בסטודיו של לירן גרינבאום בבית השיטה, לומדות נשים בנות 60 ומעלה, את אמנות הלחימה בשיטת שאי הון, באופן המותאם להן. "אין הטלות על מזרן, אין מכות, ואין אגרוף. הכול הרבה יותר רך וזורם, אבל אינטנסיבי מאוד".
מה מריץ נשים בנות שבעים פלוס ללבוש כפפות בוקס ולהתאמן באומנות לחימה? סביר להניח שבגיל זה הן כבר השאירו את המלחמות והמאבקים הרחק מאחוריהן, אבל, לא! עכשיו זו לחימה מסוג אחר. לוחמות גיל הזהב, מדי שבוע הן מגיעות נלהבות לסטודיו של לירן גרינבאום בבית השיטה כדי לבעוט, להתאגרף, להיאבק, להזיע … גרינבאום מאמן מקצועי בתחום אומנויות הלחימה, מאמן ילדים, נערים ומבוגרים.
גרינבאום מלמד בשיטת השאי הון, המאגדת בתוכה כמה ענפים מתחום אמנות הלחימה: ג'ודו, קרטה, אגרוף, ג'וג'טסו והגנה עצמית. את השיטה החל ללמוד בהיותו נער אצל רועי פייגה, במועדון שנוסד ב-1962 ע"י אביו של רועי, סדני שלמה פייגה ז"ל, שעלה מדרום אפריקה והתיישב במולדת. למרות שספורט זה מיועד יותר לצעירים, גרינבאום מוצא עניין מיוחד דווקא בגיל השלישי. עבור צרכיו הייחודיים של גיל הזהב הוא ורועי פייגה בנו תכנית מקורית, אותה הוא מפעיל כבר כמה שנים ב'דורות בגלבוע' ובבית השיטה.
לירן גרינבאום (49) נשוי ואב לשלושה, נולד בקיבוץ חפציבה, היה לוחם קרבי, טייל הרבה בעולם, בעל תואר ראשון בגאולוגיה ומדעים, שעשה הסבה למחשבים. במשך 15 שנים עבד בחברות שונות במרכז, אבל נפשו יצאה לנופי העמק. היכרות עם טל, בת בית השיטה, החזירה אותו לקיבוץ, "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", הוא מצהיר. אהבתו השנייה נבטה ב-1981 כאשר התקיימה בחפציבה הופעה של "מועדון החגורות השחורות', שהציתה בו ניצוץ חבוי שהיה בו משחר ילדותו.
אחרי 15 שנים טכנולוגיות עשה גרינבאום שינוי מסלול והלך לקורס מאמני אמנות לחימה בבית-ספר בפתח תקווה, ואחריו לקורס נוסף בגישה טיפולית בווינגייט. לפני שבע שנים פתח בבית השיטה בית ספר משלו, בו מתאמנים ילדים מכל רחבי העמק. הוא גם מעביר תכניות של משרד החינוך לקבוצות של נוער עם בעיות קשב וריכוז ואוטיסטים.
איך זה לעבור מתחום טכנולוגי יבש וקר אל מקצוע המבוסס על מגע אישי ורגש?
גרינבאום: "עם יד על הלב, אף פעם לא אהבתי את תחום המחשבים. לא נהניתי מהעבודה, פשוט נסחפתי לשם ונשארתי. אני לא בנוי לשבת במשרד סגור. התהליך שעברתי היה לא קל, אבל אני שמח שעשיתי אותו, והיום אני ממצה את יכולותיי הטבעיות, ועוזר לרבים לחזק את גופם ואת נפשם".
הנישה הייחודית של גרינבאום עליה גאוותו, היא האימון לנשים בגיל השלישי, פיתוח אישי שלו ושל פייגה. "לקחנו את מרכיבי שיטת השאי-הון והוספנו עליה תרגילים עם אביזרים, שיווי משקל, נשימות, קואורדינציה, בתזמון תגובה איטי. אין הטלות על מזרן, אין מכות, ואין אגרוף שאין מאחוריו הסבר הגיוני. לכל תנועה יש משמעות. הכול הרבה יותר רך וזורם, אבל אינטנסיבי מאוד. אני רואה בעבודתי עם גיל הזהב סוג של שליחות".
לוחמות גיל הזהב
לפני כחמש שנים הציע את התכנית ל'דורות בגלבוע' וזכה לקבלת פנים נלהבת מצד מרים ורד, מנהלת המקום. אילולי הקורונה, החוג היה נפתח גם השנה, עם נרשמים (בעיקר נרשמות) בני 60 – 85. היום הוא מעביר מדי שבוע חוג שאי-הון למבוגרים בזום. כאחת המתאמנות הקבועות, אני אישית שמחה כל שבוע מחדש להיכנס למחשב ולהרים משקולות, ולעשות עשרות כפיפות ברכיים.
מספרת חנה שולמי, סבתא (בית השיטה): "פתאום גיליתי עולם חדש, מופלא, תוך שעה חזרתי לילדות. אני משחקת בכדור, נתלית על מתח, קולעת למטרה, לומדת ליפול בצורה נכונה, בלי לשבור שום עצם, עושה דברים שלא האמנתי שאעשה! לירן מפתיע אותנו כל שיעור מחדש, והחשוב ביותר הוא – היחס המכבד שלו כלפינו".
מוסיפה רזיה בן גוריון, סבתא (בית השיטה): "התנסיתי בלא מעט מורים, שיטות וסוגים של פעילות גופנית. יוגה קשה בשבילי. חיפשתי פעילות גופנית שלא צריך לזחול ולא להזיע. התוודעתי ללירן גרינבאום, וכאן מצאתי מה שחיפשתי. פעילות גופנית לחיזוק השרירים והשלד, היציבה והקואורדינציה באמצעות מגוון אביזרים: שק חבטות, רצועות גומי, תיבות עץ, כדורים, טבעות, וכפפות אגרוף, שמשווים לפעילות אופי של משחק. אהבתי, ונשארתי!".
הסטודיו של גרינבאום נראה מושקע מאוד, שבע שנים הוא עומל על טיפוחו, רכישת ציוד, אביזרים, מזרנים ועוד. גרינבאום: "כשאני נאבק על המזרן עם נער שלעיתים יותר חזק ממני, אני מסביר, שגם לכניעה יש משמעות. יש בה מידה של ענווה, ולא תבוסה. זה ויסות של כוח השליטה והכרה בעובדה שאתה לא בלתי מנוצח. על זה אני עובד."
ויש גם פינה לשיחות נפש. "האימון הוא כלי להתמודד עם חיי היום יום. זה מסע משותף שאנו עוברים יחד. אני מעודד, מחזק לא רק את השרירים, אלא גם את מה שבפנים, את הנפש, וכשאני מצליח לקדם את הנער, אין מאושר ממני!" .
