התכנסות בדשא הגדול, שולחנות ערוכים מלוא כל-טוב, ריקוד הגן, דבר הנהלת הקהילה, אבל… איזה חג זה בכלל? יכול להיות שבתנועה הקיבוצית, שבראשיתה היוותה דוגמה לתרבות יהודית מתחדשת, מציינים כיום חגים בקהילה, בלי להזכיר את מקורות החג ואת ההקשר היהודי שלו?
מזה עשרות שנים אין כנסי סרתב"ק (סמינר רכזי תרבות בין קיבוצי) ארציים, ואין מטיף בשער כדוגמת אריה בן גוריון מבית השיטה. בחלק מהקיבוצים נערכים עדיין אירועי תרבות נפלאים, אך רובם ויתרו על הצד הערכי-חינוכי של החגים, והדגישו יותר את ההתכנסות החברתית הקלילה, הפעילויות המהנות לחברת הילדים והאוכל המשמח. כל זה תלוי כמובן אם יש בנמצא תורני הקמה וחיסול…
כדי להתמודד עם המצב ולשנותו, הוקמה לפני כשבע שנים, באגף החינוך של התנועה הקיבוצית, תוכנית המכונה "כזה ראה וחדש", שנועדה לברר מדוע כמעט ולא מדברים יהדות בקיבוצים. בתמיכה של קרן אביחי, ובשותפות עם בינ"ה ומאוחר יותר גם עם המדרשה באורנים, החל תהליך חשיבה לגבי האופי התרבותי-יהודי בתנועה הקיבוצית. איילה ויצנר (בת מצובה), שעבדה אז בבינ"ה, הייתה חלק מצוות המקימים של "כזה ראה וחדש", שכלל את "שבילים" באגף החינוך ואת מחלקת תרבות. הצוות כולו עסק במיקוד הצרכים, מיפוי אזורי הפעולה וגיוס הכספים, כשהמטרה המרכזית הייתה לעורר מוטיבציה פנימית בקיבוצים, כדי ליצור שילוב בין חינוך ותרבות סביב מעגל השנה היהודי.
"התנועה הקיבוצית עברה ב-30 השנה האחרונות שינויים רבים", מסבירה דותן אריאלי (שער העמקים), אחת מהשותפות המרכזיות למהלך מטעם המדרשה באורנים. "ההפרטה, בניית ההרחבות, וגיוון האוכלוסייה הובילו לשינוי בנרטיב הקיבוצי ולגיבוש אופיים של הקיבוצים המתחדשים. בקיבוצים נוצר פסיפס אנושי שמשקף את כלל החברה הישראלית, וזו הייתה הזדמנות להכניס את הנרטיבים 'החדשים' לשיחה, ולבחון איך אפשר לשלב אותם בתרבות הקיבוצית הלכה למעשה, במלוא מובן הביטוי".
תחילה נבנה תהליך אינטנסיבי מול הקיבוצים, שכלל לימוד, חשיבה וליווי הוצאת אירועי תרבות וחינוך לפועל. לאור שינויים שחלו במשאבים ובמטרות, התגבשה המסגרת הנוכחית – תוכנית "כרם", שמטרתה למקד את העשייה ליצירת מנהיגות קיבוצית משפיעה. התוכנית מחברת בין אנשים שונים מקיבוצים ברחבי הארץ, יוצרת קבוצת עמיתים שלומדת ועוסקת ביהדות, ומביאה את הרעיונות לקבוצים.
"מבחינה היסטורית הקיבוצים היו אחת מהמסגרות מחדשות-היהדות הכי מהפכניות ויצירתיות שיש" מזכירה דותן את בסיס הדברים. "הקיבוצים כבר הוכיחו את היכולות שלהם בתחום זה בעבר,
והמטרה ב'כרם', היא להמשיך את המגמה הזאת, ששורשיה השתרגו כבר בראשית המאה הקודמת.
ככל שתוכנית 'כרם תהייה משמעותית וארוכת טווח, כך נוכל לגבש חץ-מנהיגותי, ולהשפיע על התרבות הייחודית בקיבוצים". 
