הנהגות התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי בחרו להתחבר – לא בשל נוחות או אילוץ, אלא מתוך אמונה כי מהלך מסוג זה הוא הכרחי בימים אלה במדינת ישראל. שרה עברון, מזכ"לית הקיבוץ הדתי, על חשיבות בניית "הבית משותף" ומשמעות בניית "קהילת הקהילות" הקיבוצית
*תמונה ראשית: רפסודיה 2026. צילום: אגף חינוך, התנועה הקיבוצית
המיזם שקראנו לו "הבית המשותף" נועד לחבר בין שתי התנועות – התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי. מזה שנה וחצי שאנו עמלים בשמחה וברצינות על המיזם ובוחנים את הנושא מכל הזוויות האפשריות – מה ניתן לעשות ביחד ומה נשאר בזהות מובחנת.
בחרנו יחד, הנהגות שתי התנועות, להתחבר – לא בשל נוחות או אילוץ, אלא בשל אמונתנו כי מהלך מסוג זה הוא הכרחי בימים אלה במדינת ישראל. הרגשנו שאנחנו חייבים ויכולים לעשות את המהלך הזה. לא רק לדבר על בריתות של חיבורים, לא להסתפק במפגשי שיח חשובים, לא לומר לאחרים מה נדרש וראוי, אלא להיות בעשייה משותפת. לעשות את הדבר עצמו.
הרצון והיכולת לפעול יחד תוך החזקת המחלוקות הפנימיות, היא בעיני המפתח לריפוי ולתיקון. אנו בתחילתו המסע, עוד רבה הדרך, ואני מאמינה שנצליח בה.
בין ארגונים, בין קהילות, בין אנשים
בניית הבית המשותף נעשית בשני מישורים עיקריים: בין ארגונים, ובין הקהילות הקיבוציות והאנשים החיים בהן.
חיבור הארגונים הולך ונבנה בתוך שגרת עבודת הפעילים בשתי התנועות. זהו תהליך מורכב, המשתנה מתחום לתחום, מתרחש באיטיות (מלחמה, קיץ, חילופי פעילים) אך בשיטתיות, וכפי שעשינו בשנתיים האחרונות, כל מהלך שמבשיל להחלטה מגיע לאישור המועצות בשתי התנועות.
ברור לי ולכלל השותפים בתהליך שהחיבור הוא מהלך רחב, והוא לא יוכל להתרחש אם הוא יישאר רק ברמה הארגונית של הנהגות התנועות. אנו שואפים להוביל מהלך מקביל של חיבור בין הקהילות וזה מהלך שתלוי הרבה מאד בשטח, ברקמת החיים המשותפת.
ישנם חיבורים שקיימים כבר שנים רבות, מכוחם של שכנות טובה ושל שותפויות אזוריות, חיבורים שנבעו מהכרויות אישיות ומשפחתיות, שהחיבור מגיע דווקא מפעילויות חקלאיות, ויש גם מיזמים של תרבות משותפת.
בימים אלה אנו עמלים על גיבוש תכנית להנעת קהילות נוספות לפעול יחד, להיפגש, לשוחח, לחגוג יחד – כל פעולה שתהיה משמעותית ותהווה עוד נדבך של ריפוי ותיקון.
בני הנוער: לא עומדים מנגד
אני רוצה לתת כאן דוגמא למיזמים שהם שונים באופן שבו הם מתרחשים אך בעיני דומים מאוד ברובד העמוק שלהם.
בחודש האחרון עקבתי בהתרגשות ובהתפעמות אחרי הדיווחים מהרפסודיה, שיא חינוכי וערכי אותו מובילה התנועה הקיבוצית מדי קיץ. בני נוער מקצוות הארץ, יחד בונים, יחד חולמים, יחד מדברים שליחות ומשמעות. הנושא השנה: לא לעמוד מנגד, לדאוג לחברה הישראלית, הוא טוב, מידבק הנותן השראה.
במקביל אחד המבצעים המשמעותיים שקורים כבר מעל 30 שנה בקהילות הקיבוץ הדתי הן קייטנות לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, בהובלת בני ובנות הנוער בקיבוצים.
הקייטנות הן הרבה יותר משבוע של פעילות. מאחוריהן עומדים חודשים ארוכים של תכנון, גיוס כספים, הכנת תוכן, התארגנות וליווי, שנעשים כולם מתוך תחושת אחריות ורצון אמיתי להעניק למשתתפים חוויה איכותית ומשמעותית.
במהלך שבוע שלם מובילים בני הנוער פעילויות מגוונות, מלווים את המשתתפים לאורך כל היום, דואגים לכל פרט – מהלוגיסטיקה ועד ליחס האישי – ויוצרים מרחב של שמחה, שייכות וחברות.
העשייה הזו דורשת הרבה מעבר להתנדבות. היא דורשת סבלנות, רגישות, פתיחות ונכונות לצאת מאזור הנוחות, להכיר מקרוב אנשים עם צרכים מיוחדים וליצור איתם קשר אמיתי.
הקייטנות הללו הן יוזמה שרבים לא זוכרים בדיוק באיזה קיבוץ החלה, אך כולם גאים להיות שותפים בה, היא הפכה לדגל של משמעות עבור הנוער וקיבוצי הקיבוץ הדתי, ובמהלך השנים, אף התרחבה לקהילות רבות נוספות מחוץ לקיבוצים. זהו הטוב המידבק.
קהילת הקהילות שלנו
למדתי מהרב זקס כי קהילה היא הביטוי האנושי של האהבה הא-לוהית. זהו המקום בו אני מוערך פשוט בשל מי שאני, האופן שבו אני חי ומה שאני נותן לאחרים. זהו המקום שבו יודעים את שמי, המקום בו אם לא אגיע מישהו יבחין בכך ואחסר לו, כיוון שהוא מבקש לשמוע את קולי ולוודא את קיומי ושלומי.
זקס ניסח את הברית הקהילתית במונחים דתיים, וכתב כי כשם שהא-לוהים רואה אותנו, שנבראנו בצלמו, כך אנו מצווים לראות את זולתנו.
בתחילת דרכי כמזכ"לית נהגתי לומר כי כל אחד ואחת מאיתנו הוא חבר/ה בקהילה קיבוצית ייחודית ומקומית. כל קיבוץ לעצמו הוא קהילה, כולנו יחד, רשת של "קהילת קהילות" שסך חבריה הוא הרבה יותר מסכום חלקיו.
התנועה היא קהילת הקהילות שלנו, ועלינו לעמול יחד על טיפוחה, לחזקה כלפי פנים, ולקחת את כוחותיה הרבים למען עשייה החוצה, למען הכלל.
כעת, כשאנו בונים יחד את הבית המשותף לתנועות, אני מרגישה כי המונח קהילת הקהילות מתאים עד מאוד לבית המשותף.
אני מקווה שנצליח לבנות יחד יוזמות ופעולות של טוב מידבק שיצמחו מתוך החיבורים והקשרים בין קהילותינו הקיבוציות, וברחבי מדינת ישראל, והעם היהודי כולו.
