כנס "אופק ירוק" שיחול בחודש הבא מספק דרכים להתמודדות עם משבר האקלים. אחת מהן היא הקמת טורבינות רוח קטנות על גגות באזורים מיושבים. מה זה אומר ולמה הקיבוצים יכולים להיות חלוצים גם בזה?
דרכים להתמודדות עם משבר אקלים המאיים לכלות את כדור הארץ מעסיקות את מדינות העולם וגם מדינת ישראל שמה לעצמה יעד לעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות. כיום, רוב החשמל בישראל מיוצר על ידי חברת החשמל לישראל, כאשר מערך ייצור החשמל מבוסס על תחנות כוח המונעות בכוח הקיטור ופועלות באמצעות פחם, גז טבעי או מזוט. מעבר לאנרגייה ירוקה, אנרגייה נקייה, הוא שם לכלל הפעולות הננקטות לטובת הפחתת צריכת אנרגייה של מערכות חשמליות ושימוש במשאבי אנרגייה "ירוקים" כמו שמש, רוח ושימוש אנרגטי בפסולת.
ב-13 בספטמבר יערך במלון רמדה בירושלים כנס "אופק ירוק" בו יוצגו טכנולוגיות וחידושים בתחום האנרגייה הירוקה, על תחומיה השונים. בעוד ששימוש באנרגייה סולרית, בעזרת לוחות קולטי שמש נפוצה ברחבי ארצנו שטופת השמש, ועל מאגרי מים, שדות חקלאיים ומבנים רבים בקיבוצים ניתן לראותם, השימוש באנרגייה ירוקה המבוססת על כוח הרוח מוכר פחות.
בכוח הרוח
ד"ר משה זילברמן, אשר יציג עבודתו בכנס, הוא מרצה בכיר בעזריאלי, המכללה האקדמאית להנדסה בירושלים, והוא מייסד ומנהל את המרכז לאנרגייה ירוקה וקיימות של המכללה. המרכז עוסק בפיתוח, מחקר והוראה בתחומים של אנרגיות מתחדשות וקיימות, בעיקר טורבינות רוח ופאנלים סולריים ובקרה וטיפול לטיהור מים. עבודתו של ד"ר זילברמן מתמקדת בטורבינות רוח קטנות בעלות ציר אנכי, כאלה שניתן להעמיד על בניין ומיועדות להקמה באזורים מיושבים ומרחבים אורבניים. בעוד שבארץ מוקמות חוות טורבינות גדולות בגולן ובגלבוע, "נושא טורבינות הרוח הקטנות כמעט ואינו מטופל ולכן האתגר גדול".
חוות טורבינות שאמורה לקום סמוך לקיבוץ גבע עוררה התנגדויות.
"אישית איני עוסק בפיתוח ומחקר של טורבינות גדולות אלא מכשיר את בוגרי הנדסת מכונות לעבוד בתחום זה, אשר אינו מפותח בארץ דיו. יש בארץ מעט מחקר בטורבינות גדולות כך שפיתוח והקמת החוות נעשה על ידי חברות זרות. קיימת התנגדות בישובים הסמוכים להקמת החוות האלה והנושא צריך להיות מטופל בדרג ממשלתי, בראיה כוללת של צורכי האנרגייה מול שימוש בקרקע מדינה ושימור הטבע. כל הנוסע בכבישי הארץ רואה עמודי חשמל ענקיים וקווי מתח גבוה, חזיון שהורגלנו אליו , וההתנגדות לקיומו מזערית בשל הידיעה שהוא צורך בלתי נמנע. קשה להימנע מלהשוות את נוכחות הכבלים והעמודים שאינה מבוטלת לעומת נוכחות של טורבינות רוח. נושא הפאנלים הסולריים חודר לתודעת הצרכנים. אפשר להבחין שקיבוצים וישובים מתקינים פאנלים כאלה על גגות לולים, רפתות ועוד, אולם טעות היא לחשוב שאנרגיית שמש תספיק כדי להפוך אותנו לארץ ירוקה מבחינת האנרגייה. החשש שטורבינות גדולות גורמות לרעש ופגיעה בציפורים הוא סביר. אלה נזקים שיש לקחת בחשבון בעת שגורם ממשלתי מרכזי מוביל את הנושא". יחד עם זה הוא מוסיף "אין מנוס משימוש באנרגית הרוח, כפי שנעשה בשאר העולם ועל מעצבי המדיניות להתמקד בכך, כפי שנעשה בטכנולוגיית שמש".
