מגויסים למשימה

הש"שינים ששמעו מחבלים מחוץ לממ"ד, ואלו שהיו בבית ושמעו מרחוק על הזוועות. הקיבוצים שבהם לא שרדה הקומונה ואלו שרואים בש"שינים שותפים לגורל. איך ממשיכים הש"שינים ביום שאחרי?

*תמונה ראשית: הקומונה בבארי. בשבת השחורה היו אמורים להיות בקיבוץ ובמקרה הוחלט שיחליפו בין השבתות. צילום: באדיבות קיבוץ בארי

השבת השחורה של ה-7 באוקטובר הביאה הרס וחורבן על הקיבוצים והיישובים סמוכי הגדר ברצועת עזה. מאות נרצחו, מאות נחטפו, חלקם עדיין בשבי חמאס, יותר ממאה ימים. מאות אלפי תושבים מהדרום ומהצפון פונו מבתיהם, בלי לדעת מתי יחזרו ולאן. בתוך הכאוס של המצב המלחמתי שסופו לא נראה והמצב הכלכלי שעוד לא ברור מה יהיו השלכותיו, נמצאים גם משרתי שנת השירות, שעוברים טלטלה משלהם בתוך הטלטלה הגדולה שסביב.
כ-1,200 שינשינים ושינשיניות, מהם כ-560 מקיבוצים, החלו להתנדב באמצע אוגוסט ב-125 מסגרות שנת השירות של התנועה הקיבוצית, ובהם בקומונות בבארי, כרם שלום, גברעם, ניר יצחק, ניר עוז ועין השלושה שבעוטף עזה. בשמחת תורה היו רובם, למרבה המזל, בחופשה בביתם.
״נחסך מהם הגיהינום הזה״
12 נערים ונערות מרחבי הארץ הם השינשינים של הקומונה בקיבוץ בארי. באותה שבת שחורה הם היו אמורים להיות בקיבוץ ובמקרה הוחלט מספר ימים קודם שיחליפו בין השבתות "ונחסך מהם הגיהינום הזה", אומרת עדי אבני מבארי, מלוות הקומונה בקיבוץ, שהווטסאפ הראשון ששלחה באותו בוקר היה לגלי שאחראית על מסגרות השנה השלישית באזור הדרום להרגיעה שהם לא בקיבוץ. "הם היו עדים להתכתבות שהייתה בין החברים באותה שבת, אבל זו רווחה שהם לא חוו את מה שהיה פה״.
איך קהילה שעסוקה בטראומה של עצמה, שיש לה עשרות נרצחים, חטופים ונעדרים, מצליחה להכיל גם קבוצה של בני ובנות נוער שנמצאים בקיבוץ קצת יותר מחודש?
עדי, שאיבדה את בעלה חגי אבני באותה שבת שחורה, מעידה על עצמה שהייתה עסוקה בלשרוד. "איבדתי את בעלי, הייתי עסוקה בילדים שלי ובשכול, לא הייתי במצב של קבלת ההחלטות לגביהם. השותף שלי לקח את המושכות לידיים ותפעל את האירוע מולם״.
על אף חוסר הוודאות ששרר במדינה, לאחר מספר ימים הגיעו הש"שינים למלון אליו פונו חברי הקיבוץ "והשתלבו בחינוך ברמת מחויבות ומגויסות שלא ציפיתי מבני 18" אומרת עדי, "החינוך נדרש לכל זוג ידיים עובדות כדי לתת מענה, לפעמים פרטני, לילדי הקיבוץ. היינו צריכים המון מדריכים שיוכלו לתת יחס אישי. הקיבוץ נעזר בהם והם לקחו אחריות והובילו. יש התגייסות מדהימה".
גם הש"שינים הפנימו מהר שהשנה לא תמשיך כפי שתוכננה. העבודה בפינת החי, במחלבה ובנוי הוחלפה בחינוך, "הם עשו את הסוויץ' בשנייה. זו קומונה טובה, זה יכול היה להתפרק וזה לא, זה מחזיק מעמד. הש"שינים התגייסו למשימה באלף אחוז", גם בתמיכת הוריהם. "זה לא מובן מאליו לשלוח ילדים לקהילה שהם עוד לא ממש מכירים, קהילה שעברה טראומה קשה".
נדרשים ממש
תחילה מוקמה הקומונה במלון סמוך, על מנת לאפשר להם רגעי שקט ועיכול. "גם הם היו זקוקים למקום מפלט שקט אחרי יום שלם עם הילדים והקהילה. בערב הם יצאו למלון שלהם, עשו עיבוד עם פסיכולוג. יש הקפדה על תמיכה רגשית עבורם". לאחר כשבועיים הצטרפו למלון בו שוהים תושבי הקיבוץ. "הש"שינים הם חלק מהקהילה ומשאבים טיפוליים מופנים גם אליהם. הם היו מאומצים אצל משפחות בקיבוץ, חלק מהמשפחות נפגעו, כך שהם ממש נדרשים פה״.
זו השנה העשירית שבבארי מתקיימת מסגרת של שנה שלישית. מי שהקימה את הקומונה "האימא האמיתית של הפרויקט", היא אילת גודארד, שנרצחה בשבת השחורה.
"גם 'בחיים שלפני' הייתה חשיבות לפעילות הש"שינים שאומנם חיו, עבדו, ישנו ואכלו בבארי, אך לב המשימות שלהם היו לאחר יום העבודה בפרויקטים שונים של התנדבות בערים הסמוכות. עכשיו המשימה השתנתה. אנחנו לא משחררים אותם להתנדבות בחוץ. בבארי זקוקים להם 24/7״.
עדי מספרת שחגי בעלה היה שותף מלא בפרויקט שהוא הבייבי שלה. "הבית שלנו תמיד היה פתוח לש"שינים, לארוחות, לשיחות. גם כשנחזור לשגרה – זה תמיד יחסר". לאחר כחודש חזרה ללווי הקומונה, "עבורי זה מפלט. זמן שאני לא חושבת על האבל הפרטי שלי. אלו חבר'ה טובים עם אנרגיות צעירות וזה עושה לי טוב״.
לא רק הש"שינים של השנה הנוכחית התגייסו לעזרת בארי. למלון אליו פונו החברים הגיעו בהמוניהם בוגרי קומונה מעשר שנות עבר "כדי לראות במה אפשר לעזור. חלקם נשארו איתנו״.
״צמרמורת של בהלה״
הקומונה ששהתה באותה שבת שחורה בקיבוץ היא זו של עין השלושה, שמונה נערים ונערות. "ב-7 באוקטובר התעוררנו בשש וחצי יחד עם כל תושבי הקיבוץ ותושבי העוטף", אומר אורי כהן מלווה הקומונה, בן הקיבוץ. "אורך הזמן והרצף של הבומים והאזעקות היה שונה מפעמים קודמות". אורי יוצר קשר עם הש"שינים "לוודא שהם בממ"ד, שסגרו את חלון הפלדה, כל מה שאנחנו עושים אוטומטית. וגם כדי להרגיע ולבדוק שכולם בסדר. זה היה מפחיד, בטח למי ששומע 'צבע אדום' בפעם הראשונה, אבל גם עבורי תכיפות הנפילות עשתה צמרמורת של בהלה״.
בשלב מסוים נשמעות פחות אזעקות אך מתברר שהאירוע דווקא מידרדר. שמועות על חדירת מחבלים בישובים מובילות להנחיה לנעילת דלתות ולכיבוי אורות. "בקומונה יש שני ממ"דים וביקשתי שכולם יכנסו לאותו הממ"ד ושינעלו את הדלת. התקשורת נפלה מוקדם בבוקר ובמעט שהיה ניסיתי לתקשר איתם וגם עם המשפחות המודאגות״.
אורי מקבל הודעה מחברי הקומונה שהם שומעים דיבורים בערבית ושמחבלים מנסים לפתוח את דלת הממ"ד. "אלו רגעים לא קלים בתור מלווה שלהם שבעצמו סגור בממ"ד, נמצא רחוק מהם ואין לי איך לעזור. הייתה תקשורת מעטה, לגורמים בתק"צ, עם ההורים, עם הש"שינים, כאוס. עברו כך המון שעות, הם יחד אבל לבד. ישבו בחושך, בשקט, בלי אוכל, בלי מים, לא יודעים כמה מחבלים נמצאים שם״.
לקראת הערב הגיעו לקיבוץ כוחות הביטחון ואורי כיוון אותם לקומונה. "היה ברור שהם בין הראשונים להיות מחולצים, הם נערים ויש לנו מחויבות לשמור עליהם". הש"שינים חולצו בשבת בערב, אורי וחברי קיבוץ נוספים מחולצים בראשון לקראת הצוהריים. "למזלנו אף אחד לא נפגע. המחבלים לא הצליחו להיכנס לממ"ד. הקומונה הייתה הפוכה ונגנבו להם דברים״.

חלק מאיתנו
הקיבוץ פונה לאילת ביום ראשון במשאיות משוריינות ובליווי צבאי. יחד עם תנועת החלוץ והתק"צ התקבלה החלטה שהש"שינים יפונו לביתם למספר ימים על מנת לעכל את הסיטואציה ולראות את ההורים "וגם לתת לנו כקהילה להתאפס ולהבין את האירוע כדי שנוכל לקבל אותם בצורה מיטבית״.
אורי אומר שהשאלה הגדולה הייתה אם הש"שינים ירצו לחזור, ואם ההורים יתמכו במהלך. אבל מבחינת הש"שינים והוריהם לא הייתה כלל שאלה. "הם שיתפו פעולה וגם ההורים, הרגישו תחושת מחויבות לקיבוץ. מבחינתנו לא הייתה שאלה. הם חלק מאיתנו ועברו איתנו את מה שקרה. לקחנו אותם אלינו, כמו שותפות גורל. היה ברור שהם חוזרים והם רצו לחזור. אנחנו שמחים שכל הגורמים אפשרו לזה לקרות״.
באילת קיבלו הש"ש חדרים במלון עם חברי הקהילה, ואם בקיבוץ עבדו בחקלאות, בנוי, באחזקה וגם כחלק מוועדת תרבות, במלון השתנתה המשימה בעיקר לעבודה בחינוך ועם הגיל השלישי.
בימים אלו עין השלושה נמצא עדיין במלון כשהתוכנית היא לעבור לדיור ביניים בנתיבות. "הקומונה תעבור יחד איתנו, זו לא שאלה, הם חלק מאיתנו ויקבלו מה שיקבלו המשפחות״.
נחשפו מרחוק לחוויות של התושבים
לא כל מסגרות השנה השלישית צלחו את המצב המלחמתי. את ענבר פגשתי ממלצרת. הקומונה בה התנדבה במסגרת שנת השירות ביד מרדכי פוזרה בעקבות פינויים של תושבי הקיבוץ. התוכניות השתנו, מועד גיוס טרם נקבע וכלל לא ברור כמה זמן תהיה בבית.
״יש מקומות בארץ בהם בוטלו מסגרות שנת שירות ונסגרו מכינות" אומר רון ויצנר (פלמ"ח צובה), מנהל מחלקת שנת שירות בתנועה הקיבוצית. "המכינה
ביד מרדכי היא תחת תנועת הנוער של השומר הצעיר, אבל גם במסגרות שאינן תחת התק"צ יש נערים ונערות מקיבוצים שמנסים כעת לבדוק איתנו אם יש מקומות שבהם יוכלו להשתלב כדי להמשיך ולתרום השנה״.
״בימים הראשונים הייתה הקפאת מצב. אלו היו ימים של ירי מאסיבי של טילים, חששנו גם שהש"שינים יהיו בדרכים, והיה צריך להבין מה קורה עם תושבי הקיבוצים שפונו. רוב הש"שינים היו בבית ולא חוו את המתקפה של ה-7 באוקטובר באופן ישיר, אבל נחשפו מרחוק לחוויות של התושבים דרך ההודעות בקבוצות הווטסאפ או ב'מקומי'. אחרי כמה ימים בבית רוב המסגרות חזרו לפעול והקומונות חברו לקהילות״.
״במצב החירום שנוצר הש"שינים נדרשים יותר" אומר רון. "נוצר צורך בעיקר בצוותים חינוכיים במסגרות החלופיות בבתי המלון". במצב בו ילדי הקיבוץ הורחקו מסביבתם הטבעית בנסיבות טרגיות וחלק מהמדריכים ואנשי החינוך גויסו למילואים, לקחו על עצמם הש"ש את המשימה.
המשימות השתנו
רון מודה שהמציאות אליה נקלעו הש"שינים מורכבת. "יש תחושת משמעות אחרת, נוספת, שלא תכננו אותה ומצד שני גם מורכבות בחלק מהמקומות. היה צריך להמציא מחדש את המשימות בקיבוצים, לא תמיד היה ברור מה הצורך ומה עושים ולא תמיד היה מה לעשות. יש ש"שינים שהתנדבו בגלל העבודה בחקלאות. בבית מלון באילת אין חקלאות. הם הפעילו בבקרים את הילדים והנוער אבל היה צריך להבין מה קורה לאורך כל היום". למרות זאת, ואולי דווקא בגלל המצב, אומר רון שמקרי הנשירה הם זניחים ותואמים למה שהיה בשנים קודמות.
אלו בכל זאת נערים ונערות צעירים שברגע אחד נדרשים להכיל ילדים ובוגרים שעברו סיטואציה לא פשוטה.
״הש"שינים מלווים באופן שוטף כל השנה כל שנה. יש צוות ליווי חברתי וליווי רגשי ונתנו תגבור לנושא. הם גם מלווים כקבוצה ויש גם התייחסות פרטנית. הם בעצמם נפגשים עם ילדים ובני נוער שעברו דברים קשים. ששרפו להם את הבית, שרצחו קרובי משפחה או חברים שלהם, שחטפו קרובי משפחה או חברים שלהם. זו טראומה קהילתית שהם צריכים להתמודד איתה. הם קיבלו תגבור וליווי כדי לתמוך בהם וכדי להמשיך ולתמוך בקהילות שלהם״.
ברוב הקיבוצים בהם היו מסגרות שנת שירות, הצליחו לצלוח את המעבר לבית מלון. "בסוף זו החלטה של הקהילה להחזיק קומונה. יש את הקשר שלנו, של התק"צ, אבל כל קיבוץ, כל מסגרת, מחזיק את הקומונה, את מתנדבי שנת השירות שלו. בעין השלושה הייתה אמירה של הקהילה – לכל מקום שנעבור הם יעברו איתנו. גם בבארי החליטו שהקומונה תישאר. בסוף הדילמה היא של הקיבוצים עצמם. הש"שינים הם עוד נקודת חוזק ותמיכה, לקיבוצים שבעצמם מתמודדים עם היותם פליטים מכורח״.
מי שלא הצליחה לשרוד את הטלטלה היא הקומונה של קיבוץ ניר עוז, שפועלת תחת התק"צ בשיתוף תנועת החלוץ. לאחר שבחרו והחליטו חברי הקיבוץ להתמקם באופן זמני בבנייני דירות בקרית גת מצאו את עצמם הש"שינים ללא קומונה וללא קהילה. מחלקת שנת השירות של התק"צ פעלה על מנת למצוא עבורם קיבוץ אחר בו יוכלו להמשיך את הפעילות. לאחרונה נמצא להם פתרון והם ימשיכו בפעילות בקיבוץ בית ניר עד לסיום השנה.
לאפשר למי שהתחיל לסיים את השנה
בימים אלו ממש נערכים המיונים לשנת השירות לשנה הבאה ובני ובנות הנוער, תלמידי י"ב, "נלחמים" על המקום בו יוכלו לתרום שנה. בבארי כבר ברור שתהיה קומונה במקום מושבם הזמני בחצרים. בעין השלושה, ניר יצחק וכרם שלום דחו בשלב זה את המיונים, מפני שאינם יודעים היכן ישוכנו בשנה הבאה. בתק"צ אומרים כי רוב המקומות בהן יש מסגרות שנת שירות לא התבטלו ואפילו נוספו מסגרות.
ובתוך חוסר הוודאות שבמצב ייתכן שמשרד הביטחון יפנה למסגרות שנת שירות על מנת לגייס בני ובנות נוער עוד בטרם תסתיים השנה. בתק"צ מבטיחים כי יעשו כל מה שניתן כדי לאפשר לכל מי שהתחיל, לסיים.

לסיים יחד כבוגרים 

יש גם קומונה שמתחילה את משימתה בימים אלו ממש

באכסניית אנה שבעין גדי הוקמה לפני מספר שבועות פנימייה לשכבת י"ב של תלמידי תיכון "נופי הבשור" בחבל אשכול. תלמידי י"ב ביקשו לסיים יחד כבוגרים, את השנה האחרונה לספסל הלימודים שנקטעה עקב אותה שבת ארורה ופינויים של היישובים. מנהיגות הנוער של השכבה כתבה מכתב למנהלת הפנימיות החינוכיות, אילנה נולמן, שהשיגה את האישור הנדרש ממשרד החינוך ואת התקצוב. השומר החדש גויס כגוף תחתיו תפעל המסגרת. בעזרת אנשי חינוך, הורים וצוות הקמה של חניכות וחניכים הוקמה התשתית החינוכית, 134 תלמידי י"ב (מתוך 160 תלמידי השכבה) לומדים בבית הספר "נופי הבשור" שהוקם בים המלח וחיים בפנימייה. 

אח בוגר 

שירי שם טוב היא המנהלת החינוכית של הפנימייה, בעצמה מפונה מבית הלל שבצפון. לצוות הפנימייה גויסו מדריכים, עובדים סוציאליים וגם שישה ש"ש, שהגיעו מקומונות שהתפרקו. "פנינו לתק"צ למועמדים פוטנציאליים לש"ש. חלקם היו מספר חודשים בבית ולחלקם התפזרה הקומונה ממש בשבועות האחרונים". 

ששת הש"ש יגורו עם תלמידי הי"ב בפנימייה ויתפקדו כעוזרים למדריכים הבוגרים וכן על תקן "אח בוגר" לחניכים. "הם צוות לכל דבר. יש להם משימות שוטפות ואחריות". 

עבור נערים ונערות רבים פנימיית "נופי הבשור" היא חבל הצלה. בעיקר עבור אותם תלמידי י"ב שביקשו להישאר יחד, אך גם עבור אותם ש"ש היא מתנה גדולה. "לש"ש חשוב חיי החברה בקומונה וערך ומשמעות המשימה. לגבי חיי החברה עוד נראה כאשר יתחילו, אבל ברור שהם קיבלו את הדבר הכי חשוב וזה המשמעות להיותם כאן, בטח אחרי שסיימו מקום בצורה פחות טובה".