שאולי – משק קרני
בהלוויה הייתי שקוע בעצב הפרידה מאליהו ולא הייתי פנוי להספיד אותו.
חשוב לי לשתף אתכם בקורטוב משנות עבודתנו המשותפות והממושכות. כשהצטרפתי למשק, אליהו היה עובד ותיק עתיר ניסיון, חרוץ, ערני, ישר.
העבודה, הקשר לאדמה, לעצים, לבארות המים, היה מוחלט וללא פשרות.
משך תקופה ארוכה הוא היה המרכיב הראשי במשק, בעיקר אחרי שעות העבודה.
בקפדנות הוא אסף יום קודם את הענפונים המיועדים להרכבה, ואחר הצהריים בקיץ הרכיב את הזן החדש. חיתוך בסרפט, חיתוך הענפון, הרכבה, קשירה, וכיסוי וליווי במשך חודשים של ההרכבות החדשות, עבודה שדורשת דיוק מיומנות ואהבה.
ב6.30 בבוקר, חורף, קיץ, מלחמה, פיגועים, חולי – אליהו מניע את הטרקטור האדום ויוצא נחוש ליום עבודה. קטיף, השקיה, ריסוסים, הזרמת חומרים, ניהול עובדים, בדרכו הנמרצת והעניינית.
בחורף ובקיץ , טרנסזיסטור קטן בכיס החולצה, מחבר אותו לחדשות, פתוח כל . זה הזמן 9.30ב- שעון שוויצרי, פותח תרמיל מהוהה
לארוחת בוקר ולקינוח כוס תה מהביל ומתוק.
פעמים רבות הייתי יושב איתו, חולק לי מהכריך הטעים, כמובן בצל ופלפל חריף חובה. מדברים על עבודה והצרות של המדינה ועל העבר, תחילת העבודה, הקשיים, הילדות, השרות הצבאי. תמיד אופטימי מאמין ומדייק.
כשראה ברכה בעמלו – פרדס ירוק, מנגו מניב, אבוקדו פורח – התמלא שמחה וגאווה. תמיד צנוע, תמים דרך, חף מרוע.
זכינו – המשק, האנשים שעבדו איתו, הפרדסים, והמטעים, לאדם מופלא שידע להפריד בין טפל לעיקר, אדם גאה שפיו וליבו שווים, ללא מתום, עצמאי, מאמין בדרכו, בעשייה ובאמונה.
היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא – זה אליהו.
בצער ובכאב נפרד ממך,
שאולי
