בדיוק לפני שנה הצטרף "צמח אבוקדו" כשותף בחברת "גליל אקספורט", בין חברות היצוא החקלאי המצליחות בישראל. אבי אייזנברג, מנכ"ל "צמח אבוקדו": "המהלך הזה מאפשר לנו נגישות לשוק והבנת השוק העולמי, מעבר לזה שאנחנו חברים בקבלת ההחלטות בהתפתחות העתידית"
ב"צמח" ממשיכים לצמוח
בהתחלה זה היה קואופרטיב די צנוע שייצג את משקי עמק הירדן, אבל ברבות השנים ובמלוא המרץ בעשור האחרון – בעיקר בזכות שורה של השקעות חכמות וניהול מבריק – הפך 'צמח מפעלים' לאחד מהתאגידים החקלאיים החזקים בישראל. שוחחתי עם אילן קדם, מזכיר תשלובת 'צמח מפעלים' על התאגיד ועם אבי אייזנברג, מנכ"ל תאגיד 'צמח אבוקדו' על התאגיד המצליח של התשלובת.
אילן קדם הוא איש קיבוץ מעגן ומזכיר תאגיד 'צמח מפעלים' ואחד מהעובדים הוותיקים בתאגיד ואפשר להגיד שהוא גם מעין היסטוריון של תשלובת 'צמח מפעלים' ו'משקי עמק הירדן'.
אילן, אתה יכול לתת לי קצת רקע כללי על תאגיד 'צמח מפעלים'?
"בהחלט. 'צמח מפעלים' הוא תאגיד משותף של קבוצי עמק הירדן ודרום רמת הגולן. הוא הוקם בשנת 1959 כקואופרטיב ובזמנו זה היו שותפים בו רק קבוצי עמק הירדן."
"אחרי מלחמת ששת הימים הצטרפו גם קבוצי דרום רמת הגולן. בעלי 'צמח מפעלים' הם 27 קיבוצים ולמעשה הפיזור הרבה יותר גדול. למשל, יש את קיבוץ גשר ממוקם בעמק המעיינות. כמו כן, יש לנו את רביד, בית רמון ולביא, מהגליל התחתון, את קיבוץ עמיעד שהוא בגליל העליון, אבל בגדול עיקר השותפים הם קיבוצים של עמק הירדן ורמת הגולן."
"מטרת התאגיד הייתה לארגן את כל התוצרת החקלאית של האזור הזה, לארוז ולשווק אותה מצד אחד ומצד שני לייצר מוצרים שנחוצים למשק החקלאי ולשם כך הוקם מפעל 'צמח תערובות' שמטרתו לרכוש חומרי גלם ולהפוך אותם למזון איכותי לבעלי חיים לרפתות, ללולים ולדירים ובריכות דגים ."
"צריך לדעת ש'צמח מפעלים' היא תשלובת של כמה מפעלים. בהתחלה הכל היה מפעל אחד אבל במהלך השנים פיצלו אותו ליחידות נפרדות. למעשה התאגיד החל כקואופרטיב. למרות שחלק מההתארגנויות שהזכרתי, למשל 'צמח מפעלים' היא חברה בע"מ אבל היא פועלת כקואופרטיב, כלומר יש לה מספר סוגי מניות, אבל אחד המאפיינים החזקים של 'צמח מפעלים' הוא שלמעשה כל אחד מהשותפים, ולא משנה מה מספר המניות ברשותו, יש לו קול אחד באסיפה."
"זה אחד המאפיינים של קואופרטיב, שלא חשוב כמה אתה תורם – לכל קבוץ קול אחד כמו כולם. באמת אחד המטרות של הקואופרטיבים זה לשווק ולהביא למשקים לא רווחים לבעלי המניות אלא יותר להביא רווחים לפרי או לתוצרת, כשמדובר ב'צמח בננות' או 'צמח אבוקדו' והמטרה ב'צמח תערובות' זה להביא מזונות לבעלי החיים במחיר אטרקטיבי ובאיכות גבוהה."
טוב העיקרון הוא פשוט: במקום להקים המון בתי אריזה קטנים מקימים אחד גדול וכך הלאה
אילן: "נכון מאוד – יתרון הגודל! דבר שני, כשהקיבוצים הוקמו באמת לכל קיבוץ היה את האסם שלו. החבר היה מביא את התערובת, עושה שם מבצע פעולות עיבוד בסיסיות ונותן לפרות ולתרנגולות לאכול. במשך הזמן הבינו שעל מנת לייצר מזון איכותי לבע"ח צריך באמת לממש יתרון לגודל כי צריך להקים מפעל הרבה יותר גדול ולהביא מכשור מתקדם יותר, חומרי גלם טובים יותר ברכש מרוכז ולייצר הכל באיכות וברמה."
"אגב, היום הכל ממוחשב. ראו שלקיבוץ הבודד להקים דבר כזה זה לא משתלם ולא כלכלי ולכן התארגנו. הדבר זהה גם בנושא האריזה, גם כאן לא שווה לכל קיבוץ להקים את בית האריזה שלו, למרות שהמושבניקים הראו שיש לפעמים היתכנות כלכלית לבתי אריזה גם ליחידות קטנות יותר עם היתרונות שלהם, אבל אנחנו הקיבוצניקים הלכו בדרך הזאת של הקמת תשלובת של תאגידים אזוריים וזה בתמצית הרקע של 'צמח מפעלים'."
"לצד 'צמח מפעלים' הוקם גם ארגון קניות אזורי ומוסד כספי – משקי עמק הירדן. משקי עמק הירדן הינה אגודה שיתופית חקלאית. בהיסטוריה הרחוקה עסק ארגון משקי עמק הירדן ברכש של תשומות, גם למשק היצרני אבל גם למשק הצרכני. לדוגמא, הוא היה רוכש את מוצרים הן לצריכה ביתית דוגמת מוצרי בשר וכו' והן חומרי גלם לתעשייה."
"הארגון שימש גם כמעין סוג של בנק כי הוא גם היה מסלקה של כספים. בעצם הוא זה שדאג לגבות מהלקוחות את כל התמורות בגין התוצרת החקלאית, כמו 'תנובה' והסופרים הגדולים ומאידך הוא היה גם משלם עבור הקיבוצים בגין התשומות. זה היה מעין מסלקה גם של תקבולים וגם של תשלומים והוא הגיע לרמה שהיה מסוגל לתת אשראי להון חוזר של הקיבוצים, כך שקיבוצים יכלו אם היו להם פערים בין הקניות לבין הרכש לקבלת התשומות, היה גוף שהיה יכול לתת להם את האשראי, לפחות להון החוזר."
זה היה רק בעידן השיתופי או גם אחרי ההפרטה?
"גם אחרי ההפרטה. נכון שהעידן הפוסט שיתופי וההפרטה גרם קצת לתזוזות, גרם להסתכלות שונה ולתפישה שונה גם של התאגידים המשותפים. אין ספק שמאותו הרגע שמשקים הופרטו ובכלל אחרי משבר הקיבוצים של שנות ה-80' התחילו לבחון את הפעילות המשותפת בעין בוחנת יותר, בזכוכית מגדלת."
"קמו גם מתחרים לחלק מההתארגנויות האזוריות, שבאו לחברים והציעו להם: 'בואו תארזו אצלנו', 'בואו תשווקו דרכנו' וכיוצא בזה. הסולידריות בהתארגנויות הללו קצת נסדקה והם נאלצו להוכיח את עצמם ולשכנע ביתרון של ההתארגנות המשותפת. מה שפעם היה 'מדורת השבט' כבר פחות דבר מובן מאליו. היום, תהליכי השינוי שעברו הקיבוצים בהחלט הביאו גם לשינויים ותזוזות בהתייחסות לתאגידים והיום זה קצת השתנה."
"צמח מפעלים" הפך לאחד מהתאגידים החקלאיים הכי חזקים בארץ. איך זה קרה?
