שמונה עשר קלשונים, שבעה מעדרים, ארבעה מכושים…שלושים ושש תרנגולות". מים הם שאבו מהירדן בשלוש חביות על עגלה, אותה משכו זוג הפרדים "תרח" ו"לך לך". הייתה זו הקבוצה החמישית בארץ, אחרי  דגניה א' השכנה קרובה – כנרת, כפר גלעדי, תל חי ואיילת השחר.

ברפת דגניה ב'

יגאל נולד וגדל בקיבוץ מעגן בעמק הירדן, אחרי הצבא נכנס לעבודה בכרם ובהמשך בגד"ש, שאותו ריכז כחמש שנים. עבר לרפת כאיש הזנה ומשנת 1990 ריכז את הרפת במשך 10 שנים. בזמן כהונתו, נבדקה האפשרות לחבור לרפת כפר חרוב, אך השירותים הווטריניים פסלו את החיבור, בגין מחלת השחפת שהייתה בדגניה. שנים אחרי, רפת מעגן עלתה לשותפות משולשת במושב השיתופי יונתן.

אחרי עזיבת הקיבוץ עבר להתגורר במושב גן יאשיה בעמק חפר.

לדגניה ב' הגיע יגאל בסוף הרפורמה 2005, בדיוק סיימו לבנות את הסככות מחדש, אך שכחו לטפל גם במכון החליבה. הוא החליף את משה רוטמן, שנשאר ברפת כמספר 2.
מכסת החלב גדולה יחסית – 4.4 מיליון ליטר עם כ-400 חולבות ונחשבת לרפת טובה, עם תוצאות מקצועיות וכלכליות יפות.

יגאל מקבל גיבוי מוחלט מהנהלת הקיבוץ, שכיום הוא מופרט מזה שנתיים ומתפרנס גם מענפי חקלאות נוספים – מטעים מגוונים, גד"ש ורפת.

• מכון החליבה – שדרת דג 14X14 עשו בו שיפוץ, אך לא טיפול יסודי וכך
  נשאר כחוליה החלשה ברפת.
• צוות – 4 ישראלים מהם חבר אחד, 2 תאילנדים ו-3 נפאלים.
• מספוא – תחמיצים מקבל מארגון ג"ג (גליל גולן) ושחתות מהגד"ש המקומי.
• צינונים – נושא מרכזי באזור עמק הירדן, מצננים בחצר ההמתנה, לא
  מאמינים בצינון באבוס, על כל המטרדים שהוא מביא איתו. 5 צינונים כולל
  ערב ולילה וזה נותן תוצאות טובות.
• שפכים – מתקן של טבת שבדרך כלל עובד יפה ואז מקבלים כאלף ש"ח קנס
  ממט"ש ביתנייה שליד קבוצת כנרת. מנגד, כאשר המתקן מגמגם אז הקנסות
  מטפסים.
• טיפוח סביבה – רפת יפה מושקעת, עם גינה יפה, עציצים גדולים ואספלט נרחב בדרכים.

תמונות – במאמר יש שלושה אייטמים וחשוב להקפיד בנושא התמונות כי מדובר בשותפות של שתי רפתות עצמאיות

א, ב  – תמונות של הכניסה לשני הקיבוצים – לגזור את שם הקיבוץ ולשים את שניהם בכותרת

1. מרכז המזון בדגניה א' – גדול ומספק את הצרכים של הרפת
2. מרכז המזון בדגניה ב' שגם משמש כבית הטיפולים של הסלף
3. בחלוקת האוכל צריך ששני המנהלים יגלו סבלנות והתחשבות
4. שתי הרפתות עובדות עם בנגיו ממפעלי שאן, להזמנת הגרעינים
5. רונן ליס, מחלק האוכל, הוא הגורם המכריע בהצלחה המיזם המשותף
6. הסלף הוא סילוקינג 19, שני שבלולים, שעושה עבודה טובה בחלוקה המשותפת
7. התא האחרון בממז דגניה ב' משמש כבית של הסלף וילדו יד עמדת טיפולים ותדלוק

לכל כתבות הרפת והחלב לחצו כאן