אומרת עידן אישח ארז ממושב בצת, בעלת "עידן הפרי", עסק לייבוש פירות, שלמרות הפינוי, ההתראות מהצבא והחששות החליטה להמשיך ולעבוד במשק * האכזבה וחוסר האמון בממשלה הביאה אותה להגיע ביחד עם בעלה מידי יום מביתם השכור בכפר וורדים לבצת, כדי לשמר את הקיים
בחודשים מרץ עד מאי היו התרעות בגבול הצפון שיש תרחיש של השתלטות על ישובים בגבול הצפון. ככה החלה השיחה והמפגש שלי עם עידן אישח ארז (42), במושב בצת, שבגבול הצפון.
הכביש מבצת לנהריה כמעט ריק. מרחק של קילומטרים ספורים מפריד בין חניתה, ראש הנקרה, בצת לנהריה, לכבישים השוקקים לפקקים. הכביש הריק, השער הצהוב עם כיתת כוננות מספרים על מציאות ביטחונית קשה בעלת איום מרתיע. הפער בלתי נתפס.
עידן הינה יזמת בעלת העסק "עידן הפרי". עידן, יזמת בנשמתה, פתחה את העסק שלה שהחל בהרבה ניסוי ותהיה, לאחר לידת בתה השנייה. עידן עוסקת בייבוש פירות. מה שמייחד את ייבוש הפירות ב"עידן הפרי" היא העובדה שכל התהליך נעשה בלי חומרים משמרים וללא צבעי מאכל.
עידן מייצגת את השילוב הנדיר בין הקבוץ למושב. עד השביעי באוקטובר הרגישה מאד בטוחה בחיים על גבול הצפון. עידן נשואה לנדב והם הורים לשלושה ילדים. עידן, בת קבוץ חניתה, נישאה לנדב בן מושב בצת ובני הזוג החליטו לבנות את ביתם בבצת, אך בשל הקרבה הגדולה לחניתה (7 ק"מ) עידן נותרה קשורה בעבותות לחניתה, שם גדלה, שם בית הוריה, חבריה ושם התחנכו ילדיה עד השביעי באוקטובר.
עידן: "מאז ומעולם אנו חיים על גבול הצפון. תמיד היה בי בטחון שהצבא שומר ומגן עלינו. בשביעי לאוקטובר הסתבר שהייתה זו אשליה. בימים הראשונים היה ברדק גדול והחלטנו שאעזוב עם הילדים. התחנה הראשונה שלנו הייתה אצל משפחת פניני בכפר יהושע, חברים שאירחו אותנו. משם עברנו לתום אבירן ומשפחתה בנהלל, וכעבור מספר ימים התפנינו למעונות מכללת עמק יזרעאל בעפולה, שם שהינו שלושה חודשים. נדב ואביו נשארו בבצת על מנת להמשיך ולעבוד במשקים החקלאיים שלנו.
"בשביעי לאוקטובר פרסמתי שאשמח לארח משפחות מהדרום אצלי, ואחרי כמה שעות – מצאתי עצמי מתפנה עם משפחתי, תחושה של אבסורד גדול. מעולם לא האמנתי שנמצא עצמנו במצב בו אנו נמצאים.
"ב-31 לדצמבר קיבלתי החלטה לחזור הביתה עם הילדים. הילדים היו נצורים בבית, לא יצאו בשל המצב. אז קיבלתי החלטה לשכור בית בכפר ורדים. כפר ורדים רחוק מבצת במרחק של חצי שעה נסיעה. מתחילת השנה הילדים שלי החליפו שלושה בתי ספר. בכל פעם הם היו צריכים להסתגל מחדש, בכלל לא פשוט."
אף אחד אינו נותן את הדעת על הקלות בה אלפי ילדים נעקרו מבתי הספר שלהם, מהמסגרות להן היו שייכים. ילדי משפחת אישח ארז הם: אדר, נער בן 17, שעם המעבר לכפר ורדים חזר ללמוד בבית הספר בו למד בכברי. שחר, בת ה-14, לומדת כרגע בבית העמק. עלמה, הבת הצעירה, לומדת עכשיו בבית הספר נטעים שבבית העמק.
"במבט מקרוב," אומרת עידן, "המעברים האלו הפגישו את הילדים עם מצבים חדשים ואנשים חדשים. במזרע, ילדיי פגשו והכירו מפונים מהדרום. נוצרה אינטראקציה מאד חזקה. עלמה ושחר השתלבו עם חלקים עם חוזקות נהדרות. הייתה לכולנו בחירה, איך וכיצד להתנהל ואיך להרגיש ברצף האירועים."
משפחה של חקלאים
ההתפנות מגבול הצפון פירקה ושינתה את כל המרקמים הקהילתיים בגבול הצפון. אמה ואחותה של עידן, שבשגרה גרות בחניתה והקשר עימן היה יומיומי, גרות כעת בעפולה.
אנחנו יושבות בחצר המשק של משפחת אישח בבצת. בצת הוא מושב שנמצא בימים אלו בצמיחה ובבנייה. זהו מושב שיש בו 55 משקים. נדב הוא הבן הממשיך של סבא וסבתא שלו. הוריו של נדב אף הם בעלים של משק במושב. משפחה של חקלאים.
סבא וסבתא של נדב הגיעו מיוגוסלביה והיו מראשוני ומקימי המושב. בראשית ימיהם במושב גידלו בעליי חיים, היו רפתנים, גידלו פטם והיו בעלי לולים. בהמשך גידלו פרחים לייצוא ומשם עברו לגידול סוגים שונים של פירות. גידלו: פפאיות, אבוקדו, תפוז, גויאבה, פיטאיה ובננות. אזור בצת והגליל המערבי הוא אזור מאד מוצלח לגידול פירות סובטרופיים.
חלומות הילדות שלי היו לעסוק בספורט ובתחום המזון בבגרותי," מספרת עידן. "בילדותי הייתי ספורטאית ברמה גבוהה. הייתי ספורטאית קרקע ומכשירים. השתתפתי בתחרויות, כך עד גיל 15. הייתי מד'סית בצבא וגם היום עוסקת בספורט בכל תחום אפשרי. הספורט הוא חלק ממהותי ומשמעותי מאד בחיי. יחד עם הספורט היה בי רצון לעסוק במזון."
חוסר הגיבוי
אנו יושבות בחצר המשק במושב בצת. שקט פסטורלי. עידן מראה לי היכן הגבול. בימים של פעם, אף אחד לא העלה בדעתו שמתקיימת סכנה אמיתית. מאז השביעי באוקטובר, ברור שזו אשליה. לפתע קול נפץ מטורף מקפיץ אותנו. לא בדיוק ברור מה קרה. מספר רגעים אחר כך, עידן מקבלת בנייד את סיבת הפיצוץ.
למה אתם מסתכנים וממשיכים לעבוד במשק, בעסק ולא עוזבים לחלוטין עד שיירגע?
עידן: "לו החקלאים היו בטוחים שהממשלה תגבה אותם, הם לא היו מסכנים עצמם עכשיו והיו עוזבים. קיבלנו מקדמות שאין כל קשר בין הסכומים עליהם אנו מחויבים בעלויות – לבין סכומי הכסף שקיבלנו. לו הייתי יודעת בלב שלם שהמדינה דואגת לי ומגבה אותי, לא היינו כאן. בשל חוסר הגיבוי, אנו נאלצים להמשיך ולעבוד במשק בכדי להפעיל את העסק שלי.
"בימים אלו אנחנו גרים בכפר ורדים ומידי יום אנחנו מגיעים למשק שלנו בבצת ולעבוד, על אף הסכנה הברורה והיומיומית. עד ה-7 לאוקטובר, לא נשאלה אף שאלה. למה אנחנו כאן כיום? כי תחושת הבטחון התערערה. ישנה התעלמות מוחלטת של ראש הממשלה מהבעיה הביטחונית בה אנו נתונים, הן בצפון והן בדרום. בכך הוא בעצם מקריב את תושבי הגבולות."
"עידן הפרי"
עידן היא בת הזקונים במשפחתה, הבת השלישית. אביה יוסי היה פורץ דרך בדרכו. הוא למד ולימד את כל נושא המחשבים, בשנים שאף אחד מבני דורו לא הבין או הכיר את נושא המחשבים. הוא היה אוטודידקט. היה מצלם והחזיק מעבדת צילום, בה היה מפתח את תמונותיו (לפני העידן הדיגיטלי) בגינת הוריה של ניצן היו למעלה מששים זנים של עצי פרי שונים.
"המוטו של אבא היה שבכל יום מימות השנה יהיו פירות בשלים למאכל בגינתו," מספרת עידן. "בבוסתן של אבא היו עצי פרי שעדיין לא גידלו בארץ. היו פומלית, קיווי, צימוק יפני, שבעה זנים של רימונים, אתרוג תימני גדול ועוד. אבא מאד אהב את פרחי הגרברות, היו בגינתו הרבה זנים של גרברות. אבא שילב את אהבת הצילום שלו וצילם את הפרחים שגידל והעצים שלו.
"הוריי הם אנשים מאד מסורים לי ולאחיותיי. הקשר בינינו מאד קרוב. אבא חלה כשהייתי בת 15 וחצי ונפטר עשרה ימים לפני החתונה שלי – היה בינינו קשר מאד קרוב. אבא ליווה אותי בכל שנות ילדותי ונעוריי לאימוני הספורט שלי. הייתי שופטת באימונים, הוא לקח אותי לכל אימון ותחרות. כשאבא חלה הייתי שותפה מלאה בליווי אותו בטיפולים שקיבל. אמא, אף היא מאד מסורה, הנכדים צמודים אליה מאז שנולדו. שתי אחיותיי גרות אף הן כאן. ניצן אחותי הגדולה הקימה את משפחתה בחניתה וארבל גרה בבצת עם משפחתה. הקשר המשפחתי בינינו מאד קרוב."
לאחר שעידן ילדה את בתה השנייה היא החליטה שהיא רוצה להיות עם בתה ולא לעבוד כשכירה: "בצעירותי למדתי הנדסת מזון בתל חי. עבדתי במעבדות איכות מזון במספר מקומות. כשילדתי את בתי השנייה רציתי להיות אמא במשרה מלאה. נדב גידל במשק שלנו בננות מתשעה סוגים. לקחתי את פירות הבננות ועשיתי ניסיונות ייבוש. לא היה אז מידע באינטרנט כפי שיש היום."
ההיסטוריה המשפחתית עם המורשת של אביה והמורשת המשפחתית אותה הביא נדב הובילו להחלטה לייבש פירות. ההתחלה הייתה בקטן, עם המון ניסויים בייבוש פירות בשמש. בהמשך עידן קנתה מכונת ייבוש קטנה ומשם הדרך להקמת העסק הדרך נסללה.
"הרבה אנשים אמרו לי בתחילת הדרך שאני מבזבזת את הזמן, אבל אני ידעתי שיש כאן פוטנציאל גדול. ידעתי שהפירות שאייבש יכולים להפוך לממתקים. החלטתי ללמוד את הנוסחה ולייצר פירות מיובשים, ללא חומרי מאכל וללא חומרים משמרים, כך שהפירות המיובשים יתנו מענה בריאותי מצויין. אנשים אוהבים לאכול נשנושים. הפירות היבשים אותם אני מייצרת נותנים מענה לנשנושים שאנשים אוהבים.
"התחלתי בשנת 2011 ושנתיים אחר כך העסק הפך לרווחי. לכל אורך התקופה, איציק, אביו של נדב עזר לי. ארבע שנים ראשונות. הוא היה מגיע לעזור לחתוך, ולעבוד בכל מה שאפשר וצריך. ההחלטה להקים את 'עידן הפרי' הייתה מימוש חלום ילדות שלי, לעסוק במזון. התחלנו לייבש פירות שגדלו במשק שלנו ובהמשך קניתי פירות ממגדלים חקלאיים שונים. פירות נשירים, כמו אפרסק, אגס, תפוח, שזיף ונקטרינה גדלים ביישובי הצפון. את האפרסמון אני קונה מחקלאי ברשפון. תאנים מקידרון. תותים גדלים באזור קדימה. מנגו מאלמגור. אני מייבשת היום את כל הפירות שגדלים בארץ. הפירות אותם אני מייבשת הם בעלי אורך חיי מדף של עד שנה.
"עידן הפרי" צמח וגדל והפך לעסק המצריך המון ידיים עובדות. זהו תהליך המצריך עבודה מייד עם קניית הפרי ותשומת לב קפדנית בכל שלב בתהליך. מסתבר שהרבה מהפירות הנקנים לצורך הייבוש הם פירות הנפסלים בשוק בשל גודל לא נדרש או בשל הנראות. בתקופת הקורונה עידן קיבלה החלטה, שכל רבעון היא תייצר מוצר חדש. מהיום שהקימה את העסק – העסק כל הזמן בצמיחה וגדילה ותמיד בהתפתחות ועליה.
"החלטתי להקים את העסק שלי כדי לא להיות משועבדת למקום עבודה ולהיות בבית עם ילדיי, ומצאתי עצמי עובדת סביב השעון," אומרת עידן בחיוך. "בסופו של יום מאד אני שלמה עם הבחירה שלי. יש לי סיפוק עצום – הסיפוק הוא יומיומי. אני עושה ומייצרת מוצרי מזון שלא עשו כאן לפניי. אני מפתחת וממציאה מוצרים חדשים. אני מממשת את החזון הציוני של הסבים והסבתות שלי ושל נדב. החזון של תוצרת ישראלית חקלאית.
"הייצור והיבוש של פירות שונים ללא חומרים משמרים הוא צעד גדול בהיבטים של בריאות ותזונה נכונה וטובה. עסק מזון מצריך מערכת שיווקית, בהתחלה היה קושי בשיווק ומהקושי הזה הגיעה ההחלטה להקים מרכז מבקרים במשק בבצת. נדב הוא "הנדימן" ובכישרונו ויכולותיו בנה את מרכז המבקרים. עד השביעי באוקטובר העסק עבד במלוא העוצמה ומרכז המבקרים היה פעיל.
האכזבה ואובדן האמון
"ההחלטה לגור בכפר ורדים נבעה מההחלטה לחזור ולהפעיל את העסק שלי. תחושת הבטחון בה היינו התערערה. עד השביעי לאוקטובר מעולם לא שאלנו והתעסקנו עם השאלה, למה אנחנו כאן. לצערי, קיבלנו מקדמות מהמדינה שאין קשר בינן לבין ההוצאות שלנו. יש משכורות שעלינו לשלם, יש הוצאות עצומות ובעיקר יש לנו תחושה קשה שהופקרנו מבחינה ביטחונית וכיום גם כלכלית."
חבר טוב ממושב במועצה האזורית מטה אשר הוא זה שסיפר לי על עידן אישח ארז. הוא אמר לי: "את חייבת לראיין ולכתוב על עידן, בחורה יוצאת דופן בעשיות וביוזמות שלה". כך הגעתי לעידן בבצת.
עידן היא אישה צעירה הנמצאת בכל מקום בו אפשר לקדם.
"עם בואי לבצת הייתי בוועד הראשון של בצת," מפרטת עידן את עיסוקיה. "אני פעילה במועצה האזורית. אני חותרת לשינוי בכל מקום בו אני רואה שיש מקום לשינוי ושיפור. אני חברה פעילה בעמותת התיירות במועצה ובוועדה החקלאית של המועצה. יזמנו והקמנו שוקי איכרים. בוועדה החקלאית אני פעילה על מנת שיהיה קיום לחקלאים במועצה. אני פעילה ב'שותפות 2000', עם הערים התאומות של המועצה, יוזמת פעילויות ומקבלת משלחות המגיעות הנה. עבורי אין מספר שעות ביום. יש בי הודיה גדולה על היש."
תקופה שונה עתה, החיים שינו פניהם. במשך השבוע עידן והילדים גרים בכפר ורדים, הבית ששכרו גדול ומרווח אך אין זה ביתם: "יש תחושה שאנחנו מתארחים בבית לא שלנו. הימים ימי חורף קרים, אנו מכונסים בבית ולא נהנים מהחיים בכפר ורדים בשל הנסיבות. בסופי השבוע אנו חוזרים לביתנו בבצת. נדב נמצא כל הזמן במושב וממשיך לעבוד במשק. כל תושביי הצפון התפזרו במקומות שונים בארץ. מרקם החיים שלנו השתנה לחלוטין. הייתה ודאות וכיום אין וודאות – וכל מה שאני עושה הוא מקסימום שאפשר בכל החזיתות, על מנת שהחיים יימשכו בכל מערכות חיינו."
