פרופ' גיורא פילר, מנהל מרפאות השינה בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי ומהפקולטה לרפואה בטכניון, מסביר מהי אינסומניה (נדודי שינה), כיצד מאבחנים ומה הם הטיפולים האפשריים עבורה
מהי אינסומניה?
אינסומניה, או נדודי שינה, היא בעיית השינה השכיחה ביותר. שכיחותה משתנה בין אזורים שונים בעולם ובין אוכלוסיות חולים שונות. הסיכון גבוה יותר אצל אנשים מבוגרים, נשים, אנשים עם כאבים מתמשכים, מחלות ארוכות טווח כמו מחלות דלקת בגוף, חולי סרטן והרגלי שינה לקויים למשל זמני שינה לא סדירים, צריכת אלכוהול מרובה, צפייה בטלוויזיה בשעות הערב המאוחרות ונמנומים במהלך היום.
למרות שיש סיבות שונות לנדודי שינה, הסיבות הנפוצות ביותר להתפתחות אינסומניה קשורות לבעיות נפשיות ורגשיות. על מנת לישון היטב, יש צורך ברוגע ובעייפות. אנשים הסובלים מחרדה, ממחשבות טורדניות ומדאגות סובלים לעיתים קרובות מאינסומניה. בעוד שבמהלך היום אנשים פחות מודעים למחשבות שלהם (בזכות הסחות דעת), בלילה המחשבות הטורדניות צפות ומפריעות לשינה. לעתים, הדאגה העיקרית של המטופלים היא הפחד מהעדר השינה עצמה והוא זה שגורם לאינסומניה.
חשוב לדעת שאינסומניה מגבירה את הסיכון להתפתחות מחלות נוספות, כולל בעיות לב וכלי דם והפרעות נפשיות כמו דיכאון. כמו כן, חשוב לזכור שהאבחנה של אינסומניה מתבססת על מה שהחולה מספר על הקושי שלו בשינה, ולא צריך בדיקת שינה מיוחדת כדי לאבחן אינסומניה".
טיפולים מקובלים
הטיפול באינסומניה מורכב ממספר רבדים:
שמירה על הרגלי שינה נכונים. לדוגמה, הירדמות וקימה בשעות קבועות, הימנעות משנת צהריים, מארוחות כבדות ואלכוהול בשעות הערב ומצפייה בטלוויזיה בשעות הערב המאוחרות.
תרגילי הרפיה ורגיעה. יש כמה שיטות שעוזרות להרגיע את הגוף והנפש. שיטה מיוחדת לבעיות שינה נקראת CBTi (טיפול התנהגותי לבעיות שינה). שיטות נוספות כוללות מיינדפולנס, יוגה, מדיטציה, ביופידבק, נוירופידבק ודמיון מודרך. השיטות האלה, כשהן מפחיתות לחץ ומחשבות מטרידות, יכולות לשפר את השינה.
טיפול תרופתי. השלב השלישי בטיפול הוא תרופות. בחירת התרופה תלויה באדם המטופל ובסוג בעיית השינה שלו. למשל, אצל נשים בגיל המעבר שישנו טוב כל החיים עד גיל המעבר ואצל חולים עם מחלות ניווניות של המוח, הטיפול הראשון יהיה מלטונין (כי רמת המלטונין הטבעית יורדת במצבים האלה).
אצל חולים עם הרבה מתח נפשי, הטיפול הראשון יהיה תרופות שאותן בוחרים לפי סוג בעיית השינה. אם מטופל מתקשה להירדם אבל ישן טוב אחר כך, נבחר תרופה שפועלת זמן קצר. לעומת זאת, אם חולה נרדם בקלות אבל מתעורר הרבה פעמים בלילה, נעדיף לתת תרופה שמשתחררת לאט לאט.
קו שני בטיפול כולל תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים וקו שלישי כולל בדרך כלל תרופות נגד דיכאון שגם גורמות לישנוניות.
אם תרופה אחת לא עוזרת, ניתן לנסות שילוב של תרופות, בהתאם להמלצת הרופא המטפל.
