you can look here xxx free
indiansexstories
tu dai tai tu.
יבול שיא
הרפת והחלב
חקלאות חוות קיימא בית זית

ניב ליאל, מנהל תחום חקלאות ב"חוות קיימא" – בית זית

6 דק' קריאה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"קיימא" היא חווה מיוחדת במינה, שואפת בהגדרתה להיות מקום ללא הגדרה ספציפית – לא מקובע. בצד זאת היא חווה חקלאית בת קיימא, המגדלת מגוון ירקות איכותיים, בשיטות ידידותיות לסביבה ללא שימוש בחומרים סינטטיים ומעסיקה בני נוער במצבים מאתגרים שלא הצליחו להשתלב במסגרות רגילות.

חקלאות חוות קיימא

חקלאות חוות קיימא הוקמה על ידי קבוצת אנשים ובראשה יוני יפת רייך, בן מושב בית זית שראה ברוחו מקום כזה שיעשה חקלאות סביבתית ויאפשר מקום בטוח ומצמיח לנערים שזקוקים לו.

חווה חקלאית בת קיימא המגדלת מגוון ירקות איכותיים בשיטות ידידותיות לסביבה
חווה חקלאית בת קיימא המגדלת מגוון ירקות איכותיים בשיטות ידידותיות לסביבה

מלבד קיימא בבית זית יש עוד שלוש חוות קיימא בארץ: "קיימא" בארותיים, "קיימא נהלל "ו"קיימא חוקוק" העובדות ברוח דומה של חקלאות בשיתוף הקהילה ועבודה עם נערים ונערות במצבים מאתגרים.

בנוסף, יש "קיימא" בטנזניה שהוקמה ע"י בחור שעשה בארץ תואר שני, התנדב ב"קיימא" בית זית והחליט להקים חווה ברוח דומה בטנזניה. ניב ליאל, מנהל את תחום החקלאות בחווה ומגלם בתוכו את רוח וחזון החווה, מתוך אהבת המקום, הדרך והעשייה הברוכה.

הי ניב, מהי חוות קיימא?

"חוות קיימא היא משהו שמאופיין קצת מתוך רצון ב"חוסר הגדרה", החווה הוקמה לפני כתשע שנים (בחנוכה הקרוב זה יהיה תשע שנים). אני לא הייתי חלק מצוות המקימים אך, החווה הוקמה מתוך חזון של קבוצת אנשים להקים מקום לבני נוער, שלא בהכרח רוצים ללמוד בבית ספר ולא מסתדרים בכל מיני מסגרות."

"שיהיה להם מקום לבא לעבוד בו בתשלום, ממש מקום עבודה שיהיה קרוב לאדמה ולטבע. הזדמנות לפגוש אנשים מבוגרים, צעירים, מכל מיני רקעים ורקמות בלי הפרדות, הגבלות או מסגרות שבלוניות למיניהן אליהן נוטים להכניס אנשים בעיקר בגילאים האלה ובכלל".

למעשה מדובר בנוער במצבים מאתגרים המגיע לחווה במטרה לעבור איזה תהליך?

"לא בהכרח. זה לא שיש מטרה להשיג איזה תהליך מסוים. זה מקום שאינו טיפולי בהגדרה. אנחנו רוצים לחשוב על החווה יותר כמקום אנושי. בן אדם יכול להגיע הנה ולהיות פה חודשים ספורים או שנתיים ושלוש, הוא יכול לעבור פה תהליך עם עצמו, או לא."

"השאיפה היא שבן אדם יוכל להתחזק כאן כבן אדם, אם זה מה שהוא מעוניין בו. אני מאמין שרוב האנשים כן עוברים פה תהליך עם עצמם ועם הסובבים אותם, תהליך פנימי שגם נראה אחר כך כלפי חוץ, אבל זה לא הכרח הדברים כאן. זה לא משהו שאנחנו מודדים אותו".

אילו כלים עומדים לרשות הנערים בחווה? או איזו אווירה נוצרת כאן המאפשרת שינוי?

"הדבר העיקרי אותו אנחנו רוצים ליצור הוא מערכות יחסים. מערכות יחסים הן דבר מגוון. זה מערכות יחסים בין אדם לבני אדם אחרים שהוא פוגש וזה גם מערכת יחסים בן אדם לעבודה שלו: בינו ובין הירקות שהוא מגדל, בין האדמה אותה הוא עובד, מערכת יחסים עם הסביבה החיצונית."

"אפילו ההתייחסות למטרות הכלכליות של החווה. לב העניין, הדבר העיקרי כאן הוא מערכות יחסים בין אנושיות, ישירות, בגובה העיניים – הרבה פעמים זה בדיוק מה שחסר לחבר'ה בגיל הזה".

יש תכנון מסוים הסולל את הדרך הזו? למידה מתוך חיקוי/ הקניית אחריות. איך זה בדיוק עובד?

"שוב. לא הייתי לוקח את זה למקום מובנה, זה פשוט משהו שנוצר. אני רואה את זה כמקום עבודה שאנשים באים לעבוד בו ויש בו קצת מעבר, כיוון שיש פה אנשים שבאים לפגוש האחד את השני ומוכוונים למפגש הזה ולא רק מוכוונים להרוויח כסף."

"אנשים נשארים כאן גם אחרי שעות העבודה ועושים כל מיני דברים יחד: הולכים לטייל, עובדים פה יחד בסדנא, יש פה ארוחות משותפות ועוד המון דברים שיוצרים את אווירת המפגש".

כיצד מעשית, מתנהלת הפעילות בחווה?

"הפעילות בחווה מחולקת בגדול לשני אגפים, יש את החווה ויש את בית האריזה. החווה עובדת במודל חקלאי-כלכלי של "חקלאות בשיתוף הקהילה" (CSA – Community Supported Agriculture) ושיווק ישיר, זו למעשה שותפות בין החקלאי לצרכן. החווה מגדלת ומשווקת סלי ירקות טריים, מדי שבוע ישירות לצרכנים הקבועים שלה."

"יש לנו גן ירק כאן בבית זית המשתרע על כעשרים דונם. בנוסף, יש לנו דונם חממה של מצע מנותק (הייתה הידרופונית ועברה הסבה) סמוך לגן הבוטני בירושלים, חדר גידול נבטים, חלקת בוסתן, אסנה ופטל ובית אריזה בבית זית."

"מרבית הגידול בשטח פתוח, יש לנו גם חממה של חצי דונם ומנהרה עבירה לגידולים מחוץ לעונה. כולנו לוקחים חלק בגידול בשדה, כל הצוות הוותיקים והצעירים וגם כולנו עובדים בבית האריזה."

"הנערים מחולקים לשני צוותים ולכל צוות יש תורנות בעבודה בבית האריזה ובשדה. שטחי השדה מחולקים לשניים ולכל צוות יש שטחים שהוא אחראי עליהם, צוות אחד מגדל את העלים הירוקים והצוות השני מגדל את הירקות שאינם עלים".

אתם משווקים רק תוצרת שאתם מגדלים?

"אנחנו משווקים יותר תוצרת מיכולת הגידול העצמית שלנו, אנחנו שולחים יותר ארגזים ממה שאנחנו יכולים לגדל בעשרים דונם שלנו."

"להשלמת הסלים, אנחנו קונים ירקות ממגדלים אורגניים ברחבי הארץ. למעשה לבית האריזה יש נפח משמעותי מהפעילות שלנו בחווה, שלושה ימים בשבוע יש בו צוות שאורז ומשלח".

אז, איך נראה יום ב"קיימא" בית זית?

"אנחנו מתחילים לעבוד בין שבע לשבע וחצי בבוקר. פשוט, אנחנו תלויים באוטובוסים מירושלים איתם מגיעים הנערים לעבודה, האוטובוס מירושלים בו מגיעים רוב הנערים מגיע לבית זית בשבע ועשרים."

"מי שיכול מגיע בשבע ומכינים את הציוד הנדרש ליום העבודה. היום מתחיל בדרך כלל בקטיף של ירקות טריים לבית האריזה, מסיימים לקטוף בסביבות תשע וחצי ואוכלים ארוחת בוקר משותפת אותה מכינים בתורנות עובד או שניים מהחווה. הארוחה היא צמחונית ומבוססת ירקות טריים מתוצרת החווה."

"אחרי ארוחת הבוקר חוזרים לעבודות השוטפות בשדה. העבודות האלו תלויות בעונה ובגידול, היום למשל, כיסחנו ערוגות בהן הגידול הסתיים כהכנה לגידולי ההמשך בחורף, בנינו הדלייה לגידול הפול, עישבנו ופיזרנו זבל אורגני בחלק מהחלקות, עיבדנו ערוגות ועוד."

"בסביבות אחת וחצי אוכלים ארוחת צהרים יחד לפי אותו פורמט ואחר כך עולים לבית האריזה. בית האריזה הוא המקום בו אורזים וממנו משלחים את התוצרת אבל יש בו גם כלי נגינה שניתן לנגן בהם ולעשות מוסיקה.

