רק החודש השיק ליאור גולן, רפתן ממושב בית שערים, את ספר הילדים עליו עמל בשנתיים האחרונות: "הטרקטור הכחול וסוד הכוח הגדול", לרגל יום הולדתו ה-40 * מה לרפתן וכתיבת ספרים? * ליאור מסביר זאת הכי טוב מכולם
באמצע חודש אוגוסט האחרון, כאשר אני מביט על גיל 40 מעט מצפון, הזמנתי חברים ומכרים להשקה מושקעת ביותר של ספר הילדים עליו עמלתי בשנתיים האחרונות: "הטרקטור הכחול וסוד הכוח הגדול" (ואני מבקש מכל החקלאים שמאוהבים בצבע הירוק לא להתלהם…).
הסיפור על הטרקטור הכחול כביכול נולד בשנים האחרונות, עת נולד בני הבכור עומרי, ואני בסך הכל רציתי לספר לו סיפורים שאני כתבתי על בסיס חוויות היום-יום שאני עובר במשק המשפחתי החקלאי.
אבל זה רק כביכול…
נחזור אחורה בזמן לסוף שנות השמונים. אני ילד בן שמונה, העושה את צעדיו הראשונים בבית הספר היסודי בנהלל ולומד לכתוב ולקרוא. זכור לי שלקחתי מחברת משובצת בריבועים כחולים-לבנים-אדומים (היא חקוקה לי בזיכרון עד היום), והתחלתי לכתוב סיפור בשם: "עגיל ששווה זהב".
במשך כמה ימים עמלתי על שלושה עמודים ראשונים, הראיתי להוריי ולאחיותיי, וכמו שזה בא במהירות, כך זה גם נכנס למגירה למשך שנים רבות. לפני שלושה חודשים, כשעשינו סדר בבית ההורים לקראת שיפוצו, חיפשתי את המחברת המשובצת ולא מצאתי אותה. לצערי הרב, כנראה גם לא אדע מה עלה בגורלה.
וברוח אותה אווירת מושב של סוף שנות השמונים, רוב מוחץ של הילדים (כולל אותי) התעסק באופניים, כדורגל וכדורסל, ובגיל מעט מאוחר יותר גם בטרקטורונים מבוקר ועד לילה (לשם הפרוטוקול נגיד 16, אבל גם אתם וגם אני יודעים את האמת…).
כתיבה בטח לא הייתה משהו מקובל באותן שנים ואני אפילו לא ידעתי שיש שם איזה שהוא ניצוץ, איזה שהוא רמז לכך שאולי יש לי כישרון שאני לא מודע אליו. וגם אם לפעמים אותו כישרון ניסה לבצבץ החוצה, לא היה מישהו לידי שיזהה אותו ויוכל לעזור לי לעשות עם זה משהו.
השנים חלפו להן ואני עברתי מסלול יחסית שגרתי של צבא, לימודים ועבודה בעסק המשפחתי כבן ממשיך, אבל משהו בתוכי לא היה שקט. המשק שלנו באותה תקופה התעסק בארבעה תחומים עיקריים: רפת, אחזקת רשת המים של המושב, פלחה (כ – 250 דונם) ועבודות מסגרות שונות ומגוונות – נו, אתם מכירים את אלו שעושים כל עבודה אפשרית במושב? אז האנשים האלו במושב בית שערים הם אנחנו… ואפשר היה לקרוא לנו אם יש לכם פיצוץ מים בשירותי אורחים, אם אתם צריכים לבנות סככה קלה לרכב ובטח אם אתם נדרשים לתיקון מסובך של כלי חקלאי כלשהו.
מבין כל התחומים הללו שהמשק התעסק בהם, אני התחברתי רק לרפת והעבודות בשאר התחומים היו עול עבורי. ברפת אמנם הייתי משמעותי אבל בשאר התחומים הייתי העוזר של הפועל שלנו, וכמו שאתם מבינים הייתי רחוק מעשייה בתחומים שקרובים לליבי מבלי שאני אפילו מודע לכך באופן ישיר.
השילוב של עבודה בתחומים שאני לא מתחבר אליהם, יחד עם שלל קונפליקטים שצצו בתוך העסק המשפחתי, גרמו לי לתהות ולשאול את עצמי בקול רם: האם אני מחויב להמשיך את העבודה בעסק המשפחתי? האם אפשרי בכלל לצאת מהעסק המשפחתי? האם אפשר בכלל להגיד לאבא את המילה לא? איך אוכל להרגיש משמעותי בעשייה שלי? ועוד שאלות שנבעו מתוך המצב הבעייתי שהייתי בו כשהכל כמובן רגיש מאוד וקשור עם האנשים הכי קרובים אליי – המשפחה.
אחרי תהליך מסוים שאני ואבא עברנו בעזרת יועץ לעסקים משפחתיים, החלטנו שאני "ארד" מהתחומים שאני לא אוהב לעבוד בהם בעסק ואתמקד במה שכן – הרפת, ולצידה אפתח תעסוקה משלימה.
זו הייתה יריית הפתיחה מבחינתי לדרך אותה אני עושה בשנים האחרונות, ובה אני מנסה להבין מי זה ליאור ללא הזהות שהולבשה עליי עוד כשהייתי תינוק – "בן ממשיך".
ולא זו בלבד, אני באמת מנסה להבין במה אני טוב, מה הייעוד שלי מלבד להמשיך את הפעילויות המסורתיות של העסק המשפחתי ואיך אני יכול להרגיש משמעותי בעשייה היום יומית שלי – דבר שהיה חסר לי שנים רבות והיום אני יודע שקוראים לו: "מימוש תעסוקתי".
בימים אלו אני מנסה להשתמש בכישרון הכתיבה על מנת לעשות דברים שאני אוהב ומתחבר אליהם, ולאו דווקא לעשות מה שמצפים ממני לעשות בעסק המשפחתי. לא אגיד לכם שזה קל וגם שאין קונפליקטים, אבל מרגע שהגעתי להחלטה שאני לא מוותר על עצמי, כולם מסביבי הבינו שאני לוקח את עצמי ברצינות ואהפוך חצי עולם על מנת להצליח במטרות שהצבתי לעצמי (ותשאלו את יערה אשתי שלפעמים מתוסכלת מכמות הזמן שאני מקדיש לתעסוקה המשלימה שלי, אבל מה לעשות שאני מרגיש שאני חייב, ממש חייב! לממש את עצמי במה שנכון עבורי).
אז סיפור הילדים שהזכרתי קודם הוא סנונית ראשונה בסדרה לה אני קורא "סיפורי משק" ובמסגרתה יצאו בשנים הקרובות ספרים נוספים על חוויות היום יום במשק המשפחתי החקלאי שלנו, ומי שקרא את הספר הראשון וכבר רוצה לדעת מהו הספר הבא – שידלג לעמוד האחרון בספר, אולי הוא ימצא רמז…
על כל מה שקרה לי במהלך השנים האלו אני מספר בהרצאה "מפלס את הדרך בעצמי" ובה אני משתף את הקהל בצורה אותנטית, רגישה ולעיתים קרובות גם מצחיקה (ככה לפחות אנשים אומרים לי…) על חוויותיי כבן ממשיך בעסק משפחתי חקלאי, שהציפייה ממנו היא פשוט להמשיך את פעילות העסק הקיים כי מה שהיה הוא שיהיה, לא?! תודה, אבל לא בשבילי…
* לרכישת הספר הַטְּרַקְטוֹר הַכָּחֹל וְסוֹד הַכּוֹחַ הַגָּדוֹל כיתבו בפייסבוק: הטרקטור הכחול.