אבי אייזנברג, מנכ"ל "צמח אבוקדו": "אני חושב שזה קרה בראש וראשונה בגין השקעות משמעותיות שבוצעו בתאגידים שמרכיבים את 'צמח מפעלים'. למשל, ב'צמח אבוקדו' בה אני משמש כמנכ"ל הושקעו מעל עשרה מיליון שקלים בציוד מאוד מתקדם, בעבודה על חדשנות. ב'צמח בננות' בוצעו השקעות נרחבות, עם חדרי הבחלה משוכללים מהמובילים בטוח בארץ, אם לא במזרח התיכון. אם זה בהשקעות גדולות שבוצעו ב'צמח תערובות', גם בחדשנות. בסופו של יום כל התאגידים האלה ביחד מרכיבים את תאגיד 'צמח מפעלים' ואת ההתפתחות שלו."
זה קרה בתהליך רב שנים או בעשור האחרון?
אילן קדם: "תראה, היה ל'צמח מפעלים' מוסך גדול, שבזמנו גם הופרט ליחידות, כי לא היה כל כך רווחי בשלב כלשהו – ובגדול העברנו את המוסך הזה ואת מי שהפעיל אותו לאחד הקיבוצים השכנים – ובמקום המוסך האזורי בנינו את 'מול הכנרת' – מרכז קניות אזורי, בשותפות עם קבוצת פישמן."
"עשינו שם השקעה של למעלה מ-60 מיליון שקל והקמנו מרכז קניות אזורי, כי הגענו למסקנה שהאזור שלנו הוא אזור תיירותי. החלטנו בצורה מיטבית יותר לנהל גם את הנדל"ן שלנו אבל גם בעיקר לייצר תנועה ועיסוקים לאזור בתחום הפנאי והתיירות, שיהיה מה לעשות."
"דבר שני, הקמנו שותפות ב'חברה להובלה' עם קבוצת 'תעבורה' של חברה להובלה, חברה שיש בה למעלה מ-50 מובילים ועשרות נגררים. חברה מאוד גדולה שעוסקת בתחום ההובלה, הלוגיסטיקה, שנכנסה לכל מיני תחומי פעילות. זה דבר נוסף שעשינו."
"מילה אחת לגבי העתיד – מה שרואים קדימה: בשנים האחרונות החלטנו להיכנס למרכז של עולם החדשנות. אנחנו מקימים בשיתוף עם המכללה האזורית, עמק הירדן וקק"ל במתחם של צמח מבנה שיהווה גם מרכז למעבדות מחקר של המכללה האזורית בצמח, אבל גם יהווה מרכז לחדשנות – מעין חממה טכנולוגית שמתמחה בתחומי החקלאות והמיכון החקלאי המתקדם."
"זה משהו שמאוד קרוב לנו ואנחנו מאוד רוצים לפתח אותו. כל זה כמובן לצד פעילות מחקרית שיש לנו ב'צמח מפעלים' כבר שנים רבות, מה שנקרא 'צמח ניסיונות' או 'צמח טכנולוגיות' בשמה הנוכחי, שעוסקת במחקר ופיתוח בתחום החקלאי. זאת אומרת, לצד הפעילות הרגילה של התאגידים אנחנו משקיעים הרבה בתחום של מחקר, פיתוח וחדשנות עם ניסיון לראות גם קדימה."
אז דברים השתנו מאז ההפרטה. היום אתה מקבל אבוקדו רק מקיבוצים אבי?
אבי אייזנברג: "אני מקבל פרי ממגוון של מגדלים, לא רק ממגדלי 'צמח מפעלים'. אני אורז, משווק ומעביר את התמורה גם לגורמים שהם לא רק בעלים של 'צמח אבוקדו'. בנוסף, אנחנו נותנים גם הלוואות להשקעות ונטיעות כדי לעזור למשקים ולגורמים שהם לאו דווקא שותפים ב'צמח אבוקדו'."
תקופת הקורונה השפיע עליכם ב"צמח אבוקדו"?
"פרט לכל המתח הגדול בכל העשייה – כמעט שלא. ב'צמח אבוקדו' יש בתקופת השיא 150 עובדים, אבל בשורה התחתונה מהבחינה הכלכלית לא הייתה פגיעה. מרבית הפרי ב'צמח אבוקדו' מיוצא לאירופה ובגדול לא הייתה בנו פגיעה ובנקודות מסוימות נרשמה אפילו עליה בתמורה."
בשנה שעברה עשיתם מהלך גדול – נכנסתם לשותפות עם "גליל אקספורט". מה נתן לכם המהלך הזה?
"נכנסנו לשותפות עם 'גליל אקספורט' שמורכבת מארבעה בתי אריזה: 'מילופרי' ששייכת למילואות; 'אבוקדו גל' שבבעלות פיתוח הגליל; 'הדרי גליל' – תאגיד של מושבים וקיבוצים בגליל העליון ואנחנו. זאת אומרת קבוצה של ארבעה שותפים שמרכיבים את 'גליל אקספורט', שהיא היום חברה מובילה בתחום הייצוא החקלאי, בדגש על אבוקדו ומנגו.
"המהלך הזה מאפשר לנו נגישות לשוק והבנת השוק, מעבר לזה שאנחנו חברים בקבלת ההחלטות בהתפתחות העתידית של החברות השונות. הידע הזה גם מאפשר לנו שקיפות לקבלת החלטות באשר לצורת ההתפתחות שלנו כ'צמח אבוקדו'."
"צריך לזכור שחברת 'גליל אקספורט' קמה על חורבותיה של חברת 'אגרקסקו' הממשלתית שנסגרה. רבים מהעובדים הגיעו מ'אגרקסקו', אנשי מקצוע מובילים בתחומם שלוקחים היום חלק בפעילות של 'גליל אקספורט', שעוסקת היום ביצוא אבוקדו, מנגו, הדרים, פלפל, רימונים, ליצ'י, כלומר מגוון הפעילויות של החברה מאוד מאוד רחב."
לאחרונה יש פריחה בענף האבוקדו בישראל. חקלאים רבים עברו לגידולי אבוקדו, לא רק בישראל אלא בכל העולם. האם זה מהווה סכנה על יצוא האבוקדו מישראל?
"התשובה היא כן. ככל שמגדלים יותר אבוקדו בעולם קיים סיכון. מצד שני, יותר ויותר מדינות בעולם נחשפות לגידול הזה ששמו אבוקדו והיום שווקים שבעבר לא היו מודעים לקיומו של הפרי, הם הרבה יותר משמעותיים בצריכה של האבוקדו. כך שמצד אחד קיים סיכון בהכרח כאשר יותר מדינות וגם במדינת ישראל נוטעים יותר אבוקדו ומצד שני, כרגע רמת צריכת הפרי הולכת וגדלה. נכון לשלב זה אפשר להגיד שעדיין האבוקדו הוא אחד מהגידולים היותר רווחיים והיותר משמעותיים במדינת ישראל, אם לא המשמעותי ביותר. אבל כן, הסיכון קיים."
אילן קדם: "אחד הסיכונים המשמעותיים לענף הפירות זה מהמדינה, מהממשלה שמעלה כל הזמן את מחיר המים."
אבי אייזנברג: "צריך לזכור שמחיר הפרי בישראל תלוי באופן מאוד משמעותי בהיטלים עליהם מחליטה הממשלה. מדינת ישראל לא יכולה מצד אחד לבוא ולטעון שמחירי הפירות והירקות גבוהים, כאשר אחוז מאוד משמעותי ממרכיבי קביעת המחיר מוטל על כתפיה. למשל מחיר המים או מחיר העבודה. מחיר המים לא תלוי במגדל. המגדל עושה כל מאמץ לגדל כמה שיותר פירות בכמויות מים כמה שיותר קטנות, אבל מחיר המים לא נקבע על ידו כי אם על ידי מדינת ישראל."
"אם המדינה גובה בנקודות מסוימות 1.50 ₪ לקוב עבור גידול האבוקדו ואני צורך 1,000 קוב לדונם בשנה – משמעות הדבר שרק בפתיחת ברז המים העלות לדונם היא 1,500 שקל. זה בכלל עוד לפני שהתחלנו לדבר על עבודה, חומרים, דשנים, מערכות השקיה, טיפול במזיקים ועוד. ולכן, כאשר המדינה מלינה על מחיר הפרי היא צריכה קודם כל לזכור שחלק משמעותי ממחיר הפרי נקבע על ידה."
מה היא דעתך האישית על הרפורמה בחקלאות אותה מובילים שר האוצר ושר החקלאות?
"תראה, אני חושב שצריך בכל עת לבחון כל דבר, רק צריך לעשות את זה באופן מקצועי ולבחון את כל ההיבטים. אחת הבעיות ברפורמה המוצעת, אפילו לפני הקידום והיישום שלה – יצאו במשרד האוצר והחקלאות בסיסמאות מאוד מאוד לוחמניות, הפעילו את כל כובד המשקל על החקלאי, שהוא זה שאשם ביוקר המחיה במדינת ישראל."
"צריך לשנות כיוון ברמת החשיבה, לעצור ולבחון באופן אסטרטגי מה רמת החשיבות של החקלאות במדינת ישראל, לבחון באופן מקצועי את כל נושא הביטחון התזונתי בהתבססות על החקלאות הישראלית. מתוך כל ההיבטים הללו צריך להוציא תוכנית שהחקלאים וממשלת ישראל מעורבים בה ובסופו של יום לייצר איזשהו מודל שמאפשר, על פי התפישה שלי, קידום וחיזוק החקלאות במדינת ישראל."
"אני חושב שכל מה שהזכרתי עתה –לא נעשה! "הגישה הפופוליסטית של הטלת רפש אחד על השני, מי אשם ביוקר המחיה ובנקודת זמן מסוימת מה מחיר האבוקדו, כמה עולה מנגו, כמה עולה בצל בנקודת השיא – הגישה הזאת לא תורמת דבר."
"אנחנו רוצים לחיות במדינה ירוקה, אנחנו רוצים לאכול את הירקות והפירות הגדלים במדינת ישראל וע"י חקלאיה. אנחנו מספרים בכל מדינות העולם כמה החקלאות הישראלית היא חזקה, מקצועית ומתקדמת, אבל ביום שבו אנחנו צריכים לשלם עבור ק"ג עגבניות יש לנו לא מעט טענות.
ולכן, בעידוד המדינה, גורמים שונים מרשים לעצמם לייבא עגבניות מטורקיה או כל פרי וירק אחרים. אין לי שום התנגדות לגישה שבאה ואומרת – בואו נשב ונחשוב יחד איך משפרים, אבל כולנו יודעים שבסופו של יום כדי לייצר מודל טוב יותר למדינת ישראל, לחקלאות והחקלאים ולצרכנים – צריך לעשות זאת בהידברות ולא בדרך שמתבצעת כיום."
לאחר שנה וחצי אנחנו סוף סוף נפגשים לתערוכה חקלאית, "אגרו ישראל – יבול שיא" 2021 במעיין חרוד. איזו תחושה זה נותן לך ולחקלאים?
אבי: "קודם כל – אני ממש מצפה לתערוכה הקרובה במעיין חרוד. כיף גדול לראות שהחקלאות הישראלית – קורונה לא קורונה – ממשיכה בפעילות ומתעצמת. התערוכות האלה מהוות הזדמנות לכל אחד להציג את מרכולתו ולהיפגש עם אנשים שלא ראינו תקופה מאוד ארוכה. ולכן, אני קודם כל מברך על קיום תערוכת 'אגרו ישראל – יבול שיא' 2021 – תערוכה שמתקיימת כבר הרבה מאוד שנים ואני מאחל לה עוד הרבה מאוד שנים קדימה ונשמח להמשיך ולהשתתף בה. אני רוצה לאחל לכל צוות מארגני התערוכה בהצלחה ונתראה בתערוכה."
ב"צמח" ממשיכים לצמוח | צילום: יח"צ
