מורה בסטייל וגם סטייליסטית

מלכה דורון, חברת מושב אורות בדרום, ילידת 1952 היא בת להורים ניצולי שואה. ילדותה ונעוריה עברו עליה במושב כפר-ורבורג. היא נשואה לאיתן, בן מושב צה"ל (היום כפר לימן), שנוסד ע"י אנשי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ), שאביו היה אחד מהם. לאחר נישואיהם בשנת 1970 הם עברו למושב אורות, בו הם חיים עד היום. במשק יש לאיתן אוסף מרשים ביותר של כלים חקלאיים ישנים וגם כלי בית ואביזרים נוספים. אלו מוצגים בחצרם, משולבים בגינה יפה. גם ביתם מרוהט כולו בריהוט עתיק שאספו במשך השנים.

מורה, מחנכת ומנהלת

מלכה היא בעלת תואר ראשון בחינוך עם התמחות במתמטיקה מטעם סמינר הקיבוצים, ותואר שני בחינוך, במסגרתו עשתה עבודת מחקר על קליטת מורים עולים.

בשנים ראשונות להוראה עבדה מלכה במשך שבע שנים כמורה בבית הספר היסודי "מבואות" בבאר-טוביה, בניהולה של נעמי עדי ז"ל. אחר-כך עברה לבית ספר "אלי כהן" בקריית מלאכי, ושם מילאה מגוון תפקידים: מחנכת, רכזת שכבה, רכזת מקצוע המתמטיקה וסגנית מנהלת. בין השאר יזמה הכנסת מחשבים לבית-הספר.

מספרת מלכה: "במקביל לעבודתי בבית ספר זה, עבדתי במרכזייה הפדגוגית בקריית מלאכי. שם עבדתי עם מורות בהכנת משחקי למידה. השתלמתי בקורסים שונים של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), והדרכתי מורות כיצד לשלב חידושים רבים למערכת החינוך העירונית, כגון: למידה בקבוצות קטנות, תוכניות של מט"ח ועוד."

לאחר 15 שנות עבודה בקריית מלאכי, בשנת הלימודים 1963/64, קיבלה מלכה משרת ניהול בבית ספר צומח בקריית גת, הווה אומר: בית ספר שמתחיל עם מספר כיתות מצומצם, אחת בכל שכבה – ובמרוצת הזמן הוא הולך ומתרחב. בית הספר נקרא על שם דוד אלעזר.

מלכה מספרת כי בתחילה היו 90% מתלמידי בית הספר עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות. רובם לא הכירו את מנהגי העם והמדינה. לדוגמא: בחג פורים הראשון הגיעו רוב התלמידים העולים ללא תחפושת, וצוות המורים יצר להם תחפושות משקיות ניילון צבעוניות.

ואיך מתגברים על אי ידיעת השפה גם בקרב הילדים וגם בקרב הוריהם?

"היה לי חשוב מאוד לכבד את התרבות שלהם, את השפה שלהם – ויחד עם זה ללמד אותם עברית ולגרום להם לאט שירגישו ישראלים. לצורך זה, תגברתי את סגל המורים בעולים מברית המועצות. כשליש מן המורים ידעו רוסית. וכך היה לנו קשר הדוק עם ההורים, בלי שהילד יצטרך להיות מתרגם. כאשר תלמידים התקשו בהבנת החומר בעברית, עזרו להם מוריהם בשפתם הם."

מלכה מעידה שלא כל הורי התלמידים הוותיקים בארץ היו מרוצים, כיוון שהמורים העולים טעו לעתים וכתבו בשגיאות כתיב, וגם המבטא שלהם היה זר: "אבל אני התעקשתי. סברתי וגם הסברתי שיש יתרונות רבים למורה אקדמאי, בעל רגישות לילדים, גם אם אינו שולט בינתיים היטב בעברית."

מלכה מציינת שהיא תמיד אמרה למורים בבית הספר: "הילדים הם הדבר היקר ביותר להורים ולמדינה והם בידכם."

"מי ששנים רבות לבשה מדים עקב מקצועה – ביניהן שוטרות, נשות צבא קבע, משפטניות ואחיות – חשה שהיא זקוקה לייעוץ איך להתלבש שלא בשעות העבודה; או איך להרכיב מלתחה חדשה עם היציאה לגמלאות"

לדבריה, היחסים ההדדיים היו טובים, עם יחס של כבוד והערכה למורה מצד התלמידים והוריהם: "ההורים שיתפו פעולה עם בית הספר. היה אמון מלא. הם תמיד מצאו אוזן קשבת אצל המורים ואצל המנהלת. המשפחה כולה קיבלה ייעוץ בנושאים שונים הקשורים לאורח החיים בגלל הבדלי תרבויות, כגון: איך לנהל בבית שיח עם הילד; איך לעזור לו בהכנת שיעורים; איך לגרום לו לחוש הערכה עצמית ועוד."

בית הספר ע"ש דוד אלעזר בניהולה של מלכה אכן צמח, התפתח. בתחילה היו בו 260 תלמידים, ובתוך ארבע שנים למדו בו 650 תלמידים. ההישגים הלימודיים של התלמידים היו טובים, במקצוע השפה – אפילו מעל הממוצע הארצי. "הורים לילדים, ילידי הארץ," מוסיפה מלכה, "ממש נאבקו לרשום את ילדיהם לבית ספר זה, שנחשב מעולה. (היו אפילו כאלו שניסו לשנות את כתובתם, כדי שילדיהם יוכלו להשתייך לאזור הרישום של בית הספר)."

במשך 16 שנים ניהלה מלכה את בית הספר, ואז החליטה לחפש עבור עצמה עיסוק בתחום חדש – טיפוח ילדים מחוננים.

מלכה: "יום אחד הגיעה אל חדרי בבית הספר אם לילד שעומד לעלות לכיתה א'. היא סיפרה על כישרונותיו של בנה, שכבר קורא וכותב, מתעניין בנושאים רבים. ואז שאלה אותי האם: 'מה יש לבית הספר שלכם להציע לבן המחונן שלי?'. וזה גרם לי ללמוד את הנושא."

לשם כך למדה מלכה באוניברסיטת בן-גוריון בקורס להוראת ילדים מחוננים, שנמשך שנתיים. עבודת הגמר שלה עסקה בדרכים לשילוב ילדים מחוננים בבית ספר רגיל. ואז החלה לעבוד במרכז למחוננים בעיר קריית מלאכי והדריכה מורים בנושא. בהדרכתה נקבע בכל בית ספר 'מורה מוביל', שדואג לילדים אלו ומקפיד שיהיו תוכניות ייחודיות עבורם בכל כיתה. למרבה הצער, הפסיק משרד החינוך את מימון המרכז למחוננים לאחר שלוש שנות פעילות מבורכת.

מלכה החלה לחנוך מנהלים חדשים, ובד בבד לעבוד בקרן "רשי", אשר מממנת בפריפריה תוכניות תוספתיות לבתי הספר, כגון טיפול פסיכולוגי, חוגי מדע ועוד.

סטייליסטית

"בגיל 63," מספרת מלכה, "חשתי שתרמתי די למערכת החינוך וחיפשתי תחום חדש לגמרי." במקרה היא שמעה על מקצוע הסטיילינג ואז חיפשה היכן לומדים היטב מקצוע זה, והגיעה אל "סטייל גורו" בתל-אביב, שם למדה במשך שבעה חודשים בקורס, אותו סיימה בהצטיינות, למרות שהיתה התלמידה המבוגרת ביותר.

הסטייליסטים עוסקים בתחומים שונים – תצוגות אופנה, טלוויזיה, ייעוץ אישי ועוד. מלכה בחרה להתמחות ב"סטיילינג אישי", כלומר: הדרכת אישית או בסדנא, כיצד להתלבש נכון בהתאם למבנה הגוף שלהם, לתקציבם וכן, לאירועים השונים.

מלכה מייעצת בהתאמת צבעים; בהתאמה למבנה הגוף; בהרכבת ארון בגדים אפקטיבי – שפירושו במרבית המקרים, להוציא ממנו מה שלא מתאים ומה שלא נלבש במשך שנים. תוך כדי ייעוץ היא מלמדת עקרונות, לדוגמא: בכל ארון צריכים להיות לפחות שלושה פריטים שיכולים להשתלב זה בזה, וזאת לצורך גיוון ההופעה עם הבגדים שלנו, ללא צורך לרכוש פריטים חדשים.

מלכה מציינת: "הסטיילינג הוא הרבה מעבר לבחירת בגדים – הוא כלי להעברת מסרים. הניראות שלנו היא המפגש הראשון עם האחר. הוא יכול לשמש כלי טיפולי. אם נבחן את הדרך בה אנו בוחרים מה ללבוש, נוכל להבין את עצמנו. אם נבחר לעבור תהליך שינוי, הבגדים הם כלי שאיתו אפשר להתחיל."

ברור שגם גברים משתמשים בסטייליסטים לייעוץ, אולם מכיוון שרוב הלקוחות של מלכה הן נשים, נתייחס להלן לנשים בלבד. לדוגמא, מישהי שלובשת בגד "שקט", שאינו מבליט את הופעתה או מייחד אותה, סביר להניח שהיא נחבאת אל הכלים. כאשר היא נעשית מודעת לכך ורוצה לשנות את עצמה, להעז יותר, היא תתחיל בשינוי על בגדים. כלומר – האבחון מתחיל בפרטים חיצוניים, המבטאים רגשות או התנהגות בחיי יום יום – ואז הדרך לשינוי פתוחה, גם אם היא בצעד ראשון חיצוני. הדגש הוא, כמובן, על הרצון של האדם עצמו להשתנות. בכל מקרה הסטייליסטית אינה מבקרת את המתלבשת, אלא מעבירה אותה תהליך שינוי.

להשתנות תמיד

יש שאינם רוצים להשתנות בפנימיותם, אלא רק בהופעתם החיצונית. מלכה מצביעה על קבוצת נשים מיוחדת כזו, והן לובשות המדים. "מי ששנים רבות לבשה מדים עקב מקצועה – ביניהן שוטרות, נשות צבא קבע, משפטניות ואחיות – חשה שהיא זקוקה לייעוץ איך להתלבש שלא בשעות העבודה; או איך להרכיב מלתחה חדשה עם היציאה לגמלאות." בשיחות אישיות או בסדנאות נוכחה מלכה לדעת שהן משדרות חוסר אונים ובלבול. המדים קיבעו את מחשבתן ואת הרגליהן. וצריך לעזור להן לפרוץ את הגבולות, או להרגיש נוח עם בגדים "חופשיים".

דוגמא נוספת היא התפיסה הנפוצה לגבי הצבע השחור. שתי קביעות חוזרות בהקשר לצבע זה: "שחור הוא אלגנטי" ו"שחור מָרזֵה". מלכה מציינת שצבע זה לא מחמיא לכל פנים וכי יש צבעים נוספים אלגנטיים וגם "מרזים", כגון: בורדו, כחול ועוד צבעים כהים. ובכלל, מי שרוצה להישאר נאמנה לצבע השחור, כדאי לה להשתמש בבגדים עם טקסטורות שונות (אטום, שקוף, תחרה ועוד) ולשלב צבע נוסף.

"אני מלמדת את הנשים להבין את האפשרויות שיש להן להתלבש. הן לומדות כיצד למשוך תשומת לב, איך אפשר להעביר מסרים באמצעות צבעים וגזרות של הבגדים, המתאימים לכל אחת בנפרד."

גם לגבי מי שטוענת "לא אכפת לי איך אני נראית", כדאי לבדוק מדוע. כי המראה החיצוני שלנו עושה רושם מיידי על מי שאנו פוגשים לראשונה. ובעצם גם אנחנו, בכל בוקר בו אנו ניגשים אל הראי, רואים את עצמנו "לראשונה", וזה גורם להרגשה ולמצב רוח שילוו אותנו במשך כל היום.

עיקרון נוסף של מלכה בעבודת הייעוץ – השינוי מתחיל לאט. לעתים עם הוספת צעיף או תכשיט, נעליים, תיק – הלקוחה מחליטה מה נוח לה.

מלבד ייעוץ אישי והדרכה בסדנאות שונות – במקומות עבודה כגון חדרי מורים,  בקבוצות של הגיל השלישי, במסיבות ימי הולדת או פרישה לגמלאות – מארגנת מלכה סיורים רגליים לקבוצות קטנות בגדרה. רחוב הבילויים הוותיק הפך למדרחוב משובץ בחנויות יפות ובמסעדות. הסיור כולל ביקור במוזיאון הביל"ויים בגדרה, ביקור אצל האמן יומה שגב, שעושה עבודות מחומרים ממוחזרים, מתכת ועוד. ואיך אפשר בלי ביקור בחנויות, שם יש אפשרות לרכוש בגדים חדשים, בתוספת עצה טובה של מלכה. היום בנוסף לייעוץ ולסיורים מלמדת בקורס סטיילינג, במכללת אחוה, שפתוחה לקהל הרחב.

מסכמת מלכה: "בהוראה ובחינוך שמתי לי למטרה לגרום לתלמידים לחוש ביטחון ביכולות שלהם ולהעז לשאוף גבוה. הסטיילינג גם הוא סוג של חינוך, הפעם מכוון למבוגרים, לחוש שלמות של הפנימי עם החיצוני."