בובות מצילות חיים 

ממבט ראשון הן נראות לנו סתמיות – אבל מתברר שבובות רכות ונעימות בגודל אגרוף, הן כלי טיפולי חשוב להרגעת ילדים, נוער ואף לוחמים במצבי לחץ * נעמה ברסון יוחננוב החלה בסריגת בובות הרגעה אחרי ה-7 באוקטובר ומאז הפך המיזם לפרויקט ארצי, המסייע לילדים מהעוטף, לנפגעי מסיבת נובה ולכל מי שנמצא בלחץ להירגע 

לו מישהו היה אומר לנעמה ברסון יוחננוב בהיותה ילדה, כשלמדה לסרוג, שיום יבוא והסריגה המלווה אותה מילדותה, תהיה מנוף של יוזמה ותקווה ברמה הארצית, בעבור ילדים וילדות, חיילים ובוגרים, ספק אם הייתה מאמינה. 

נעמה בחרה לבנות את ביתה במושב יכיני שבעמק חפר. היא נשואה לדורון, שבחר אף הוא לעסוק במקצוע שיש בו מן השליחות, הוא הומאופת במקצועו והם הורים לאלה בת ה-12. הבחירות של נעמה ודורון מעידות על כך שהן זוג יוצא דופן. הם בחרו לגדל את אלה בחינוך ביתי בשנות חייה הראשונות, מה שאומר צמידות מלאה והשקעה של מאה אחוז בגידול הילדה ללא שותפים (מעון, גן וכו').  

בשנים האחרונות נעמה מתפרנסת מהוראה פרטית והפכה את תחביב הסריגה למקצוע, פתחה חוגים לסריגה ומלמדת  ילדים, נערות ונערים וכמובן בוגרים. בובות ההרגעה נולדו ממש בימים הראשונים  אחרי ה-7.10. סיפור לידתן וצמיחתן של בובות ההרגעה משקפות ומספרות על יוזמה, יצירתיות, כוונה, חשיבה, פעולה וכמובן התכונה הנשית המובהקת – שיתוף פעולה, כשהאגו נעלם והמטרה היא החשובה.  

כך החל סיפור בובות ההרגעה 

נעמה: "ב-7.10 דורון אלה ואני היינו בחופשה בעין גדי. למחרת, ב-8.10 החלו להגיע האוטובוסים עם האנשים שפונו מבארי לעין גדי, המפגש הראשון שלנו עימם היה בחדר האוכל. הם הגיעו עם כפכפים, כולם היו עם בגדי בית. ביום הראשון, הילדים לא נכנסו לחדר האוכל, ישבו בחוץ על המדרגות. התבוננתי בהם, הם ישבו, בהו, לא זזו, התחושה הייתה שהם נמצאים בריק גדול.  

"הלכתי עם בתי למרפאה, הייתה לה שעורה בעין. במרפאה הטלוויזיה הייתה פתוחה ושם שמעתי שיחות שלהם, של האנשים שיצאו מבארי. שם מול הטלוויזיה שמעתי אותם משוחחים. הם דיברו על איך זה קרה להם? מישהי שאלה איפה אמא? ענו לה אמא בעזה. פגשתי אנשים שהיו בהלם טוטאלי, היו הלומים. אנשים הסתגרו בחדרים שלהם. זה היה הזוי. מצד אחד אנשים כמונו שבאו לנופש ומצד שני קבוצה גדולה של אנשים שעברו גיהינום והגיעו לאחר טבח שנעשה בביתם. 

"ביום השלישי לשהותנו בעין גדי בחדר האוכל הייתה קבוצת נשים גדולה מבארי שנעמדו במעגל. הן חיבקו אחת את השנייה, הן בכו, תמכו ונתמכו ולצידם תיירים ונופשים. פער כל כך גדול. החלטנו להישאר שם על מנת לעזור. דורון הוא הומאופת. השיחות ששמעתי שם, הכאב, העצב, השכול והזוועה  הובילו אותי להבנה שאנו הולכים לתקופה מאד כואבת וקשה. התמונה בארץ לא הייתה ברורה. 

"לאחר מספר ימים חזרנו הבייתה. הנסיעה הביתה הייתה קשה. הכביש היה ריק ומעלינו שרקו טילים.  הכביש היה ריק ממכוניות, רק מובילי טנקים וכוחות צבא היו על הכביש. החזרה הביתה, הסיטואציה בה היינו – הובילו אותי לידיעה שעליי לעשות משהו. התכנסתי בתוכי והתשובה הגיעה, זה קשור לסריגה, תחום כה קרוב לליבי ולהווייתי.  

"הרעיון שעלה בי הוא סריגת בובות הרגעה. קיוויתי שבובה קטנה ורכה תוכל להביא מזור. לא ידעתי ושיערתי מה יצמח מרעיון זה. הרעיון היה לסרוג בובה בגודל כף יד שתהא רכה ונעימה. ידעתי שבובה שכזו  תביא לתחושה של רכות ונעימות, ובכך יש סוג של ריפוי. חשוב שלבובה זו יהיו פנים על מנת ליצור אינטראקציה אנושית רגשית, שאפשר יהיה לדבר עם הבובה ולהאניש אותה.  

"פניתי לקבוצת  ווטסאפ של סורגות, שהיעוד הקודם שלה היה סריגת תיק. שלחתי שני פוסטים. הראשון היה: 'מי רוצה להצטרף?' במיידי הצטרפו 300 נשים. רוב הנשים היו בגילאי ארבעים עד שישים, היו הרבה צעירות ואף ילדים.  

"שלחתי הוראות סריגה מאד ברורות. החלטתי שבקבוצה זו יהיו מספר כללים שעליהם מקפידים. הכללים הם אלו: 'לא מפרסמים תמונה של בובה שלא נסרגת בקבוצה. יש לנו מכנה משותף שהוא סריגה למען התרומה. נצמדים לחזון  דהיינו סריגת בובת הרגעה. אין מקום להמצאות חדשות. זו אינה קבוצת סריגה טיפוסית – זו קבוצת סריגה ממוקדת מטרה. אין מקום לווריאציות אלא הצמדות לרעיון. הקבוצה אינה מפורסמת בשום מקום. החזון הוא המוביל. הייתי חייבת לתת הנחיות מדויקות. הדרישה היא שהסריגה של הבובה תהיה חצי שעה ולא יותר. נכנסתי לעבודה בלתי פוסקת. קבוצת הסריגה הזו הפכה את הרעיון למימוש ברמה של קנה מידה ארצי.. הגענו לבתי המלון בהם היו משפחות וקהילות של אנשים שפונו. חילקנו כשי את הבובות שסרגנו.  

"כעבור כחודש הבנתי שבובת ההרגעה היא אלמנט טיפולי. בניתי מספר מודלים של בובות. כולן בגודל כף יד, כולן רכות ומאד נעימות ולכולן פנים. בשל הכמות העצומה, הן של כמות הסורגות ובוודאי כמות הבובות, יצרנו חלוקת תפקידים באופן ספונטני. אוסנת, בחורה מרמת ישי, מתרגמת וכותבת את ההנחיות. מיכל מהדר עם, לקחה על עצמה ליצור קשר עם עובדים סוציאליים ואנשי חוסן.  

"מאז שפתחתי את הקבוצה יש קשר יומיומי. לאחר כחודש התחלנו לקבל משובים מאד חיוביים. המשובים היו כאלו שהבנתי שיש כאן אלמנטים מאד טיפוליים. החלטתי למקד את סריגת הבובות ונתינתם רק בעבור תהליך טיפולי. לאחר כשלושה חודשים סרגנו מעל 3,000 בובות. מה שאומר אופרציה שלמה: איסוף הבובות, שמירה על העקרונות, איסוף חומרי סריגה ובסיום חלוקה באזורים שונים ממש בכל הארץ. הכול עלינו.  

אלמנט הקרקוע 

"ככל שסרגנו וחילקנו את הבובות שלנו, נוכחנו שבובות ההרגעה הן בעלות יתרונות וסגולות ברמה הטיפולית. הבובות הגיעו לפסיכולוגים ואנשי טיפול. בשביל פסיכולוגים זהו אלמנט חדש. פסיכולוגית שטיפלה באנשים שהיו במסיבת הנובה, סיפרה שהיא משתמשת בבובה כאלמנט של קרקוע. אמרה שחלק מהבעיה של המתמודדים היא ההצפה הרגשית אותה הם חווים. ברגע שמתקיימת הצפה רגשית, המתמודד לוקח את הבובה ביד, ובכך נוצר קרקוע עם אמירות המגבות ומחזקות את הקרקוע. האמירות הן: 'אני בסביבה מוגנת', 'האירוע עבר ונגמר', 'יש אנשים סביבי שיכולים לעזור לי', 'אני בסביבה מוגנת', ועוד אמירות היוצרות הורדת מתח ותחושות חיוביות. מסתבר שבכולנו קיים הילד הקטן  הזקוק לאובייקט שישאיר אותנו בכאן ועכשיו ותחושת מוגנות וביטחון בסיסי. אנשי הטיפול, לקחו אלמנטים טיפוליים מהעולם הילדי והשתמשו באלמנטים אלו לכלל האוכלוסייה.  

