יבול שיא
הרפת והחלב
שיטה בודדה עמוס דה וינטר

השישה באוקטובר 

2 דק' קריאה

שיתוף:

כל כך שגרתי היה השישי לאוקטובר שאפילו ידיעה ביטחונית אחת לא הייתה וגם אם הייתה מי שם לב אליה * כי הרי כולנו היינו בהרדמה מכוונת מלמעלה ואפשר לישון בשקט כי הרי החמאס מורתע 

כל כך רציתי לזכור את היום שלפני השביעי לאוקטובר 

ולא הצלחתי. 

ניסיתי להגיע לעיתונים שיצאו בתאריך זה ולא מצאתי, 

כאילו העבר נמחק כלא היה. 

ואולי באמת לא היה השישי לאוקטובר, כמו "לפני הספירה", 

אין תיעוד. 

אני זוכרת שקמתי בבוקר ויצאתי להביא את העיתונים ואיך זה שלא זכור לי מה נכתב בהם? 

זה היה יום שישי ערב שבת וישראל התכוננה לעוד הפגנת מחאה נגד הרפורמה שתתקיים למחרת. 

הזכירו בו, כבדרך אגב, שבשישי לאוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור ובמצרים נחוג יום זה כניצחון. 

וכן, גם היינו בתקופה של חשש מהדתה של ישראל, וכראייה – האירוע המפחיד והאלים בכיכר דיזנגוף והצפייה ל"הקפות" של שמחת תורה שאמורות להיות למחרת. 

אירוע שלא קרה ומוטב שכך. 

עוד יום של חול חג – שמחת תורה. 

כל כך שגרתי היה השישי לאוקטובר שאפילו ידיעה ביטחונית אחת לא הייתה וגם אם הייתה מי שם לב אליה.  

כי הרי כולנו היינו בהרדמה מכוונת מלמעלה ואפשר לישון בשקט כי הרי החמאס מורתע. 

ב-6.30 בבוקר למחרת אירע הרשע השטני שכמותו לא כתבה ההיסטוריה האנושית . ומאז אין לנו עבר רק הווה מתמשך שאין לו סוף. הווה של ילדים חטופים, של חיילים הרוגים, של עדויות מסוייטות מהשבי ושל פירים ומיטוטים. 

לו רק יכולתי לחזור לימים "המשעממים" של לפני. 

ואם נוכל? האם הם יהיו אי פעם נורמליים? 

ימים שגרתיים כאלה שהמאבקים הפוליטיים הם עצם קיומנו והם מעניקים לנו אדרנלין כמו במלחמה. 

נשוב ונלך לתיאטרון (גם הוא יעסוק בהווה שלנו היום) 

נקרא ביקורות על סרטים כי ללכת לקולנוע אי אפשר וגם לא בא לנו. 

נחזור לספר שהתחלנו לקרוא ולא סיימנו. 

אולי גם נעיז ונמריא לארצות ניכר למרות ששונאים אותנו. 

או פשוט יותר – נחזור להתכתש איש ברעהו ולא נפנים את אסוננו ההיסטורי. 

עם של אסונות אנחנו, חיים ממלחמה למלחמה ובין לבין מנסים להתנהג כאילו אנו עם ככל העמים ואף עולים עליהם. 

למה אנו מגדלים את נכדינו? אנחנו משרים עליהם רוחות מלחמה, כאילו אי אפשר בלי וזה המסר – מלחמות. 

והעצב אין לו סוף. 

האם אי פעם תקום ממלכת ישראל שפניה לשלום עם אויביה? 

כפי שזה נראה היום – בספק. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

למה הכרחי להרחיב את תפיסת הדמוקרטיה המהותית ואיך זה קשור למשנתו של בובר ולשירי רחל? בספרו "דמוקרטיה התאגדותית: תקווה לשעה זו – מסות בובריאניות חדשות בלוויית שירי רחל" מציע ההיסטוריון תום נבון, חבר הקיבוץ
3 דק' קריאה
"בכל שנה אני מגישה תוכנית עסקית לאישור הקיבוץ, שלרוב לא מתערב בה", מספרת אילה עשהאל ממעגן מיכאל, מעצבת ומנכ"לת מותג האופנה המצליח אוננוקו שמציע אופנה לבישה וטרנדית לתל אביביות מתוחכמות, אבל גם מוודא שהמקומיות
5 דק' קריאה
"פגז אחרון התפוצץ ושתק, עטפה הדממה את העמק, ילדה בגדות יצאה ממקלט ואין עוד בתים במשק" כתב יובב כץ , בן נען בשיר הידוע. מה עלה בגורל המקלטים מאז? מסע מצולם בין המקלטים הקיבוציים,
5 דק' קריאה
טקסי חג השבועות נחגגו בקיבוצים בריקודים וכלים חקלאיים, בהצגת התינוקות שנולדו השנה ובמיצגים שונים בקריאה להחזרת החטופים שכבר מעל 600 ימים בשבי בעזה  *תמונה ראשית: קיבוץ בית זרע. צילום: ארז ביטון  טרקטורים בכיכר החטופים  
4 דק' קריאה
*תמונה ראשית: השייטים מאור עבו (משמאל) וטל שדה. דגם אולימפי שהביאו לארץ ביוזמתם. צילום: באדיבות איגוד השייט   השייט מאור עבו מקיבוץ שדות ים ושותפו טל שדה (שניהם מהמועדון בקיבוץ) זכו במדליה ראשונה אי פעם
< 1 דק' קריאה
*פורסם באתר החדשות "דבר"   המחסור בכוח אדם בתעשייה הקיבוצית הוביל לרעיון חדשני: העסקת אסירים משוחררים כחלק מהליך שיקומם ושילובם מחדש בחברה. דפנה בן יעקב, מנהלת האחריות התאגידית באיגוד התעשייה הקיבוצית: "ברגע שהשילוב מצליח, הם
3 דק' קריאה

כתבות נוספות

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן