יבול שיא
הרפת והחלב
עודד ליפשיץ

חרבות ברזל

3 דק' קריאה

שיתוף:

העדויות על גודל האסון הולכות ומצטברות. הרוגים, חטופים, נעדרים 

שבת, בוקר וצוהריים 

טיול קיבוץ באזור שדה בוקר. למעלה מ-200 משתתפים, הרבה מאוד ילדים. שנת לילה בחאן השיירות, השכמה מוקדמת ונסיעה בשתי נגלות לוואדי חווארים, לראות את הזריחה ולטייל בוואדי. הנגלה השנייה יוצאת ב-6:00, אנחנו עליה. מגיעים למקום היציאה שם נאספים כולם ומתכוננים לרדת לוואדי. בערך ב-06:30 שומעים בום די קרוב אלינו ורואים פטריית עשן עולה לשמיים. טיל נחת, פרצה מלחמה. מארגני הטיול מתייעצים עם קב"ט המועצה ושולחים את כל משתתפי הטיול למצוא מחסה בין קירות הוואדי. יושבים וממתינים להוראות, שומעים בומים בזה אחר זה וביניהם מתעדכנים על מה שקורה בארץ, במיוחד בעוטף עזה. ידיעה ראשונה על הרוגה מפגיעת טיל באחד מיישובי גדרות. 

אחרי המתנה ממושכת מתקבלת ההוראה לעלות לאוטובוסים. נוסעים לקיבוץ שדה בוקר שהסכים לארח אותנו. פותחים בפנינו את בית הספר היסודי צין, שיש בו שלושה מתחמי כיתות, כשבכל אחד מהם מרחב מוגן גדול. זמן הגעה למרחב המוגן מרגע הישמע צפירת אזעקה – דקה וחצי. ממתינים. פעמיים נכנסנו למרחבים המוגנים.  

אחת ממשתתפות הטיול, סיגל חג'בי, מקבלת טלפון מבעלה, יואב.  אחיו של יואב, סא"ל ניר חג'בי, מתגורר עם משפחתו במושב יכיני. יואב הגיע ליכיני אל אחיו, והוא מספר בטלפון לרעייתו, שחמישה מחברי המושב נרצחו על ידי המחבלים שחדרו מעזה, ביניהם בנו של אחיו, יהונתן, שעמד להתגייס לצה"ל. זו ההיכרות הראשונה שלנו עם ממדי האסון. 

ארוחת צוהריים בחדר האוכל הגדול של המדרשה, ובשעה שלוש אנחנו מתבשרים שאפשר לחזור הביתה. כמה מחסומים בדרך, כמה פקקים ובערך ב-18:00 אנחנו בנחשון. תודה לשדה בוקר על האירוח הלבבי. 

שבת, ערב ולילה 

צמודים לשידורי הטלוויזיה, מזפזפים בין הערוצים. זה מתחיל עם 20 הרוגים ולקראת חצות מגיע ל-200. דיווחים מדאיגים על קיבוצים ומושבים שנכבשו, דיווחים מדאיגים במיוחד לגבי המתרחש בכפר עזה ובארי. הרבה מאוד שאלות לגבי איך התאפשרה חדירת מאות המחבלים, ומדוע התגובה הצה"לית כה בוששה להגיע. 50 בני ערובה מוחזקים בחדר האוכל של בארי. איך זה ייגמר? 

ראשון בבוקר 

מתחיל עם דיווח על 300 נרצחים ומטפס מעלה לאט לאט. מושב נתיב העשרה מפרסם מודעת אבל ובה שמותיהם של 15 מאנשי המושב שנרצחו. "אסון כבד מנשוא נפל על משפחת נתיב העשרה", כך נפתחת מודעת האבל. בשלב הזה כבר מובן, שאסון כבד מנשוא נפל גם על יישובים אחרים. ברשתות רצה ידיעה מדאיגה במיוחד על מה שקרה בניר עוז. "קיבוץ ניר עוז הירוק והמקסים נמחק כמעט לחלוטין", נאמר בידיעה. "מחבלים שרפו בתים כדי לגרום לתושבים לצאת החוצה ואז ירו בהם או חטפו אותם". מתראיין בטלוויזיה יוני, והוא מספר שאשתו ושתי בנותיו הקטנות נסעו לניר עוז לבקר את חמותו, וארבעתן נחטפו והועברו לעזה. "הגיע אליי הסרטון שבו זיהיתי בוודאות אותה (את רעייתו) ואת שתי הבנות שלי, רז ואביב", אומר יוני. "הן ילדות קטנות, אחת עוד לא בת 5 והשנייה עוד לא בת 4. הן ילדות קטנות, הן לא יכולות להיות מוחזקות בשבי חמאס". מור ביידר מספרת, שסבתא שלה, חברת ניר עוז, נרצחה בבוקר בביתה. "מחבל חדר אליה הביתה, רצח אותה, לקח את הטלפון, צילם את הזוועה ופרסם בפייסבוק שלה. ככה גילינו". 

מנסה לברר מה קורה עם עודד ליפשיץ, מוותיקי ניר עוז, מי שהיה שנים רבות כתב "על המשמר" ו"הדף הירוק". אין מענה בטלפון שלו. בהמשך היום מתברר שגם אחרים ניסו לבדוק מה מצבו, ללא הצלחה. על פי מידע שהגיע מאוחר יותר התברר שהוא נחטף לעזה. 

ראשון, אחר צוהריים, ערב 

העדויות על גודל האסון הולכות ומצטברות. הרוגים, חטופים, נעדרים. אלמוג בוקר משדר מהאזור, ולא מבין, איך אחרי 30 שעות מאז פלישת החמאס, בקיבוץ כפר עזה ישנו אזור מגורים שנשלט על ידי מחבלים וכוחות צה"ל עוד לא הגיעו אליו. באחד הבתים באזור הזה מונחת גופתו של ראש המועצה, אופיר ליבשטיין, שנהרג כשיצא להגן על קיבוצו, ובבית נמצא גם בנו הפצוע.  

ידיעה מעודדת על בארי, עשרות בני הערובה שהוחזקו בחדר האוכל שוחררו ללא פגע. חיים ילין, תושב בארי, מתראיין. "חיכינו שמונה וחצי שעות עד שהתחיל הפינוי הראשון – אני קורא לזה מלחמת יום הכיפורים השנייה, נכבשנו בידי החמאס. אזרחים בודדים עם נשק נלחמו מול מאות מחבלים". הוא לא יודע כמה הרוגים יש בבארי, כמה פצועים וכמה חטופים. חברת קיבוץ שמשפחתה הייתה נצורה באחד הבתים בקיבוץ, מספרת שחיילים הגיעו אליהם והובילו אותם אל מחוץ לקיבוץ, ובדרך היו פזורות גופות של חברים שנרצחו. 

טלפון מחבר. הוא מספר שיישובים צמודי גדר בצפון התפנו מיושביהם, בהנחיית ראש המועצה גיורא זלץ. בקיבוץ ניר דוד מתארחים חברי כפר גלעדי וחברי יד מרדכי.  

לקראת חצות – לפחות 700 הרוגים ולמעלה מ-2000 פצועים. אוהד חמו טוען שמספר ההרוגים יגיע ל-1000. הולך לנסות לישון כשמול עיני תמונתם של חמשת בני משפחת קדם מניר עוז, ההורים תמר ויונתן, הבנות שחר וארבל בנות ה-6 והבן בן ה-4 עומר. כולם נרצחו בביתם בקיבוץ. זוועה. 

שני, בוקר 

לפחות 700 הרוגים, 2600 פצועים. נמשכת לחימה בשישה מוקדים בעוטף, גם 48 שעות אחרי. בכפר עזה זוהו שבעה מחבלים שנמצאים בתוך הקיבוץ ונבדק חשד לחדירת מחבלים דרך מנהרה. בבארי היו קרוב למאה מחבלים שרובם נהרגו. קבוצות מחבלים נצפו גם בקיבוצים נירים, עלומים, שער הנגב, חולית וניר עוז. היתקלות עם מחבלים ליד שדרות, שישה מחבלים חוסלו, יש נפגעים לכוחותינו. חשש לאירוע בני ערובה. כ-20 יישובים שנכבשו על ידי החמאס, שוחררו. עוד ועוד עדויות של משפחות שעולמן חרב עליהן. 

שעת סגירת העיתון מתקרבת, זמן לשלוח לעורכת את הכתוב. ימים קשים שלא ידענו כמותם לפנינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"בדרך כלל אני כותבת על אחרים," אומרת עדינה בר-אל, כתבת העיתון, חברת מושב ניר-ישראל * "הפעם החלטתי לכתוב עלי, ויותר נכון – על כל בני הדור שלי, הדור שגדל עם המדינה החדשה, הדור שהוריו
8 דק' קריאה
בצל המלחמה, ובצל הביטולים במערכת החינוך לאור המצב הביטחוני והאיום האיראני, הצליחו בתנועה החדשה בשומר החדש לקיים את מפעלי פסח המסורתיים כשהשנה המסעות היו מרגשים במיוחד.החניכים והחניכות צעדו בעקבות הגיבורים והגיבורות, וערכו מפגן הזדהות
2 דק' קריאה
בעקבות ביקורו של המחנך הנודע יאנוש קורצ'אק באשדות יעקב הוא שלח לילדי בית הספר מיקרוסקופ, מפות וציוד לימודי יקר. הילדים החזירו בחוברת בה דמיינו כיצד יסתיים ספרו "המלך מתיא הראשון" בכתבה משולבים קטעים מכתבה
3 דק' קריאה
למה חשוב שהטילים האיראנים יהיו מדויקים ואיך זה קשור לסדרת המשטרה C.S.I לאס וגאס? הרפתקאות הדי בן עמר בלילה אביבי אחד שלא ישכח   בעשר בלילה ירדה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים מחדרה וניצבה בפתח החדר שלי.  "עשרות
4 דק' קריאה
אנשי תנועות הנוער הציוניות, אשר רבים מהם הפכו לחברי קיבוצים, פעלו ב-1944 בבודפשט להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בני הדור השני, "שגרירי המחתרת", פועלים כדי שמפעלם של ההורים לא יישכח *תמונה ראשית: משה אלפן,
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן