יבול שיא
הרפת והחלב
איך לגדל ילדים מאושרים

אנחנו הבית: איך מגדלים ילדים מאושרים?

3 דק' קריאה

שיתוף:

אנחנו עכשיו לא בהודו, אנחנו כאן, עמוק בתוך סגר ובידוד שאי אפשר לדעת מתי ואיך נצא מהם. מג'נגלים כל היום בין הילדים למקרר, בין פינת האוכל לסלי הכביסה, בין משחקי הקופסא לטלוויזיה, בין החרדה והדאגה לעתיד לבין רגעים קטנים של נוכחות פשוטה, הנאה וחיבור לאנשים הקטנים האלה שהבאנו לעולם.

אנחנו הבית: לפני כמה שנים, בשנת 2005, קראתי טקסט קצר שכתבו שי אביבי ואשתו, מיכל ליבדינסקי. הם בדיוק נחתו בהודו בפעם השנייה עם שני ילדיהם, אז בני 10 ו-7.5. אחרי נחיתה רכה במלון מפנק הם עברו לכפר הודי נידח ושכרו בו בית קטן. תגובתם הראשונה של הילדים שלהם הייתה בהלה, כך לפחות הרגשתי כשקראתי את מה תואר שם. הם רצו לברוח חזרה, לבית המלון ההוא, המפואר והמפנק, או לישראל, העיקר לברוח. בתגובה לכך כל המשפחה עלתה על טוסטוס רעוע ויצאה להסתובב ברחבי הכפר, כדי לקנות דברים שיעשו להם הרגשה של בית במקום החדש – אוכל מוכר, מזרונים נוחים לישון עליהם ועוד. הסיבה שאני זוכרת את הסיפור הזה, כל כך הרבה שנים אחרי, היא המשפט שבא מיד אחרי תיאור הסצנה הזאת.

אושרם של ילדינו תלוי בנו. זו אחריות גדולה מנשוא. אנחנו יכולים להיות חרדים מפניה או לבחור להתייחס אליה כהזמנה. הילדים שלנו מזמינים אותנו להתקרקע, למצוא את המרכז שלנו ולהיות להם לעוגן. הם מבקשים מאיתנו שנוביל אותם בבטחה ובאמון, בעת שהם לומדים להכיר את העולם המשוגע והנפלא הזה, שלא משנה מה יקרה סביבנו, איפה נהיה או מה נעשה – תמיד יהיה להם אותנו. בית לחזור אליו

מיכל כתבה שם: "נזכרתי פתאום במשפט שאמרו לנו לפני שבע שנים זוג הורים ישראלים שטיילו עם שני ילדיהם הקטנים: כשהם מגיעים למקומות כאלה, שנותנים תחושה של זרות, הם מתחבקים יחד ארבעתם, ׳תסתכלו עלינו׳, אומר האבא בתוך החיבוק, ׳לא משנה איפה אנחנו נמצאים, אנחנו הבית׳."

אנחנו עכשיו לא בהודו. אנחנו כאן, עמוק בתוך סגר ובידוד שאי אפשר לדעת מתי ואיך נצא מהם. מג'נגלים כל היום בין הילדים למקרר, בין פינת האוכל לסלי הכביסה, בין משחקי הקופסא לטלוויזיה, בין החרדה והדאגה לעתיד לבין רגעים קטנים של נוכחות פשוטה, הנאה וחיבור לאנשים הקטנים האלה שהבאנו לעולם.

תסתכלו עלינו

כיצד כל זה קשור לשאלה איך מגדלים ילדים מאושרים ולסיפור ישן מהודו? ובכן, הסוד הוא במילים של האב ההוא, שבחר בתוך החיבוק לתת לילדים שלו את העוגן החשוב מכל – את עצמו. את ההבנה שהוא, כלומר אנחנו, זה הבית. נכון, יש לנו ארבעה קירות סביבנו ובהם מונחים הרהיטים והחפצים האהובים שלנו ושל ילדינו. יש להם את המיטה שלהם ואת הבובה שאיתה הם הולכים לישון, את הספר שהם אוהבים לשמוע שוב ושוב ושוב והמטבח כל יום מתמלא באותם ריחות מוכרים. יש את סבתא בטלפון ואת המשחקים במחשב. אין ספק שבתוך אי הודאות שסביבנו, כל הדברים האלה מעניקים הרבה מאוד שקט ובטחון.

אז מה זה אומר ש"אנחנו הבית"?

אושרם של ילדינו תלוי בנו. זו אחריות גדולה מנשוא. אנחנו יכולים להיות חרדים מפניה או לבחור להתייחס אליה כהזמנה. הילדים שלנו מזמינים אותנו להתקרקע, למצוא את המרכז שלנו ולהיות להם לעוגן. הם מבקשים מאיתנו שנוביל אותם בבטחה ובאמון, בעת שהם לומדים להכיר את העולם המשוגע והנפלא הזה, שלא משנה מה יקרה סביבנו, איפה נהיה או מה נעשה – תמיד יהיה להם אותנו. בית לחזור אליו.

אני חושבת שכשאותו אב כינס את משפחתו לחיבוק משותף ואמר "אנחנו הבית" הוא הבין דבר חשוב מאוד. הוא הבין שבית אינו מבנה. בית זו מהות פנימית. זו ידיעה שאנו מעניקים לילדינו שהם יכולים להישען עלינו. שיש להם כאן, אצלנו, מקום לכל מי ומה שהם – שמחים, כועסים, עצובים, מפוחדים, מתקשים, שובבים, מעצבנים, רעשניים, יצירתיים, עייפים, מיואשים, טועים, מבולבלים או יודעים. ככה הם בבית בכל זמן ובכל מקום בעולם, גם כשטוב וגם כשהאדמה רועדת והכל מתהפך.

גם בשגרה, אבל בעיקר בימי הבידוד והסגר המוזרים והמאתגרים שעוברים עלינו כעת, נוכל להעניק לילדים שלנו את תחושת הבית הפנימית היציבה הזאת, אבל רק אם נסכים להעניק אותה גם לעצמנו. אם נסכים להביט גם על עצמינו בחמלה ובאהבה, לאשר את כל מה שמתרחש בתוכנו ולעשות לו מקום. מותר לנו. גם אנחנו, הרי, מתעצבנים ומפחדים ודואגים ומתבלבלים, נופלים ושוב קמים, יודעים ושוכחים ושוב נזכרים (טוב, אני לפחות נזכרת…) שהעולם הזה, בעצם, הוא בעדינו. העולם הזה הוא הבית שלנו. הוא היה כאן לפנינו, הוא יהיה כאן אחרינו, וכל מה שיש לנו זה הרגע הזה עכשיו עם עצמנו ועם משפחתנו. בואו נעשה בו טוב.

הכותבת הינה בת זוג ואם לשלושה, משוררת, כותבת תוכן ומנחת סדנאות כתיבה ותנועה

ילדים מאושרים? "כותבים את ספר ההורות שלנו"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תקציר הרצאתו של דר’ רוברט ג’יימס, פרופ' בדימוס, אוניברסיטת וירג'יניה טק כנס לקוחות אמבר תרגום: רן סלומון, אמבר עריכה: גל פלג-אריאל קישור לתרגום המלא מה הם השיקולים לרכישת מינקת? לפני שנתחיל, חשוב לציין את
6 דק' קריאה
רפת בראשית בבית העמק היא שותפות בין בית העמק, אושה וראש הנקרה. לרפת מכון חליבה חדשני רוטרי, מכון קרוסלה עם 72 עמדות, מה שהופך אותו כרגע למכון החליבה הגדול ביותר בארץ נכון להיום. כל
6 דק' קריאה
לפני מספר חודשים הייתי אמורה להעביר הרצאה בנושא "רווחת היונק" בקורס מנהלי רפתות, שהתקיים במדור ללימודי חוץ בפקולטה לחקלאות. לצערי, בסופו של דבר ההרצאה לא יצאה לפועל ולכן החלטתי לשבת ולכתוב עבור המשתתפים בקורס
7 דק' קריאה
כתבו: דר' יהונתן ברקוביץ ודר' דן גלסר וטרמרקט – ר.ו.מ (רפואה וטרינרית מתקדמת) ברפת החלב הישראלית, ייצור החלב הלך ועלה בעשורים האחרונים. זאת הודות להתקדמות גנטית, ניטור מתקדם, ניהול ספר עדר והתקדמות ממשקית. עם זאת,
6 דק' קריאה
לקראת חג הפסח והמעבר למנות כשרות דיברנו עם מיטב התזונאים בארץ בנוגע למזונות, המלצות וכללי אצבע בתכנון מנות לפסח. תודה מיוחדת לדר' גבי עדין, גמלאי משרד החקלאות; סטיבן רוזן, גמלאי משרד החקלאות, הרמן-פרוג'קט;  יואב
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן