"החלום שלי זה שההפרעות יפסיקו" אומר אורן קורין, הרכז החקלאי של המועצה האזורית ערבה תיכונה. זה לא סוד שמספר החקלאים פוחת בכל רחבי הארץ. בערבה התיכונה יש תופעה מעניינת – הירידה במספר החקלאים מתאזנת על ידי צעירים שחזרו לחקלאות ולמושב. חמישה חקלאים צעירים מספרים מה הניע אותם לחזור לחקלאות באמצע המדבר.
חקלאים צעירים: בביתו של אורן קורין, הרכז החקלאי של המועצה האזורית ערבה תיכונה, אני נפגש עם ארבעה חקלאים צעירים, אלעד טבלן, יואב אלון, ניר פוליבודה וגיא סלומון, שכל אחד מהם בחור משכיל ומיומן, מישהו שיכול היה בקלות לפצוח בקריירה מקצועית במרכז הארץ ובמקום זאת בחר לחזור למושב חצבה ולעבוד בחקלאות.
אורן קורין: "ארבעתנו, מלבד גיא, כולנו נולדנו פה בחצבה ואחרי הצבא, יציאה ללימודים, לטיול בעולם – החלטנו לחזור כדור המשך הביתה ולעסוק בחקלאות."
אף אחד מאתנו הוא לא בן ממשיך – כולנו בנים חוזרים, לכולנו יש נחלה, יש משק וזה הלך הרוח בערבה שלדעתי די שונה משאר חלקי הארץ – שיש פה חזרה הביתה ורצון להמשיך ולעסוק בחקלאות.
"במהלך השנים האחרונות אנחנו רואים את מגמת החקלאים הולכת ופוחתת – זה גם בערבה אבל בערבה זה די מתאזן עם החבר'ה שחזרו והגיעו חזרה לחקלאות. זאת אומרת מ-2010 ועד היום, במשך עשור, נקלטו פה 125 בנים חוזרים שזה נתון שמדבר בפני עצמו".
האמת שזה מפתיע. יש פה אנשים שעשו תואר ראשון ושני ומשהו גרם להם לעזוב את ההמשך ולחזור לחקלאות, למושב…
אורן: "האמת שיש פה בשולחן הכל – יש פה כלכלן, היסטוריון, טבלן היה שף ובקיצור יש פה הכל מהכל, לא חסר – יש פה מהנדסי חשמל, מהנדסי תכנה, מה שאתה לא רוצה, חבר'ה צעירים שהחליטו לחזור למושב ולחקלאות".
איך אתה מסביר את זה?
אורן: "אלף, איכות החיים במושב וגם, ברגע שמתחילים להיות לך ילדים – יש רצון לשחזר להם את הילדות שאנחנו עברנו פה במושב. היחיד בינינו שבא מבחוץ זה גיא, מושבניק מבצרה שהתאהב בבת המושב.
בעקבות כל מה שקרה עם הפלפל ובשל המעבר לתמרים – גיא החליט שהוא עובד בתמרים והיום הוא קבלן טיפול בתמרים וגם מגדל תמרים. יש לו כלי גובה, יש לו צוות עובדים ובמקום שאני ואחרים יתעסקו בתמרים שלהם – הם יכולים להתעסק בעבודה אחרת.
"אגב, יש בחצבה כמה קבלני תמרים. מ-2007 ועד היום התווספו עוד 7,000 דונם תמרים לערבה והפלפל הצטמצם מ-20 ל-11.5 אלף דונם. רוב הפלפל התרכז בחלק הדרומי של הערבה התיכונה, מסיבה די ברורה – יותר קר שם ואפשר להוציא יותר טון פלפל לדונם והם מסוגלים להיות רווחיים, למרות העלויות המטורפות של גידול הפלפל".
מיזם חקלאי-חברתי
יואב, אתה כלכלן, מה גרם לך לחזור לערבה ולהפוך לחקלאי?
יואב: "כשנולד הילד הראשון החלטנו לבוא ולגדל פה את הילדים. עוד בלימודים החלטנו שמתישהו נחזור לפה. הטריגר היה הילד. אני מגדל פלפל 'פלרמו', ענבים, אבטיח ותמרים וכמו אלעד אני בשותפות עם האבא".
יואב הוא האחראי בחצבה לפרויקט חברתי שיזם למען החקלאים, שהוזיל להם את העלויות. "נתחיל מזה שבעבר היה בחצבה רק טרנזיט (בית אריזה או מרכז לוגיסטי שאורז את התוצרת ומשלח ללקוחות) אחד במרכז הישוב והשירות שניתן לחקלאים היה יקר בטירוף – עד שהחקלאים לא יכלו לשלם את המחירים האלה – הטרנזיט נסגר והחקלאים שלא יכלו לשלם את המחיר היקר התחילו להוציא את הסחורות מהחצרות של הבתים. המשאיות הסתובבו לנו פה בין הילדים…
"החלטתי שאי אפשר להמשיך ככה, שצריך שינוי. היה איזה מיזם חברתי ששני חבר'ה התחילו בחצר המשק במושב, קובי בן שמחון ועטר שחק שהוציאו סחורות לחקלאים, ויחד החלטנו שאנחנו מפעילים את הטרנזיט מהמבנה של המושב – בעיקרון בלי רווח – כלומר לא ניקח תמורה אלא רק עבור עלויות הטיפול ומה שמשלמים לעובדים. החלטנו שאנחנו מעבירים את הפעילות לטרנזיט, כך גם תהיה יותר פעילות, גם יהיה יותר קל להוציא את המשאיות מהמושב וכך גם יהיה חיסכון לחקלאים.
"הטרנזיט היה במבנה של האגודה, הוא פעל והפסיק לפעול ולפני כשנתיים כשכמעט כל החקלאים עזבו אותו – אז חזרנו לשם. רק החקלאים הגדולים ממשיכים היום להוציא סחורה מהבית שלהם. המיזם שלנו חוסך לחקלאי סביב ה-15 אלף שקל בשנה".
גויאבה ואספרגוס
החקלאי אלעד טבלן מגדל ביחד עם אביו משה טבלן – גויאבה, ענבי מאכל ואספרגוס: "אספרגוס זה גידול נישה קטן, שיתוף פעולה שלנו עם שני מגדלים גדולים, אחד מניר בנים ואחד מהיוגב. אנחנו סוגרים להם איזה חור של חורף וקצת אביב. באספרגוס אנחנו כלל לא עוסקים בשיווק, אנחנו מגדלים ויש לנו מישהו שמשווק את התוצרת.
"לגבי הכרמים, אבא שלי הוא כורם וותיק, אנחנו עובדים עם ה-SBS (זן ענבי מאכל שתפש בערבה). עכשיו אנחנו מגדלים 20 דונם של זנים חדשים, חלק שחורים חלק לבנים, אלו מתחילים רק השנה להניב ואנחנו עוד לא מנוסים עם הענבים האלה."
גם הגויאבה היא בעצם נישה?
אלעד: "זה עוד נישה, זה גם פרי שככה קצת הימרנו עליו – זה ניסוי שפחות או יותר הצליח, קשה עדיין לומר זאת בפה מלא. אנחנו כבר חמש שנים בגידול ורק שנה שעברה אולי אפשר לומר שעלינו על דרך המלך, כך אנו מקווים ואנחנו מקווים שההשקעה בענף תהיה שווה את המאמץ. זה עדיין לא ברור, כי בשנה הרביעית התלבטנו אם לעקור.
המליצו לנו לנטוע תמרים בין לבין או מנגו – אבל איכשהו יוצא מזה משהו". במשפחת טבלן גידלו בעבר הרבה פרחים, אלעד גם גידל פלפל ואספרגוס – זה גידול חדש. "כשהייתי ילד אבא שלי גידל בהצלחה כמה דונמים של אספרגוס, כך שהגידול הזה מוכר לו, אבל אחר כך הוא נכנס חזק לפרחים," מוסיף אלעד.
לו היו לי מים
הבנתי שיש פה איזושהי בעיה עם המים בערבה
אורן: "יש כאן בגדול שתי בעיות – אחת זו המלח והשנייה – זו כמות המים שאפשר להוציא לגידולים. המים שאנחנו מקבלים פה זה לא מים מהמערכת הארצית, זה מים מקומיים, מי תהום מאוד מליחים שרוב הגידולים לא יודעים לחיות בהם ולכן אנחנו מוגבלים באפשרויות הגידול שלנו."
אלעד: "אם אתה שואל אותי – נושא המים הוא החסם הכי גדול של ההתפתחות החקלאית בערבה. כולם רואים איך ענף הירקות קורס, זה סיכון גדול. יואב מגדל בנישה וזה לא דוגמא אבל הענף קורס, כל שנה סוגרים פה משקים. גם ענף התמרים שנחשב לענף רווחי נמצא בתחילת הירידה. נכון שהוא רווחי אבל הרווחיות הזאת צפויה להישחק משמעותית בשנים הקרובות. יש גידול מטורף בכמויות, כבר השנה המחירים יורדים ולא רק בארץ שותלים תמרים – בכל העולם שותלים מג'הול. אם יש איזשהו סיכוי לרווחיות בערבה זה אולי בתחום המטעים, כיוון שמדובר בגידולים זולים – זה פחות כ"א, פחות עבודה ויש פה יתרון יחסי של מזג האוויר. החסם של כל הדבר הזה זה באמת המים המליחים בערבה".
איך הגויאבות שלך מסתדרות עם המים המליחים?
אלעד: "אני פשוט משקה בכמויות מטורפות. קצת אני מנסה להוריד את כמות המים והגידול מתדרדר. אני משקה בפולסים גדולים כדי לדחוק את המלחים. גם בתמרים – אם היו מגדלים את התמרים במים מתוקים – התוצאות היו אחרות לגמרי, יותר יבול וגודל התמר היה גדול יותר.
ישנם המון גידולים שעם המים האלה אין מה לדבר עליהם – כמו ליצ'י, שסק. לדוגמא, יש פה מנגו אבל הוא סובל מאוד מהמים המליחים. איכות המים הירודה מקצרת את אורך החיים של הכרם בצורה משמעותית, מקטין את גודל הגרגר. זה משפיע על הכל, זה החסם הכי משמעותי, יותר מעלות הפועלים, יותר מהכל, המים זו טבעת החנק הכי משמעותית של החקלאות בערבה."
ניר: "בפלפל למשל, הממוצע בערבה הוא 8-9 טון לדונם – עם מים באיכות טובה אפשר להוציא 14 טון לדונם. בחבל הבשור למשל, שם יש עונה ארוכה יותר ואם אין וירוסים או משהו הם יכולים לעבור את ה-15 טון לדונם. זה לא רק הכמות, זה גם גודל ואיכות הפרי טובים יותר."
אורן: "באמת איכות המים זה חסם עיקרי פה – יש תוכנית להתחבר או למתפיל השלום שהוא חלום או להתחבר למתפיל של אילת, שצריך להרחיב אותו. יש צינור מים שפירים שהגיע ליישובי כיכר סדום ואמור להתחבר אלינו אבל מדובר שם ב-5 מיליון קוב, זה מעט מדי עבורנו. אם אתה שואל אותי כמה זמן זה ייקח? אמיתי? אולי בעוד עשר שנים. רק מזכיר לך שב-2016 היינו אמורים להתחבר למתפיל השלום…
חקלאות בערבה – חקלאים צעירים
"יש גם בעיות אחרות מלבד המים. הבעיה היא שיש מדיניות מתנכלת כלפי החקלאים. עכשיו סיימנו את הקצאות העובדים למשקים, הוציאו לנו את המיץ. אז נכון, יש תקן עובדים לכל גידול וכך הם מחשבים כמה מגיע לך ואז הם עושים קיצוץ בתקן. לכל גידול יש קוד, זה נעשה ע"פ תחשיבים כלכליים, כמה זמן לוקח, כמה ימי עבודה לוקח לגדל את הגידול הזה והזה… לוקחים את המספר שהוא סביר ואז מטילים עליו קיצוץ".
ניר: "נניח שבפלפל מגיע לך 1.1 תאילנדי לדונם, אז ל-10 דונם מגיע לך 11 תאילנדים ומגיעים לך 9 תאילנדים. למה? קיצצו למטה. עכשיו גם ההקצאה אינה נכונה, כי אם אתה מגדל פלפל באזור המרכז אז באמת מגיע לך 1.1 תאילנדי לדונם, כי שם מזג האוויר עובד נכון ואתה יכול לקטוף כל יום את השני משטחים שלך. בערבה יש לך פולסים של מזג אוויר – פתאום הארבעה תאילנדים שעובדים אצלך אינם מספיקים – אתה צריך שמונה ולעומת זאת בקיץ אתה צריך פחות תאילנדים."
אורן: "סיפור המכסות לעובדים צריך להיגמר. צריך לפתוח את זה ולאפשר לך להעסיק עובדים כמה שאתה צריך להעסיק – ככלות הכל זה לא משאב זול. יש תיקונים רבים שחייבים לבצע בנושא העובדים הזרים, בעיקר בשכר, בפתיחת תעסוקה ממדינות נוספות ועוד".
אין ירוקים בערבה
ניר פוליבודה מגדל פלפל, תמרים ופרחים. "התחלנו – וידוע שבנובמבר דצמבר המחירים לא להיט. התחלנו בנובמבר – מסיימים באזור אפריל אז הפדיון עוד עשוי לעלות. באזור פארן יותר אלים מבחינת מזג האוויר, הם היו צריכים יותר תאילנדים בימים האלה כי מזג האוויר היה יותר קיצוני.
בפארן יותר קר, הקרינה יותר גבוהה והם שותלים מוקדם – אז הכל יותר מהיר. "מלבד פלפל אני מגדל פרחים. אין פה גידול ענפים ירוקים (ענפי קישוט לזרי פרחים) בגלל בעיית המים. אם המים היו באיכות טובה היו מגדלים כאן המון ירוקים.
אנחנו מגדלים ליזיאנטוס והרבה חמניות נוי. יש לנו כ-100 דונם פרחים, מהם 30 ליזיאנטוס והיתר חמניות, פחות או יותר, תלוי בעונה כי זה במחזורים. יש גם קצת גבסנית, זה תלוי מתי. צריך למצוא נישות, פעם העונה יותר טובה, פעם העונה פחות טובה."
אורן: "היו פה בערבה 120 אלף דונם פרחים – עד שהישראלים וההולנדים הקימו חוות פרחים באפריקה ודחקו את המגדלים הישראליים מהבורסה בהולנד".
ניר: "יותר נכון – עד שמדינת ישראל החליטה שהיא לא מקדמת את ענף החקלאות. זה לא בגלל אלה ולא בגלל ההם. אם היו מוצאים שווקים חדשים ואם לא היו סוגרים את 'אגרקסקו' ואם לא היו עושים כל כך הרבה דברים שמקשים על החקלאים – היינו מסתדרים. היום יש את רוסיה, יש 'מכירה ישירה' בלי בורסה, יש הכל, גם השוק המקומי מאוד התחזק בגלל העלייה הרוסית שהביאה תרבות של צריכת פרחים".
אורן: "צריך לזכור שבמושבים שיותר קרובים למרכז יש אפשרויות תעסוקה אחרות, אם בערים או בשוק החופשי. אצלנו אין ברירה – או להיות בחקלאות או לא להיות פה. יש כאן גם אנשים שעובדים במשרות שקשורות לחקלאות, כנותני שירותים של חברות חקלאיות, אבל המשרות הללו קשורות לחקלאים – ברגע שלא יהיו חקלאים גם המשרות האלה לא יהיו קיימות".
מו"פ ערבה תיכונה-צפונית הוא חיוני
כולם בחדר מסכימים, מי יותר ומי פחות, שמו"פ ערבה תיכונה-צפונית הוא חיוני וחשוב וכולם מקווים שהוא יתוקצב יותר ממה שקורה היום בפועל.
גיא: "אין לי פה משק, אני במקור לא מחצבה, אבל ממה שאני רואה בעבודה שלי – באמת הגידול בתמרים הוא עצום, גם בארץ וגם בעולם. עוד מעט אצטרך לעצור את עצמי מבחינת לקוחות כי פשוט אין לי יותר כוח אדם.
אין לי משק, אני מבוסס על חמי ועל משקים קטנים אחרים וגם ההקצאות העובדים שלהם לתמרים זה בדיחה, זה בכלל לא מייצג את הכמות שהם באמת צריכים. אנשים חושבים שאין הרבה עבודה בתמרים אבל יש שם המון עבודה. לדעתי צריך 3 פועלים ל-10 דונם והיום זה 1 ל-30 דונם. זה מגוחך.
"זה בעיקר הבעיה שלי – כח אדם. אני נלחם בזה, זה סיפור לא פשוט, הניוד של העובדים, הפיקים של הגדיד. יש הרבה מיכון אבל לגדיד אתה חייב עובדים. יש ניעור אבל אתה לא יכול לפגוע במג'הול שחייב להיראות מצוין בשיווק. הבעיה זה הדילול והגדיד בעיקר".
ניר: "צריך לדחוף את המו"פ בכל הכוח ולתת לו מימון, יש שם דברים יפים, האפשרויות הן רבות – אצות, צמחי מרפא, גידולים חדשים, אבל כמו שזה נראה כרגע שמים את המו"פ ברברס".
אורן: "המו"פ מתוקצב על ידי הממשלה וקק"ל ומידי שנה מקצצים לו ולכל המו"פים בתקציב וזה חבל. אין כאן חקלאי שלא נעזר בפיתוחים ובשיפורים שהמו"פ מביא, זאת התקווה שלנו להמשיך להיות רלבנטיים כחקלאיים כאן בערבה".
יואב, אתה כלכלן, מה אתה חושב על הקנביס הרפואי?
יואב: "כמעט נכנסתי לזה. לדעתי בערבה, בסופו של דבר, לא יקומו יותר מחמש חוות. יהיה בעין חצבה, בחצבה, צופר ופארן. להשקיע בגידול קנביס רפואי לבד – זה סיכון והון מטורף. רוב האנשים מתחברים למשקיעים, יש כל מיני קונסטלציות ובסוף אתה נשאר עם מעט מאוד אחוזים ועם הרבה כאב ראש. ומה קורה אם עוד חמש שנים אמנם החזרת את ההשקעה, בסדר, אבל העלויות השוטפות שלך נורא, נורא גבוהות? וכבר נכנסת באחוזים בפנים… אתה יכול להפסיד מיליונים תוך כדי התפעול השוטף של החווה. זה תחום לא פשוט וכנראה שלא אכנס אליו בסופו של עניין".
זה לא מה שיחליף את הפלפל?
יואב: "בגלל העלויות הגבוהות של הקנביס הרפואי זה לא משהו שהרבה חקלאים ייכנסו אליו. התמרים הוא ענף שכאילו החליף את הפלפל ואגב ממשיכים לנטוע תמרים. לגבי אצות, למשל בקטורה זה הכניס ועכשיו זה קצת עצר. סך הכל המפעל בקטורה מוצלח".
אורן, איפה נהיה בעוד עשר שנים בערבה?
אורן: "איפה נהיה? החלום שלי זה שההפרעות יפסיקו – שנדע להוריד בדרך את כל הגורמים שהפריעו לחקלאות להתפתח. צריך שר חקלאות בולדוזר שאכפת לו מהחקלאים ושיוכל להשפיע על שאר משרדי הממשלה כמו האוצר, הפנים, החוץ ובעיקר ראש הממשלה שיבין את החשיבות של החקלאות".