"חודש לאחר פרוץ המלחמה,  פנינו  דרך קבוצות ווטסאפ לקבוצות מטפלים. ההיענות גדולה והמשובים מפתיעים לגביי הכוח הטיפולי הטמון בבובות ההרגעה. אחד החוקים שהצבנו הוא שאנו נותנים את הבובות רק לאנשים שמתלהבים ואוהבים את הבובות, האפקט שנוצר הוא שהדרישה לבובות ההרגעה גדלה כל הזמן. עד פסח גדלנו כך שסרגנו אלפי בובות. המיזם צמח לרמה כזו שהיה צורך במימון ולוגיסטיקה גדולה. בתקופה זו החברה לפיתוח כלכלי של בקעת הירדן לקחה אותנו תחת חסותם, פתחו דף על מנת שאנשים יתרמו. המיזם נמצא בצמיחה מתמדת ויש צורך אמיתי בתרומות."  

עזרה לנפגעי הנובה 

אנשי מסיבת הנובה והאנשים הצעירים שהיו בה חוו כולם טראומה קשה ביותר. רק מספר ימים מפרוץ המלחמה החלו להבין את גודל המשברים שחוו האנשים שהיו במסיבה. היה ברור שהזמן הוא קריטי בטיפול. בקפריסין, ב"היער הסודי", אנשי טיפול הקימו מעין מחנה טיפולי. נעמה ודורון הגיעו לשם. דורון טיפל ועזר לאנשים באמצעות ההומאופתיה ונעמה בדרכה, כשהבובות ניתנות לכל מי שהיה זקוק להן.  

בשיחה בינינו מעלה נעמה המון שאלות: "ככל שאני בפרויקט זה אני נוכחת שאין גוף מטעם המדינה שמטפל בנפגעי ה-7.10. יש גוף הנקרא 'חוסן'. לא ברור מהו הגוף הזה, מי מממן אותו? מי מנהל אותו? לא הצלחתי לקבל אינפורמציה ברורה. התחושה היא שיש בלגן. 

"הבובות שסרגנו וממשיכות בעשייתנו, מגיעות לכל מקום. במתחם טיפולים של אנשים היו ונפגעו במסיבת הנובה ביער הסודי בקפריסין יזמו שתי פסיכולוגיות לתת את הבובות לנפגעים. הן שמו שרשרת לכל בובה עם מילה שתצייד את האנשים כצידה לדרך, בכוחות פנימיים שיחזקו. מילה שתזכיר להם למה להמשיך בטוב בחייהם. לאחר זמן, קיבלנו הרבה תמונות של הצעירים עם הבובות." 

וכן, גם ללוחמים 

מיזם בובות ההרגעה שהחל ממש עם תחילת המלחמה מקבל תפניות רבות: "בחורה צעירה בשם שיינה נתקלה בבובות ההרגעה בפייסבוק. שיינה פנתה אליי וסיפרה שחברתה הטובה נפטרה מסרטן בארצות הברית. שיינה סיפרה שיש לה מיזם של סריגת בובות לזכר חברתה. הצעתי לה שנסרוג גם אנו בובות למיזם זה לזכרה של הינדי גינסברג. סרגנו ומסרנו לה 30 בובות, לאחר מכן המשכנו לסרוג ושלחנו לה מאות בובות לזכרה.  

"אונקולוגית ילדים מבית חולים העמק פנתה אלינו וביקשה בובות הרגעה לילדים חוליי סרטן. בתי חולים נוספים, רמב"ם ותל השומר, קיבלו בעבור ילדים חולים בובות הרגעה. אנו  נצמדות לרעיון הבסיסי – בובות שהן בגודל אגרוף, רכות ונעימות, הייחוד הזה יוצר אותן כלי טיפולי. בובות טיפוליות. זהו מיזם שצמח והפך למיזם ברמה הארצית, ומסתעף ומצמיח ענפים חדשים. יועצות של בתי ספר הכניסו את הבובות האלו לחדריהן. ילדים נעזרים בבובות ההרגעה בהתמודדות עם חרדות ופחדים."  

בובות ההרגעה הינו מיזם נשי מובהק. נשים באופיין ומהותן מקיימות שיתופי פעולה. התכונות  המובילות הן גמישות, אלתור, אחווה ובעיקר רוח גבית. כולן מגבות אחת את השנייה. האווירה הנוכחת כל הזמן היא לבבית ומפרגנת, קבוצה שהפכה גם לקבוצת תמיכה מעוררת התפעלות.  

