מה שהחל לפני 75 שנים עם 400 אברכים, הפך למפלצת דמוגרפית חרדית תובענית
בשנת 2048, במלאת מאה שנה למדינה, כמחצית מהילדים בגילאי פעוטון וגן יגיעו מהמגזר החרדי. 20 שנה מאוחר יותר, בשנת 2068, כאשר אלה יהיו כבר אברכים בגיל הצבעה, מי מאיתנו שיזכה לחיות עד אז, יוכל לחזות בטקס מרשים של השבעת ראש הממשלה החרדי הראשון מאז חורבן הבית השני. כיצד מגיעים לתחזית הזאת? יותר פשוט מפשוט. צריך רק להתמצא מעט במבוכי הדמוגרפיה והסטטיסטיקה.
קצב הגידול השנתי של החברה החרדית בישראל עומד על 4 אחוזים על פי נתוני הלמ"ס, שיעור הפריון הממוצע לאשה חרדית הוא 6.64 ילדים למשפחה. להשוואה, שיעור הפריון לאשה חילונית עומד על 1.96 ילדים למשפחה. עם זאת, לא נדיר למצוא משפחות חרדיות שלהן יותר מעשרה ילדים.
בית שמש כמיקרוקוסמוס למדינה
על פי התחזית הרשמית, בשנת 2030 יגיע מספרם של החרדים לכשני מיליון, 20 אחוזים מאוכלוסיית ישראל. מחשבון פשוט יוכל לעשות עבורנו את החשבון הדמוגרפי (בניכוי כ-3 אחוזים של "יוצאים בשאלה" ו"חוזרים בתשובה"). או-אז יתברר כי התחזית לעיל איננה מצוצה מן הדמיון. היא נשענת על נתונים סטטיסטיים המצביעים על כך, שמספרם של החרדים מכפיל את עצמו כל 16 שנה. רק דוגמה אחת: כבר היום 75 אחוזים מתושבי בית שמש הם חרדים. בקצב הילודה הקיים בעיר, נפתח שם גן ילדים או פעוטון מדי חודשיים.
בית שמש היא מיקרוקוסמוס של מה שצפוי במדינת ישראל כולה בעוד כמה עשורים. היא אמורה לשמש מבחן וראי לחברה הישראלית. מי שנותרו בחלק החילוני או המסורתי-דתי-ציוני של העיר, מודאגים מאוד מהמגמה המסתמנת. הם שואלים, בצדק, מה צפוי להם ולילדיהם בעיר, שבה הולך וגדל מספרם של החרדים. כך בבית שמש וכך בכל המדינה.
במונחים אלקטוראליים, שיעורי ההצבעה של הציבור החרדי בבחירות לכנסת עולים בהרבה על אחוזי ההצבעה של הציבור החילוני. כאשר הרב נותן הוראה לצאת ולהצביע, אין מי שימרה את הוראתו. באלקטורט החילוני, לעומת זאת, רבים מדי מעדיפים מסיבות שונות, שלא לפקוד את הקלפי. מה שהחל לפני 75 שנים עם קבוצה קטנה של כ-400 אברכים, הפך כיום למפלצת דמוגרפית חרדית תובענית, שמקיפה עשרות אלפי צעירים בגיל גיוס.
ממשלות ישראל בעבר ובהווה יצרו תלות פוליטית מעוותת במגזר החרדי. המשמעויות ממש מבהילות. אם חייבי הגיוס מקרב אברכי הישיבות ומנהיגיהם יתמידו בתביעה לקיים את הסטטוס-קוו הנוכחי, ויודיעו על סירוב המוני להתגייס ולשאת בנטל הביטחוני, צפוי שיקרה אחת מהשתיים: או שברגע מסוים חייבי הגיוס, מקרב מי שאינם מגדירים עצמם כחרדים, יכריזו על מרי אזרחי ויסרבו להתגייס, בעילה מוצדקת של חוסר שוויון בנשיאה בנטל, או ששלטונות הצבא יודיעו לדרג המדיני כי הם אינם יכולים לקבל אחריות על צבא בסדר כוחות (סד"כ) שלא יהיה מסוגל להתמודד במצב של מלחמה רב-זירתית.
סירוב לשאת בנטל הלאומי
לכך יש לצרף את התוצאה הכלכלית, פועל יוצא מהסירוב לשאת בנטל הלאומי. רבות נאמר על תגובות אפשריות של הציבור שנדרש, נכון להיום, להמשיך ולתמוך במספרים גדולים והולכים באוכלוסיות חרדיות, שחלקן, אם כי לא כולן, התרגלו לאורך שנים, בתוקף הסכמים קואליציוניים מעוותים, לקבל שירותי בריאות, רווחה, קצבאות, מענקים ותמיכות כספיות בסדרי גודל משמעותיים בחצי חינם.
אפשר רק לדמיין את מה שעלול לקרות אם וכאשר בראשות הממשלה יעמוד פוליטיקאי חרדי. מי יהיה מוכן לממן את ההוצאות העצומות הכרוכות בהקמת בית המקדש על חורבות מסגד אל-אקצא?
ויש גם משמעות חברתית. ככל שתגבר הנוכחות החרדית-פוליטית במוסדות השלטון, כך צפוי שיגברו מאמצים לחזק חקיקה דתית. האופי הליברלי-דמוקרטי של החברה הישראלית עלול להשתנות בצורה קיצונית, לעבר חברה דתית, חשוכה ומשיחית.
לדברי חוגים קיצוניים בעדה החרדית, הם לא זקוקים למדינה. הם יכולים לשרוד בתוך כל ישות לאומית בעולם. אם בכל זאת הם נצרכים למדינה, זה בעיקר כדי לינוק ממנה תקציבים ומענקים קואליציוניים. מלבד דרישה זו, אין להם שום עניין וכוונה להשתלב בכלל החברה.
אין חולק שצה"ל זקוק כיום לתוספת כוח אדם. זו יכולה להגיע מקרב צעירי החרדים. אך אלה ומנהיגיהם מסרבים להכיר בכך. לדבריהם, ללימוד התורה יש ערך עצום, והוא שמגן על עם ישראל מאויביו. אחד הרבנים אף קבע נחרצות: "מלחמות מנצחים לא עם רובים וטנקים ומטוסים, אלא רק בעזרת השם ובלימוד התורה שמעניקים לצה"ל חוסן ועוצמה". מאחורי כל האמירות הללו מסתתר חשש שהשירות בצה"ל עלול להשפיע לרעה על צעירי החרדים, לגרוע מיראת השמים שלהם, וחס וחלילה להרחיק אותם מהגטו של העולם החרדי.
טריקים ושטיקים
הפתרונות נמצאים מעבר לפינה. ברמה העקרונית חובה לממש ראייה כלל ממלכתית שוויונית של זכויות וחובות אזרחיות. ברמה המעשית, יש להנהיג חובת ליבת לימודים זהה בכל בתי הספר בישראל, לרבות עצירת תקצוב למוסדות לימוד סרבניים. יש לחייב, בהתאמות הנדרשות, נשיאה שווה בנטל הצבאי והביטחוני. יש לתבוע הפסקת מעורבות פוליטית בכל זרמי החינוך ויש לבטל הטבות ופטורים למגזר אחד על חשבון מגזרי אוכלוסייה אחרים.
ככל שידוע, הממשלה הנוכחית תנסה שוב ושוב למצוא טריקים ושטיקים כדי לעקוף את פסיקות בג"ץ. זו תהיה בכיה לדורות אם הציבור הלא-חרדי יברח גם הפעם הזאת מהתמודדות מול התחזית הנ"ל. רק מחאה עממית, שתוציא לרחובות ולצמתים מאות אלפי אזרחים, תצליח לסמן לממשלה, כי בהיעדר שינוי ובדבקות בסטטוס-קוו פירושם קץ המדינה הישראלית-יהודית-ציונית. אותי זה ממש מפחיד.