האמירה היא שבארץ אין מספיק רוח.
"לא בכל מקום בארץ אפשר להקים טורבינות גדולות, אבל יש מוקדים שכן אפשר. מקומות שאינם מיושבים ואינם מועדים להתיישבות ברחבי הנגב, באזורים הגבוהים ובסביבות המכתשים ליד מצפה רמון למשל. ישנן רוחות מספיקות גם באזורים ההרריים צפונית לאילת. קו פרשת המים בהרי שומרון ויהודה ברוכים במשטר רוחות שיאפשר הקמה של מספר חוות טורבינות גדולות, כאשר ניתן יהיה לשתף פעולה עם האוכלוסייה הפלסטינית המקומית. כאמור, ישנם גם אזורים ברוכים ברוחות, בהרי הגליל העליון ובגולן, שיכולים לספק אנרגייה רבה".
צעד קטן לשיפור המצב
לדברי ד"ר זילברמן האמירה שאין רוח דומה לאמירה שהייתה קיימת שנים שאין בארץ גז טבעי. מעבר לכך, רוח שלא תמיד מורגשת על הקרקע, עוצמתה עולה באופן משמעותי עם העלייה בגובה. כאמור זילברמן מתמחה בטורבינות רוח קטנות, כאלה שאפשר לשים על הגג, אפילו בתוך העיר. "כל מה שדרוש הוא להרים כמה עמודים נושאי טורבינות בסמיכות למעקות הגגות. הן אינן פוגעות בציפורים ואינן מרעישות". את זה הוא אומר מניסיון בן חמש שנים בהן מופעלות שתי טורבינות רוח קטנות, האחת על גג המכללה והשנייה על גג בנין מדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית.
בהרבה מהמדינות המובילות בעולם בתחום טורבינות הרוח הגדולות, כמו דנמרק, שוודיה, גרמניה, אין מחסור בשטחים נרחבים והן מעדיפות להקים טורבינות גדולות כי ההוצאות הקבועות קטנות יחסית. "הטורבינות שאנחנו מציעים הן פשוטות לייצור, בעליות נמוכות שיחזירו את ההשקעה תוך חמש שנים, בתלות כמובן במשטר הרוחות באזור".
ברחבי העולם התחיל השימוש בטורבינות הקטנות וניתן לראותן על בניינים גבוהים במרכזי ערים כמו בבחריין, בלונדון, בארה"ב, בסין ולפי תחזיתו בקרוב גם פה בישראל. זילברמן מצר על כך שגגות בניינים רבי קומות, באזור המרכז למשל, אינם מכילים טורבינות קטנות, "אבל מאמין שבקרוב יהיו".
בכל מקום ניתן להתקין טורבינת רוח קטנה?
"השרות המטאורולוגי עורך מדידות רציפות של מהירות הרוח בקרוב ל-100 אתרים ברחבי ישראל. הנתונים הסטטיסטיים השנתיים מאפשרים לבחון אזורים מומלצים להקמה של טורבינות, אך נדרשת מדידה ממוקדת באזורים המומלצים, על מנת שיהיה ניתן לקבוע שיש כדאיות בתפוקת החשמל".
ומה התפוקה? כמה אנרגייה באמת ניתן להפיק מטורבינה קטנה?
"על גג גבוה, או באזורים בהם מהירות הרוח הממוצעת בסביבות 40 קמ"ש, טורבינה קטנה בשטח של מטר ריבועי יכולה לייצר כ- 400 וואט חשמל, ובחישוב שנתי 3500 קילו-וואט בשעה. עשר טורבינות שיותקנו על מעקה גג יספקו חשמל ל- 5 דירות בצריכה שנתית (בחישוב 7000 קילו-וואט שעה לדירה), או עשרה אחוז מהצריכה של 50 דירות באותו הבניין. האנרגייה מהטורבינות הקטנות לא תחליף את כל הצריכה, ובלי הטורבינות הגדולות לא נגיע להחלפת הצריכה באנרגייה ירוקה, אך לא ניתן להתעלם מהצורך והיכולת להפיק חשמל מהטורבינות הקטנות".
אנרגייה ירוקה זה חזון בר השגה?
"מדינות אירופה כבר עשרות שנים בתחום. מסך תפוקת האנרגייה הירוקה בעולם מגיעים כ-50 אחוז מאנרגיית שמש ו-50 אחוז מרוח. סין היא המובילה בעולם עם כ-50 אחוז מכלל תפוקת החשמל מאנרגיית רוח, ארצות הברית כחצי מזה, ואירופה כולה עם כ-10 אחוז מסך ייצור החשמל העולמי מאנרגיית רוח. ישנן מדינות בהן יש שימוש נרחב באנרגית רוח, כמו דנמרק וגרמניה, בהן תפוקת החשמל מאנרגית רוח יכולה להגיע לעיתים ל-50 אחוז מהצריכה העצמית הכללית, ומנגד מדינות מתפתחות בהן אין כמעט ייצור חשמל מאנרגית רוח. ישראל נמצאת עדיין מאחור ובשיא הפוטנציאל שלה עשויה להפיק כחמישה אחוז מסך הצריכה מאנרגיית רוח. היעד להשגת תפוקה מלאה מאנרגייה ירוקה בר השגה בתנאי שימוצה הפוטנציאל הקיים מהרוח ומהשמש. לפיכך, גם תרומה של 10 אחוז של אנרגייה ירוקה לצריכה ביתית, הצפויה מטורבינות קטנות, יכולה לשפר את המצב".
על הגובה
זילברמן מסביר שיש מקומות בהם באופן טבעי יש רוחות, כמו על פסגות הכרמל או בהרי הגליל וניתן להגיע למסקנה אם רווחי להתקין באתר נתון טורבינות רוח קטנות תוך בדיקה פשוטה ועלות קטנה יחסית. הוא רואה פוטנציאל לקידום נושא טורבינות רוח בקיבוצים שממוקמים בגובה על ההר או החשופים לרוחות משמעותיות. "אוכלוסיית הקיבוצים כחברה הומוגנית ומודרנית, מקדימה את שאר האוכלוסייה בחיפוש מקורות מתוחכמים ופיתוחים חדשניים (ראה התפתחות התעשייה המתקדמת בקיבוצים). הם יכולים להיות חלוצים בנושא ולהוביל מהלך. משטחים של קולטני שמש רואים בהרבה קיבוצים. היתרון של טורבינות רוח שהן לא תופסת מקום כמו משטחים היות שהן מורכבת על עמודים, כמו עמודי חשמל. המרכז לאנרגייה ירוקה בעזריאלי נענה לפניות של שיתופי פעולה ובדיקות כדאיות, בהשקעה מזערית".
זילברמן שב ומדגיש שהטורבינות הקטנות מתאימות לגגות בתים, גם בשל העובדה שאינן עושות רעש ולא פוגעות בציפורים. "ככל שירבו המקומות בהם יוכח שתפוקת החשמל מרוח הינה רווחית נוכל לקדם נושא זה אצל גורמים ממשלתיים ופרטיים להגדלת תפוקת החשמל מרוח".
אנרגי קום
אנרגי קום היא קהילת האנרגייה של ישראל, המונה כ-2700 חברות וחברים מכל ענפי האנרגייה ומכל מגזרי הפעילות: תעשייה, אקדמיה, ממשלה, הון סיכון ואחרים.
הקהילה יוזמת פעילויות מסוגים שונים במטרה להנגיש ידע מקצועי וליצור הזדמנויות עסקיות בארץ ובחו״ל.
שינוי מהותי במערכת החשמל
מערכת החשמל עוברת שינוי מהותי, ממערכת אנכית היררכית וקשיחה למערכת מבוזרת, דינמית וקשה לניהול מרכזי. הכניסה המסיבית של אנרגיות מתחדשות הופך את הצרכן הפסיבי לצרכן ויצרן בו זמנית. כניסת אמצעי אגירת אנרגייה מובילה להקמת מערכות מיקרו-גריד, כלומר מערכות המייצרות, מחלקות ומספקות לעצמן עת החשמל.
מה זה אומר לגבי הקבוצים?
הקבוצים הם כר פורה ליישום חידושים ושיפורים משתי סיבות: מבחינה רגולטורית הם מהווים יחידה אוטונומית שיכולה לנהל באופן עצמאי את משק החשמל (״מחלק היסטורי״). מבחינה ארגונית וחברתית הם בבחינת קהילות אורגניות היכולות לקבל ולאמץ במהירות יחסית החלטות לשינויים.
ואכן, חלק מהקבוצים כבר נכנס לעולם המבוזר ומי שעדיין לא נחשף או מתלבט יכול לשמוע בכנס הירוק מניפה שלמה של הרצאות, דיונים, ״ושיחות מסדרון״, בכל נושאי האנרגייה המבוזרת ואופן יישומה הלכה למעשה.
