דוד וישניא ממושב חירות אינו פרופסור וגם לא מהנדס, אבל בעל כישרון מיוחד לפתור בעיות ולהבין כיצד הדברים עובדים. מי שהיה שותף לפיתוח מטוס הלביא, הספיק להמציא מכשיר קטנטן לחימום דם לאינפוזיה וכן, מיני מדגרה לציפורים, שהקפיצה את סיכויי ההצלחה בעשרות אחוזים. נשמע נהדר? תירגעו – זה לא היה קורה בלי אביבה, האישה שאיתו
כשמדברים על גאונים בדרך כלל נהוג לצרף לשמם את התואר פרופסור או דוקטור. בשבוע שעבר פגשתי גאון והוא לא נשא שום תואר של כבוד או לימודים לשמו. זה הוא דוד וישניא, ממציא ותושב מושב חירות, שהספיק להמציא כמה המצאות פורצות דרך, ללא תואר אקדמי כלשהו. במקביל שוחחנו עם אביבה וישניא, רעייתו, או כפי שדוד אומר: "בלעדיה לא יכולתי לעשות כלום, היא משלימה אותי. אני דיסלקטי ומאז וגם היום, היא מסייעת לי בכל." דוד ואביבה הורים לאורית, יעל, עופר וסבים לשבעה נכדים.
אנחנו מגיעים לבית וישניא במושב, ואת פנינו מקבל דוד, איש גבוה וחייכן, צנוע ולא מתנשא, שמייד עורך לנו סיור ומראה לנו את משוש חייו – ההובי שעם השנים גם הפך מקור לפרנסה: גידול ציפורים. דוד מגדל בעיקר ציפורים מאוסטרליה, ביניהם הקקדו המוכר והחביב (יש לו כמה מינים) ועוד תוכים ססגוניים רבים.
אני רק מזכיר את תחביב גידול הציפורים של דוד, כי הוא קשור להמצאה האחרונה והמוצלחת שלו: מיני אינקובטור לביצי ציפורים, שבשנים האחרונות נוחל הצלחה עולמית בזכות אחוזי ההצלחה שלו: 98% מהביצים בו בוקעות, אחוז גבוה בהשוואה לאינקובטורים מתחרים, בהם אחוזי ההצלחה נמוכים בהרבה (40%-60%, תלוי באיזה מין ציפור מדובר).
"כולם באים מכל העולם לראות מה אנחנו עושים. זו פרסומת הכי טובה שיכולה להיות למדינת ישראל. פנו אלינו אנשים מפורטו ריקו, הייתה להם בעיה עם תוכי בסכנת הכחדה ((Amazona vittata, שהוא גם הציפור הלאומית שלהם. כשהם פנו אלי נותרו רק 19 פריטים בטבע. הם לקחו ביצה וקנו ממני את האינקובטור. היום הם כבר הגיעו כבר ל-1,000 פריטים וכבר משחררים אותם בטבע"
קצת רקע
אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. תחילה קבלו קצת רקע: דוד (73) נולד במחנה עקורים וצלר בגרמניה. אביבה (71) נולדה בארץ ושניהם דור שני לניצולי שואה. אביבה נולדה בנחשולים, לשם עבר אביה עם גרעין "שרשרת" מגבעת חיים ובגיל שנה וחצי עברו הוריה למכמורת.
במלחמת העולם השנייה ברחו הוריו של דוד לסיביר ושם הוא נולד. אמו נולדה ליד מחנה טרבלינקה ולמזלם, כשהגרמנים באו ושרפו להם את הכפר הם הצליחו לברוח לרוסיה. אמו הכירה את אביו בסיביר, שם סבלו חרפת רעב. לאב, שהיה מבוגר יותר, היה רקע חקלאי וכעבור כמה שנים הצליחו לעזוב את רוסיה והגיעו לגרמניה, שם כאמור נולד דוד. לארץ עלה בגיל שנה וחצי למחנה פחונים ברעננה. אחיו היה מבוגר ממנו ולאחר תלאות רבות שחוו, שרד מצמד תאומים.
