משפ' יעקב עדיין ממשיכה ברפת
רציתי מאוד לבקר ברפתות השכנות בחבל תענך שהולכות ונעלמות וכך, היה מרגש מאוד לפגוש את זוג המבוגרים – רחל ואליהו יעקב, יחד עם ירמי בנם הצעיר, שהוביל אותי בחום.
מרפסת הבית של אליהו ורחל, זוג ותיקים בשנות ה-80 לחייהם וקרובי משפחה עוד לפני נישואיהם. דוחקים בזיכרון לימים של פעם וכמעט כמו תמיד, הזיכרון של האישה הרבה יותר מחודד…
איך הגעתם למשב פרזון?
בני הזוג מדברים יחד ונהנים להיזכר עם חיוך, איך היו השנים הראשונות – "נולדתי בכורדיסטן ואני עירקי. עליתי בגיל 14 בתחילת שנות ה-50, יחד עם עוד 3 אחים. הגענו למעברה במגידו, היינו שם 3 שנים וב-1953 הגענו למושב פרזון. 3 מושבים היו במרכז יעל – אביטל, פרזון ואח"כ גם מיטב. זהו הגוש הראשון שהוקם בחבל תענך.
בעירק, ההורים עבדו באריגה וכאן הגיעו לעולם חדש ואחר – הסבתא מספרת שהמשאית הביאה אותם למעברת מגידו ועצרה שם. הכול היה מלוכלך סביב, אמרו להם שבקיבוץ יזרעאל יש ברז מים. לאט התקינו ברז לכל שלושה בתים והיו צריפים עם כיסוי בד – בדונים.
בעירק למדתי בבי"ס ממשלתי והייתי יהודי אחד בבית הספר. באנו לארץ וכתבתי בערבית א, ב, וג' ומהר למדתי. ביישובים בתענך, היו בהתחלה בעיקר פרסים וכורדים.
א' – במושב אביטל הרוב כורדים ומעט פרסים ובצפון הארץ, יש עוד הרבה מושבים של העולים מכורדיסטן, כמו רחוב, ירדנה, בית יוסף.
ממה התפרנסתם?
רחל – הגענו למושב וקיבלנו חלקה קטנה ליד הבית, המדריך ניסה ללמד אותנו להכניס אבטיח לאדמה. עבדתי כבר בגיל צעיר וקיבלתי כסף על שם אבא שלי – הוא קיבל כי הייתי קטנה.
נתנו לנו עדשים ואורז וגם לזרוע בצל עם המדריך של הסוכנות היהודית.
אליהו – 3 שנים עבדתי בקיבוץ חפצי בה בעבודות משק שונות – הלכתי ברגל לצומת יזרעאל ומשם עליתי על אוטובוס.
לא עשיתי צבא כי הייתי עיוור חלקית ורק יעקב עשה.
אנחנו בני דודים, דרגה שנייה, פה הכרנו על אף שהיינו משפחה.
הבית הזה 40 שנה ומשרד הרפת היה פה הרבה שנים.
איך הגעתם לפרה ולרפת?
התחלנו עם ירקות וקנינו פרה אחת שאותה חלבנו בידיים.
כל שתי משפחות קיבלו סוס אחד ועגלה והיינו חורשים את השדות עם סוס ומחרשת עץ. הסוכנות נתנה לנו כלים לעבוד בחקלאות.
גידלנו בצל ירוק ושום, ועם הסוס רכבנו לעפולה למכור. עפולה הייתה צעירה וקטנה ובסך הכול היו פסי רכבת, שתי חנויות ותחנת אוטובוס.
את הפרה חלבנו כל יום – האימא חלבה 3 פעמים לכד קטן אחד של 10 ליטר.
היינו 60 משפחות, במרכז היישובים הייתה מחלבה, שכל אחד הביא כד מים לקירור ואת המיכל הגדול, הביאו במשותף למחלבת תל יוסף.
משה דיין אמר שצריך לזרוע הוא היה שר החקלאות ולא רצה רפת, אלא רק ירקות. ניסה לקחת את הפרות, אבל אנחנו התעקשנו.
המזריע היה במרכז המושב והיינו מביאים את הפרה ולפעמים אמרו לנו שהיא לא דורשת. אימא חלבה שתי פרות ואני עם רחל, חלבנו אחת והיא הייתה זריזה מאוד.
גידלנו גם סלק סוכר והבאנו עם עגלה למפעל בעפולה. בהמשך, המפעל נסגר ונתנו לנו פיצוי, שאיתו קנינו עוד פרות. בהמשך נתנו לנו לול עם ביצים, שהבאנו אותן לצרכנייה.
הפרה דלילה – רחל דוחקת באליהו לספר על דלילה: הלכנו לקיבוצים לקנות פרות ובשדה יעקב קנינו את הפרה דלילה – לכולן היו שמות, כשאימא חלבה את דלילה הייתה קוראת לה ואז השכנה הגיעה, כי גם לה קראו דלילה.
הרופא היה ד"ר ריפין ז"ל, והייתה רשימה במזכירות, שכל אחד נרשם כדי לקבל שירות. רחל הייתה אומרת לרופא שאולי כואב לה הראש, לפרה?
ירמי הבן משלים
לאליהו ולרחל נולדו 3 ילדים וכולם היו חרשים ואחרי 12 שנה, אני באתי לעולם. לא היו מסגרות לילדים חרשים והיו 4 ילדים בנצרת עילית. שנה ישבו בבית ואחר כך, נתנו להם את הסעה במונית ואנחנו שילמנו. לא יודעים אם הסיבה היא גנטית הבן הבכור שלנו קיבל אירוע מוחי בעפולה ונפטר בגיל 62. אחותי ואחי גרים בעפולה.
בלילה היינו עובדים וביום טיפלנו בילדים והכול סביב השעון…
סיפור – היינו קוצרים עם החרמש את התלתן ורחל הרימה לעגלה ואני הורדתי בבית ופתאום נחש חי יוצא – היינו בהלם כי לא הרגשנו כלל.
הילדים היו שותפים לחליבה ובשלב הראשון חלבנו בידיים כי לא היה חשמל. כשקיבלנו חשמל קנינו מכונת חליבה וחלבנו 4 פרות ברפת.
שכנות – ישבנו אחד אצל השנייה ופעם הייתה שכנות טובה והיה גם זמן להחליף חוויות ובמיוחד בסופי שבוע. כיום לצערנו, כל אחד על הגדרות מסביב לבית ושער חשמלי והתקשורת בסמרטפון בין הצעירים. נפגשים בחמולות שהלכו וגדלו במושב.
זבל – לוקחים עם קלשון ומריצה ומוציאים החוצה
בהמלטות גידלנו רק את העגלות ואילו הזכרים נמכרו. הבן הגדול היה עוזר אבל לא שמע והיה קשה לסמוך עליו.
הפרות אכלו – תירס, חציר, סלק מספוא.
ירמי – הרופא היה ד"ר אמיר בנימיני והזמנו אותו לפרה שלא קמה והוא ראה את הזבל סביבה ואמר שהוא לא נכנס לסככה, עד שלא נפנה את הזבל ונפזר קש כי הכול היה ג'יפה.
בהתחלה לכולם הייתה רפת ובית אימון ללול. במושב מיטב התחתנו ברפת
ברפת בנו לנו חדר ושם שמנו את הרפת – עברנו מאוהלים לחדר קטן צמוד לרפת.
באמצע המושב בנו מחלבה לכל האזור – בבוקר, השכן לקח את החלב המשותף ובערב אליהו פינה. בהתחלה הייתה מחלבה בכל מושב ובהמשך העבירו אותה למרכז.
61 משפחות נשארו בפרזון עם הילדים שלהם. כל בוקר אני עוקב ורושם כל הזרעה, המלטה וייבוש. בערב הולכים להתפלל בבית הכנסת וכך גם בשבת.
ירמי, איך התפתחה הרפת אחרי הרפורמה?
ירמי בן 42, הבן הצעיר. אחרי הצבא נכנסתי לרפת כדי להמשיך אותה כי גדלתי בה כל השנים.
אתה כמזכיר ההתאחדות הסתובבת במושב ושכנעת את הרפתנים להשקיע ברפורמה ולהישאר ברפת. התחלתי ב-96 ומאז אני ברפת. נשוי לבת מושב מיטב השכן ויש לנו 2 ילדים.
אני עדיין משרת במילואים וברפורמה השקענו ב-2006, עם דרישות איכות הסביבה – סככה חדשה וגדולה והישנה נשארה עם המכון. יש לי עובד זר וחולבים פעמיים ביום. 70 פרות ל-700 אלף ליטר מכסה. החלב מועבר לתנובה ואני עובד קצת בחוץ – אחרי החליבה מתפנה גם לדברים אחרים.
המזון מגיע ממילובר תל יוסף וכך רואים בבוקר את המשאיות של מילובר, מחלקות אוכל ברפתות במושב ואת מיכלית החלב אוספת לתל-יוסף.
לא קונה מכסות שמתפנות כי חבל על הכסף.
אני עושה את כל העבודות ברפת ואליה נכנסים רק בקבלת בטון ליציקות – אני המסגר והחשמלאי, הנגר והמקלטר..
ההורים לוקחים חלב טרי ועושים מוצרים טעימים כמו לאבנה וגבינות קשות וסוגים של לבן טעים.
ב-2005 היו בפרזון 27 רפתות וכיום נשארו רק 9 ובדרך יירדו עוד.
מנגד, עופר כהן מכר את כל הפרות והחליט לסגור, ואח"כ חזר בו, קנה והפעיל מחדש.
רחל – אחרי 3 ילדים חרשים וכעבור 11 שנים מהבן השלישי, נכנסתי להיריון והיה לי פחד גדול וכל הזמן בכיתי. 5 חודשים ראשונים לא הלכתי לאחות לבדיקה כי זה בושה (ירמי יליד 74 ורחל ילידת 41). לילה אחד חלמתי חלום על איש אחד שבא ואמר – ירמיהו בבית שלכם ואני תופסת אותו חזק בכתף ולא יודעת איפה ישב. איש יפה עם בגדים לבנים וכך המשכתי לחלום, כי הוא ישב היכן שאני יושבת בכניסה לבית ליד הדלת – מי זה?
הגיע דוד זקן וסיפרתי לו על החלום ואמר לי שזה חלום טוב אם תשמעי לו. ואני אין לי אימא ואחות גדולה והחלום לפניי, בעיניים שלי, אמר לי איפה ירמיהו …
וכך כשנולד הבן, אמרתי מיד שאני רוצה שיקראו לו ירמיהו – צחקו עליי, מאיפה הבאת את השם?…בזמן הברית כולם צוחקים ואני בוכה, דואגת אם הילד שומע ואז בקבוק אחד התפוצץ כמו מאלוהים ודודה אחת לוקחת אותו על הידיים ואומרת שהוא שומע… אמרתי שאני לא מאמינה …
אבו עפיף הקבלן, סיפר שזקן אחד כמו המלאך גבריאל, ביקש שייתנו את התינוק לרחל כי זה שלה ולא אחרת.
אחרי המפגש המרגש עם ההורים, יוצא לסיבוב ברפת עם ירמי שלא היה אופטימי מדי…
אכן רפת מעורבת – סככה חדשה שהושקעה עם מאווררים וסולרי על הגג ולידה הסככה הישנה עם חצר המתנה מכון חליבה צנצנות שלא הושקע עשרות שנים.
למה אתה לא משקיע ברפת?
הבן שלי לא יודע כמה עטינים יש לפרה והוא כבר בן 18 ואני מאוכזב מאוד, בהעדר בן ממשיך, לא רק אצלי אלא ברוב הרפתות.
אין עתיד לענף החלב!
בשנת 2025 נגמר ההסכם שנחתם והמכסות יתבטלו. המחלבות יחלקו מכסות וכמובן שהן יעדיפו את היצרנים הגדולים והיעילים שרובם בקיבוצים – למה המחלבות צריכות להתעסק עם 700 אלף של ירמי?
כולם חושבים למכור את המכסה, על אף שהרפת כיום מרוויחה ונותנת פרנסה למשפחה. כמעט כל המושבניקים בתענכים חושבים ככה.
סגרו הרבה רפתות והסככות נשארו לפיטום עגלים לדבאח ולחלק מהן יש גם סולרי על הגג.
מכונים חדשים לא בונים ולא משדרגים והאחרון היה פיקו לפני כ-10 שנים.
החקלאות בתענכים נגמרה נשארו שני תבלינאים ויש הרחבות על השטחים וגם בפרזון זה בדרך.
הבית שלי במיטב כי בניתי במגרש של אשתי …
צריך לחשוב ולתכנן את היום שאחרי שנראה קרוב למדיי – יש הרבה חלופות שייקח להן קצת שנים ובסוף יפרצו כל חברות תחליפי החלב ומוצריו…
התענכים
ויקיפדיה
תענכים או חבל תַּעְנַךְ הוא אזור התיישבות בדרום עמק יזרעאל, בין עפולה בצפון לפאתי ג'נין בדרום, המונה כ-5,700 תושבים. החבל נקרא על שם העיר המקראית תַּעְנַךְ, המזוהה בתל תענכּ הסמוך מדרום־מערב, וכל יישוביו שייכים למועצה אזורית הגלבוע.
בשנות ה-50, כתוצאה מהעלייה ההמונית לישראל, יושב החבל על ידי עולים מהתפוצות: מרוקו, תוניסיה, כורדיסטן, איראן, טורקיה ופולין. בדומה לחבל לכיש, תוכנן חבל תענך להיות חבל התיישבותי שלם. היישובים בחבל תענך הוקמו כך שלכל שלושה יישובים צמודים, ישנו מרכז אזורי משותף, שמספק את צורכי שלושת היישובים.
בתחילה, כל יישוביו היו מקבלים את השם תענך בתוספת אות, עד לקבלת השם החדש (תענך א' – אביטל; תענך ב' – פרזון; תענך ג' – מיטב וכו'). חלק משמות היישובים והמרכזים הם בהשראת דבורה הנביאה ושירת דבורה: "בספל אדירים הקריבה חמאה", "יעל אשת חבר הקיני", "חדלו פרזון בישראל", "דבורה וברק בן אבינועם".
יישובים – אביטל, אדירים, ברק, גדיש, דבורה, מיטב, מלאה, ניר יפה, פרזון, רם און
מרכזים אזוריים
- מרכז יעל – משרת את אביטל, מיטב ופרזון.
- מרכז חבר – ברק, דבורה ואדירים.
- מרכז אומן – ניר יפה, מלאה וגדיש.
הקמת חבל תענך בשנות ה-50 עפרה קינן במחצית הראשונה של שנות ה-50
בתום גל העלייה הגדול והקמת מאות יישובים חקלאיים של העולים החדשים בכל פינות הארץ, עיצבו המוסדות המיישבים גישה חדשה: הקמת יישובים בחבלים. בדרום psn נודע חבל לכיש, ואילו באזור הצפון הוחלט ליישב את חבל תענך, בחלקו הדרומי של עמק יזרעאל . החבל המוצע הקיף 62,000 דונם וכלל את כל השטח בין כביש הסרגל בצפון לגבול שביתת הנשק עם ירדן בדרום, בין כביש עפולה-ג'נין במזרח ועד משבצת קיבוץ גבעת עוז במערב. היה זה אזור שניטש על ידי תושביו הערבים ב-1948 ועמד שומם או מעובד בחלקו על ידי קיבוצים, שחכרו את האדמה מן המדינה. הבחירה בחבל תענך כאזור ההתיישבות בצפון, נבעה ממספר מניעים: היה זה אזור נרחב, בעל פוטנציאל חקלאי, שלא היה מיושב.
מצב זה איפשר תכנון מלא ומפורט, ללא הפרעה של גורמים הקיימים בשטח מכבר; קרבתו של האזור לעפולה מצד אחד ולהתיישבות הוותיקה מאידך, יצרה אפשרויות להישענות כלכלית מוניציפאלית, על בסיס היישוב הקיים;
החבל גבל בקו שביתת הנשק, עובדה זו הייתה שיקול חשוב בצורך הדחוף ביישובו. הנחת היסוד הייתה , כי רק אזור המיושב…
