ביום שני הובא למנוחות בקיבוץ נירים משה עציון, בן ה-88, אביו של זאביק עציון, רבש"ץ הקיבוץ שנהרג במבצע "צוק איתן".
משה יצא ביום ראשון בשעות הבוקר מביתו בנירים. משלא חזר לאחר כמה שעות החלו חיפושים אחריו שהגיעו גם לבית הקברות שם הוא נמצא לאחר ששם קץ לחייו על קברו של זאביק בנו, שנפל לפני כשבע שנים, ביום האחרון של מבצע צוק איתן בנירים. משה שם קץ לחייו באמצעות האקדח של בנו זאביק.
בקיבוץ נירים ספדו לו: "משה עמד בגבורה לא רק בשכול אלא גם בנסיבות חייו כניצול שואה. מאז מותו של זאביק היה משה שקוע במאמץ אין סופי להיות ראוי למורשתו של זאביק כפי שהאמין וסיפר בעשרות מקומות ואירועים. עבור משה היה מותו של זאביק עוד מכה ועוד ניסיון שהגורל העמיד בפניו כחלק מתקומת העם היהודי בארצו, והוא היה נחוש לעמוד בכל בראש מורם. משה נסך בכולנו גאווה ואמונה שהכל אפשרי".
"בשנה שעברה הוציאה לכבודו המשפחה ספר שהיה סיפור חייו מילדות בקרקוב, הרעב בסיביר, המסע לארץ דרך טהרן וסופו ההשתקעות כאן בנירים. בכולם עמד בזכות אופיו
האופטימי ויכולתו לקום מכל מכה שספג. שם הספר היה 'תמיד בדרך'. היום הסתיימה הדרך. קיבוץ נירים אבל עם משפחת עציון ונוצר את זכרו של משה״.
הנכד, עומר עציון, פרסם את הפוסט הבא:
"כן, סבא התאבד! זה מה שקרה! למה בכזאת בוטות? כי ככה זה.. בוטה.. אני רק רוצה לדייק בעובדות… סבא היה איש חזק מאוד!! הכי חזק שהכרתי! הכי מדהים שהכרתי! ומי שלא הכיר אותו, הפסיד ביג טיים! סבא שכל את הבן שלו בצוק איתן.
"הבן שלו במקרה הוא גם אבא שלי. סבא, כמו כל אבא שמאבד את בנו, היה עצוב (הגיוני סה״כ). התאבל עם כולנו ואנחנו אתו. אבל מה שאני מעולם לא יכול ולא אוכל להגיד עליו, זה שהוא נכנס לדיכאון.
"הוא היה הבן אדם הכי אופטימי ושהכי אוהב לחיות, לצחוק, לספר את הסיפורים המדהימים שלו מכל תקופות חייו וכמובן גם להתלונן על הממשלה. התקשורת הוציאה קצת את הדברים מהקשרם ואני רוצה שיידעו מה שבאמת קרה. לפני חודשיים סבא עבר (עוד) אירוע לבבי ומאז נחלש קצת. עדיין היה צלול, מצחיק ובכללי, הסבא שאנחנו מכירים. לאחרונה התחיל להרגיש פחות ופחות טוב וכבר דיבר על כך שהוא מוכן 'לעבור לשלב הבא' מתוך מחשבה ש'ככה אני לא מוכן לחיות', 'זה לא חיים' והכי חשוב 'לא רוצה שאף אחד יטפל בי'.
"נכון, היה עצב כשאבא נהרג במלחמה… אבל ממש אין קשר בין זה לבין מה שקרה היום. הקבר של אבא, בשביל סבא, תמיד היווה סמל והוא היה הולך לדבר אתו מדי פעם (גם) שם. כשבחר לשים קץ לנפשו, הלך לשם ועשה זאת ליד הבן שלו. למה? למה לא? זה פשוט הגיוני… כנראה גם אחרים היו מקבלים את אותה הבחירה…
"אבא היה גיבור בפני עצמו. סבא גם היה גיבור בפני עצמו. אין קשר בין הדברים. סבא רצה לחיות!!! לא בתנאים האלה! בנימה זאת, סבא, אני אוהב אותך מאוד ומכבד את הבחירה שלך! הלוואי שתמסור ד״ש וחיבוק חם לאבא."
מהמועצה האזורית אשכול נמסר כי המועצה כואבת את לכתו של משה עציון ז"ל. במועצה הוסיפו כי משה היה דמות מוכרת, פעילה אהובה ומוערכת באשכול. סמל לערכי נתינה, אהבת האדם והארץ. "המועצה משתתפת בצער המשפחה, רעייתו, בתו, כלתו והנכדים ושל כל קהילת נירים".
