יבול שיא
הרפת והחלב
יוסי צפריר

יוסי צפריר – מלך הפיטאיה

4 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

פיטאיה: בכפר בילו א' נחשף לנגד עינינו המטע הגדול ביותר במדינת ישראל של פרי הפיטאיה. 100 דונם של פרי אקזוטי שהציבור בישראל נהנה מהמתיקות שלו בקיץ ובחורף כאחד. הפרי הצבעוני המיוחד הזה שמוצאו במקסיקו, זוכה לעדנה של ממש בזכות מקצוענות ומקצועיות של אדם אחד מן הישוב: יוסי צפריר, שלמד את כל התורה של גידול פירות סובטרופיים והוא מיישם את מה שלמד באדמות ישוב מגוריו.

בשנת 1988 אחרי שנות עבודה במשרד החקלאות ובחברות "יכין חקל" ו"אגרקסקו" החליט יוסי להשקיע בעצמו: "קניתי משק של 25 דונם להרחבת הפרדס שלי. שנתיים אחר-כך בתערוכת "פירות ישראל" שהתקיימה בצריפין, הציבה אוניברסיטת בן גוריון שולחן והציגה עליו את פרי הפיטאייה. הפיטאייה הגיעה בשעתו לארץ כצמח נוי, לא כפרי למאכל.

 

צפריר מגלה כי ווייטנאם הפכה בשנים האחרונות ליצואנית ענקית של פיטאייה. "נזירים צרפתים הביאו ממקסיקו לווייטנאם את תורת גידול הפרי הזה ווייטנאם מייצאת בשנה 200 אלף טונות פרי בעיקר לסין. אולם לפרי הווייטנאמי אין כלל טעם. ומה עשה יוסי צפריר כדי שלפיטאייה יהיה טעם של ממש? "התחלתי בהכלאות של זנים והתוצאות – פיטאייה עם טעם גן עדן. 12-16% סוכר בפרי. הזן "מלך המדבר" הוא פרי לעונת החורף, הזן "בילו" הוא הזן הקיצי"

 

עוד באותה שנה נטעתי בכפר בילו מטע ראשון של פיטאיה. חמש שנים אחר-כך ביצעתי ייצוא ראשון של הפרי האקזוטי הזה ומאז פיטאיה היא ההיי-לייט שלי".

צפריר מגלה כי ווייטנאם הפכה בשנים האחרונות ליצואנית ענקית של פיטאיה. "נזירים צרפתים הביאו ממקסיקו לווייטנאם את תורת גידול הפרי פיטאיה ווייטנאם מייצאת בשנה 200 אלף טונות פרי, 80% מהכמות – לסין.

ואולם לדברי יוסי צפריר לפרי הווייטנאמי אין כלל טעם. "הוא לבן בפנים, אדום בחוץ ואני לא יודע אם הציבור בעולם אוכל את הפרי הזה. אין בו טיפה אחת של טעם".

ומה עשה יוסי צפריר כדי שלפיטאיה יהיה טעם של ממש? "התחלתי בהכלאות של זנים והתוצאות – פיטאייה עם טעם גן עדן. 12-16%סוכר בפרי. הזן "מלך המדבר" הוא פרי לעונת החורף, הזן "בילו" הוא הזן הקיצי".

בארבע השנים האחרונות חלה התפתחות דרמטית בשיווק הפיטאיה."הביקוש עולה על הייצור. פרי טעים עם פוטנציאל עצום. היתרון שלנו שזה פרי שונה לחלוטין מזה שמגדלים ומשווקים מווייטנאם. הפרי שלהם לבן בפנים ולא טעים. הפירות שלנו בצבעי סגול ואדום בפנים וטעימים מאד".

יוסי צפריר שופע אנרגיות כשהוא מתאר את מגוון הזנים שלו לחורף ולקיץ. אחרי שהוא מציג בפניי צילומים של הפירות, הוא מציע שאתלווה לרכב שלו כדי לראות בעיניים את שטחי הגידול שלו. נכנסים לרכב ודוהרים, כן דוהרים לאתרי הפיטאיה בכפר בילו. אני שואל אותו מדוע הוא לוחץ על הדוושה ומגביר מהירות כאילו היינו במרוץ מכוניות והוא משיב לי בהגברת המהירות. מילא, אם מדובר בחקלאי צעיר שמתלהב מפעילותו, אבל יוסי צפריר, שכבר עבר הרבה בחייו המקצועיים, ציין בחודש דצמבר 2019 את שנתו ה-89 והוא נמרץ עד מאד לקראת שנת ה-90 לחייו.

אנחנו מגיעים לשטח והלב של יוסי מתרחב אל מול השורות האין-סופיות של הפרי. העובדים התאילנדים שלו מטפלים בעצי "מלך המדבר" החורפי. "יש לי שמונה זרים. אני צריך עשרה עובדים וכל המאמצים להשיג עוד לא עוזרים לי. אם יתנו לחקלאים עובדים מתאילנד כך שאוכל לבחור בעצמי…או שלא יגבילו אותי בבקשת העובדים הזרים, זה מאד יעזור לי ולחקלאים ברחבי המדינה".

יוסי צפריר מגלה כי הזן בילו עשה ייצוא ראשון בשנת 1998. "לזן זה פרי בצבע סגול בפנים ואדום בחוץ ורשמתי עליו זכויות מטפחים. אני מייצא אותו לאירופה ולארצות הברית". יוסי צפריר משווק את התוצרת תחת המותג: TOP EDEN FRUITS. לגידול האקזוטי היה שותף גם מנחם ישכיל ז"ל שבצוותא הפכו אותו לגידול מסחרי. בארץ הפיטאיה נמכרת לחנויות יוקרה ורשתות שיווק ידועות. היא נמכרה בשעתו לחברת "מגה" עד שהחברה נסגרה.

 

"מעם נבחר הפכנו לבן מנודה שלא שמים עליו, שלא מתייחסים אליו. ואין עם מי לדבר. נושא התאילנדים חשוב מאד כי היהודים לא רוצים לעבוד וגם הערבים איבדו את ההתלהבות לעבוד בחקלאות. אני משוכנע שהחקלאות הייתה יכולה לחיות יפה אם יתנו לחקלאים לבחור לעצמם עובדים מתאילנד. הם התקווה היחידה ושלא יגבילו אותנו"

מלך הפיטאיה של ישראל מבקש ללמד אותי פרק בחיי הפיטאיה. נעניתי ברצון. "הצמח פורח מחודש מאי עד תחילת חודש נובמבר. כל פרח חייב האבקה. הוא בעל עקרות עצמית ואינו קולט אבקה של עצמו. מההאבקה עד הפרי חולפים 35 ימים. הצמח נפתח בערב ונסגר בשעת בוקר. כל בוקר צריך לבצע האבקה בהתחשב במועדי הפריחה. זה בעניין הזן הקיצי. עונת הגידול של הזן החורפי היא מחודש דצמבר עד אפריל של השנה הבאה".

אם חשבתם שהביקורת של יוסי צפריר נוגעת רק להעסקת עובדים זרים, אז לא. יש לו הרבה מה לומר על התנהלות משרד החקלאות והוא לא נוצר דבר וחצי דבר. הוא מדבר בחופשיות חזק וברור.

"מעם נבחר הפכנו לבן מנודה שלא שמים עליו, שלא מתייחסים אליו. ואין עם מי לדבר. נושא התאילנדים חשוב מאד כי היהודים לא רוצים לעבוד וגם הערבים איבדו את ההתלהבות לעבוד בחקלאות. אני משוכנע שהחקלאות הייתה יכולה לחיות יפה אם יתנו לחקלאים לבחור לעצמם עובדים מתאילנד. הם התקווה היחידה ושלא יגבילו אותנו".

ויש לו עוד מה לומר. "הנבזות של משרד החקלאות: שהכספים הולכים לחרדים – למחקר ולתאילנדים אין כסף".

לימד חקלאות בליבריה

יוסי צפריר נולד בחודש דצמבר 1930 בתל-אביב. נשוי למאיה משנת 1952. היתה מורה לאנגלית ובארבע עשרה השנים האחרונות הייתה מורה יועצת ב"אורט" תל נוף. הורים לשלושה ילדים ויש להם תשעה נכדים. הבן הבכור גיל (62) אלוף משנה במילואים מהיותו רמ"ח (ראש מחלקה) פיתוח בחיל האויר, בעל פרס נשיא הטכניון, אב לשלוש בנות, גר בבני עטרות, בעל חברת הזנק לטיפול בגיל המבוגר. יעל (58) נשואה ואם לשלושה בנים, מורה, מתגוררת בישוב הקהילתי צורית. הילה (50) נשואה+2 בנים ובת. מורה יועצת לחינוך מיוחד לכבדי שמיעה. מתגוררת בכפר בילו א'. הדוד של בעלה היה שר החקלאות אהרון אוזן ממושב גילת.

כפר בילו, מקום מגוריו, נוסד בשנת 1933 והוריו היו מייסדי כפר בילו א'. לכל משפחה הוקצו 12.5 דונם. פרדסים ניטעו בשנת 1932 ומשנת 1948 הורחב השטח החקלאי לכל משפחה ל-25 דונם.

יוסי צפריר למד בבית הספר "כדורי" ובשירותו הצבאי היה בגדוד הראשון של הפלמ"ח.

בשנת 1953 יצא יוסי צפריר לארצות הברית ללימודים בגידול פירות סובטרופיים באוניברסיטת UCLA בקליפורניה, שם עשה שני תארים אקדמאיים. שב לארץ ב-1957 והתקבל לעבודה במשרד החקלאות בתחום הדרים. עד שנת 1961 עבד בניסיונות של דישון והשקיה. בשנת 1961 עבר לחברת "יכין חקל" ועבד שם שלוש שנים וחצי כמנהל מקצועי באזור הדרום מהעיר רחובות דרומה. אחר-כך יצא בשליחות האו"ם לליבריה ולימד חקלאות בבירה מונרוביה. שב למשרד החקלאות ובשנת 1967 החל לעבוד בחברת הייצוא החקלאי המובילה של המדינה "אגרקסקו", שהייתה בהנהלת המייסד והמנהל הראשון משה שביט מקיבוץ נווה ים. שביט היה אביה של הקומיקאית ציפי שביט. יוסי צפריר התמחה בחברה בהחדרה של גידולים חדשים הוא הקים את סניף החברה בארצות בנלוכס וניהל אותו. ביצע את הייצוא הראשון של אבוקדו ב-1978 ועד שנת 1982 עבד בהולנד. ייצוא האבוקדו החל עם 300 טונות פרי ובשיא הפעילות הגיע ל-3000 טונות פרי בשנה.

מלבד פיטאיה ליוסי צפריר יש בכפר בילו גם 12 דונם של אננס. 60% מהתוצרת בהיקף של 60 טונות מופנה לשוק מקומי ו-40% מופנה לייצוא בהיקף של 30 טונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רבים וטובים שעיצבו את דמות החקלאות לאורך עשרות שנים, היו אורחי מדור 'ותיקי החקלאות'. החודש אנחנו מארחים את שר החקלאות הארבעה-עשר של מדינת ישראל, פעיל מפלגת העבודה, אברהם כץ-עוז. אגרונום בהשכלתו שנולד בתל-אביב ואחר-כך
6 דק' קריאה
גם השנה, מעניק מכון וולקני את אות "חוקר/ת השנה" ואות "מפעל חיים" לחוקרים המצטיינים והמובילים שלו שתרמו רבות בפיתוחים ובידע שצברו לחקלאות ישראל והעולם אות חוקרת השנה לשנת 2019 יוענק השנה לד"ר עינת צחורי-פיין
3 דק' קריאה
חוץ מחקלאות ישראלית, צריך חקלאים ישראלים. בלעדיהם, גם החקלאות תעשה אקזיט ותאבד לקיבוצים. קריאת השכמה (וברכה) לשר החקלאות החדש מברוק אלון. ישר לתפקיד שר. בלי טירונות משמעותית כחבר כנסת, או כיו"ר ועדה זוטרה. אחרי
4 דק' קריאה
חברי הקיבוץ חתמו על הסכם שכירות על 16 דירות באחד הבתים בעיר. יעברו אליו החברים המתגוררים כיום ברחובות חברי הקיבוץ העירוני אמתי המתגוררים ברחובות,  יעברו באוקטובר לבית מגורים בשכונת הפרחים בחריש. הקיבוץ חתם לצורך
< 1 דק' קריאה
מחברים את הצעירים לקיבוץ מגיפת הקורונה הביאה צעירים רבים לחזור לקיבוצם, והצורך מהשטח לחיבור הקיבוץ לדור הצעיר ולהיפך, הביא את אגף הצעירים והמעורבות החברה, יחד עם אגף חברה וקהילה בתנועה, לבנייה של "ערכת צעירים",
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן