שכנים שכנים

מתי מותר להציב מצלמות אבטחה? איך תשמר פרטיותם של השכנים המצולמים? מהו שימוש סביר במצלמה?

*תמונה ראשית: איור: מתי עמלי

שאלה ל"משפט חברים" 

משפחת חברים מתגוררת בדירתה, בקומת הקרקע, בבית דו קומתי שבו ארבע דירות. במהלך שיוך דירות בקיבוץ גם הבניין ישויך כבית משותף לדייריו וכך יירשם. משפחה אחרת בקומה השנייה, התקינה מספר מצלמות אבטחה (כדי להגן על רכושה), שמצלמות גם את השטחים המשותפים לכל הדיירים בבניין. המצלמות הותקנו ללא הסכמה או הודעה מוקדמת. המשפחה שבקומת הקרקע, מספרת שהם "מצולמים 24/7 בכל יציאה מהדירה. לדשא, למדרכה ולגינה, למחסן, לפינת כביסה ועוד". פניותיהם לשכנים להסיר את המצלמות לא נענו והנהלת הקיבוץ נמנעה מלהתערב. לתחושתם זו פגיעה קשה בפרטיותם, והם מבקשים מ"משפט חברים" לברר מהן זכויותיהם.  

תשובה 

תחילה הסבר קצר: "בית משותף", במובנו המשפטי, הוא בית שיש בו שתי דירות או יותר. לכל דירה יש בעלות נפרדת, ושאר חלקי הבניין (שאינם הדירות), נחשבים לרכוש משותף ונמצאים בבעלות משותפת של כל בעלי הדירות בבניין. בית המשותף מנוהל בהתאם להחלטות הדיירים, המתכנסים בפורום של אסיפה, ובהתאם לתקנון הבית המשותף וחוק המקרקעין. עוד חשוב לציין כי רוב הוראות חוק המקרקעין הנוגעות לבתים משותפים שנרשמו ב"טאבו", חלות גם ביחס לבתים משותפים שאינם רשומים, ולענייננו גם לגבי בתים משותפים בקיבוץ שטרם סיים את הליך השיוך ורישום הבית המשותף ככזה. כל עוד לא הושלם הליך השיוך או הרישום, הקיבוץ הוא ה"בעלים" של הקרקע, ומשכך הוא גם "צד ראוי" בהסדרת היחסים כאמור. 

ובחזרה לשאלה: בשנים האחרונות, השימוש במצלמות אבטחה התרחב מהמרחב הציבורי אל הפרטי כדי להגן על הרכוש, למנוע פריצות או עבירות אחרות, ולהתחקות אחר מבצע העבירה. מנגד, עלולה להיות למצלמות השפעה שלילית, גם אם מתקין המצלמה לא התכוון לכך: צילום שוטף של אדם באופן שלא מאפשר לו להתנהג בצורה טבעית במרחב הפרטי שלו. חוק הגנת הפרטיות קובע שצילום אדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות ואין לפגוע בפרטיותו של אדם ללא הסכמתו. יחד עם זאת, במקרה בו הפגיעה בפרטיות נעשית לצורך הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע, הדבר יכול להוות הצדקה לפגיעה.

מה המטרה? 

עו"ד קרנית אקריש (ליפא מאיר ושות') מתארת כי לנוכח האיזון העדין הנדרש בין זכותו של אדם להגן על רכושו לבין זכותו של אדם לפרטיות, בעיקר ברשות היחיד, פרסמה הרשות להגנת הפרטיות הנחיות כיצד יש להשתמש במצלמות אבטחה, מהן הפעולות שצריך לבצע לפני התקנת המצלמות, בעת התקנתן וכן ביחס לאופן השימוש בהן.  

ככלל, לפי הנחיות הרשות להגנת הפרטיות, קודם שאדם מתקין מצלמת אבטחה המצלמת גם שטחים שהם מחוץ לשטח הפרטי שלו (בין אם המצלמה מותקנת בשטח הפרטי שלו ובין אם היא מותקנת בשטח ציבורי, ולעניין זה שטחים משותפים בבניין משותף נחשבים שטחים ציבוריים), עליו לבחון ולשקול שורה של שיקולים ובהם: מהי המטרה שאותה הוא מבקש להשיג בצילום השטחים הציבוריים או הפרטיים, האם השימוש במצלמות הוא אכן האמצעי היעיל להשגת מטרתו, האם ניתן להשיג את המטרה המבוקשת באמצעי הפוגע בפרטיותם של האחרים בצורה פחותה כדוגמת מערכת אזעקה, גלאים שונים וכיו"ב.  

מי שבחר להתקין מצלמות אבטחה, נדרש לפעול באופן שלצורך השגת המטרה המבוקשת (למשל: הגנה על הרכב החונה בחנייה או על האופניים במתקן האופניים בחצר). לא יותקנו מצלמות מעבר לכמות המינימלית הנדרשת לעניין זה ומיקום המצלמות יכסה רק את השטח החיוני להגנת הרכוש (לפי הדוגמה הזו). המצלמות יופעלו רק לצורך תכלית הצילום (לדוגמה: מצלמות שמופעלות רק כאשר יש תנועה) וגם רזולוציית התמונה תהיה מינימלית, לצורך השגת המטרה של הצבת המצלמה. הצילומים יכולים להישמר לתקופה מוגבלת בלבד ואף זאת רק לצורך תכלית המטרה של השימוש במצלמה (קיים, אגב, איסור לעשות שימוש במצלמות אבטחה שמפעיל אדם פרטי לצורך הקלטת קול).  

ליידע את הציבור 

לאחר התקנת המצלמות, חובה על המתקין ליידע את הציבור בדבר הצבת המצלמה, באמצעות שלט אזהרה קריא וברור. יישום הנחיות אלה יכול להגיע לידי בחינה בעת עימות משפטי בין מתקין מצלמה לבין דייר בבית המשותף הטוען שפרטיותו נפגעה. האחרון יכול לדרוש לעיין בצילומים שבוצעו כדי לבחון את היקף הפגיעה בפרטיותו. בנוסף, הטוען לפגיעה יכול לפנות בעצמו או יחד עם שכנים אחרים אל מתקין המצלמות ולדרוש את כל המידע הנוגע למצלמות, לטעמים להתקנתן ואת מרחב הכיסוי שלהם. זאת לצורך בחינה אם ההתקנה נעשתה כדין. 

לפי פסיקת בתי המשפט, אומרת עו"ד קרנית אקריש, כאשר בעל דירה מבקש להציב מצלמה ברכוש המשותף, עליו לקבל הסכמה של אסיפת דיירי הבית המשותף, ברוב רגיל, זאת בתנאי שאין פגיעה מהותית בפרטיות של מי שהתנגד להצבת המצלמה. במקרה בו ישנה פגיעה מהותית בפרטיות במי מהדיירים, תתאפשר הצבת המצלמה רק בהסכמה של כל דייר המוצא עצמו נפגע מעצם התקנת המצלמה.    

שימוש סביר 

כאמור, שטחים בבית משותף (חדר המדרגות, חצר הבית, החלק החיצוני של הקירות) הם חלק מהרכוש המשותף של כלל הדיירים. שימוש ברכוש המשותף מותנה בקבלת הסכמה של "אסיפת הדיירים" בבית המשותף, בכפוף לכך שמדובר ב"שימוש סביר". כך נפסק שהתקנת מצלמה שמאפשרת להתחקות בכל עת אחר תנועותיהם של השכנים ואורחיהם אינה נחשבת "שימוש סביר" ברכוש המשותף, בעוד שהתקנת מצלמה המצלמת רק את דלת הכניסה לביתו של המתקין יכולה להיחשב כ"שימוש סביר". 

במקרה אחר, פסק בית המשפט ש"התקנת מצלמות ברחבי הרכוש המשותף, באופן שהן מתחקות באופן מתמיד אחר תנועותיו של בעל דירה בבית, בדרכו אל דירתו ומחוצה לה" אינה מותרת ללא הסכמת כל בעלי הדירות. "בעל דירה בבית משותף, זכאי להתהלך בתחומי הרכוש המשותף בבית, מבלי שתיפגע זכותו לפרטיות, ומבלי שירגיש כי שלוות חייו או חירותו מאוימים על ידי בעל דירה אחר בבית, האורב לו ומתחקה אחר תנועותיו ומעשיו בכל רגע נתון". 

השאלה אם פגיעה בפרטיות היא פגיעה מהותית או לא, מסבירה עו"ד אקריש, תלויה בנסיבות המקרה ובהיעדר גוף מכריע אחר, הזירה לרוב היא הערכאה המשפטית. בקיבוץ שיש בתקנונו מנגנון לבירור מחלוקות, נכון לבחון אם יש במנגנון זה מתכונת ליישוב סכסוכים בין חברים לבין עצמם או בין החבר לבין מוסדות הקיבוץ. שאלה אחרת, שלא נדרש לה כאן, היא "סמכותו" של קיבוץ שהחליט על שיוך בתי המגורים שלו, להסיר מצלמות אבטחה שהתקין אחד מחבריו, אם התקנתן אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.  

פגיעה בפרטיות 

עו"ד אקריש מוסיפה ומדגימה כי במקרה שבו אדם תבע את שכנו בגין הצבת מצלמה הקולטת את הכניסה לביתו והנתבע לא הוכיח איזו מטענות ההגנה העומדות לו לפי חוק הגנת הפרטיות, בית המשפט קבע כי נפגעה פרטיותו של התובע, פסק לטובתו 3,000 ₪ והורה להסיר את המצלמות. במקרה אחר, אישר בית המשפט התקנת מצלמת מעקב על קיר משותף שמצלמת את מגרש החנייה של הבניין, גם כאשר הוכח שהיא קולטת את תנועתם של אלה שהתנגדו לכך.  

בית המשפט נימק זאת בכך שכל אדם יכול להיכנס למגרש החניה וקליטתם של התובעים במצלמות היא אקראית. על פניו אפוא, צילום אדם הנכנס ויוצא מביתו יכול שיעלה בגדר פגיעה בפרטיות. כאשר מתגלעת מחלוקת בין דיירים או שכנים אשר הצדדים לא הצליחו ליישבה ביניהם באשר להצבת מצלמות אבטחה ובאשר לאופי הפגיעה הנגרמת מהצבתן, הטוען לפגיעה רשאי לנקוט הליך משפטי אזרחי לפי פקודת הנזיקין וחוק הגנת הפרטיות. לעיתים פגיעה בפרטיות יכולה להיחשב גם עבירה פלילית שהעונש בגינה הוא חמש שנות מאסר.  

כאמור, אם יש בקיבוץ מנגנונים פנימיים לפתרון מחלוקת יש לבדוק את השימוש בהם.