"במשק יש גם סדנא שמישהו מרכז ויש בה עבודה בעץ ובמתכת, פעמיים בשבוע כל מי שרוצה יכול לבא לסדנא, ללמוד, לעבוד ולהכין מה שהוא רוצה."

"ברוב ימות השבוע הצוותים מתחלפים ביניהם בבית האריזה ובשדה לפי תחומי האחריות שלהם, מלבד יום אחד בשבוע בו יש קטיף גדול ושני הצוותים עובדים בקטיף בשדה וצוות החממה שיש לנו בירושלים עובד בבית האריזה".

נראה שצורת הארגון הזו גם תורמת להתמקצעות בגידולי החקלאות השונים.

"כן, החבר'ה גם לוקחים על עצמם אחריות. מי שמעוניין, מראה יכולת ובעיקר רצון, יכול לקחת אחריות על תחומים שונים כמו לדוגמא, השקיה או אחריות על החממה, על טרסת התבלינים וכו'."

"בנוסף, אנחנו בתהליך של צמיחה והתרחבות בשנתיים האחרונות וכדי שהצוותים יוכלו להישאר אינטימיים אנחנו יוצרים עוד נישות חקלאיות, כמו החדר לגידול נבטים שהוקם לאחרונה ואנחנו לומדים את התחום, חלקה ייעודית מתוכננת לגידול פירות יער ועוד".

עושה רושם שבחווה יש אווירה מאוד מיוחדת, אתם יוצרים אווירה של ביתיות או חממה, בייחוד לנערים שזקוקים לאווירה תומכת.

"כן, זו בעיקר אווירה שאנחנו מאוד נהנים ממנה. המחשבה היא ליצור משהו שבא מתוכנו ולא מתוך רצון לשנות את העולם או משהו כזה. אנחנו עושים את זה כי זה כייף לנו ואנחנו רוצים בזה."

"בסוף, זו התחושה של האנשים שנמצאים פה, למרות שזו עבודה קשה רוויה בהתמודדויות אישיות, חברתיות ומקצועיות, אבל יש פה אווירה של רצון להיות יחד, לעשות דברים יחד מבוגרים וצעירים וכל הגוונים".

איך עוזרים לנערים להתמודד עם אתגרים מקצועיים?

"בכל שקשור לאתגרים המקצועיים, יש מבנה ארגוני תומך. אני מנהל את תחום החקלאות ולכן אני מחזיק את "התמונה הגדולה". אני גם נמצא הרבה עם הצוותים בשטח, מלמד, עוזר, מכוון ופותר בעיות. בנוסף, יש בחווה בני שירות לאומי (ש"ל) ולכל צוות יש ש"ל האחראי על החקלאות בצוות."

"הש"ל נמצא בקשר ישיר איתי והוא בעצם מנהל העבודה של הצוות, עם זאת, הכוונה בחווה שהידע יתפזר. אם יש נער שרוצה להצטרף לניהול החקלאות והוא יכול ומתחייב לכך – זה מבורך."

"כללית, הכוונה בחווה ללמד את האנשים וגם לתת להם להתמודד בעצמם עם האתגרים המקצועיים שעולים באופן טבעי מהשטח, אנחנו נותנים להם את הכלים אבל גם את המרווח להתמודד בכוחות עצמם".

ניב עד כה דיברנו על "קיימא", ספר קצת על עצמך.

"הגעתי לחקלאות חוות קיימא לראשונה לפני כחמש שנים כמתנדב. הייתי מגיע לכאן אחת לשבוע, בזמן שהייתי סטודנט לפילוסופיה ומחשבת ישראל במרכז שלם בירושלים. אהבתי מאוד את קיימא שהייתה עבורי אוויר לנשימה בתוך החיים הסטודנטיאליים וגם התחברתי מאוד לאנשים."

"מאז וכמה שנים אחר כך, רציתי לעבוד פה וזה לא כל כך הסתדר לי במהלך הלימודים. לקראת סיום הלימודים דיברתי עם יוני ושאלתי אם יש איזו משרה שמתפנה שאוכל להשתלב בה, לשמחתי נפתחה בפני האפשרות והתחלתי לעבוד כאן כאחראי חקלאות."

"כשהתחלתי, לא היה לי ניסיון חקלאי מקצועי, בטח לא בגידול ירקות או ניהול של חווה לפני זה. אומנם עבדתי כפועל בגידולים חקלאיים שונים בארץ ובעולם אבל מעולם לא הובלתי פרויקט כזה."

