הדי בן עמר תורם לנו באופן קבוע תובנות על החיים אבל מתברר שגם לא טמן את ידו בנושאים חשובים כמו החינוך הדמוקרטי בארץ
ב-1978 התגלגל לידי הספר "סאמרהיל" של א.ס. ניל, על ביה"ס הדמוקרטי הראשון בעולם, שזה היה שמו ושניל ייסד. הספר גרם מהפיכה בראשי ובתפיסותיי ובכל מה שחשבתי שידעתי על חינוך עד אז. עברו מאז 44 שנים ועדיין אני רואה בו אחד הספרים החשובים שקראתי מימי על חינוך ועל האדם בכלל.
הייתי באותם ימים סטודנט לסוציולוגיה. לפרנסתי עבדתי כמרכז שבט הצופים של הרצליה-פיתוח, וכדי שלא להרגיש אליטיסט ריכזתי במקביל מועדון נוער באחת השכונות בהרצליה העיר, שהיה מקום בילוי ותעסוקה למה שקראו באותם ימים "נוער שוליים". עקב זאת התחלתי לגלות עניין רב בחינוך. כך קרה שמישהו נתן לי את הספר "סאמרהיל" ואמר: "אם אתה בעניין של חינוך אתה חייב לקרוא את זה!"
אז קראתי.
והרגשתי כאילו זיקוקי די-נור מתפוצצים במוחי ובראשי.
החלטתי שאני חייב ליישם את הגישה של אלכסנדר ס. ניל, גישת סאמרהיל, גישת החינוך הדמוקרטי, בשבט הצופים שעליו הייתי אחראי, שבט "שחף" בהרצליה-פיתוח.
נדרשה עבודת הכנה של כארבעה חודשים ויום אחד, בתאריך שנקבע, במסדר הפתיחה של הפעילות, המדריכים נכנסו אל תוך השורות והחניכים שנבחרו נעמדו לפני השורות – והתהליך החל.
לאט-לאט דברים החלו לזרום במסלולם, השמועה החלה נפוצה, תחילה בתנועת הצופים ואחר כך מחוץ לה, ועיתונאים הגיעו לצלם ולכתוב על מה שהגדרנו בשבט הצופים כ"ניסוי".
בשלב מסוים, בישיבה לסיכום ביניים עם המדריכים והחניכים, הגענו להסכמה שבינתיים ניתן להגדיר את הניסוי כהצלחה, ולהמשיך בו.
אבל אז עברתי לעבוד עם מה שקראו באותם ימים "חבורות רחוב" בשכונת התקווה, עזבתי את עבודתי בצופים, ועם עזיבתי לא היה מי שהאמין ברעיון או היה מוכן להשקיע בו את מה שנדרש כדי להמשיך אותו. הכל חזר לקדמותו והעניין אט-אט נשכח.
ועם השכחה הזו תם חלקו הראשון של הסיפור.
דמוקרטיה בחדרה
חלקו השני של הספור מוצא אותנו 16 שנה מאוחר יותר, ואני מנהל ענף החממות ההידרופוניות בקיבוץ יד-חנה ואב לחמישה.
אילי, הצעיר מבין חמשת ילדיי, צעיר ברבע שעה מאחותו התאומה לארה, סבל קשות כל ימיו בביה"ס הרגיל. בשנת 1994, בהגיעו לגיל עשר, בחופש הגדול שאחרי כתה ד׳, הוא ראה בטלוויזיה תכנית על ביה"ס הדמוקרטי בחדרה. הוא קרא לי, הצביע על המסך ואמר: "בשנה הבאה אני הולך לביה"ס הזה – או בכלל לא!".
היו שני מקומות פנויים בביה"ס הדמוקרטי בחדרה, ל-300 מועמדים שהתדפקו על הדלת. איליי הצליח לשכנע את חברי ועדת הקבלה המורכבת מתלמידים ומורים, והתקבל לביה"ס כתלמיד. אנחנו, שאר בני המשפחה, הפכנו ל"משפחה של ביה"ס", מה שאומר שאת לארה ונינה כבר קל היה לרשום ללימודים שם.
ושם הכרנו את יעקב הכט.
יעקב הכט נחשב כיום למייסד החינוך הדמוקרטי בישראל. הוא התחיל את דרכו בהקמת ביה"ס הדמוקרטי בחדרה, שצביונו הושפע רבות מאישיותו של יעקב. כיום הוא מנהל המכון לחינוך דמוקרטי בישראל, יועץ לבתי-ספר רבים דומים שנוסדו מאז. הוא גם היה מייסדו ומנהלו הראשון של ביה"ס הדמוקרטי בחדרה, בו למדו שלושה מילדיי.
* * *
יום אחד הקדמתי לבוא לאסוף את ילדיי, והיה לי די והותר זמן לשבת בנחת מתחת לאקליפטוסים ולהמתין. מפה לשם, מצאתי את עצמי יושב ומשוחח עם יעקב הכט, מנהל ביה"ס, שהצטרף אלי.
בשלב מסוים השיחה הגיעה לנושא ביה"ס הדמוקרטי ואני שאלתי: "איך הגעת לרעיון להקים בי"ס כזה? מה לך ולחינוך דמוקרטי? מאיפה זה נולד?".
יעקב חייך.
"בשנות ה-70 הייתי מרכז שבט הצופים 'בני היער' בחדרה", הוא אמר. "יום אחד שמעתי מדברים על איזה מרכז שבט הצופים של הרצליה פיתוח שעשה שם ניסוי של חינוך דמוקרטי. גם קראתי על זה כתבה בעלון של תנועת הצופים. מרכז השבט ההוא דיבר בכתבה על 'סאמרהיל'. הנושא הדליק אותי והשגתי את הספר. קראתי אותו בנשימה אחת. כשהגעתי לסוף הספר היה ברור לי שחינוך דמוקרטי זה מה שאני רוצה לעשות בחיים".
ואז אמר: "ומשם הכל התחיל".
"ואת מרכז השבט הזה מהרצליה פיתוח יצא לך לפגוש מתישהו?" שאלתי.
"ביקרתי אז פעם אחת בשבט ההוא", אמר הכט. "רציתי לשמוע יותר פרטים. אבל מרכז השבט לא היה".
ואז חשב לרגע ואמר: "למעשה לא פגשתי אותו אף פעם".
"היה מעניין אותך להכיר אותו כיום?" שאלתי.
"זה יכול היה להיות נחמד", הוא אמר. "מן סגירת מעגל, לא?"
"במיוחד אם יתברר שהילדים שלו לומדים בביה"ס שלך כיום," אמרתי.
והושטתי לו את ידי ללחיצה.
