הלך לעולמו הצלם-אומן יוסף הוכמן, שצילם מעמדים תנועתיים ומפלגתיים מיוחדים ובכך שמר על הזיכרון התנועתי-קיבוצי עבור הדורות הבאים
*תמונה ראשית: הטירה באדום ושלט ספירת הימים למלחמת לבנון הראשונה, שדות געש, 1982. צילום: יוסף הוכמן
הלך לעולמו הצלם והאומן יוסף הוכמן בגיל 86 לאחר מחלה ממושכת.
הוכמן נולד בשנת 1938 בארגנטינה. בגיל 14 הצטרף לתנועת השומר הצעיר, במסגרתה עלה בשנת 1959 לארץ ולהגשמה בקיבוץ הראל. בשנת 1978 לאחר משבר חברתי בו פורק הקיבוץ, עבר עם משפחתו לקיבוץ געש בו עד מהרה היה חלק מהאקטיבה הפוליטית–אומנותית שהתגבשה בקיבוץ (פעילות סביב "הטירה" בשדות געש). בשנת 1991 עזב מסיבות אישיות את הקיבוץ לחדרה.
מתוך שליחות חינוכית ואומנותית לקח חלק בהוראת צילום של נוער עולה מאתיופיה במסגרת פנימיית הדסים. הגיע להישגים מרשימים ואף זכה בשל כך להוקרת שר החינוך. משנת 2015 התגורר בהרצליה. כל השנים האלה שמר הוכמן על קשר וזיקה לתנועה הקיבוצית. טבעי הדבר שבקשתו להפקיד את ארכיון צילומיו בארכיון השומר הצעיר – יד יערי בגבעת חביבה נענתה בחיוב רב.
יוסף היה לאורך שנים צלם העיתונות התנועתית והמפלגתית (על המשמר, חותם, השבוע בקיבוץ הארצי ועוד). צילם מעמדים תנועתיים ומפלגתיים מיוחדים ובכך שמר על הזיכרון התנועתי-קיבוצי עבור הדורות הבאים.
לפני מספר שבועות, ממיטת חוליו בבית החולים מאיר בכפר סבא, מצא הוכמן (כך קראנו לו ולא בשמו הפרטי יוסף) כוח להתקשר אלי וביקש להתייעץ עימי על פרויקט תיעודי נוסף שביקש לממש. צליל קולו הסדוק והחלוש הסגיר את מצבו. הייתי מודע למצב בריאותו השברירי, ולמרות זאת, כאשר מגיעה הידיעה על סופיות החיים של ידיד ורע, הצער מחלחל בנשמה.
היינו חבורת אומנים חברי קיבוצים, באמצע החיים, שהתכנסה לתערוכות משותפות מסוף שנות ה-70 עד ראשית שנות ה-90. לתצלומיו של יוסף הוכמן היה מקום של כבוד בחבורת "המשותף קיבוץ". שם במסגרתה של הקבוצה נוצקה והתחשלה הידידות ביננו. עצוב על הלב. בשנים האחרונות נפרדנו מטולי באומן (עמיר), דב הלר (נירים) ודב אור נר (חצור) ועכשיו התווסף יוסף הוכמן לרשימה. המשותף לכולנו היה באכפתיות על מה שמתרחש בקיבוץ ובמדינה ואי היכולת לשתוק מול המציאות העכורה לדעתנו.
איש המהפכה המתמדת בלווי ציוץ ציפורים
יוסף היה צלם שרדף אחרי הצדק והמציאות ללא כחל ושרק בכל רחבי העולם. הגיע עם מצלמתו אל לב ההתרחשויות, ממצרים עד ארגנטינה, מברלין עד פורטוגל. ובארץ הבזיקה מצלמתו בכל מקום שביקש תגובה. מול נאומי הרחוב הגזעניים של הרב כהנא מהם סלד, מגלה הוכמן חמלה והזדהות עם שיירת הפליטים הפלסטינאים על מטלטליהם וחמוריהם הבורחים מכפרם ההרוס אמאוס ששכן סמוך לקיבוץ הראל. לצד המלחמה ותוצאותיה מגיע גם זמן שלום. הוכמן מצליח להגיע אל אוהל חתימת הסכמי הפסקת האש בין ישראל ומצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים. בכל מקום בו היו אירועים פוליטיים-חברתיים משמעותיים המבקשים תגובה, מצלמתו הייתה נוכחת.
הוכמן היה הצלם של תנועת "שלום עכשיו". מיטב תצלומיו מתעדים את פעילותה של התנועה הזו. לצד פעילותו הפוליטית לא זנח את יופיו של היום-יום, נופי מולדת, חצרו של קיבוץ, פרח, עץ ונערה נאת מראה.
הוכמן היה למגדל ציפורים מקצועי. בחדר מגוריו בקיבוץ געש, נשמעה תמיד שירת ציפורים. כזה היה יוסף הוכמן: איש המהפכה המתמדת שדמותו של צ'ה גווארה מודפסת על חולצתו, בלווי ציוץ ציפורים.
דרך חייו, יצירתו ודמותו סוכמו בשנת 2024 בספר: יוסף הוכמן – צילום שכתבה וערכה ד"ר טלי תמיר והוצא לאור על ידי יד יערי. הספר בפורמט אלבומי, מתאר ומסכם את פועלו הצילומי-תיעודי של הוכמן כאחד מדובריה החזותיים המשמעותיים של הגדה השמאלית במדינת ישראל.
אזכור את יוסף הוכמן כידיד אמת, אומן וצלם מעולה שלא נתן באמצעות מצלמתו לשכוח.