"את רוב הידע שלי צברתי כאן בחווה ואני שמח מאוד שנתנו לי את ההזדמנות הגדולה הזו. אני אוהב מאוד את העיסוק החקלאי, את קיימא וגם מאוד אוהב ללמוד, ושמחתי לרכוש את הידע שהיה פה וגם להביא ידע חיצוני".

היכן גדלת?

רוב חיי הצעירים, גדלתי בטבעון. למדתי בבתי ספר אנתרופוסופיים, בבית הספר היסודי "שקד" בטבעון ובתיכון בהרדוף. כבר בבית הספר היסודי בכיתה ד', הייתה לנו גינת ירק ושיעורי חקלאות עם המורה אבי שלמד חקלאות ביו-דינמית (למיטב זכרוני) באנגליה."

"אני זוכר שהיה ממש כייף לבא לשיעור ולעקוב אחר ההתפתחות של הגידולים בערוגות, להפוך את האדמה עם הקלשון, לאכול את הירקות עם קצת בוץ".

שם גם התחילה האהבה שלך לחקלאות?

"תמיד אהבתי להיות בחוץ וגם הורי גידלו וטיפחו צמחים, כך שזה הגיע גם מהבית".

מה עשית עם סיום הלימודים התיכוניים?

"עם סיום הלימודים, עשיתי שנת שירות בעמותת "בקהילה" בירושלים. שנת שירות היא שנה נחמדה בה יוצאים מהבית ויש בה הזדמנות להתגבש קצת כייצור עצמאי לפני הגיוס לצה"ל."

"עם הגיוס לצבא שירתתי כצנחן בגדוד 890 ועם שחרורי עבדתי וטיילתי בארץ ובעולם לפני שהתחלתי ללמוד פילוסופיה ומחשבת ישראל".

מה החלומות מכאן והלאה?

"נראה לי שהחלום בנוגע ל"קיימא" הוא להמשיך ולעשות את מה שאנחנו עושים ולהשתפר כל הזמן. להשתפר באיכות, להיות יותר מקצועיים בגידול ובאריזה, ללמוד לגדל בצורה מקצועית גידולים חדשים בעיקר את הנישות החדשות שנכנסנו אליהן ולהמשיך להיות יצירתיים.

"החלומות שלי הם להמשיך ולעשות את הדברים שאני אוהב, בעיקר שקשורים לאהבה שלי לחקלאות ועבודה עם אנשים".

חקלאות חוות קיימא | צילום: שירלי גזית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבי בספרו של רפי נוי, הוא השם, "חי על הגבול", שם מטאפורי, מקום שמפריד בין מסוכן ללא מסוכן, בין מותר ואסור, בין מקובל ולא מקובל, בין קונפורמיות לנון-קונפורמיות, ובין לרַצוֹת את המסגרת לְלֵרַצוֹת אותו,
5 דק' קריאה
פסטיבל "קול המוזיקה" בגליל העליון יצר "אגדת חורף" של ממש עם פרשנות מוזיקלית לחנוך לוין, קונצרטים לקהל הבקיא יותר, עיבודים חדשים לשירים מוכרים ומפגש מרתק לילדי פסטיבל קול המוזיקה בגליל החושך והקרירות יורדים ומכסים את הגליל העליון. ערב שלישי, אמצע שבוע, ולמרות
5 דק' קריאה
למרות שלא היה לה מושג בעיצוב ותפירה, היא פתחה עסק: ביגוד לנשים בהריון ולאחר לידה  יפעת לוי (43), חברת קיבוץ עין כרמל, מעצבת בגדים לאימהות, או ליתר דיוק: להריון וטרום אימהות, לנשים לאחר לידה ונשים מניקות,
3 דק' קריאה
83  שנים אחרי אירועי ליל הבדולח, רחוב בגרמניה נקרא של שם היהודייה הראשונה שנרצחה. סופי סליגר, סבתא רבא שלי זה סיפור שמתחיל בבמברג, עיירה ציורית בגרמניה לפני כארבע שנים, עת ורה דיינליין, תלמידת תיכון, כותבת עבודת חקר על
3 דק' קריאה
את הכנס פתח אלי ספרן, חבר קיבוץ סאסא, שהחליף ביוני שנה שעברה את רון פונדק כיו"ר הפורום של ארגוני השלום הישראלי והדיונים התרכזו בשיתופי הפעולה בין ארגוני השלום לשינוי תודעת הציבור וקידום הסכם מדיני בין ישראל ופלסטין.  התובנות
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן