מסמך זה נכתב על ידי מדריכי שה״מ העוסקים בגידולים סובטרופיים: נמרוד אבן, נועה זכריה, ישי אייל, אורטל בחשיאן ושי צעידי – מדריכי גידול; נרי רונן, עדי נווה ועודד פרידמן – מדריכי קרקע ומים.
השנים הראשונות לאחר הנטיעה קריטיות להתפתחות עץ בריא וחזק, שיוכל להניב בהמשך. במסמך זה ריכזנו הנחיות כלליות לטיפול במטע האבוקדו ממועד הנטיעה ובמשך שלוש שנותיו הראשונות.
השקיית מטע אבוקדו צעיר
תוכנית השקיה נכונה למטע הצעיר היא הבסיס להצלחתו, שכן המים הם מנוע הצמיחה העיקרי של העץ.
משום שלשתיל הצעיר מערכת שורשים מצומצמת, יש לפעול בשני מישורים:
- אספקת מים זמינים ומיידיים למניעת עקה בבית השורשים הקיים, תוך התחשבות במספר הטפטפות הזמינות לשורשי השתיל.
- יצירת תנאים המעודדים פריצת שורשים אל הקרקע.
יישום נכון של משטר ההשקיה יבטיח מעבר משלב הקליטה לשלב הצימוח המואץ ללא קשיים ותקלות.
לאחר הרוויית הקרקע בסיום הנטיעה, כפי שמפורט במסמך ההכנה לנטיעת אבוקדו, יש להשקות מדי יום עד לפריצת השורשים אל מחוץ לגוש השתיל. קצב התפתחות השורשים תלוי באיכות המים, בקרקע ובעונה. לאחר פריצת השורשים יש לרווח את ההשקיות לפי סוג הקרקע ותנאי מזג האוויר, ובהם גשמים והתאדות.
כמות המים בפועל תיקבע לפי מועד הנטיעה, סוג הקרקע, איכות המים, התפתחות העצים ומזג האוויר. כאשר מי ההשקיה מכילים ריכוז גבוה של מלחים – מעל 250 מ״ג כלוריד לליטר – העלול לגרום להמלחה באזור בית השורשים, נדרשת תוספת של כ־10% מים למנה המומלצת בטבלה, כדי לדחוק את המלחים המצטברים בקרקע. מומלץ להיעזר באמצעים לבקרת ההשקיה במטע, כגון טנסיומטרים ומשאבי קרקע.
הזנת מטע אבוקדו צעיר
ממשק ההזנה במטע הצעיר משלים את ממשק המים. תפקידו להבטיח אספקה סדירה של המינרלים הנדרשים לביסוס העץ כולו, לרבות מערכת השורשים והעלווה.
בעוד שפיגור בצמיחה עקב השקיה לקויה ניכר לעין במהירות, השפעותיהם של מחסור או עודף בהזנה עשויות להיות סמויות מן העין בטווח הקצר. הזנה נכונה ומדויקת מאיצה את התפתחות העץ ומשפרת את כושרו לשאת פרי כבר בשלב מוקדם.
לתוכנית הדישון אין נוסחה קבועה. היא נגזרת מסוג הקרקע, מאיכות המים – בדגש על תרומתם של מי קולחים – ומקצב התפתחות העץ בשטח. בשל מורכבות המשתנים מומלץ מאוד להיוועץ במדריכי הגידול ובמדריכי הקרקע.
חשוב לזכור שהאבוקדו הוא עץ ירוק־עד, ששורשיו פעילים בחודשי החורף. לכן נדרשת הזנה חנקנית גם בחודשים אלו. במקרה של גשמים מרובים המייתרים את ההשקיה השוטפת, ניתן ליישם את הדישון באמצעות ״השקיה טכנית״ – השקיה קצרה וממוקדת לצורך הזנה בלבד.
כמויות שנתיות
בשנותיו הראשונות של המטע מומלץ לדשן בחנקן בכמות של 6–17 ק״ג לעונה. בהמשך יש להעלות את הכמות בהתאם להתפתחות העץ ולתוצאות בדיקות הקרקע ומי ההשקיה. אם משקים במי קולחים או במים המכילים יסודות הזנה (NPK), יש להביא את תרומתם בחשבון בעת הכנת תוכנית הדישון לעונה.
יש לחלק את הדישון החנקני לאורך העונה: מרבית הכמות תינתן מתחילת האביב ועד הסתיו, ובחורף יינתנו כ־20% ממנה. כדי לייעל את הדישון, יש ליישמו בשליש האחרון של ההשקיה. בעת חישוב מנת הדשן יש להביא בחשבון את מספר הטפטפות הפתוחות.
הרכב הדשן
כמויות החנקן צוינו בעמודה המתאימה בטבלה. לכן בחירת הרכב הדשן תקבע בפועל את כמויות הזרחן והאשלגן שיינתנו למטע. הבחירה תיעשה בהתאם למאפייני הקרקע, לתוצאות הבדיקות שנערכו לפני הנטיעה ולאיכות מי ההשקיה.