פרשנות קהילתית
המחזור הראשון של "כרם" יצא לדרך לפני כשלוש שנים בהנחיית ויצנר ואריאלי, שנתנו משקל רב לחיבור עם מקורות יהודיים. מתוך רצון להנכיח יותר את האופי הייחודי לקהילות הקיבוציות, הצטרפה להנחיה יעל רז לחייני (נחל עוז), רכזת תחומי תרבות ופיתוח קהילה בתנועה הקיבוצית. "תוכנית 'כרם' ממזגת בין הזהות היהודית לבין הזהות הקיבוצית ויוצרת חיבור בין שני עולמות שיש ביניהם ממשקים רבים", מציינת יעל. "מתוך היכרותי עם השטח, זהו כר נרחב לעשייה. למרות שרכזי התרבות מתלבטים במהות הטקסטים שיכנסו למסכת החג, בנושאים העיקריים שיודגשו בו ובאיכות הפעילות המרכזית, עדיין הפן היהודי לא תמיד נוכח. ב'כרם' אנחנו מחזקות את אותם אנשים הפועלים לעריכת חג בקהילה, אבל לא תמיד זוכרים מה עומד מאחוריו ומה הערך הקיבוצי המוסף של האירועים הללו. תפקידנו להדגיש את הפרשנות הקהילתית שאנו נדרשים להוסיף לעולם היהודי".
למה, שוב, ההסתגרות הזו בבועה הקיבוצית?
"זו באמת שאלה מהותית שאנו עוסקות בה כל הזמן" משיבה יעל בכנות. "מצד אחד אין לנו רצון לבדל את עצמנו, ומצד שני האמירה הייחודית שהייתה לקיבוצים בתחום התרבות היהודית, הטשטשה עם השנים. אנו שומעים על קיבוצים רבים שנעזרים ב'קבלני משנה' כדי לארגן אירועים וטקסים כמו יום כיפור, בר מצווה ואפילו חנוכה. המציאות הזו מלמדת על בסיס שהתרופף. התפיסה של 'כרם' היא לחזק את השלד הקיבוצי-יהודי שלנו, ובמקביל לברר את מקומנו במרחב של החברה הישראלית. כל זה מתוך תקווה לשיתוף פעולה עתידי עם הסביבה".
דותן מוסיפה לדברים וטוענת ש"אי אפשר להתעלם מהשפה הייחודית של השיח הפנים-קיבוצי. ההתמקדות הזו מובילה אותנו לעשייה אפקטיבית יותר. ממילא החברה הקיבוצית כיום מאוד מגוונת ומשקפת את האוכלוסייה הישראלית בכללותה, ויש אפשרות שבעתיד תיפתח התוכנית ליעדים נוספים".
אם כבר עולה הרעיון של יעדים נוספים, תוכנית "כרם" כוללת נסיעה קצרה לאחת מקהילות היהודיות באירופה. עד כה טסו המשלחות לאמסטרדם בהולנד, או לבודפשט שבהונגריה.
מה הערך המוסף של טיסה לקהילה יהודית בחו"ל, אין מספיק קהילות ייחודיות בארץ?
"החיים במדינת ישראל מעניקים סדר נינוח ויציב לאזרחים היהודיים בה – יש לנו לוח שנה קבוע,
בתי כנסת, טקסים ידועים, ושירים ברדיו לפני כל חג. אני לא צריכה לעשות משהו אקטיבי כדי להרגיש יהודייה. יהודי התפוצות חיים עם חוויה פנימית מאוד שונה משלנו, ומטרת הטיסה היא להיפגש עם נציגי העם, שמעורבים בתהליך מעניין של התחדשות יהודית. רבים מהיהודים שנשארו לחיות בהונגריה אחרי מלחמת העולם השנייה נחשפו ליהדות שלהם באופן מקרי, ומאז אותו גילוי הם לוקחים אחריות על היהדות שלהם באופן אקטיבי. החיים היהודיים נתפסים כמשימה אישית, משפחתית וקהילתית. הם משקיעים בכך זמן, כסף, יצירה ומחשבה – בצורה מעוררת השראה, שאינה מוכרת לרב הישראלים. המפגשים בחו"ל נותנים עוד נקודת מבט ומוטיבציה לפעולה שלא הייתה באמתחתנו בלעדיה", אומרת דותן בהתלהבות. יעל מוסיפה, כדרכה, את הטיעון הקיבוצי לסוגיה: "השאלות שמתמודדים איתם באירועי תרבות בקיבוצי הארץ, מקבלות הדהוד חזק בקהילה יהודית באירופה. הניסיונות לחבר את האנשים לעשייה קהילתית רלוונטיים בכל מקום. מתברר שגם רב של קהילה יהודית ברוטרדם אינו מסתפק במעגל של בני 70, ומנסה להביא את בני העשרה לאירועים, וליצור שייכות גם לבני ה-50. גם הוא שואל את עצמו מה הזמן הרצוי לטקס ואילו תכנים להכניס בו, ואם בפורים יודגש האלכוהול או הטקסט המקראי. אלו לא שאלות שאנחנו המצאנו, ויש חשיבות במפגש קרוב עם מוסדות יהודיים נוספים שמתמודדים עם הנקודות הללו. שאלות של שייכות וחיבור עולות בכל קהילה וקיבוץ, וגם בירוחם ובירושלים. ההתמודדות בקהילות בחו"ל מציגה לכך פנים אחרות ומסקרנות". 
לוודא רלוונטיות
עם כל רוח ההתלהבות של יעל ודותן, עדיין מלווים אותן תסכולים רבים. הן מדברות על קושי אמיתי בגיוס משאבים כספיים ואנושיים וכן קבלת לגיטימציה לעשייה משמעותית. "במרחב היהודי בישראל, המקום של התנועה הקיבוצית לגיבוש זהות ייחודית, אינו מובן מאליו. אנו חשופים לביקורת מכיוונים רבים", אומרת יעל. "בניית תוכנית איכותית מצריכה מימון והתחייבות" מוסיפה דותן. "אנחנו תמיד חוששות שלא יירשמו מספיק אנשים, כי למרות שיש מתעניינים, קיים חשש מהתחייבות מעשית לטווח ארוך". השתיים מציינות שהתוכנית נמצאת כל הזמן במגמת בדיקה ושיפור. "הכוונה לוודא רלוונטיות לכאן ולעכשיו, ולא להישאר במקום המוכר והנוח. עם הזמן הוספנו סיורים ברחבי הארץ, כמו ביקור במוזיאון 'אנו', שנותן פרספקטיבה רחבה על הזהות היהודית, והגענו עד לירוחם כדי להבין איך מתגבשת קהילה מורכבת סביב תרבות מגוונת". ה
רבים מבוגרי "כרם" יצרו אירועי תרבות משמעותיים בקיבוציהם ו/או העניקו להם גוון עמוק יותר. "אני אומנם לא טרחתי באירוע עצמו, אבל אצלנו הוא נבט והתגבש", מחייכת דותן בגאווה. "אנחנו שומעות על פיתוח חגים ולמידה לקראת חג. הוקמו בתי מדרש קהילתיים, פותחו שנות מצווה מעניינות, נוצרו טקסי הבדלה ייחודיים במוצאי שבת, ונערכות קבלות שבת שנעלמו מהנוף עם חיסול חדר האוכל. בחלק מהקיבוצים הצליחו גם לשלב את הנוער בעשייה. בקיבוצים שטרם התניעו את התהליך כנראה שיש צורך בזמן נוסף להבשלה אבל אני בטוחה שהם יצטרפו בעתיד.
השפה של התוכנית היא חלק מהשיח של התרבות היהודית הליברלית. אנחנו נסמכים על שיטה קדומה שהוכיחה את עצמה – על מעגלי השתייכות ולימוד שנערכו עוד בתקופת חז"ל. הכוונה להביא פלפול ולימוד לידי מעשה רלוונטי לימינו. יצרנו רשת קשרים חדשים, וניכר כי נכנסנו לזירה באופן משמעותי".
מקום על הרצף היהודי-קיבוצי
אל התוכנית מגיעים משתתפים שרוצים להשפיע על התרבות הקיבוצית. מתוך הכרה בקושי לפעול בקהילה, מתקבלים ל"כרם" כמה אנשים מאותו קיבוץ, כמקור לחיזוק הכוח
צחי רם (רביבים) היה שותף למחזור א' בתוכנית "כרם". "רב חיי אני נמצא בתהליך למידה לגבי הזהות האישית שלי, שמורכבת מחלקים רבים. הפן היהודי הוא אחד מהם. מבחינתי היהדות אינה מתמקדת רק במובנה הדתי, אלא היא בעלת אספקטים תרבותיים שיכולים להיות רלוונטיים גם לאנשים שהאמונה באלוהים אינה דומיננטית בחייהם. הצטרפתי ל'כרם' מתוך רצון להעמיק בתחום זה עם אנשים נוספים, שמבררים את מקומם על הרצף היהודי-קיבוצי. בתום שנת הלימודים הצטרפתי לנאמני התרבות ברביבים, ודי מהר לקחתי על עצמי שתי משימות עיקריות:
לערוך פעילות קהילתית משמעותית בחג הסוכות ולחדש את קבלות השבת בקיבוץ. תחילה קיבצתי שבעה בעלי עניין ויצרנו תהליך לימודי סביב חג סוכות ומקורותיו. בהמשך התמקדנו בנושא האושפיזין והמפגש החברתי שהוא מזמן, ולאורך ימי החג נפתחו כמה סוכות שעסקו בנושאים שונים כמו יצירה, טברנה ולימוד. השנה ערכנו זאת בפעם השנייה והפעלנו 20 סוכות, כשלכל אחת הגיעו 50-20 מתעניינים. גם סביב קבלת השבת המתחדשת נאספו שותפים לעשייה. נעזרתי בטקסטים שלמדתי ב'כרם' כדי ליצור בסיס ראשוני בנושא זה, וביחד בנינו מתכונת שמתאימה לרביבים של היום. קבלת השבת נערכת פעם בחודש וכוללת קטעים מקראיים, ברכות, שירים וקטעי ארכיון שמותאמים למועד ההתכנסות. התחלנו במעגל מצומצם של 15 איש, ולאט לאט יש התרחבות. אני מקווה שהרוח היהודית-קיבוצית הזו תוסיף לנשב ברביבים עוד שנים ארוכות". 
להניע יוזמות
ים בראודה-אמתי (ארז), הגיעה ללמודים ב"כרם" בזכות חברה שלמדה בתוכנית בשנה שעברה.
"היא ידעה שזה יתאים לי ויוכל לעודד את שתינו להניע יחד יוזמות בקבוץ".
ים, אמא צעירה לשלושה ילדים קטנים, התמסרה לנסיעות ולתהליך הממושך. המאמץ הלא מובן מאליו, מצא אצלה כר נרחב לפעולה: "באתי לתוכנית בפתיחות רבה, במטרה ללמוד דברים חדשים. הנושאים של זהות יהודית וקיבוצית מעסיקים ומעניינים אותי. רציתי לחקור וללמוד, ובהמשך להנכיח את העניין הזה במשפחתי, מתוך שיקול דעת וידע. בשביל לבנות קבוצה של אנשים, משפחה, קהילה – צריך סיפור ועולם ערכים משותף. התרבות והמסורת היהודית הן בסיס איתן לתחושת הזהות, היחד והשייכות.
אני רוצה להכניס את המסורת היהודית לבית שלי בצורה המתאימה לנו, ואחר כך להעביר את החוויה להיבט הקהילתי. אלו שני מעגלים משיקים מבחינתי. אני מרגישה שיש לנו מחויבות לעסוק בנושא ולתת לו ביטוי באורח החיים שלנו".
ים מתארת תוכנית מגוונת מבחינת התוכן הלימודי, מתודות ההנחייה, ההרצאות, חברותא לימודית, המפגשים, הסיורים, וכמובן הטיסה לחו"ל. "המסע להונגריה עורר בי השראה, הוביל למחשבות ולהרהורים, חידד את האחריות שיש לנו לייצר מציאות מתוך מקום של בחירה. האנשים שפגשנו בהונגריה מיקדו עבורי את הערך התרבותי של היהדות, ואת האפשרות ליזום מתוכה. דווקא מפני שבישראל לא מתעסקים בשאלת הזהות היהודית באופן יומיומי – יש צורך לעסוק בה יותר, ולהביא את הנושא הזה בצורה עדכנית ופתוחה גם לתרבות הקיבוצית".
