בסופו של דבר, אם בארמון בריטי או אם בנחלה במושב, מאחורי הסכסוך עומדת משפחה
בין המסר הישראלי החצוף בסגנון: "תגיד לי, מה הבעיה שלך?!" לבין השתיקה הבריטית המאופקת־מנומסת, משתרע עולם ומלואו. אבל כשאחים מפסיקים לדבר, הכאב אינו זקוק לתרגום. בסופו של דבר, המלך לובש פיג׳מה בכל ערב, לפני שהוא נכנס למיטה; אחים ואחיות רבים בכל בית על פני הגלובוס ובכל שכבה סוציואקונומית; כשהגישור, כך אני מבינה יותר ויותר ככל שעוברות השנים, הוא כלי אופטימלי שמאפשר להתיר את התסבוכת המשפחתית, לייצר פתרונות, ובמידה מסוימת לתפור חזרה את הקשר שנפערו.
לאחרונה רעשה התקשורת סביב בשורתו של הדוכס מסאסקס הארי, על כך שהוא מעוניין, בפעם השנייה, להתפייס עם אביו ואחיו. "הדבר הכי חשוב הוא ליישב הדורים," אמר בריאיון למגזיןGQ . כידוע, המתיחות במשפחת המלוכה בעבעה מתחת לפני השטח שנים רבות אחורה, עוד לפני שהנסיך הארי ורעייתו מייגן ביצעו את המהלך הדרמטי ועזבו את הארמון. בדומה לסכסוכים במשפחות רבות, במושב או בעיר, התקיימה המתיחות המשפחתית רק בחדרי חדרים.
אף אחד לא ידע על קנאת האחים ארוכת השנים בין ויליאם להארי, על המתיחות שפעמה בין הנשים קייט למייגן, על המטענים הרגשיים שככול הנראה סחבו האחים, וגם לא על תחושת הבושה המאופקת, שהובילה לדרישה מלמעלה – להשתיק את רעמי הסכסוך המלכותי.
"שששש… שאף אחד לא ישמע"
במושב אומרים: ״שששש… שאף אחד לא ישמע״; ובארמון המלוכה אומרים בדיוק את אותו הדבר, רק בסגנון בריטי־מלכותי.
עזיבתם של הארי ומייגן ב־2020 הייתה רק תחילתו של הפרק הפומבי בסכסוך. אחריה הגיעו הריאיון שהעניק הדוכס הארי לאופרה וינפרי, הסדרה בנטפליקס וספר זיכרונותיו, שבו תיאר, מנקודת מבטו, פגיעות משפחתיות ואף עימות פיזי עם אחיו ויליאם.
אצל המשפחות במושבים סביר שלא תמצאו צוות צילום מבית נטפליקס, אבל לפעמים די בהודעה עוקצת אחת בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, או בהיעדרות צורמת של אחד מהאחים מהאירוע המשפחתי, שמשתתפים בו גם מוזמנים מהמושב, כדי להפוך עלבון פרטי לעימות שכולם שותפים לו.
ניסיון הפיוס הראשון מצד הדוכס מסאסקס לא התחיל השבוע. במאי 2025 על רקע מחלת הסרטן של אביו ונושאי אבטחתו בבריטניה, הביע הדוכס בפומבי את רצונו להתפייס עם משפחתו; ואכן מספר חודשים לאחר מכן נפגש עם אביו לשיחה פרטית. אין לנו דרך לדעת מה נאמר בחדר, ובוודאי לא אם כוס התה המהבילה הספיקה כדי להפשיר את המשקעים המשפחתיים מהעבר.
ההתעוררות לפיוס שמגיעה בעקבות אירועים קשים של אחד מבני המשפחה, מוכרת היטב בזירות משפחתיות שונות בכל פינה בעולם. בעוד שהרצון להתפייס נחבא במשך שנים מתחת לערמות של כעסים; הוא מתעורר, למרבה הצער, בעקבות זעזוע אשר מוביל את בני המשפחה להבנה – שאנחנו לא חיים לנצח וייתכן שניצב בפניהם חלון ההזדמנויות האחרון להתפייס.
אלא שהצהרתו המחודשת של הדוכס בימים אלה, מבהירה עד כמה עצום המרחק בין "אני רוצה להתפייס", לבין היישום של מהלך פיוס כזה בפועל. לפעמים הדרך מבית אחד לבית הסמוך באותו מושב, עלולה להיות ארוכה פי כמה מהדרך מלונדון לקליפורניה.
בסכסוכים על נחלות אני פוגשת את המרחק הזה מקרוב. על השולחן מונחים ערמות של מסמכים, ולצידם המון שאלות בנושאים של זכויות על נחלה והעברה בין־דורית; כאשר מסביב יושבים האחים, וכל אחד מהם מחזיק בגרסת הזיכרון הבלעדית שלו על החיים תחת אותה קורת גג. מי נשאר לטפל בהורים? מי יצא לבנות חיים בחוץ? למי הבטיחו, ומה בדיוק נאמר?
כאן מתחילה עבודת הגישור, שמעניקה מרחב לשיחה פתוחה וכנה על מערכות היחסים – על מה שאף מסמך לא תיעד מעולם. כך משיחת גישור אחת לשנייה נבנית תשתית יציבה וחדשה, שמאפשרת לסגור פינות פתוחות מהעבר, ולגבש הסכמות בין האחים, כאלה שיש להן סיכוי להחזיק את הקשר, באופן כזה או אחר, גם בשנים הבאות.
בין הרצון לפיוס לבין היכולת לתקן
בשבועות האחרונים אני חוזרת מחוויות מקצועיות שמדגישות את עוצמתו ותועלתו של כלי הגישור. בעזרתו של הכלי ניתן לברוא אינסוף אפשרויות ודרכי פעולה, ולהציע אותן למשפחות שנקלעו לסכסוך על המשק.
בסיבוב הראשון השתתפתי בהשתלמות בתחום הגישור שיזמה לשכת עוה״ד (השתתפתי, ולא הנחיתי! שינוי מרענן). בהשתלמות לקח חלק המגשר האמריקאי בעל השם העולמי, קן קלוק, העוסק מזה עשרות שנים ביישוב סכסוכים מורכבים, ובהם סכסוכים משפחתיים.
יצאתי מההשתלמות בהתרוממות רוח, ועם כלים חדשים להקשבה, שכבר מצאו את דרכם לחדר הגישור שלי. לפעמים שינוי באופן ההקשבה לאח או אחות מאפשר לשמוע מסרים שנמצאים מתחת לטענה, שכבר נאמרה עשרות פעמים ולכאב שעוד לא קיבל מילים.
המפגש הזה הזכיר לי עד כמה אפשר להמשיך להעמיק ולגלות דרכים נוספות לעזור למשפחות שנדמה שכבר ניסו הכול.
הסיבוב השני הגיע בערב העיון שהובלתי בתל אביב עם היו״ר המשותף של פורום ההתיישבות ורמ״י, עו״ד אורן אבלה. שופטים בדימוס, שהשתתפו ביום המוצלח ובשיחות הפורות שהתקיימו, ומכירים היטב את הסכסוכים המשפחתיים מצידו של כיסא בית המשפט לענייני המשפחה, הדגישו את הבנתם המחודשת על כוחו של הגישור. לצד זה ציינו את גבולות ההשפעה של ההכרעה המשפטית בכל הנוגע ליחסים במשפחה.
התובנות של השופטים נשארו איתי. בית המשפט יכול להכריע מי זכאי בסכסוך כזה או אחר, אבל ההכרעה לבדה אינה מאחה את הקרע. בסופו של דבר, אם בארמון בריטי או אם בנחלה במושב, מאחורי הסכסוך עומדת משפחה. בית המשפט יכול להכריע מי זכאי ומהו נתח הרכוש. אבל אין זה הכרח שההכרעה לבדה היא זו שתאחה את הקרע המשפחתי. גם אחרי שיחולקו הזכויות והרכוש, תישאר השאלה אם האחים יוכלו לשבת שוב יחדיו סביב השולחן בארוחת שישי, או להתייצב מחויכים באירוע משפחתי של אחד מהאחיינים.
כאן טמון בעיניי כוחו של הגישור – לצד ההסכמות שיסיימו את המחלוקת, מאפשר הגישור לחפש שוב את הדרך חזרה האחד אל השני.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