בובות ההרגעה אינן שייכות לשום מגדר, יש להן קו מנחה אחד – רכות ונינוחות. ההתחלה הייתה בהתגייסות עצומה שממשיכה במלוא העוצמה. יש עלויות גבוהות למיזם ויש נשים שעם הזמן העלויות גדולות עליהן. זה המקום לשים זרקור על הצורך בתרומה בעבור המשך הפצת בובות ההרגעה. נוצרה לאחרונה בעיית חומרי גלם, בעיקר בשל סגירת השוק התורכי. בובות ההרגעה, מסתבר, רצויות ומיטיבות בכל מקום. אני אישית הבאתי מנעמה בובה שנתתי לנכד הקטן שלי, אביו נמצא הרבה זמן במילואים. הוא שמח כל כך, הלך עימה לישון ואחז בה עד שנרדם. לא צריך להיות פגוע או תחת כותרת שכזו כדי לקבל ולשאוב רוגע ושקט בעיקר בימים אלו ואף בימים אחרים.  

נעמה: "ישנן נשים סורגות שמוסרות בובות הרגעה לגברים לוחמים. מד"א נתניה נותנים בובה לאנשים שנכנסים לאמבולנסים שלהם. מרגע שאנשים אלו לוקחים את הבובה – המדדים יורדים, מה שמעיד שהלחץ הנפשי משפיע על המצב הבריאותי. הבובות מחברות בין אנשים, מפיגות מתח. גם בחדרי ניתוח בחדרי טיפולים הבובות מתמקמות ומיטיבות."  

תרפיה, רוגע ויצירה 

נעמה ברסון יוחננוב נמצאת היום, בשנות הארבעים המאוחרות. נעמה הילדה הייתה שונה בהרבה מובנים מבנות  גילה: "הסריגה," היא אומרת, "היא עשייה ופעולה שיש בה תרפיה, רוגע, שקט ויצירה. מבלי להעליב אף אחד, במשך הרבה שנים נשים בשנות הששים שבעים ואילך סרגו כחלק מעשייתן. נשים סרגו מהמון סיבות, בעיקר כי התרבות  הייתה מאד שונה. החינוך היה לעבודת כפיים ולמלאכת כפיים." 

נעמה ברסון יוחננוב מעידה ומספרת על הילדה שהיתה. נעמה: "סבתא שלי לימדה אותי לסרוג. קראנו לסבתא 'בבי' והיא סרגה במשך כל ימי חייה. סבתא יצרה את קבוצת הנשים הסורגת בנתניה, קראו לקבוצה זו 'קבוצת לילך'. אני למדתי לסרוג בעיקר במסרגה אחת. הסריגה הפכה עבורי מקור לרוגע ומרגוע. באופי שלי אני אוהבת לסרוג ולסיים מהר.  

"הייתי ילדה רקדנית, זו הייתה המהות שלי. הייתי מכוונת מטרה – הריקוד היה המהות שלי. בהיותי בת 12 עברתי ניתוח בגב ליישור העקמת. הייתי מאושפזת במשך שנה, חלום הריקוד נגוז, חזרתי הביתה כשפרצה מלחמת המפרץ. היו אזעקות, בהלה, חוסר ידיעה, אז נוצרה בי התפנית.  

"חזרתי מאשפוז ארוך והמצב החדש אליו חזרתי הוביל אותי לקחת אחריות, לתפקד, במידה רבה להיות המבוגר האחראי. עברתי אז מהפך פנימי עם הבנה שכל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל עם ספור פנימי של כאב, אכזבות, פחדים, פגיעות שהולכות עימנו. שמה שרואים מלמעלה אינו מה שרואים כשמכירים ונוכחים יותר לעומק."  

בביתם של נעמה ודורון ביכיני מונחות בכמה פינות עבודות הסריגה של נעמה. התחושה המלווה היא פשטות ויופי. יש משפט האומר: "לא הכל טוב – אבל הכול לטובה". נחישות הילדה שרקדה בילדותה, האשפוז , השחרור בימי מלחמה, הסריגה וכל שעברה – הובילו לסריגה של בובות ההרגעה שהן תומכות בחיים.  בובות ההרגעה מאירות את החיים וכמו נשים רבות שחברו למיזם מולידות חיים. חשוב לתמוך במיזם החשוב הזה שיצמח ויגדל. כנסו לדף הפייסבוק הנקרא "סורגות הרגעה" מבטיחה לכם, חיוך גדול יעלה על פניכם. אנו נמצאים בימים כאלו שכשעולה חיוך על פנינו ומופנה לליבנו – יש בכך רווח עצום.