בתנאי רקע רגילים – השקיה במים שפירים וערכי NPK תקינים בקרקע – הרכבי הדישון המומלצים הם:
- מנטיעה ועד שלב הניבה: דשן ביחס 3:1:1, לדוגמה דשן מוצק 30-10-10 או 12-4-4.
- משלב הניבה ואילך: מעבר להרכבים המותאמים לייצור פרי.
- מאפריל עד נובמבר: ניתן להשתמש באחד מההרכבים הבאים:
- יחס 4:1:4, לדוגמה דשן נוזלי 8-2-8.
- יחס 6:1:9, לדוגמה דשן נוזלי 6-1-9.
- יחס 3:1:3, לדוגמה דשן מוצק 23-7-23.
- מדצמבר עד מרס: דישון חורפי בחנקן בלבד, כדוגמת גופרת אמון או אוראן.
מיקרו־אלמנטים וברזל
מומלץ לכלול בדישון גם מיקרו־אלמנטים. יש ליישם כ־2 ק״ג ברזל לדונם בכל עונה. ניתן לעשות זאת בשתי דרכים: בשתי מנות ממוקדות באביב ובסתיו, או בחלוקת המנה השנתית למנות חודשיות לאורך עונת הצימוח. יש ליישם את הברזל החל מאפריל, כאשר טמפרטורת הקרקע גבוהה מ־17 מעלות צלזיוס.
מי קולחים
חישוב תרומת הדשן
מי קולחים מכילים יסודות הזנה, ולכן יש להביא אותם בחשבון בתוכנית הדישון. כדי להעריך את תרומתם לתוכנית השנתית, יש לדגום את המים אחת לחודשיים. כך תתקבל תמונה של יסודות ההזנה במים לאורך השנה כולה.
חנקן
ישנם שני צורוני חנקן הזמינים לצמח: אמון וחנקה (ניטראט). בחודשים החמים האמון הופך לחנקה כעבור שעות אחדות ממועד היישום, בעוד שבחודשים הקרים התהליך ממושך יותר. שני הצורונים יחד מרכיבים את ערך החנקן הכללי.
ג׳יברלין במטע הצעיר
בשנים הראשונות יש לחזק את שלד העץ ולפתח עלווה ענפה, שיהוו תשתית מוצקה ובריאה ליבולים עתידיים. בשלב זה שואפים לעודד צימוח וגטטיבי ולמנוע פריחה מוקדמת שאינה רצויה.
עצים צעירים נוטים לעיתים לפרוח בעוצמה רבה בחודשי האביב. פריחה זו גובה מהעץ מחיר פיזיולוגי כבד בשני היבטים עיקריים:
- ניתוב משאבים: האנרגיה שהעץ משקיע בפריחה נגרעת מזו המיועדת לצימוח ולהתפתחות השלד. במקום לפתח ענפים ושורשים, המשאבים ״מושקעים״ בפריחה חסרת ערך בשלב זה.
- עיכוב התפתחות וחשיפה לעקות: פריחה מסיבית מלווה לרוב בנשירת עלים ובאיחור משמעותי בלבלוב האביבי. מצב זה פוגע בעץ בשתי דרכים: תחילת הצימוח העונתי מתעכבת, ואובדן העלים הישנים לפני פריצת העלים החדשים עוצר את תהליך הפוטוסינתזה. כתוצאה מכך העץ מאבד את יכולתו לייצר סוכרים ולצרוך מים באופן פעיל. הוא נחשף לפגיעות קרינה ולמכות שמש, העלולות לגרום לעיכוב התפתחותי משמעותי ואף לתמותת שתילים.
מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי יישום ג׳יברלין במטע הצעיר מציג תוצאות מבטיחות בריסון הפריחה ובהקדמת הלבלוב האביבי. הטיפול מאפשר לעץ ״לדלג״ על המאמץ הכרוך בפריחה, להקדים את פריצת העלווה החדשה ולהפנות את משאביו לביסוס חוזק וכושר נשיאת פרי בהמשך התפתחות המטע.
ניהול עשבייה במטע הצעיר
עשבים הגדלים במטע משפיעים לרעה על התפתחות העצים ועל היבול בשל תחרות ישירה על מים ועל חומרי הזנה, בעיקר במטעים צעירים. עשבים מפותחים גם מפריעים לעבודות השגרתיות במטע.
מצורף קישור לדפון מפורט על ניהול ממשק העשבייה במטע הסובטרופי. לפני שימוש בחומר כלשהו יש לעיין בתווית ולוודא שהוא מתאים לגידול הרצוי – אבוקדו – ולגיל המטע: שנה עד שלוש שנים.
הקישור לדפון אינו מופיע בטקסט שהודבק.
