ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות: "המדינה חייבת לשנות כיוון"

מי ישמור על מגדלי הפירות? ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות: "המדינה חייבת לשנות כיון" כשאומרים מגדלי פירות, רבים חושבים על המגדלים הגדולים (שעם השנים הפכו גם ליבואני פירות), אבל ישנם אלפי מגדלי פירות קטנים, שלאורך השנים הלכה הרווחיות שלהם ופחתה. התלווינו ל- ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל, לסיור שבו למדנו גם על הצדדים היפים וגם על הצדדים הקצת מכוערים של גידול פרי בישראל

הדרך ליסוד המעלה נראית כאילו יצאה מעלון לתיירים. למעשה הגעתי למושבה הוותיקה דרך הכניסה לשמורת אגמון החולה, דרך שטחי מטעים וכרמים, שלמרות השלכת מדהימים ביופיים וגם יסוד המעלה לא אכזבה – הבתים המשוחזרים של פעם, הגינות המטופחות, המשקים שחלקם עדיין פעילים. במושבה נפגשתי עם ירון בלחסן, מנכ"ל ארגון מגדלי פירות הטרי, שהבטיח לי סיור מלמד ומאלף וסקירה על הבעיות הקשות מולן מתמודדים היום מגדלי הפירות.

ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות (54), בן וחבר מושב רמות נפתלי שבגליל העליון, הוא מגדל אגסים וענבי יין. לפני בחירתו למנכ"ל שימש בלחסן בשורה של תפקידים ציבוריים במגזר החקלאי ובהם: יו"ר הועדה החקלאית מבואות החרמון, רכז חקלאי, מזכיר וגזבר רמות נפתלי, יושב ראש בכמה וועדים ממונים במושבים ומזכיר חוץ במושבים, חבר בהנהלות יקבי רמת הגולן, מים בגליל, מט"י גליל עליון, חבר מליאת המועצה האזורית מבואות חרמון וחבר במזכירות ארגון מגדלי הפירות לאורך שנים רבות.

שתילים לייצוא

התחנה הראשונה שלנו היא בבית האריזה של ספי בן דור, בעל משתלות בן דור. כמעט כל מגדל פירות בישראל מכיר את ספי, שכבר עשרות שנים מטפח מגוון רחב של זני פירות חדשים. מתיישבים במשרד בביא"ר וספי מגיש לנו אגסים ושזיפים – כולם פרי פיתוח שלו, אותם הוא משווק למגדלים ישראליים וברחבי העולם. בן דור מוכר כמפתח פירות פרימיום עם מראה וטעם מיוחד במינו.

ראשון הזנים שטעמנו היה זן אגס בשם "עדן", שלדברי ספי: "גדל כבר בתורכיה, אלג'יר ומצרים ונותן פרי גם בהולנד, כלומר, זן עמיד וחזק שמתאים לאזורי אקלים שונים. אגס שגם נאה מבחוץ, גם רך וטעים וגם קריספי ושונה מאוד מהספדונה, זן האגס המוכר בארץ." בהמשך טעמנו גם זני שזיף ("ורדית" היה טעים בטירוף) ולשיחה מצטרף עידו בן דור, בנו של ספי, שלאחר שנים ארוכות בצבא קבע החליט לעבוד בחקלאות, ביחד עם אביו. "זה יכול לתת גם פרי ברמות נפתלי?" שואל ירון בלחסן ומצביע על האגס, ועידו משיב: "בטח! יש את העצים שלנו ביפתח, מהבחינה הראשונה. נתנו לכמה משתלות לגדל אותו, הוא גם עומד ב-150 שעות קור, מתאים לכל מקום, גם למרכז הארץ. זה מתאים יותר לטעם האסיאתי והמזרח תיכוני. אין לו הרבה ארומה אבל הוא מתוק מאוד (25% סוכר) ומאוד קריספי. האגס הזה נקטף בתחילת ספטמבר – ניתן לאחסן אותו למשך שנה."

ספי, כמה זמן אתה מטפח ומפתח עצי פרי חדשים?

"38 שנה בערך. אני שתלן, מטפח ומגדל פירות, הכל ביחד. העצים הללו מיועדים לשוק המקומי, הייצוא היום לא ריווחי. לפתח פירות זה לא דבר פשוט, זה לוקח שנים ארוכות. יש לנו את הזן הזה ששמו 'עדן' כבר מעל 20 שנה – ורק עכשיו אנו מתחילים לקטוף את פירות הטיפוח שלו, להוציא אותו למגדלים."

איך אתה מפתח פרי חדש, זה מוטציות?

ספי: "יש כאלה שמפתחים ממוטציות, אצלנו אין מוטציות, אנחנו מטפחים זנים חדשים מהכלאות מכוונות ומסלקציה."
עידו: " אחרי שנים של טיפוח יש גם אכזבות. למשל, אנחנו יורדים עכשיו מזן האגס 'רד דרוז' שהפך למותג, התברר שהוא רגיש לקימחון. אנחנו מתמקדים בפיתוח זנים שיהיו קלים יחסית לגידול עבור המגדלים, כלומר חסינים בפני מחלות ופגעים והכי חשוב – שהמגדל ירוויח. ה'עדן' הוא זן חזק שלא צריך להעיר אותו ולא צריך לרסס נגד חרכון."
ספי: "נטענו מטע של 20 דונם 'עדן' בתורכיה, צמוד ללטקיה, על הגבול הסורי. נטענו גם עצים מהזנים 'זיו', 'רד דרוז', 'סנטה מריה' ועוד כמה זנים. כולם מתו מחרכון – רק 'העדן' נשאר והביא פירות יפים. הם עקרו את הכל והשאירו רק 'עדן'."

מלבד הטיפוח אתה גם מגדל פירות לייצוא, לא?

ספי: "פעם היינו בעיקר מייצאים, הפחתנו כי השקל התחזק. ייצאנו לאנגליה כשעוד קיבלו 8.7 ₪ לפאונד. היום זה 4.2 ₪ לפאונד, השער ירד ב-50% ומנגד, במהלך התקופה ההוצאות גדלו במאות אחוזים, כך שזה לא משתלם. אנחנו עדיין מייצאים ל-'מרקס אנד ספנסר' ולקוחות נוספים בחו"ל, אבל ירדנו באופן דראסטי בכמויות.

"במשך כל השנים בנינו את עצמנו לייצוא אבל עכשיו זה פחות כלכלי והתחרות קשה – אין מדינה אחת באירופה שעלות הגידול בה גבוהה כמו בישראל! ספרד, צרפת ואיטליה מגדלות פירות בחמישית המחיר שאנחנו מגדלים! שיווקנו להם זנים שלנו שיגדלו שם, לרבים יש מועדונים של הזנים שלנו."

עידו: "האסטרטגיה שלנו היא להעיף מפה הכל – לעשות את הכל בחו"ל, אחרת לא נשרוד."

ירון בלחסן: "עמוס אתה מבין איזה אבסורד קורה פה, במדינה שלנו? כדי להרוויח ספי צריך לצאת החוצה, למכור לחקלאים בחו"ל, שם יש תמיכה במגדלים, שם עלויות הייצור זולות באופן משמעותי לעומת עלויות הייצור שלנו, הכל שם הרבה יותר זול ואם המדיניות בארץ לא תשתנה – נאלץ לייבא פרי לארץ משם, כי הפירות הישראליים יהיו יקרים מידי – זה אבסורד וזה זועק לשמיים."

ספי: "את הזנים שלנו מגדלים ב-30 מדינות: בצ'ילה, דרום אפריקה, אוסטרליה, צרפת, איטליה, ספרד, הולנד, אנגליה – ארצות אירופאיות; בתוניס ובאלג'יר כבר מוכרים שתילים שלנו, במרוקו הם בבחינה. מדובר בלקוחות שרכשו שתילים שלנו. החקלאים בתורכיה למשל לא משלמים עבור המים, הם משלמים רק את עלויות השאיבה, פחות מ-10 סנט/יורו לקוב."

עידו: "לתורכים יש חקלאים מקצועיים, הם קצת כמו הסינים – מעתיקים הכל ויכולים לגדל הכל – תורכיה ענקית ויש לה את כל סוגי האקלים, כולל תמיכה ממשלתית בשתילים של כל מגדל."

הזנים שספי פיתח הם כל כך ייחודיים, שרבים מהם הפכו למותגי פרימיום מוכרים ופתחו מועדונים. למשל חברה צרפתית רכשה את זן השזיף "גרין-רד" (שזיף אבטיח) של בן דור וקיבלה ממנו בלעדיות על גידול הזן בספרד, צרפת ופורטוגל. הזן גדל גם במדינות אחרות אך לא תחת מועדון. החברה הצרפתית בנתה סביב הזן את מותג "Lovita", המבוסס על צורת הפרי (לב כשחותכים אותו) – מדובר בשזיף טעים מאוד שהפך ללהיט.

עידו: "דווקא המועדונים והזנים הממותגים הם הזנים הכי משתלמים לחקלאים – כשיש לך מועדון אז יש לך שליטה על השוק, אפשר לעמוד מול הרשתות על המחיר – זה כוחו של המותג. אנחנו מכירים את זה ממותגים כמו 'פינק-ליידי', 'צ'יקיטה' וכו'. אם זה משהו שיותר טוב וטעים מכל דבר אחר, ממתגים אותו ומלמדים את הלקוח לחזור ולקנות אותו, תוך הקפדה על איכות גבוהה לאורך זמן – אז גם אפשר לדרוש מחיר גבוה יותר."

ירון בלחסן: "אתה מבין איזה אבסורד קורה פה, במדינה שלנו? כדי להרוויח ספי צריך לצאת החוצה, למכור לחקלאים בחו"ל, שם יש תמיכה במגדלים, שם עלויות הייצור זולות באופן משמעותי לעומת עלויות הייצור שלנו, הכל שם הרבה יותר זול ואם המדיניות בארץ לא תשתנה – נאלץ לייבא פרי לארץ משם, כי הפירות הישראליים יהיו יקרים מידי – זה אבסורד וזה זועק לשמיים"

קרה לכם מה שקרה ל'אור' בספרד, שגונבים את הזנים שלכם?

עידו: "לצערי, זה קורה לנו בעיקר בארץ… המעתיקים לא עושים הכלאות, הם פשוט מרבים ייחורים שלנו ומייצרים עוד ועוד שתילים. את זה תמיד יש, גם בחו"ל יש לנו את זה ואנחנו נלחמים בתופעה."

ספי, מה אתה אומר על מצב ענף הפירות בארץ?

ספי: "יש פה בעיה של עלויות מאוד גבוהות – בשכר העבודה, במים, בדישון ובכל התשומות… הרצון לעבוד הולך ופוחת והתפוקה הולכת ופוחתת. תעשה השוואה בין העובד בחקלאות היום לעובד שהיה לפני כעשור. הטלפון הנייד תופש היום 20% מזמנו של העובד, התפוקה ירדה בכ-20% וזה אצל כולם, בכל מקום, בקטיף, בבית האריזה. אתה מתקשר לעובד שלך ותפוש – הוא מדבר בנייד, הוא עסוק. הוא אומר לך 'דיברתי עם הבנק, היו לי בעיות'… בסדר, כך זה בכל העולם.

"אז התפוקה ירדה, שכר העובד בחקלאות בישראל מאוד גבוה יחסית למדינות אחרות, יש צו הרחבה בחקלאות שזה דבר שהורס את כל הרווחיות, זה מטורף. בהשוואה לאיטליה, שכר העובדים אצלנו גבוה פי שניים ואני לא מדבר על תורכיה – שם זה כ-10%-15% משכר העו"ז אצלנו.

"היבוא זה רק באגס ותפוח ולא בגלעיניים, להערכתי לא יאשרו ייבוא בגלעינים. אם הממשלה לא תשנה את המדיניות של והיא לא תשנה, אז הדרך היחידה להתחרות בייבוא זה פשוט לנטוע זנים יותר טובים – להיות טובים יותר מהייבוא. קח את אגס ה'עדן' למשל, אין לו מתחרה. גם ב-TESCO אמרו לנו: 'כמה שתביא לנו מהאגס הזה אנחנו נקנה'. גם בתפוחים יש לנו זנים חדשים שמשאירים את הייבוא מאחור."

אבל האזרח העירוני לא מכיר, הוא מתמקד במחיר הזול

עידו: "אם זה יהיה טעים לו ובכל פעם הוא יקבל את אותו טעם ואיכות בדיוק – הוא יידע לבחור רק את זה והוא לא יקבל בכל פעם פרי אחר… הוא יבוא ויקנה פי 10 ממה שהוא קנה פעם ראשונה, לעומת אזרח שקונה ספדונה, כי הוא יידע לחזור לאגס האיכותי כי הוא רוצה את אותו הדבר."

ספי: "צריכים להתמודד עם מה שיש ואני לא רואה שיש לחקלאים את הכח לשנות את המדיניות היום. לצערי, היום תיק שר החקלאות זה ברירת מחדל ושרים משתמשים בכספי המשרד לקידום צרכיהם הפוליטיים והאישיים.
"יש סטיגמה בישראל שהחקלאות מסובסדת ובתחום שלנו – בפירות הנשירים – זה שקר, פשוט לא נכון! בישראל לא רק שהחקלאות אינה מסובסדת – אלא הממשלה מובילה מדיניות שמזיקה לחקלאים. מייבאים ירקות ופירות – החקלאים הפחיתו בגידולים מה שגרם לכך שהמדינה תלויה עוד יותר ביבוא. היבוא לא מוזיל את המחיר לצרכן והנהנים מהיבוא הם אך ורק היבואנים."

ראה דברי וקדש

מיסוד המעלה אנחנו ממשיכים למושב רמות נפתלי למרכז הלוגיסטי של גיא ברזילי (52), מגדל וותיק, תושב רמות נפתלי, נשוי+4, שבנה בית אריזה לתפארת, המספק שירותי אריזה, קירור ושיווק למגדלים באזור. גיא הוא חקלאי מזה 30 שנה – מאז השתחרר מהשירות הצבאי, דור שני לחקלאים ברמות נפתלי.

"השתחררתי מהצבא בשנת 90' והאמת לא החלטתי ללכת על חקלאות, זו לא הייתה החלטה, נשאבתי לחקלאות," מסביר לנו גיא. "הייתי קצין בצנחנים בקבע. זה התחיל מזה שאבא שלי היה במצוקה והתחלתי לעבוד בחקלאות כדי לסייע לו, זה לא ממש היה בתכניות שלי, רציתי לסייע לו לצאת מהמשבר הכלכלי והנה – באנו, השתקענו ומאז אנחנו פה ואנחנו לא מתלוננים. "המשק שלי ברמות נפתלי מחולק לשניים – כרמים ליין ונשירים. אני לא מגדל כרמים אבל האגודה מגדלת ויש לי חלק בזה. היום אני מגדל כ-300 דונם, בעיקר של אגסים, ספדונה וקוסטיה."

ירון בלחסן: "היחידות המשפחתיות במושב הן קטנות, 30 דונם ואי אפשר להתקיים רק מהן. יש במושב לא מעט משפחות שעזבו את החקלאות כי לא יכלו להתקיים ממנה – היחידה המשפחתית היום היא לא רלבנטית לגידול רווחי, בגלל כל ההוצאות של המים, של העובדים הזרים, הייבוא – כך שמשק משפחתי עם 30 דונם מטעים לא יכול להרוויח מזה, אין סיכוי. מה שגיא עשה זה מרכוז של שטחים של חקלאים, מהם הוא מחכיר את השטח ובשני אצבעותיו בנה לו מרכז לוגיסטי, שמכיל גם מערכת שיווקית."

גיא ברזילי: "נכון שהיום החקלאי צריך להיות גם משווק אבל משווק הוא לא קוסם. אם התוצרת שלך טובה ואתה חקלאי טוב – התוצרת שלך תימכר, אם אתה משווק את זה לבד או אם אתה משווק בעזרת מישהו. להגיד שמי שמשווק הוא בהכרח גם מרוויח יותר טוב – זו אינה נוסחה שבהכרח עובדת"

המרכז הלוגיסטי של גיא מתנשא על פסגת אחד ההרים ברמות נפתלי, בלב שטח טרשי, שדרש עבודות תשתית עתירת השקעה בהקמה. "את המרכז הזה, את הסככות הראשונות הקמנו ב-2003. את בית האריזה הקמתי לבד ואת המרלו"ג, בעיקר ההשקעה במיכון ובקירור עם שותפים, אבל זה התפתח לאט לאט, לא באתי ועשיתי את הכל בבת אחת. בהתחלה הייתה לי כאן סככה עם ממיינת קטנה. ככל שגדלנו בפעילות החקלאית הלכנו גם על מערך מיון יותר גדול. בנינו את האגף השני, את חדרי הקירור, כלומר ההתפתחות הייתה יחסית איטית. את הקטע האחרון בנינו לפני 3-4 שנים – פה אנחנו עושים את כל התהליך שעובר הפרי מהמטע, כולל מיון, שטיפה, טיפול אחרי קטיף, אריזה ושיווק."

אם לא היית מקים את בית האריזה והמרכז הלוגיסטי היית מצליח להחזיק מעמד?

גיא: "זה לא עניין של להחזיק מעמד, השאלה היא בכלל אם הייתי רוצה להתפתח ולהשקיע בחקלאות. יש חקלאים שבתפישת העולם שלהם אומרים: 'אני חקלאי טוב, אני יודע לגדל טוב ואני צריך משווק טוב לידי'. זה נכון שהיום החקלאי צריך להיות גם משווק אבל משווק הוא לא קוסם. אם התוצרת שלך טובה ואתה חקלאי טוב – התוצרת שלך תימכר, אם אתה משווק את זה לבד או אם אתה משווק בעזרת מישהו. להגיד שמי שמשווק הוא בהכרח גם מרוויח יותר טוב – זו אינה נוסחה שבהכרח עובדת. חקלאי טוב צריך לדעת לגדל תוצרת טובה בכמות טובה – זה הבסיס להכל."

איך אתה כמגדל מסתדר עם העלויות המטורפות שיש היום לחקלאי?

גיא: "כשהתחלתי לגדל, אחרי הצבא, התמורות עבור התוצרת היו פחות או יותר אותן תמורות. למשל עבור אגסים קיבלנו 3 ₪ לק"ג בשער המטע וזה פחות או יותר המחיר היום. לעומת זאת, כל ההוצאות התייקרו במאות אחוזים. למשל, אם ליטר סולר עלה 30 אג' היום זה 3 ₪ לליטר. כך גם לגבי עלות יום עבודה, כך התייקרו המים. ההוצאות גדלו פי 10 והתמורה כמעט שלא השתנתה ולכן נוצרה שחיקה, בגלל הפיחות הזוחל ברווחיות. אם זה היה קורה בבת אחת היו סוגרים את החקלאות אבל זה היה תהליך איטי – החקלאים הגדולים עשו את הכל להתייעל ולשרוד, אבל החקלאים הקטנים נאלצו לסגור."

היה פילוג בענף הפירות לקבוצת משלמי אגרות וקבוצה שלא משלמת…

גיא: "אני לא נכנס לפוליטיקה אבל אני מדבר בהיבט המקצועי כמגדל אגס, רוב מגדלי האגסים בארץ נמצאים ברמות נפתלי ובראש פינה. לצערי הרב מועצת הצמחים לא נתנה לנו מגדלי האגסים שום שירות. המחקרים שעשו במועצת הצמחים לענף האגס ואני לא מזלזל בעבודות המחקר האלה, אבל הם לא הביאו אותנו לשום מקום, אפילו הביאו אותנו למקומות לא טובים ולדרדור, ואני מדבר על החרכון למי שמכיר במה מדובר."

מי ישמור על האגס הישראלי?

חשוב לציין, כי שולחן מגדלי האגס במועצת הצמחים פורק ושר החקלאות לשעבר פטר את מגדלי האגסים (ומגדלים אחרים) מתשלום האגרה עבור מועצת הצמחים. המגדלים טענו כי השולחן מייצג רק מגדלים גדולים המייבאים את הפרי לארץ ולמעשה מדרדרים את הענף שעליו הם נשענים. בימים אלה מקימים המגדלים שולחן מגדלי אגס עצמאי, שלא יהיה קשור למועצת הצמחים ולמגדלים הגדולים.

ירון בלחסן: "המדינה לא יכולה להרשות לעצמה את המצב שהתפתח בחקלאות בארץ. התבטאתי גם בעניין העגבניות ועובדה שקמה צעקה גדולה כי צה"ל שקל לייבא עגבניות והוא ירד מזה. אתה מתאר לעצמך שארדואן היה נותן לחיילים שלו לאכול עגבניות שאנחנו גידלנו? אני חושב שפה המדינה איבדה את הראש לגמרי.

"בימיה הראשונים של המדינה יישבו פה יישובים. מה הם בעצם המושבים בצפון, בבקעה, בגולן? זה שומרי הסף של המדינה. כשהושיבו את אבא שלי פה נתנו להם חלקת אדמה קטנה ואמרו להם מזה אתם מתפרנסים. הייתה מכסת פטם קטנה ומטעים. ומה שהמדינה עשתה במהלכים האחרונים – גמרו את המטעים לחלוטין. היום חקלאי צריך לגדול ולגלגל את עצמו בבית אריזה כדי להתפרנס הוציאו לו את הנשמה עד שנתנו לו לפתוח פה."

ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות (54) הוא יליד רמות נפתלי, הוריו היו ממייסדי המושב. אביו עבד כחקלאי ואמו כמורה ולירון שלושה אחים. בשנת 1999, אחיו של ירון, רס"ן איתן בלחסן ז"ל (30), מפקד סיירת צנחנים, נהרג בהיתקלות מול מארב מחבלים בדרום לבנון. אנדרטה לזכרו של אחיו הוקמה ברמות נפתלי, אנדרטה המשקיפה ממש על המקום בו הוא נהרג.

רמות נפתלי מורכב מ-120 נחלות, מהם 60 נחלות של המייסדים. ירון בלחסן קיבל נחלה לאחר שהשתחרר מהשירות הצבאי. "בהתחלה היו לי מטעי תפוחים שנעקרו והוסבו בהמשך לאגסים. את התפוחים הסבנו לכרם, התאגדנו לתאגיד של מספר מגדלים שמספקים ענבי יין ליקבי רמת הגולן. אגודת רמות נפתלי היא אחד מבעלי היקב. ביחד יש לנו כ-150 דונם קברנה סוביניון, כאשר לכל אחד יש את החלק היחסי שלו בתאגיד. כך שיש לנו את היתרון האיכותי, שאנחנו בעצם מייצרים את חומר הגלם באיכות הכי גבוהה ויש לנו גם את הדיווידנדים מהיקב."

כאמור, במהלך השנים מילא ירון בלחסן מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות שורה של תפקידים ציבוריים, ובין היתר שימש גם כמזכיר מושב רמות נפתלי במשך כ-17 שנה. בלחסן היה בין הראשונים במדינה שפיתח את נושא התיירות הכפרית, במסגרת פיילוט של משרד החקלאות, שבו נבחרו שלושה יישובים: רמות נפתלי ושני יישובים נוספים. "אותם עסקים זכו גם למענקים ממשרד החקלאות לטובת פיתוח התיירות במושב. הייתי מעורב בשרשרת של נושאים שעסקו בחקלאות, בתיירות כפרית ובנושאים מוניציפאליים. במקביל הייתי פעיל בענף הפירות, בארגון, בענף ובמועצת הצמחים."

איפה אתה עומד על הוויכוח הגדול בין מגדלי הפירות בנוגע לחברות במועצת הצמחים?

ירון: "הנושא הזה מאוד עדין ואינו פשוט. אני חושב שמגדלי הפירות בישראל חייבים ייצוג – זאת אומרת – אנחנו לא יכולים לוותר על הייצוגיות שלנו. לדוגמא, התלוויתי למועצת הצמחים לסיורים במשקי הבננות ובשקדים – שני ענפים שנפגעו ממחלות מאוד קשות. לטווח הארוך, במיוחד כשהממשלות הופכות ליותר ויותר קפיטליסטיות – אתה חייב שמול משרד החקלאות יהיו לך גורמים מקצועיים שייצגו את הצד שלך. אם נניח שהיום מבטלים את מועצת הצמחים, אז אני שואל אותך: בידי מי יפקידו את הטיפול בענפי הפירות – בידי מנכ"ל משרד החקלאות?

"באופן אישי, אני חושב שבמועצת הצמחים יש דברים שכן חשובים למגדלים. למשל, בשבוע שעבר הייתה ישיבה אסטרטגית במועצת הצמחים, היו שולחנות עגולים ובכל שולחן התנהל דו שיח באיזה נושאים חשוב להתמקד. אני חושב שבאמת יש דברים מעניינים שאולי את המגדלים כעצמאיים לא כל כך מעניין אותם אבל לדעתי בראיה ארוכת טווח הם יכולים לקדם את הענף. "אני חושב שהיתה זו שטות להוציא את הענפים הללו (אגסים, רימונים ועוד) מהגביה, בגלל שהיום אין להם ייצוג. לא הייתי שש ורץ לבטל את מועצת הצמחים, נכון שהיא צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש ובאמת לראות איך להיות יותר מחוברת לשטח."

ארגון מגדלי פירות הוא ארגון וולונטרי המייצג כיום כמה אלפי מגדלים. "אנחנו משמשים קול של המגדלים בשטח מול משרדי הממשלה, עוסקים בדברים שמועצת הצמחים לא יכולה לעשות. יש לי מספר נושאים מרכזיים והכי חשובים ששמתי כמטרה: האחד, נושא ייבוא פירות מחו"ל; השני – נושא פערי התיווך – לא יכול להיות שמגדל אגס יקבל 3.5 ₪ לק"ג אגס ואותו אגס יימכר ב-12 עד 18 ₪ לק"ג. יש פה פער תיווך חזירי בלי שום פרופורציה ביחס למוצרים מיובאים אחרים. השלישי, סימון תוצרת ישראלית – מה שיבדל לצרכן הישראלי את המוצרים המיובאים והמקומיים."

אם הרווחיות נשחקה לא כדאי למגדלי הפירות לעבור לנישה אחרת?

"מטעי פירות זה לא כמו ירקות שאתה יכול לגדל או לא לגדל. זה לא גידול של שלושה חודשים, עונה קצרה סכמה מחזורים שאפשר להחליף בקלות גידול כזה או אחר. בענף הפירות יש לך עצי פרי שלקח להם שנים להניב, כאן מדובר בהשקעה עצומה של תשומות לאורך זמן – גידול ארוך טווח. "מגדלי הפירות לא יכולים לעקור מחר בבוקר את המטעים שלהם – אחרת הם יישארו בלי כלום. כאן המדינה חייבת לשנות כיוון, כאן המדינה צריכה לתמוך ולסבסד את החקלאים – להוזיל את המים, להוזיל את עלויות העבודה המטורפות – לעצור את הייבוא ואת פערי התיווך, כי אם החקלאות באזור הצפון שבעיקר מבוססת על פירות תחוסל – גם ההתיישבות פה תחוסל ואנשים – אלה שעדיין צעירים ויכולים – פשוט יקומו וייעזבו."