דוד: "ברעננה הייתה חברת הצילום לייקה. אבי הצליח לקנות שתי מצלמות, מכר אותן ובכסף הצליח לקנות דירת חדר. היינו 4 נפשות בחדר. אבי עבד כפועל בניין. היינו משפחה עניה בשכונה שכולה של ניצולי שואה. אבי הצליח לבנות לבד דירת שני חדרים והיה לנו משק עזר, שכלל: פרה, לול קטן לצריכה עצמית ואפילו מכרנו קצת. מאוחר יותר לווה אבי כספים מדודו וקנה מגרש בגודל 2.8 דונם ב-2,800 ל"י בשולי רעננה. אט-אט עזרנו לו בבניית הבית.
"אותה תקופה סבלנו מהתקפות פדיונים שבאו לגנוב את הפרות שלנו. דוד שלי גר בבית נטוש סמוך לביתנו והיה מבריח אותם ברובה שהיה בבעלותו. אבי המשיך לעבוד בקידוח כלונסאות בבניין עד גיל 65 ואחר כך המשיך בעבודת חציבה. אמי הייתה עקרת בית וטיפלה בלול ובפרות.
"היינו שלושה אחים והייתי הילד האמצעי. אחי נחשב לגאון בעיני אמי ואני, לדבריה, טוב שאהיה 'בעל מלואכה', כלומר בעל מלאכה. הייתי בינוני למדי, אבל אהבתי לבנות דברים והבנתי מייד איך הם עובדים.
"בגיל 17.7 התגייסתי לצבא ושלחו אותי לבה"ד 4. במגרש המסדרים, התפזרו כולם ונותרנו שניים – אמרו לנו שאנחנו הולכים לחיל האוויר. כנראה בגלל שהייתי בגדנ"ע אוויר, הייתי בונה טיסנים ואף הדרכתי בניית טיסנים בחמישה מועדונים ברעננה.
"התגייסתי לחיל האויר ושלחו אותי תחילה לטכני בחיפה ואחר כך לתל נוף, שם שירתתי כמכונאי מיסטר. זו הייתה תקופת מלחמת ההתשה, המטוסים יצאו וחזרו מגיחות ואני פתרתי המון בעיות טכניות. כיון שכך הציבו אותי גם לצוות תורן. עברתי בחינות שנועדו לקצינים.
"השתחררתי בשנת 1968 ועבדתי שנה וחצי בתעשייה האוירית, אחראי על הגאים של נורד. בדיוק פתחו בי"ס להנדסאים והתחייבתי ללמוד 3 שנים. סיימתי תואר הנדסאי מכונות באורט סינגלובסקי והמשכתי בהוראה. הייתי בן 26. במילואים מצאתי פתרונות להקלת העבודה בטייסות. התחלתי במיסטרים ועשו לי הסבה לסקייהוק."
איך הכרת את אביבה?
"שנינו היינו מורים, הכרנו במסיבה ברמת גן, אך הקשר לא התפתח. כעבור חצי שנה נפגשתי עם שני חברים ורציתי לבנות סירת מירוץ. כיוון שלא היה לי כסף, מצאתי סירה פשוטה וחיפשתי הגה. המליצו לי על מישהו במכמורת ואז ראיתי שוב את אביבה, שבית הוריה היה במכמורת. היא למדה אז בירושלים. המשכנו את הקשר ושלושה חודשים אחר כך עמדנו מתחת לחופה. באפריל הקרוב נהיה נשואים 45 שנה. הוריה של אביבה סייעו לנו, לקחנו הלוואה וקנינו דירה במקום הכי זול בארץ, ברעננה.
"עזבתי את ההוראה ומצאתי עבודה במערכות כור, שהחלו בפיתוח הטלפרינטר. בבחינה מעשית הצלחתי לפתור בעיות שנתקלו בהן. פתרון בעיות טכניות היה לי קל. הקמתי את חברת טכנולוגיות לתעשיות אלקטרו מיכניות באריאל ובנינו ראש הדפסה לטלפרינטרים ולמדפסות מחשבים. בהמשך הצטרפתי לתעשייה האווירית (תע"א) לפרויקט הלביא. עבדתי על יישום מערכות הדלק. היו לי המון הצעות ייעול והייתי עובד מצטיין. עבדתי חמש שנים בתע"א אבל הראש שלי היה כבר בכיוון אחר.
"אביבה ואני קנינו אולם ברעננה. עבדתי בערב בתיקון מדפסות סיכות למחשבים ורציתי להגדיל את העסק. ב-1991 הקמנו את DMP הנדסה. התחלנו בארץ והתפשטנו לחו"ל.
"אביבה סייעה לי בכל נושא שעסקתי בו – היא עבדה בהוראת ספרות ולשון בשעות הבוקר ובערב בעסק. בלעדיה לא יכולתי לעשות כלום, היא משלימה אותי. אני דיסלקטי ומאז ועד היום היא מסייעת לי בכל. הרווחנו יפה מאוד, הכל היה טוב. לפעמים לא היו לנו מים חמים והאטמור לא היה מספיק טוב בשבילי. אז בניתי מתקן לחימום המים שעבד 24 שנים ללא תקלה."
איך הגעת מנושאים כל כך הנדסיים לציפורים?
"הציפורים הם תחביב שהתחלתי בו. הווטרינר של הציפורים שלי היה בשייטת. הוא ביקש שאחשוב על מכשיר לחימום דם לאינפוזיה, שעליו להיות קטן ומתאים לשטח. בניתי מכשיר והראיתי היתכנות ואז הקמנו את חברת Quality Inflow יש לנו על זה שני פטנטים רשומים. החברה גייסה משקיעים ואני בעל מניות בחברה. המכשיר קיבל אישור של ה-FDA ומשמש בין השאר את יחידת החילוץ וההצלה 669, בתי חולים בארץ ובעולם וצבאות בעולם. המכשיר יעיל במצבים של היפותרמיה והוא מחמם את מנת הדם, ממצב קפוא, תוך כ-25 שניות.
"כאמור, באותה תקופה התחלתי עם תחביב הציפורים. אביבה ראתה ציפור יפה על הדשא. צהובה עם כנפיים מסולסלות. היא קראה לי ואני קראתי לחבר שאמר שהציפור נקראת 'כנר פריזאי', הוא ציוות אליו זכר/נקבה ויצר זוג."
אביבה: "תמכתי בהובי שלו. תחומי ההתעניינות שלנו שונים ולכל אחד יש את הפריפריה שלו. לפי גודל הציפורים אתה יכול לדעת באיזה שלב הזוג. כשמתחילים, הן קטנות וככל שהן מתבגרות הן גדלות. באיזשהו שלב חשבנו על להרבות אותן, וזה לא פשוט כי זה לא תמיד מצליח. הציפורים לא היו חיות מחמד והחלטנו לגדל אותן לצורך גידול ורביה. עברנו למושב חירות, כדי לתת להם תנאים טובים יותר."
דוד: "אני נהנה מהעשייה ומהציפורים, אני נקשר אליהם. זה תחביב וככזה תמיד צריך להוסיף כסף. חיפשתי מדגרה וראיתי מדגרה גרמנית שנראתה גדולה ויקרה מאוד ואחרת שהייתה זולה יותר, אבל שתיהן לא נראו לי.
"אז להשיג ציפור היה סיפור אחד ואז נוצר צורך לדאוג שהביצים יצליחו. היו הרבה סיבות לכך שחשבנו שצריך מדגרה. בניתי שלוש מדגרות, כמו במצב טבעי, ממש כמו שעושות הציפורים. אחת היתה אצלי, אחת בקיבוץ יזרעאל ואחת, אצל חבר בכפר סבא. החבר בכפר סבא אמר שהמדגרה שבניתי הוציאה יותר מכל אחד אחר, ואז אמרתי בוא נעבור למדגרות. לא ידעתי מדוע זה מצליח אצלו."
איך אתה מסביר את העובדה שהמדגרה שהמצאת מגיעה לכאלה אחוזי הצלחה גבוהים?
"רוב המדגרות המוכרות פועלות במשך שנים על טמפרטורה קבועה. חשבתי ואמרתי: הרי בטבע אין טמפרטורה קבועה. הציפור קמה לאכול, יש רוחות, יש יום, יש לילה, יש מזג אוויר, לא יכול להיות שיש טמפרטורה קבועה.
"התחלתי לעשות מחקר. לקחתי דאטה לוגר (אוגר נתונים) בגודל מטבע וחיישן טמפרטורה. בניתי ביצה מלאכותית ובתוכה החיישן ונתתי לציפור לדגור עליה. אז הורדתי את הנתונים (טמפרטורות) למחשב. הורדתי נתונים וקיבלתי +2 מעלות, משהו כמו סינוס, אבל בתנודות של כשעה וחצי וזה קורה גם בלילה. במדגרה שלי אני מקבל קרוב ל-95%-100% מהביצים הפוריות. כלומר, עצם העובדה שהעובר מתפתח אומר שהוא צריך חמצן וזו הדרך היחידה שהוא מקבל חמצן. הדרך שהביצה נושמת."
להציל מינים נכחדים
ההמצאה הפשוטה אך גאונית של דוד הפתיעה רבים. איך יתכן שאף אחד לא חשב על זה במשך שנים? דוד כבר רשם את ההמצאה כפטנט באיחוד האירופאי. השמועות על המיני אינקובטור המוצלח שפיתח הרימו כנפיים ובקרב מגדלים רבים בארץ ובעולם החלה התעניינות במכשיר הקטן, שבמבט ראשון נראה כמו מיקרוגל. כאן נכנסה אביבה לפעולה שהביאה להצלחת המכשיר ברחבי העולם.
אביבה: "היינו לוקחים רשימה של מגדלים, מדגרה וכלוב ודופקים על דלתם. הייתי מורה ללשון וספרות ונושא השפות היה לי קל, כך גם עניין יחסי הציבור. אין לי בעיה להתקשר לאנשים ולדבר איתם. בטנריף, שבאיים הקנריים, יש פארק ציפורים שנחשב לגדול בעולם מסוגו. בכל ארבע שנים נערך שם כנס בינלאומי למגדלי תוכים.
"בשנת 2006 היה צריך להתקיים כנס בינלאומי בטנריף. כתבתי לביולוג של הפארק ואמרתי לו שיש לנו מדגרה חדשה שמביאה לתוצאות מדהימות ואנחנו רוצים להציג אותה. הקמנו את העסק ב-1991. דוד התחיל עם המדגרות ב-1994 וב-2004 פרשתי מההוראה בבתי ספר תיכוניים אחרי 35 שנה.
"מרגע שפרשתי לפנסיה התחלנו ביצוא המדגרות. לקחנו את המדגרה, עשינו לה טיפול פנים, יצרנו עיצוב ידידותי למשתמש וקיבלנו תקן אירופאי. התחלנו לחפש סוכנים לשיווק. כאמור, ב-2005, אחרי שקיבלנו את התקן האירופאי, כתבתי לפארק בקשה להשתתפות בכנס ולבקשה צירפנו דף הסבר. מייד קיבלנו תשובה שהם מעוניינים שנגיע."
"אביבה סייעה לי בכל נושא שעסקתי בו – היא עבדה בהוראת ספרות ולשון בשעות הבוקר ובערב עבדה בעסק. בלעדיה לא יכולתי לעשות כלום, היא משלימה אותי. אני דיסלקטי ומאז ועד היום היא מסייעת לי בכל"
דוד: "לקחתי שני אינקובטורים ואמרו לי: 'תשאיר אותם כאן, אנחנו רוצים לבדוק אותם'. אחרי חודש הם התקשרו ואמרו לנו, 'מדהים! זה עובד מצוין ועם תוצאות טובות יותר מאחרות'. היום הם עובדים רק עם הציוד שלי.
"בשל סיכויי ההצלחה הגבוהים, המדגרות שלי גם מסייעות להציל מינים שנמצאים בסכנת הכחדה. התחלנו לשווק את המדגרות שלי למגדלי תוכים ואז פנו אלינו מגן חיות בצפון ארמניה. הם קיבלו שם 4 ביצים של פינגווינים מיוחדים והשתמשו במדגרה אחרת, לא יצא שום דבר. אז הם קיבלו עוד 3 ביצים ופנו אלי לנסות עם המדגרה שלי. היו 3 ביצים פוריות ו-3 בקעו. הם זרקו את המדגרות הישנות והיקרות וקנו את המדגרות שלנו. הם ממשיכים לעבוד עם תוצאות פנטסטיות.
"כולם באים מכל העולם לראות מה אנחנו עושים. זו פרסומת הכי טובה שיכולה להיות למדינת ישראל. פנו אלינו אנשים מפורטו ריקו, הייתה להם בעיה עם תוכי בסכנת הכחדה ((Amazona vittata, שהוא גם הציפור הלאומית של פורטו ריקו. כשהם פנו אלי נותרו רק 19 פריטים בטבע והם החליטו לנסות להרבות אותם. הם לקחו ביצה וקנו ממני את האינקובטור. היום הם כבר הגיעו כבר ל-1,000 פריטים וכבר משחררים אותם בטבע. ביקרנו במקום וקיבלו אותנו כמו מלכים."
אביבה: "אנחנו מסתובבים בעולם ומשתתפים בכנסים של מגדלי תוכים, כדי ללמד הדגרה. בסך הכל מדובר בטכנולוגיה חדשה והמגדלים, אף על פי שהם מגדלים ותיקים, לא תמיד מבינים את התהליך במלואו.
"החברה שלנו נקראת INCA. כל הניסיונות המוצלחים שלנו נעשו על תוכים. לפני כשנתיים, מישהו שמגדל עופות דורסים ביקש שננסה לעזור לענף ואז נכנסנו לתחום העופות הדורסים. הם ניסו וראו כי טוב. מדובר בזני דורסים שמעולם לא היה ניתן היה להדגיר אותם וכיום זה אפשרי ברחבי העולם. אגב, בארץ זה אסור."
דוד: "בנוסף, יש ציפור שנקראת Umbrella bird (ציפור מטרייה) שלא הצליחו להרבות אותה ורק בציוד שלי מצליחים לעשות זאת. גם במדינות ערב משתמשים בציוד שלי. הם קונים את המדגרות דרך סינגפור ויש לנו קשר איתם. כמו כן נפגשנו איתם באיים הקנריים והיה נחמד מאוד. אנחנו מדברים על ציפורים, לא מדברים על פוליטיקה. אה כן, היינו בטקסס אצל מגדל ציפורים גדול, שם פגשנו בחורה בשם קוני שעושה דוקטורט על המדגרות שלי."
בין המצאה להמצאה, משמש דוד וישניא כמנטור של תלמידי מגמת הרובוטיקה בתיכון אביב, ברעננה, שהרכיבו תחת פיקוחו והדרכתו רובוט. הרובוט מרעננה זכה במקום שני בתחרות בינלאומית באירופה. מידי בוקר, כמו שעון, קמים דוד ואביבה ויוצאים למפעל המדגרות שבבעלותם, הממוקם ברעננה. "מעבודה קשה לא מתים," אומר לי דוד בחיוך, שאביו נפטר בשיבה טובה בגיל 103.
