איל שדה דודו של סיון שנהרג מרקטה, עובד בגד"ש כבר 35 שנה, מספר על העבודה בצל ירי הטילים שבינתיים פסק, אך גם על הענף המשגשג, המושך אליו בני קבוץ צעירים
היציאה מכפר מסריק לכיוון שדות הקיבוץ, דרך השער המזרחי האייקוני, מלווה בתקופה זו ברגשות מעורבים. השדות היפים והשקטים הפרוסים בעמק זבולון עומדים בניגוד מוחלט לטרגדיה שאירעה בהם ב-6 בנובמבר, כאשר בשעות הערב רקטה של חיזבאללה הרגה את סיון שדה בן ה-18 בעת שסיים לבדוק את ההשקייה בשדות הברוקולי וכבר עמד לחזור הביתה.
היינו רואים את הרקטות נופלות מסביבנו
״מתחילת המלחמה היה מפחיד לצאת לשטח, ואחרי הטרגדיה של סיון היינו המומים ופחדנו עוד יותר״, מספר איל שדה, המגדל של גד״ש כפר מסריק, העובד הוותיק ביותר בענף, וגם דודו של סיון, אח של אסף אביו. ״לחלק מהעובדים היה ממש קשה, מי שלא רצה לצאת לעבוד, מי שחשש, נשאר לעבוד במחסן. השאיפה הייתה לעבוד את המינימום, להיות כמה שפחות בשטח, לצאת רק אם חייבים. מכיוון שהשטחים החקלאיים נחשבים שטחים פתוחים היינו רואים במהלך העבודה את הרקטות נופלות מסביבנו, לפעמים במרחק של עשרות מטרים מהרכב. היינו רואים את הבורות ואוספים את הנפלים כל הזמן. הרגשנו כל הזמן שאנחנו משחקים בחיים שלנו, אבל המשכנו. באותו הבוקר ההוא סיון ואני הסתובבנו בברוקולי והכל הרגיש בסדר. ההנחיות היו לצאת מהרכב ולשכב על הקרקע, וזה בדיוק מה שסיון עשה, רק שזה לא עזר לו בפעם הזאת״.
מה אפשר היה לעשות כדי למנוע את הטרגדיה הזאת?
״חקלאי לא יכול לשבת בבית, הוא ישתגע. ביקשנו מפיקוד העורף לא להתייחס לשטחים החקלאיים כשטחים פתוחים. גם הייתה פעם אחת שהודיעו לנו שהיום יהיו המון טילים אז לא לצאת לשטח, חבל שהתקשורת הזאת לא קרתה יותר. אולי היה אפשר לתת לנו הגנה רק כמה שעות ביום, לחלק את ההגנה הזאת בין עוד שטחים חקלאיים מסביב. אמרנו את זה לפיקוד העורף, וגם לשר החקלאות, לראש המועצה ולנשיא המדינה שהגיעו לנחם אותנו בשבעה של סיון, כולם באו אחרי שזה קרה. אבל תשובה מפיקוד העורף לא קיבלנו״.
קטפנו כותנה תחת אש, השדות לא יודעים לחכות
35 שנה עובד איל שדה בגד״ש כפר מסריק, הוא עבר פה את מלחמת לבנון השניה, אז התגייס למילואים, ועובר פה עכשיו את מלחמת לבנון השלישית, כפי שהוא קורא לה. מעולם לא חשב לעזוב את העבודה, גם ברגעים הכי קשים פה. הוא המגדל של הענף, אחראי על פיקוח מזיקים ואחראי על מערכות ההשקיה. יש לו חשיבה לוגית, זיכרון מעולה והוא מנוסה מאוד ויודע להשתמש בניסיון הזה כדי לתכנן את מה שצריך לקרות הלאה. כששואלים אותו אם הענף נפגע בתקופה הזאת הוא מיד אומר שלא, ״וזה בגלל שאנחנו חקלאים טובים״, הוא מדגיש, ״העובדים פה לא עצרו. קטפנו כותנה חודש וחצי תחת אש. קטפנו באוגוסט עגבניות תחת אש. אחרי שסיון נהרג המשכנו לעבוד ולא עצרנו, השדות לא יודעים לחכות. כמו שאומרים אצלנו – עד התלם האחרון״.
גד״ש כפר מסריק שותפים של קיבוץ פרוד. יש לפרוד כ-1800 דונם בכפר מסריק, ויש עוד 4000 דונם בשטחים של פרוד. שם מגדלים בעיקר חיטה ועוד גידולי בעל, גידולים שלא דורשים הרבה מים כי פשוט אין שם מים להשקייה. לכפר מסריק לבדם יש 4300 דונם מתוכם יש שטחים לקיבוץ כישור שכפר מסריק מתפקדים עבורם כקבלנים ועושים עבורם את כל העבודה. לאחרונה, מספר שדה, הביאו חברה חיצונית שתבדוק את הכדאיות של איחוד עם גד״ש של קיבוץ אחר, איחודים שכאלה כבר נפוצים וגם מצליחים מאוד ברוב המקרים.
הקשר בין השדות לחברים הוא קשר עמוק
ארבעה דורות של חקלאים עושים את שלהם והקשר בין השדות לחברים בקיבוץ כפר מסריק הוא קשר עמוק. חג השבועות בקיבוץ הוא בעצם חגיגה של הקשר הסימביוטי של השדות עם האנשים שגרים מסביבם, תצוגת תכלית של הכלים החקלאיים, אבל גם תצוגה רוחנית של האדם בנוף מולדתו.
בגד״ש כפר מסריק יש 10 עובדים, מתוכם 2 שכירים ערבים ותיקים מאוד שהם בני בית בקיבוץ, ו-6 חברי קיבוץ, מנהל הענף הוא חבר קיבוץ, ויש כאן הרבה צעירים יחסית לענפים אחרים. ״יש לזה יתרון אדיר״, אומר שדה, ״חברי הקיבוץ הם עובדים טובים יותר, אכפת להם והם משקיעים, הם יקלטרו יותר טוב, יחרשו יותר טוב ויזרעו יותר טוב כי זה בשבילם, זה שלהם. זה גם מונע מכל מיני קבלנים להיכנס לכאן. זה גם חינוך מגיל צעיר. זו לא עבודה שמתאימה לכל אחד, זו עבודה פיזית, בשמש, יש נחשים, תנים, דבורים, אין הרבה צעירים היום שמחפשים את זה. אבל בכפר מסריק זה שונה, מגיל 16, כשיש להם רישיון לטרקטור, הם מגיעים לפה ולפעמים נשארים שנים, באים לעבוד בחופשות של הצבא, עושים כאן עבודה מועדפת.
מה מגדלים היום בכפר מסריק?
״אנחנו מגדלים כותנה בין 2000 ל-500 דונם בשנה, תלוי מה המחיר השנתי, ככל שהמחיר יותר גבוה נגדל יותר. יש לנו 1000 דונם חיטה, ו-500 דונם חיטה לתחמיץ, ויש גם תירס לתחמיץ, וגידולים כמו בצל, ברוקולי, אבטיח ועגבניות. יש לנו 800 דונם של אבטיח לגרעינים למשל. הגידולים לשוק המקומי זה הימור, כי אי אפשר לדעת מה יהיה הערך הסופי שלהם, זה לפי מחירי השוק, אבל עוד לא קרה שנפלנו. בכל מקרה הרווח משתנה כל הזמן כי מחירי המים עולים, מחירי השתילים עולים, חומרי הדברה, שעת עבודה״.
אנחנו יודעים מה אמור לקרות לפי מזג האוויר והתאריך
מה האתגרים הגדולים בתחום ההדברה והמזיקים?
״הגדודנית הפולשנית מספקת לנו לא מעט תעסוקה מאז 2020. זו גם הסיבה שהפסקנו לגדל תירס מתוק למאכל בשנים האחרונות, זה פשוט נהיה פחות כלכלי עם כל הריסוסים. אנחנו מתמקדים בתירס לתחמיץ שם ריסוס אחד פותר את הבעיה של הגדודנית, פחות או יותר, כי הקלח נטחן גם ככה ולא צריך אותו שלם. אני מאמין שאם נעבור לגידול חד שנתי זה יצמצם את הבעיה של הגדודנית, יש מקומות שבהם מגדלים תירס כל השנה מה שמאפשר לה להתחזק ולשגשג. בשנה שעברה שתלנו מוקדם בתחילת העונה קצת תירס מתוק ולא היתה בעיה בכלל, הכל עניין של מינונים ועונתיות לפי דעתי. בכל מקרה בתחום המזיקים אין הרבה הפתעות, אנחנו ב- 98% יודעים מה אמור לקרות לפי מזג האוויר והתאריך, ויש גם מדריכים אזוריים מטעם משרד החקלאות שמגיעים לכאן ותורמים לנו המון ידע. חשוב מאוד לשמר את המדריכים האזוריים האלה, למרות שלמדינה יש כוונות לצמצם אותם, יש להם תרומה משמעותית״.
איך בגד״ש כפר מסריק מתמודדים עם בעיית משק המים?
״לפני כמעט 20 שנה כבר זיהו פה את הבעיה הזו ולמזלנו הקימו את מאגרי אשר שמספקים לנו מי קולחין. המאגרים מקבלים את המים מטוהרים ממכון שפכים, בדרגות שונות כמובן, ואנחנו משתמשים בהם בשדות וגם במטעי האבוקדו. לכל סוג גידול מתאימים מי קולחין בדרגה שונה. כרגע אנחנו משלמים על המים האלה שקל אחד לקוב, אבל אני מקווה שהמחיר עוד יירד. יש לנו גם באר פרטית שבעבר שימשה למי השתייה של הקיבוץ והיום המים מליחים, אלה בעיקר מי שטפונות שמגיעים מנחל החילזון, אבל המדינה החליטה לגבות מאיתנו כסף על המים האלה שזה פשוט לא הגיוני. אנחנו לא פוגעים בטבע, אנחנו לא לוקחים מים של מישהו אחר, אם לא נשאב את המים האלה הם יזרמו לים, וכמובן שאנחנו שואבים אותם על חשבוננו. אבל המדינה חושבת אחרת״.
במה השתנה הענף מבחינה טכנולוגית בשנים האחרונות?
״אני חושב שהשינוי הגדול הוא מערכות הההשקייה הממוחשבות שלנו. לפני האלקטרוניקה היינו עושים הכל ידני, לא היתה כמעט בקרה והיינו עובדים לפי שעות, לא לפי הצורך של הצמח. היינו משקים שש שעות וסוגרים, וזה היה המינון. מה גם שאם היה פיצוץ באמצע הלילה היינו יודעים על זה רק בבוקר, בזבוז מים נוראי. מאז שהתחברנו למערכת הממוחשבת של מוטורולה אין כמעט בזבוז מים. יש לנו מדי מים שפרוסים בכל ה-7000 דונם שלנו, אנחנו יודעים בדיוק כמה מים להשקות כל חלקה והמערכת יודעת גם לסגור את המים בעצמה כשהשקנו מספיק, או כשיש תקלה. המערכת מתריעה על תקלות ויודעת גם לאבחן אם זה פילטר סתום או נזילה, והכל אוטומטי ונשלט בטלפון הנייד. זה לא רק חסך הרבה כסף ובזבוז מים זה גם הקל מאוד את העבודה, כבר אין צורך לנסוע לשטח לסגור או לפתוח מים, הכל נשלט מרחוק״.
את עמק זבולון והשדות היפים עומד לחצות כביש שש
בשנים הקרובות את עמק זבולון והשדות היפים של כפר מסריק עומד לחצות כביש שש. התוכניות כבר מוכנות ובענף כבר יודעים להגיד בדיוק איזה חלקות יעלמו לטובת הכביש ואיפה יהיו מעברים לכלי רכב חקלאיים. זה מהלך היסטורי שהולך לשנות לחלוטין את פני העמק וכבר בקיץ 2025 מתחילים לעבוד כאן ולהכין מעברים לצינורות ההשקייה. "ברור שאני חושב שזה לא טוב לנו״, אומר שדה, ״היה צריך להעביר את הכביש במקום אחר, אולי ליד תמרה שכבר יש שם כביש ורק להרחיב אותו. אבל אנחנו נתמודד, התמודדנו עם כל כך הרבה דברים ושינויים, אני מאמין שגם עם זה. נתאים את עצמנו למצב, אולי נגדל יותר אבוקדו, אולי נעשה שני גידולים בשנה על השטח, זה בוודאי יפגע ברווחיות שלנו אבל ננסה לעשות יותר גידולים עם סיכון יותר גדול, עם הכנסה יותר גבוהה לדונם״.
איך המדינה יכולה לסייע לחקלאים?
קודם כל שלא יקראו לשטחים החקלאיים שטחים פתוחים במצבים של ירי טילים. החקלאים חייבים הגנה, הגנה על החקלאים היא הגנה על התזונה שלנו. שנית, שמחירי המים ירדו, ושיבטלו את כל ההיטלים הלא ברורים שמייקרים לנו את העבודה. והכי חשוב, שימשיכו עם הפרויקט המדהים של המדריכים החקלאיים, שלא יבטלו את זה, זה מאוד עוזר לנו.
